Fractures

האם צילומי מעקב של שברי רדיוס דיסטלי באמת נחוצים?/מאת ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

שכיחות שברי רדיוס דיסטלי מגיעה ל 70-160 מקרים למאה אלף בשנה ומהווים כ 18% מכלל השברים. צילומי ביקורת במסגרת המעקב נהוגים בכל מרפאה, חושפים את המטופל לקרינה ומהווים נטל כלכלי משמעותי. במספר מחקרים נמצא, כי ככל שהרופא המטפל מיומן יותר, כך יורד מספר צילומי המעקב לאחר הטיפול הראשוני.

לאור מגמת העלייה בתוחלת החיים, שכיחות השברים צפויה לעלות, לכן מן הראוי לבדוק האם צילומים אלו אמנם נחוצים והאם יש להם חשיבות לגבי המשך הטיפול?

מטרת המאמר: לבדוק האם ביצוע צילומי ביקורת לשברי רדיוס דיסטלי, השפיעו על החלטות לגבי המשך הטיפול, מתוך הנחת יסוד כי בדרך כלל צילומים אלו אינם משנים את מדיניות הטיפול.

שיטות: מחקר רטרוספקטיבי שכלל 4 מרכזים רפואיים בהולנד. נסקרו מטופלים בגילאי 18 שנים והלאה שטופלו במהלך שנת 2012. לא נכללו שברים פתולוגיים, שברים פתוחים או שברים מרובים באותו המטופל. נבדקו התיקים הרפואיים של כל מטופל, עם דגש על נתונים דמוגרפים. סוג השבר לפי AO, הטיפול, מספר צילומי המעקב, ההתוויה לצילומים אלו, וכל שינוי בהחלטות הטיפול כתוצאה מממצאי הצילומים.

“התוויה קלינית” לצילום הוגדרה כאשר הסיבה לביצועו היתה תקפה למצב המטופל, למשל חבלה חדשה, כאב, ירידה בטווח תנועה וכדומה. הגדרה “צילום שגרתי” ניתנה, כאשר בגיליון הרפואי של המטופל לא נמצאה אינדיקציה קלינית מתועדת לביצוע הצילום. כמו כן נעשתה הפרדה בין צילומים שבוצעו 3 שבועות לאחר החבלה (כאשר תיקון כירורגי עדיין סביר) או מאוחר יותר.

תוצאות: מתוך 1375 מטופלים 1042 עמדו בתנאי הסף של המחקר. 755 נשים, 287 גברים. גיל ממוצע 58.5 שנים. 804 טופלו שמרנית (77%) 238 טופלו בניתוחים. 

סה”כ בוצעו 1956 צילומים (בממוצע 1.88 צילומים למטופל, כל צילום פירושו ישר וצדדי). בשלושה השבועות הראשונים לאחר הטיפול בוצעו 1115 צילומים (בממוצע 1.07 צילומים למטופל) ולאחר מכן 841 צילומים (0.81 צילומים למטופל). 720 מהצילומים שבוצעו בתקופת המעקב המאוחר (החל מ 3 שבועות לאחר השבר), הוגדרו כשגרתיים. 22 צילומים (2.6%) מתוך 841 הצילומים (אלו שבוצעו 3 שבועות והלאה לאחר הטיפול) השפיעו על החלטות טיפול. מתוך ה 22 הצילומים האלו 11 הוגדרו כשגרתיים. ובמסגרתם 9 הובילו לזמן קיבוע ממושך יותר מהמתוכנן ובשני מקרים שטופלו שמרנית הוחלט לטפל כירורגית.

בקבוצה שטופלה שמרנית 406 מ 464 הצילומים שבוצעו (87.5%) הוגדרו כשגרתיים. 12 מ 464 (2.7%) מהצילומים, שינו החלטות טיפוליות, מתוכם 9 הוגדרו כשגרתיים (2.2%). בקבוצה שטופלה כירורגית 314 (83%) מ 377 מהצילומים שבוצעו הוגדרו כשגרתיים. 10 מ 377 מהצילומים (2.4%) שינו החלטות טיפוליות, מתוכם 2 הוגדרו כשגרתיים (0.06%).

דיון: ממצאי המחקר ברורים. הרוב המוחלט של צילומי המעקב לא הביא לשינוי באסטרטגיית הטיפול. מתוך הצילומים שהוגדרו שגרתיים 1.5% בלבד שינו את אסטרטגיית הטיפול.

