הגברת עצימות מינון טיפול כימותרפי אדג’וונטי באמצעות קיצור מרווח הזמן בין מחזורי הטיפול, או ע”י מתן עוקב של התרופות הפרטניות במקום מתן אותן תרופות במקביל, הפחית באופן מתון את הסיכון להישנות המחלה בתוך עשר שנים ותמותה עקב סרטן שד, ללא העלאת התמותה עקב סיבות אחרות.
מטרת המחקר הייתה להבהיר את התועלת והסיכונים של הגברת עצימות טיפול כימותרפי כנגד סרטן שד מוקדם. החוקרים השלימו מטה-אנליזה של מחקרים להשוואת משטר טיפול כל שבועיים, לעומת טיפול שניתן אחת לשלושה שבועות והשוו בין מחקרים שבחנו מתן עוקב או בו-זמני של אנתרציקלינים וטקסנים. התוצאים העיקריים כללו הישנות ותמותה עקב סרטן שד.
החוקרים אספו נתונים אודות 37,298 מבין 40,070 נשים מ-26 מבין 33 מחקרים. מרבית הנשים היו מתחת לגיל 70 שנים ואובחנו עם מחלה עם מעורבות קשריות לימפה. סך השימוש בתרופות ציטוטוקסיות היה דומה בשתי זרועות הטיפול; Colony-Stimulating Factor שימש בקבוצת הטיפול האינטנסיבי יותר.
משילוב הנתונים מכל 26 המחקרים עלה כי מספר מקרי הישנות סרטן שד היה קטן יותר עם טיפול אינטנסיבי יותר, בהשוואה למשטר טיפול כימותרפי סטנדרטי (סיכון להישנות לאחר עשר שנים של 28% לעומת 31.4%, סיכון יחסי של 0.86, p<0.0001). הסיכון לתמותה עקב סרטן שד פחת באופן דומה (18.9% לעומת 21.3%, סיכון יחסי של 0.87), כמו גם הסיכון לתמותה מכל-סיבה (22.1% לעומת 24.8%, סיכון יחסי של 0.87). תמותה ללא-הישנות הייתה נמוכה יותר עם טיפול אינטנסיבי יותר, בהשוואה למשטר טיפול סטנדרטי (סיכון לאחר 10 שנים של 4.1% לעומת 4.6%, סיכון יחסי של 0.88).
הירידה בסיכון להישנות הייתה דומה בשבעה מחקרים (10,004 משתתפות) אשר ערכו השוואה בין טיפול כימותרפי אחת לשבועיים עם טיפול דומה, אשר ניתן אחת לשלושה שבועות (סיכון לאחר עשר שנים של 24% לעומת 28.3%, סיכון יחסי של 0.83), בשישה מחקרים (11,028 משתתפות) להשוואת טיפול עוקב לעומת טיפול בו-זמני באנתרציקלינים עם טקסנים (28.1% לעומת 31.3%, סיכון יחסי של 0.87) ובשישה מחקרים (6,352 נשים) שבחנו מרווחים קצרים יותר ומתן עוקב (30.4% לעומת 35%, סיכון יחסי של 0.82).
הירידות הפרופורציונאליות בהישנות עם טיפול כימותרפי אינטנסיבי יותר היו דומות ומשמעותיות מאוד במקרים של מחלה חיובית לקולטנים לאסטרוגן ושלילית לקולטנים לאסטרוגן. יתרה מזאת, החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין מאפיינים אחרים של החולים או של הגידול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי קיצור מרווח הזמן בין מחזורי הטיפול, או מתן עוקב של התרופות הפרטניות במקום מתן אותן תרופות במקביל, הפחיתו באופן מתון את הסיכון להישנות סרטן שד ותמותה עקב המחלה הממארת, ללא העלאת התמותה עקב סיבות אחרות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!