ע”פ מטה אנליזה מערכתית חדשה המתפרסמת לאחרונה ב-LANCET , אין מקום לשימוש במונותרפיה עם פאראצטמול במטופלים הסובלים מאוסטיאוארתריטיס (OA) של הברך או הירך, ויש להעדיף טיפולים אפקטיביים יותר כמו דיקלופנאק 150 מ”ג ליום או אטוריקוקסיב (ארקוקסיה) 60 מ”ג ליום.

ברקע מציינים המחברים כי הטיפול ב-NSAID’s הוא אבן הבסיס בניהול כאב על רקע OA .

מטרת החוקרים הייתה להעריך את האפקטיביות של טיפולים ומינונים שונים של NSAID’s בכאב בשל  OA באמצעות מטה אנליזה מערכתית.

לצורך כך החוקרים אספו מידע מתך מחקרים אקראיים המשווים שילובים שונים של הטיפולים הבאים לכאב בשל OA: NSAID’s , פאראצטמול או פלצבו.

בוצע חיפוש במאגר המידע המרכזי של מחקרים מבוקרים של קוקריין (CENTERAL), וברשימת המקורות של מחקרים רלבנטיים שפורסמו בין 1/1/1980 ל-24/2/2015 שכללו לפחות 100 מטופלים בכל קבוצה.

יעדי המחקר המרכזיים והמשניים שהוגדרו מראש היו כאב ותפקוד גופני אשר חולקו עד ל-7 נקודות זמן לאחר תחילת הטיפול. נעשה שימוש במודל אפקט רנדומלי בייסיאני עבור השוואת טיפולים מרובים עם אפקט רנדומלי ברמת המחקרים שנכללו באנליזה.

עבור האנליזה הראשית, נעשתה הרצה אקראית של הטיפול הראשון שבו נעשה שימוש עבור טיפולי המשך מרובים שנכללו במחקר. טיפולים שכללו מינונים יומיים שונים נלקחו בחשבון באופן נפרד באנליזות. לצורך הערכה מידת ההשפעה של המינונים, נעשה שימוש במודלים לינאריים של משתנים מסבירים שהוגדרו מראש למינונים שונים.

החוקרים מציינים שזיהו 8,973 מאמרים, מהם 74 מחקרים אקראיים שכללו 58,556 מטופלים שהשתתפו באנליזה. 23 כללו 7 תרופות שונות מקבוצת ה-NSAID’s או פראצטמול עם מינון יומי ספציפי או פלצבו.

כל הטיפולים, ללא תלות במינון, השיגו שיפור בסימפטומי הכאב כאשר הושוו לפלצבו. עבור 6 התערבויות (diclofenac 150 mg/day, etoricoxib 30 mg/day, 60 mg/day, and 90 mg/day, and rofecoxib 25 mg/day and 50 mg/day) , ההסתברות שההבדלים מול פלצבו היא מתחת למינימום האפקט מבחינת חשיבות קלינית,  שהוגדרו מראש להפחתה בכאב (גודל אפקט [ES] 0·37) הייתה לפחות 95% .

מבין הטיפולים שניתנו במינון המקסימלי המאושר, דיקלופנאק 150 מ”ג/יום (גודל אפקט 0.57- ברווח בר סמך בין 0.69- ל-0.46-) ואטוריקוקסיב (ארקוקסיה) 60 מ”ג (גודל אפקט 0.57- בטווח בין 0.73- ל-0.43-) היו עם ההסתברות הגבוהה ביותר להיות ההתערבויות הטובות ביותר, שתיהן עם 100% הסתברות להשיג את היעד המינימלי של הבדל בעל משמעות קלינית בכאב.

האפקטים של הטיפול עלו בתלות להעלאת המינון, אך מבחן מקביל עבור אפקט ליניארי של המינון היה מובהק רק עבור סלקוקסיב (p=0·030), דיקלופנאק (p=0·031), ונפרוקסן (p=0·026).

החוקרים מציינים שלא מצאו כל עדות לכך שהייתה שונות לאפקט הטיפול לאורך זמן הטיפול.

כמו כן הם מדגישים כי התאמת המודל הייתה טובה, וההטרוגניות ואי העקביות בתוך האנליזה היו  נמוכות בכל האנליזות. הם מציינים שכל המחקרים הוערכו כבעלי סיכון נמוך להטייה בשל סמיות המטופלים. הערכות האפקט לא השתנו גם במהלך ניתוחי הרגישות שבוצעו באמצעות שני מודלים סטטיסטיים ועמידה בקריטריונים של איכות מתודולוגית עבור מודלי רגרסיות של מטה-אנליזות.

החוקרים מסכמים שעל בסיס הנתונים באנליזה זו, הם אינם רואים מקום לטיפול יחידני בפאראצטמול במטופלים עם כאבים בשל OA ללא תלות במינון. הם מוסיפים כי נמצאו עדויות מבוססות לכך שדיקלופנאק 150 מ”ג ליום הוא ה-NSAID הזמין האפקטיבי ביותר, הן במונחי הפחתה בכאב והן במונחי שיפור תפקודי.

עם זאת, הם מדגישים, כי בשל הפרופיל הבטיחותי השונה, על הרופאים המטפלים לקחת בחשבון תוצאות אלה ביחד עם המידע הבטיחותי הידוע כאשר הם בוחרים את הטיפול והמינון עבור מטופלים ספציפיים.

Lancet.2016 May 21;387(10033):2093-105