בקרב ילדים שאחד מהוריהם הלך לעולמו, בפרט באלו לפני גיל 12 שנים, קיים סיכון מוגבר להתפתחות הפרעה פסיכיאטרית, בעיקר דיכאון ותסמונת דחק בתר-חבלתית, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת American Journal of Psychiatry.
להערכת ההשפעה ארוכת הטווח של אובדן אחד ההורים, החוקרים עקבו במשך עד שבע שנים אחר 216 ילדים (גיל ממוצע של 12 שנים), אשר איבדו את הוריהם בעקבות מעשה אובדני, תאונה או מוות פתאומי טבעי, כמו גם אחר 172 ילדים שלא איבדו את הוריהם.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב אלו שאיבדו את אחד ההורים בילדות תועד סיכון מוגבר לאובדנות במהלך השנתיים הראשונות לאחר האובדן (יחס שיעורי היארעות של 3.13), אך לא מאוחר יותר. אובדן אחד ההורים לווה בהיארעות מוגברת של דיכאון, גם אחר תקנון לגורמי סיכון שזוהו טרם מות ההורה (יחס סיכון מתוקן של 2.67).
גיל זוהה כגורם חשוב בהופעת דיכאון לאחר מות הורה, עם סיכון גבוה יותר באלו שאיבדו הורה עד גיל 12 שנים (יחס סיכון של 4.92), אך ללא סיכון מוגבר באלו שאיבדו את אחד ההורים במהלך גיל ההתבגרות.
לאובדן אחד ההורים הייתה השפעה שלילית מוקדמת וניכרת על התפקוד של הצאצא, השפעה שתווכה בחלקה בהופעת דיכאון בשלב מוקדם יותר במהלך האבל.
בילדים שאיבדו את אחד ההורים תועד גם סיכון מוגבר לתסמונת דחק בתר-חבלתית במהלך השנתיים הראשונות לאחר האובדן (יחס שיעורי היארעות של 10.41), אך לא מאוחר יותר. האובדן לווה בהיארעות מוגברת של תסמונת דחק בתר-חבלתית, גם לאחר תקנון לגורמי סיכון טרם אובדן ההורה (יחס סיכון מתוקן של 5.66).
החוקרים לא זיהו השפעה משמעותית של אובדן הורה על היארעות חרדה, הפרעות שימוש באלכוהול או סמים, הפרעה ביפולארית, או הפרעות התנהגות. הנתונים העידו על סיכון מוגבר למחשבות אובדניות בעלות חשיבות קלינית כמעט בכל נקודות הזמן בקרב ילדים שאיבדו את הוריהם, בהשוואה לקבוצת הביקורת, אם כי נראה כי הדבר היה קשור עם גורמי סיכון שהיו קיימים עוד טרם מות ההורה.
Am J Psychiatry. Published online June 20, 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!