ממצאים אלו דומים לממצאי מחקרים נוספים, אשר הדגימו כי לצילומי מעקב רוטיניים אין השפעה משמעותית על שינוי החלטות טיפוליות בשברי רדיוס דיסטלי.

החולשה העיקרית במאמר היא עצם היותו רטרוספקטיבי. יתכן כי חלק מהצילומים שהוגדרו שגרתיים, בוצעו למעשה על רקע קליני (למשל חבלה חוזרת) אך האינדיקציה לא נכתבה בגיליון. המחברים סבורים כי כך אכן היה, וטוענים כי משום כך הערך של הצילומים השגרתיים היה פחות עוד יותר.

המחברים קוראים לערוך פרוטוקול מבוסס על מחקרים פרוספקטיביים להחלטה על האינדיקציה לביצוע צילומי ביקורת לאחר שברי רדיוס דיסטלי.

מסקנה: למרות הנוהג השגרתי לבצע צילומים במסגרת המעקב של שברי רדיוס דיסטלי, לצילומים אלו לעיתים רחוקות השפעה על החלטות טיפוליות. המחברים קוראים לרופאים לשקול שינוי שגרה זו, מתוך התחשבות בחשיפה מיותרת לקרינה ועלויות כספיות מיותרות.

Weil NL. Moumni MEL. Rubinstein SM. Krijnen P. Termatt MF. Schiffer IB. Routine follow-up radiographs for distal radius fractures are seldom clinically substantiated. Arch Orthop Trauma Surg (2017) 137:1187-1191

הערות העורך: מתודית המאמר אינו נוסק לרמה גבוהה, אבל הרעיון בבסיסו מבורך. לעיתים מזומנות משתרשים בקירבנו נהלים, רוטינות והרגלים שהופכים קבועים, ואין אנו נותנים דעתנו האם אמנם נחוצים.

מטופל נכנס לאורטופד ומלין על כאבי ברכיים, האורטופד לעיתים קרובות מדי, עוד לפני בדיקה ואמנזנה ממעמיקים (ולו במעט), שולח את המטופל לצילום, הנוהל הזה כל כך נפוץ, ש”צדיקי סדום”, ששואלים ובודקים ומחליטים שאין הכרח בביצוע צילום, ננזפים ע”י המטופל :מה דוקטור אינך שולח אותי לצילום”?

עוד רוטינה היא צילומי המעקב לאחר שברים “תמימים יחסית”, כמו שברי שורש יד. האמנם בכל שבר כזה נדרשים צילומי ביקורת? אין מדובר רק בסידרה אחת של צילום ישר וצדדי, שהרי בד”כ ההרגל הוא לשלוח לצילום ביקורת ב 3 שבועות ראשונים, לאחר 6 שבועות ויש אך המגדילים עשות, חוזרים על צילום 3 חודשים לאחר השבר. מהו הסיכוי לשנות את הטיפול בעקבות ממצאי הצילומים בשברים אלו (חוץ מפרקיים, ללא חבלה חוזרת וללא כאב חריג)?

זו הסיבה שמאמרים מסוג זה מבורכים, מעוררים אותנו לשקול ולחשוב האם השגרה אליה התרגלנו ולפיה אנו מתנהלים אמנם נחוצה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • יתכן והטיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם, עלול דווקא להגביר את הסיכון לשברים (NEJM)

    יתכן והטיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם, עלול דווקא להגביר את הסיכון לשברים (NEJM)

    להפתעת החוקרים, נמצא שטיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם (חסר בטסטוסטרון) קשור לעלייה ולא לירידה בסיכון לשברים, זאת בניגוד לממצאים קודמים. כך דווח במחקר שפורסם בכתב העת The New England Journal of Medicine. ברקע למחקר החוקרים מציינים נתונים קודמים המצביעים על יתרונותיו של הטסטוסטרון לבריאות העצמות. עם זאת בעבר לא נעשו מחקרים ארוכי טווח ובעלי מדגם […]

  • הערכת הסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית על-פי סוג הטיפול התרופתי (Int J Rheum Dis)

    הערכת הסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית על-פי סוג הטיפול התרופתי (Int J Rheum Dis)

    במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), מהן עולה כי לגישת הטיפול כנגד מחלת המפרקים השפעה על הסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים אוסטיאופורוטיים. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דלקת מפרקים שגרונית הינה גורם סיכון משמעותי לאוסטיאופורוזיס ושברים אוסטיאופורוטיים. מטרתם כעת הייתה להבין […]

