Depression

שימוש נרחב בנוגדי-דיכאון עשוי לתרום לסיכון המוגבר לעליה במשקל (BMJ)

מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMJ עולה  כי שימוש נרחב בנוגדי-דיכאון עשוי לתרום לסיכון המוגבר לעליה במשקל ברמת האוכלוסייה.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון ובין משקל הגוף. הם התבססו על נתוני מחקר עוקבה ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink בין השנים 2004-2014 אודות 136,762 גברים ו-157,957 נשים עם לפחות תיעוד של לפחות שלוש מדידות מדד מסת גוף.

התוצאים העיקריים כללו מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון, היארעות של עליה של לפחות 5% במשקל הגוף ומעקב לעודף-משקל או השמנת-יתר. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחס השיעורים לאחר תקנון לגיל, מין, תיעוד דיכאון, מחלות רקע, מרשם נלווה לטיפול בנוגדי-פרכוס או תרופות אנטי-פסיכוטיות, עוני, עישון וייעוץ תזונתי.

בשנת התחלת המחקר, 17,803 גברים (13%) ו-35,307 (22.4%) נשים בגיל ממוצע של 51.5 שנים קיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון. במהלך מעקב של 1,836,452 שנות-אדם, ההיארעות של אירועים חדשים של עליה במשקל של לפחות 5% בקרב אלו שלא קיבלו מרשם לנוגדי-דיכאון עמדה על 8.1 מקרים ל-100 שנות-אדם ובאלו שקיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון עמד שיעור זה על 11.2 מקרים ל-100 שנות אדם (יחס שיעורים מתוקן של 1.21, p<0.001).

הסיכון לעליה במשקל נותר מוגבר במהלך לפחות שש שנות מעקב. בשנה השניה של הטיפול, מספר המשתתפים שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון למשך שנה אחת לתיעוד מקרה נוסף של עליה של לפחות 5% במשקל הגוף עמד על 27 מטופלים.

בקרב אלו עם משקל ראשוני תקין, יחס השיעורים המתוקן למעבר לעודף-משקל או השמנת-יתר עמד על 1.29; באלו שהיו בתחילת הדרך בקטגוריית עודף-משקל, יחס השיעורים המתוקן למעבר להשמנת-יתר עמד על 1.29.

החוקרים כותבים כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי וייתכן כי ערפלנים שלא נלקחו בחשבון תרמו להערכת-יתר של הקשר הנ”ל.

לאור ממצאי המחקר, החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לשקול את פוטנציאל העליה במשקל כאשר ישנה התוויה לטיפול בנוגדי-דיכאון.

BMJ 108; 361

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה