Bleeding

איזה טיפול נוגד קרישה פומי מספק את הסיכון הנמוך ביותר לשבץ ודימומים בטווח הארוך בתנאי ”עולם אמיתי ” ? (INT J CARDIOL)

מאת נעה גינזבורג BSc

מתן של נוגדי קרישה דרך הפה מומלץ כטיפול לטווח ארוך ברב החולים שסובלים מפרפור עליות (AF). 

הנתונים העולים ממחקרים קליניים מספקים מידע בנקודת זמן ספציפית, ולאו דווקא מתאימים לממצאים שמגיעים מחולים הנוטלים את התרופה שלא במסגרת מחקר. מטרת המחקר הנוכחי היתה לתאר את ההבדלים בתכונות המאפיינות חולים בתנאי היומיום לעומת מטופלים הנוטלים את התרופות כחלק ממחקרים מרכזיים, ולדווח מהם הממצאים של שימוש בתרופות הללו בטווח הארוך.

החוקרים ערכו ניתוח רטרוספקטיבי בעוקבה כשהם משתמשים בנתונים ממאגר מידע מנהלתי גדול כדי לזהות חולים עם פרפור עליות הנוטלים נוגדי קרישה דרך הפה, וכדי לבחון את שיעור ההאירעות של שבץ (כיעד מחקר סופי של יעילות, ותחת הגדרה זו נבדקו גם שבץ איסכמי ואמבוליזם סיסטמטי). 

החוקרים מצאו 107,373 מטופלים עם AF שהתחילו ליטול נוגדי קרישה בין ינואר 2006 ליוני 2016 (כולל). החולים הללו היו בשכיחות גבוהה יותר מבוגרים יחסית, נשים, או עם מחלת כליות, בהשוואה למטופלים שנכללו במחקרים הפעילים.

שיעור היארעות של דימום חריף היה 3.1% בנוטלי  apixaban, 2.8% בנוטלי dabigatran, 4.0% ב- rivaroxaban ו-4.9% בנוטלי warfarin בשנה, נתונים גבוהים יותר מאשר אלו שאובחנו במחקרים. שיעור האירעות של שבץ היה 0.9%, 1.0%, 0.9% ט-1.4% בהתאמה, בשנה, באופן דומה לנתונים שעלו מחולים שנכללו במחקרים הקליניים. 

שיעור הסיכון ל-3 שנים לשבץ היה 2.3%, 2.1%, 2.3% ו- 3.5%, (בהתאמה), והסיכון לדימום לשלוש שנים היה 5.4%, 7.0%, 8.2% ו-11.7%, (בהתאמה), בארבע קבוצות עוקבה של התרופות השונות.

החוקרים מסכמים כי הנתונים העולים ממחקרים קליניים מספקים מבט צר יחסית על הממצאים באוכלוסית חולי ה-AF. ניתוח הנתונים שערכו מציג לדבריהם מידע חשוב שיכול לסיע לרופאים לדווח ולעדכן את החולים על ממצאים אפשרים בנטילת ארוכת טווח של תרופות אלה, ולתרום בעת קבלת החלטות הטיפול המשותפות.

Int J Cardiol. 2017 Oct 15;245:174-177. doi: 10.1016/j.ijcard.2017.07.043. Epub 2017 Jul 14.

הערת המערכת: אם ננסה לקחת את הנתונים התלת שנתיים של הסיכון לשבץ ולדימומים ביחד, ולחשב את שיעור החולים ללא אירועי שבץ ודימום הדירוג המשולב המתקבל הוא :

1.      אפיקסבן 92.3%

2.      דביגטרן  – 90.9%

3.      ריברוקסבן 89.5%

4.      וורפרין 84.8%

כמובן שהבחירה בכל טיפול צריכה להתבסס על המאפיינים הספציפיים של כל מטופל והעדפותיו, אך כפי שמציינים המחברים , שימוש בשיקלול הערכות הסיכון לשבץ ודימומים עבור המטופל הספציפי (וניתן אף לתת לשבץ ולדימום משקלות שונים לצורך השיקלול) עשוי בהחלט לסייע בבחירת הטיפול האופטימלי למטופל הספציפי.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה