מומחים מעלים טיעונים כנגד הסוגיה השנויה במחלוקת של חיוב השלמת בדיקות קוגניטיביות, מבוססות-גיל, להערכת כשירות רופאים. בסקירה החדשה שפורסמו בכתב העת American Journal of Geriatric Psychiatry דנים הכותבים בעדויות המדעיות בכל הנוגע לליקוי קוגניטיבי על-רקע גילי, מפרטים משאבים להערכות ומכשולים אפשריים וקובעים המלצות לעתיד.

למרות שמחקר קודם הדגים קשר מובהק בין הזדקנות ובין שינויים בתפקוד הקוגניטיבי, אין כיום חובת ביצוע בדיקות או פרישה מעבודה בקרב אנשי הצוות הרפואי המזדקנים. לפיכך, החוקרים סבורים כי יש מקום לגישה עקבית יותר להערכה וסיוע לרופאים המבוגרים.

הכותבים מסבירים כי אין מקום לסטיגמות או ענישה פשוט כי אדם התבגר בגיל. עם זאת, זיהוי והערכה מוקדמים מספקים אפשרות טובה יותר למניעת טעויות רפואיות, הגנה על הציבור וסיוע לרופאים המזדקנים.

מדו”ח מטעם ה-Federation Physicians Data Center עלה כי בשנת 2012, 26.3% מהרופאים היו בגילאי 60 שנים ומעלה, עליה מ-24.4% בשנת 2010. אין ספק כי יש הזדקנות של כוח העבודה של הרופאים, בפרט בקרב גברים. בשנת 2016, 36% מהרופאים ממין זכר בארצות הברית היו בגילאי 60 שנים ומעלה, כלומר, למעלה משליש מהרופאים.

מחקר שפורסם בשנת 1994 מצא כי התפקוד הקוגניטיבי היה דומה בין 1,002 הרופאים ו-581 נבדקים שאינם רופאים עד גיל 50 שנים. למרות שבקרב אלו שאינם רופאים תועדה הידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר לאחר גיל 60, הירידה הקוגניטיבית הייתה משמעותית בשתי הקבוצות. הידרדרות קוגניטיבית הייתה דומה בין שתי הקבוצות לאחר גיל 75 שנים.

מחקרים אחרים הצביעו על קשר עם תמותה מוגברת יותר כאשר פרוצדורות קרדיווסקולאריות בוצעו ע”י מנתחים מבוגרים יותר וכאשר קשישים שאושפזו בבתי חולים בארצות הברית טופלו בידי רופאים מבוגרים יותר.

לאור העדויות המצטברות בנושא, הצהרה מטעם ה-American College of Surgeons בשנת 2016 תמכה בהערכה גופנית ורפואית התנדבותית, עם בדיקות חוזרות בהמשך. תכנית MOC (Maintenance of Certification) השנויה במחלוקת נוצרה במטרה להעריך ולשפר את כישורי הרופאים דרך בדיקות תקופתיות, הערכות תפקוד ועוד. עם זאת, החוקרים מציינים כי האופי ההתנדבותי של התכנית עשוי להוביל לזיהוי ירוד של אלו בעלי הליקוי החמור ביותר, שכן הפניה-עצמית דורשת מודעות-עצמית.

מנגד, מספר מדינות בחרו בקביעת חובת הערכה מבוססת-גיל, כולל ניו-זילנד כחלק מתכנית סקירה שגרתית. ה-Federation of Medical Regulatory Authority of Canada קבע שלוש רמות סקירה בשנת 1993, כאשר רמה 1 נוגעת לסקירת כישורי כלל הרופאים וזו משמשת באלברטה ונובה-סקוטיה, כמו גם בבריטניה. עם זאת, מדינות ללא ביטוח רפואי ארצי מתמודדות עם מכשולים שונים.

בארצות הברית ישנה הערכה סדירה של תפקוד רופאים מוסמכים בבתי חולים, אך לעיתים קרובות דרך סקר עמיתים. עם זאת, רופאים עשויים להימנע מלדווח על ליקויים של עמיתים שלהם למקצוע. בדומה, ישנן תוכניות נוספות במדינות אחרות שנועדו לשמש למעקב אחר כישורי רופאים.

מעבר לחשיבות הבנת נושא השינויים הקוגניטיביים על-רקע הגיל וההשפעה על התפקוד, הכותבים קובעים חמש המלצות:

1.     אם רואים דבר מה חריג, יש לדווח על כך חולים ועמיתים צריכים לדווח על דגלים אדומים בשלב מוקדם, כאשר המטרה היא לזהות ולאחר מכן לטפל במצבים הפיכים או לסייע לחולים להתמודד עם ההשלכות של מצב בלתי-הפיך.

2.     יש להשתמש בתכניות הערכה זמינות.

3.     יש לשקול לדחוף לגישה סטנדרטית, כולל הערכה שגרתית של 360 מעלות.

4.     טפל, או עודד פרישה. באלו עם ליקוי הפיך, טיפול עשוי לכלול טיפול בהפרעות שימוש בחומרים, פסיכותרפיה, או התאמת מקום העבודה. עבור אחרים, יש לתכנן את המסלול לפרישה ממקום העבודה.

5.     שיפור הליכי הפרישה.

Am J Geriatr Psychiatry. 2018;26:631-640

לידיעה במדסקייפ