VTE=venous thromboembolism

השוואת Rivaroxaban אל מול אספירין למניעת הישנות תרומבואמבוליזם ורידי (N Eng J Med)


בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי שהשלימו 6-12 חודשי טיפול נוגד-קרישה אך בהם לא היה ברור אם נדרש טיפול ממושך יותר, הארכת טיפול ב- Rivaroxaban(קסרלטו) במינון של 20 או 10 מ”ג נמצאה יעילה יותר מאספירין במניעת הישנות תרומבואמבוליזם ורידי, ללא סיכון מוגבר לדימומים במחקר EINSTEIN CHOICE, שתוצאותיו הוצגו במהלך כנס ה-ACC ופורסמו בו-זמנית בכתב העת New England Journal of Medicine. מטרת המחקר הייתה לספק ראיות ולסייע לרופאים המתלבטים באשר לתועלת של הארכת טיפול בנוגדי קרישה.

המחקר כלל 3,396 משתתפים שהשלימו 6-12 חודשי טיפול נוגד-קרישה בשל תרומבואמבוליזם ורידי. גיל המשתתפים עמד בממוצע על 59 שנים, 55% היו גברים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Rivaroxaban במינון 10 מ”ג, Rivaroxaban במינון 20 מ”ג, או אספירין במינון 100 מ”ג, פעם ביום, למשך עד שנה.

בטבלה הבאה מוצגים מאפייני המטופלים בקבוצות המחקר. יש לציין שכ-60% היום עם  Provoked VTE ואף על פי כן ניתן להם טיפול ארוך טווח.

לאחר חציון מעקב של 351 ימים, הישנות תרומבואמבוליזם ורידי (תוצא הסיום העיקרי) הייתה הרבה פחות נפוצה בשתי קבוצות הטיפול ב- Rivaroxaban, בהשוואה לקבוצת הטיפול באספירין. תוצא הסיום המשולב המשני שכלל הישנות תרומבואמבוליזם ורידי/אוטם שריר הלב/אירוע מוחי איסכמי/תסחיף סיסטמי היה גם כן פחות נפוץ בקבוצות הטיפול ב- Rivaroxaban.

החוקרים לא זיהו הבדלים בשיעור הדימומים המג’וריים בין שלוש הקבוצות, עם שיעור של 0.5% בקבוצת הטיפול ב- Rivaroxaban במינון 20 מ”ג, 0.4% עם טיפול ב- Rivaroxaban במינון 10 מ”ג ו-0.3% באלו שטופלו באספירין.

החוקרים מציינים עוד כי שיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי היו נמוכים יותר עם שני מינוני הטיפול ב-Rivaroxaban, בהשוואה לאספירין, בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי עקב גורם משני וללא גורם משני.

N Eng J Med 2017

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה