מחקר שפורסם לאחרונה בדק האם שימוש בסטנטים המכילים sirolimus קשור בהפחתת שיעור ההצרות המחודשת באנגיוגרפיה כעבור 8 חודשים בהשוואה לסטנטים שאינם מצופים.
במחקר חד-הסמיות והפרוספקטיבי השתתפו 257 חולים שעברו פרוצדורת רה-ווסקולריזציה כלילית דרך העור בשל מחלת לב איסכמית, ושסבלו מפגיעה טרשתית שלא טופלה בעבר הממוקמת במקטע קטן בעל קוטר של 2.75 מ”מ לכל היותר. החולים חולקו באקראי להשתלת סטנט המכיל sirolimus (כ-129 חולים) או להשתלת סטנט שאיננו מצופה בעל מבנה זהה והופעה רדיוגרפית זהה (כ-128 חולים). נקודת הסיום העיקרית היתה שיעור ההצרות המחודשת בסגמנט כעבור 8 חודשים; נקודות הסיום המשניות כללו את הצלחת הפרוצדורה ואץ שיעור התופעות הגדולות בלב ובכלי הדם במוח כעבור 8 חודשים.
התוצאות מראות שהקוטר הממוצע (SD) של המקטעים שטופלו עמד על 2.2 (0.28) מ”מ ואורכם הממוצע (SD) עמד על 11.84 (6.15) מ”מ). לאחר 8 חודשים, היה שיעור ההצרות המחודשת במקטע 53.1% בחולים שקיבלו סטנטים לא מצופים (60 מתוך 113 חולים) ו-9.8% (12 מתוך 123 חולים) שקיבלו סטנטים המכילים sirolimus (ערך RR של 0.18; ערך 95%CI, 0.10-0.32; ערך P<0.001). בפחות חולים בקבוצת הסטנטים המכילים sirolimus התרחשו ארועים לבביים גדולים (12 מתוך 129 חולים שהם 9.3% לעומת 40 מתוך 128 חולים שהם 31.3%; ערך RR של 0.30; ערך 95%CI, 0.15-0.55; ערך P<0.001) בעיקר בשל ירידה ברה-ווסקולריזציה בפגיעה שטופלה (9 מתוך 129 חולים שהם 7% לעומת 27 מתוך 128 חולים שהם 21.1%; ערך RR של 0.33; ערך 95%CI, 0.14-0.70; ערך P = .002), ובשל התקפי לב (2 מתוך 129 חולים שהם 1.6% לעומת 10 מתוך 129 חולים שהם 7.8%; ערך RR של 0.20; ערך 95%CI, 0.01-0.93; ערך P = 0.04).
החוקרים מסכמים כי השימוש בסטנטים המכילים sirolimus לטיפול בפגעים טרשתיים בעורקים כליליים קטנים מפחית את שיעור ההצרות המחודשת ועשוי אף להפחית את שיעור הארועים הלביים הגדולים.
JAMA. 2004;292:2727-2734
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!