Stroke

השוואת התועלת של נוגדי-קרישה פומיים ישירים אל מול קומדין בקשישים עם פרפור פרוזדורים ואירוע מוחי איסכמי (JAMA Neurol)

בחולים עם אירוע מוחי איסכמי אקוטי ופרפור פרוזדורים, מתן טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בעת השחרור מבית החולים לווה בתוצאות טובות יותר בטווח הארוך, בהשוואה לטיפול בקומדין, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההנחיות הנוכחיות ממליצות על מתן נוגדי-קרישה פומיים ישירים על-פני קומדין למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים, המצויים בסיכון גבוה. למרות היעילות שהודגמה במחקרים קליניים, נתוני עולם-אמיתי אודות נוגדי-קרישה פומיים ישירים אל מול קומדין במניעה שניונית בחולים עם אירוע מוחי איסכמי לא התמקדו בתוצאות ממוקדות-מטופל. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את התועלת הקלינית של נוגדי-קרישה פומיים ישירים (Dabigatran, Rivaroxaban, או Apixaban) לעומת קומדין לאחר אירוע מוחי איסכמי אקוטי בחולים עם פרפור פרוזדורים.

מחקר העוקבה כלל משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה, עם אבחנה של פרפור פרוזדורים, שלא נטלו טיפול קודם בנוגדי-קרישה ושוחררו באבחנה של אירוע מוחי איסכמי חד בין אוקטובר 2011 ועד דצמבר 2014. התוצא העיקרי היה משך הזמן ששהו בבית, מדד ממוקד-מטופל המוגדר כסך הימים ללא תמותה או טיפול מוסדי לאחר השחרור, ואירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים.

מבין 11,662 חולים ששרדו אירוע מוחי איסכמי חד (גיל חציוני של 80 שנים), 34.7% שוחררו עם טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים ו-7,621 שוחררו עם טיפול בקומדין. פרט למדדי NIHSS (חציון של 4 לעומת 5 נקודות), המאפיינים הבסיסיים היו דומים בשתי הקבוצות.

בקרב חולים ששוחרו עם טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים, בהשוואה לקומדין, תועד מספר גבוה יותר של ימים בבית (ממוצע של 287.2 לעומת 263.0 ימים, בהתאמה; הבדל מתוקן של 15.6 ימים) במהלך השנה הראשונה לאחר השחרור מבית החולים, עם סיכוי נמוך יותר לסיבוך קרדיווסקולארי מג’ורי (יחס סיכון מתוקן של 0.89). כמו כן,  בחולים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים ישירים תועדו פחות מקרי תמותה (יחס סיכון מתוקן של 0.88, p<0.001), אשפוזים מכל-סיבה (יחס סיכון מתוקן של 0.93, p=0.003), אשפוז חוזר על-רקע קרדיווסקולארי (יחס סיכון מתוקן של 0.92, p=0.02), אירוע מוחי המורגי (יחס סיכון מתוקן של 0.69, p=0.02) ואשפוזים עם דימום (יחס סיכון מתוקן של 0.89, p=0.009), אך סיכון מוגר לדימום ממערכת העיכול (יחס סיכון מתוקן של 1.14, p=0.03).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם אירוע מוחי איסכמי חד ופרפור פרוזדורים, בטווח הארוך, טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בעת השחרור לווה בתוצאות טובות יותר מקומדין.

JAMA Neurol. Published online July 22, 2019

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה