נעה גינזבורג BSc
Elotuzumab (אמפליסיטי) , מקבוצת ה- immunostimulatory anti-signaling lymphocytic activation molecule F7 (SLAMF7) IgG1 monoclonal antibody הוא טיפול שניתן ביחד עם lenalidomide ו- dexamethasone לחולים במיאלומה נפוצה שקיבלו בין 1-3 טיפולים במחלה בעבר. החוקרים בחנו את האימונוגנסיטיות של elotuzumab כטיפול יחיד ובשילוב עם bortezomib/dexamethasone ו- lenalidomide/dexamethasone בחולי מיאלומה נפוצה בחמישה מחקרים קליניים , ביניהם מחקר ה- ELOQUENT-2 (NCT01239797).
החוקרים מסבירים כי השכיחות של ADA (Anti-drug antibody) נקבעה באמצעות בדיקת גישור תקפה ; שכיחות של Nabs (neutralizing antibodies) נקבעה בעזרת דגימות חיוביות ל ADA- ממחקר ה- ELOQUENT-2.
נתונים מארבעה מחקרים שבחנו elotuzumab בשילוב עם lenalidomide/dexamethasone או bortezomib/dexamethasone(ב-390 משתתפים) מצאו כי 9 מטופלים (או 2.3%) היו חיוביים ל-ADA בתחילת המחקרים, 72 מטופלים (18.5%) היו חיוביים ל-ADA במהלך הטיפול או בזמן המעקב, ו-2 מטופלים (0.5%) פיתחו ADA עיקשת. המטופלים שנטלו elotuzumab כמונותרפיה הראו היארעות גבוהה יותר של elotuzumab ADAs מאשר אלו שקיבלו את התרופה כטיפול משולב. נראה כי ADAs הופיעו בשלב מוקדם אך המצב נפתר לאחר 2-4 חודשים.
מתוך 45 מטופלים שהיו חיוביים ל-ADA בזמן הטיפול במחקר ELOQUENT-2 , 19 הציגו Nabs. כמו כן,
מודל פרמקוקינטי מבוסס אוכלוסיה הראה כי ישנה עליה ב- increase in target-mediated elimination (כלומר K M נמוך יותר , וערך V max גבוה יותר ) במטופלים שהיו חיוביים ל ADA- לעומת אלו שהיו שליליים ל- ADA. כמו כן, ADAs נקשר גם עם חשיפה יציבה נמוכה יותר ל- elotuzumab.
עם זאת, יש סיכוי שממצא זה הושפע מפערים ברמות חלבון המיאלומה . מצבי ADAs/NAbs לא נקשרו עם רגישות יתר, עם תגובה לאינפוזיה, או עם אובדן יעילות של elotuzumab.
החוקרים השתמשו בדרך חדשה להציג את הנתונים באופן ויזואלי, כזו שאיפשרה הוכחה לכך שלא היה קשר ישיר בין היארעות וערכי הכיול של ADA/NAbs וההישרדות ללא התפתחות של המחלה והתגובה הכללית הטובה ביותר במטופלים שקיבלו elotuzumab.
AAPS J.2017 Jan 9. doi: 10.1208/s12248-016-0033-9
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!