בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי חוזרת או כרונית בהפוגה תועד סיכוי גבוה יותר לשמור על ההפוגה מידה והמשיכו בטיפול אחזקה בנוגדי-דיכאון, כך עולה מתוצאות מחקר בשלב II, שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של שילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם טיפול בנוגדי-דיכאון למניעת הישנות דיכאון בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית אשר הפסיקו לעומת אלו שהמשיכו בטיפול בנוגדי-דיכאון לאחר השגת הפוגה.
מדגם המחקר כלל 292 מבוגרים (171 נשים, 121 גברים; גיל ממוצע של 45 שנים) עם הפרעת דיכאון מג’ורית חוזרת או כרונית, אשר השתתפו קודם לכן במחקר בשלב 1 ונכנסו להפוגה עם טיפול בנוגדי-דיכאון בלבד או בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול אחזקה בנוגדי-דיכאון או הפסקת הטיפול התרופתי ונותרו במעקב למשך שלוש שנים.
טיפול אחזקה בנוגדי-דיכאון לווה בשיעורי הישנות נמוכים יותר, בהשוואה לשיעורי הישנות באלו שהפסיקו את הטיפול התרופתי, בין אם נכנסו להפוגה עם טיפול בנוגדי-דיכאון בלבד (48.5% באלו שהמשיכו בטיפול אחזקה בנוגדי-דיכאון לעומת 74.8% מאלו שהפסיקו את הטיפול, p=0.002; מספר נדרש לטיפול 2.7).
החוקרים מדווחים כי טיפול אחזקה לעומת הפסקת הטיפול בנוגדי הדיכאון לווה בשיעורי הפוגה ממושכת גבוהים יותר (יחס סיכויים של 2.54; מספר נדרש לטיפול של 2.3), בין אם החולים טופלו קודם לכן בנוגדי-דיכאון בלבד או בנוגדי-דיכאון עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
לסיכום, ממצאי המחקר מעידים כי טיפול אחזקה בנוגדי-דיכאון בלבד לווה בשיעורי הפוגה נמוכים יותר של הישנות תסמיני דיכאון בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי. לא ברור אם לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי השפעה דומה על הישנות תסמיני דיכאון.
JAMA Psychiatry 2019
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!