  • גלאוקומה, ניוון מקולארי גילי או קטרקט מלוות בסיכון מוגבר לנפילות ושברים (JAMA Ophthalmol)

    גלאוקומה, ניוון מקולארי גילי או קטרקט מלוות בסיכון מוגבר לנפילות ושברים (JAMA Ophthalmol)

    בחולים עם אבחנה של גלאוקומה, קטרקט, או ניוון מקולארי גילי קיים סיכון מוגבר לנפילות ושברים, עם סיכון גבוה במיוחד לשברי אמה וגפה תחתונה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology. החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של מטופלים במאגרי Clinical Practice Research Datalink לזיהוי אשפוזים ודיווחי תמותה בין השנים 2007 עד 2020 במטרה לזהות […]

  • אבחנה של פסוידו-גאוט מלווה בסיכון גבוה כמעט כפליים לשברים (Arthritis & Rheumatology)

    אבחנה של פסוידו-גאוט מלווה בסיכון גבוה כמעט כפליים לשברים (Arthritis & Rheumatology)

    בחולים עם אבחנה של פסוידו-גאוט, או Calcium Pyrophosphate Deposition Disease (ובקצרה, CPPD), עליה של 80% בסיכון לשברים בהשוואה לאלו ללא המחלה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אבחנה של פסוידו-גאוט נקשרה עם סיכון מוגבר לאוסטיאופניה בשני מחקרי חתך. כעת הם ביקשו להשוות את הסיכון לשברים בחולים […]

  • הערכת הסיכון לשבר ירך אטיפי עם טיפול בביספוספנטים (J Clin Endocrinol Metab)

    הערכת הסיכון לשבר ירך אטיפי עם טיפול בביספוספנטים (J Clin Endocrinol Metab)

    הסיכון לשבר ירך אטיפי עולה עם עליה במשך הטיפול התרופתי בביספוספנטים, אם כי התועלת של טיפול בביספוספנטים במבוגרים בגילאי 50 שנים ומעלה עולה באופן דרמטי על הסיכון הנ”ל, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מדנמרק שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חשיפה ממושכת לביספוספנטים לטיפול באוסטיאופורוזיס עשויה להפחית […]

  • ניידות הרנטגן הראשונות: המלחמה של מארי קירי - מאמר אורח מאת עופר בן חורין

    ניידות הרנטגן הראשונות: המלחמה של מארי קירי - מאמר אורח מאת עופר בן חורין

    עופר בן חורין, בעל נסיון כ-20 שנה באפליקציות, מחקרי תרופות והדרכה בתחום ה-MRI מחבר הספר "MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות" משתף במאמרו על פיתוח חשוב נוסף של זוכת פרס הנובל מארי קירי: הקמת יחידות רנטגן ניידות שהגיעו לקו החזית ואפשרו ל-150 אחיות בשטח לסייע במאמץ המלחמתי ולהעריך במהירות חיילים פצועים

  • כלל חדש שעוזר להחליט מתי כדאי לעשות בדיקת CT למבוגרים לאחר נפילה (CMAJ)

    כלל חדש שעוזר להחליט מתי כדאי לעשות בדיקת CT למבוגרים לאחר נפילה (CMAJ)

    במאמר שפורסם בכתב העת Canadian Medical Association Journal, מדווחים החוקרים על מחקר שיכול ליעל את הטיפול במחלקות החירום במבוגרים שנפלו. המחקר מציע כלל החלטה חדש לבדיקת CT, על מנת לזהות דימום תוך-גולגלתי לאחר נפילה באוכלוסייה המבוגרת. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נפילות בקרב אוכלוסיית הקשישים הן תופעה נפוצה וגורם מרכזי לדימומים תוך-גולגולתיים כתוצאה מטראומה. מבוגרים […]

  • העתיד הבריאותי של אנשים שחלו בסרטן בילדות (JAMA, CME)

    העתיד הבריאותי של אנשים שחלו בסרטן בילדות (JAMA, CME)

    כ-500,000 אנשים החיים כיום בארה”ב שרדו את מחלת הסרטן בילדותם, ומספר זה גדל מדי שנה. יותר מ-95% מהאנשים שחלו בסרטן בילדות יסבלו מבעיה בריאותית משמעותית עד גיל 45, וכשליש יסבלו מבעיות בריאות כרוניות חמורות או מסכנות חיים.

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה