מאת ד”ר בן פודה שקד

בנייר עמדה חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Journal of General Internal Medicine מטעם ה-American College of Physicians (ACP) מפורסמות הנחיות אתיות לרופאים לשם פיתוח יחסי רופא-חולה-ומטפל שהינם תומכים בצורה הדדית.

נשיא ה-ACP מסביר כי ההנחיות האתיות מטרתן להגביר את מודעותם של רופאים לחשיבותם ולמורכבותם של יחסי רופא-חולה-ומטפל. לטענתם, חיוני כי הרופאים ישקלו סוגיות של איכות חיים הן עבור החולה והן עבור המטפל בו.

עבור מיליוני חולים עם מחלות חריפות או כרוניות, ממלאים רופאי המשפחה תפקיד חיוני, לא רק בשיפור בריאותם הכללית כי אם גם איכות חייהם. בין תפקידיהם הספציפיים עשויים להיכלל סיוע בפעילויות היומיום, ניהול משטרי טיפול מורכבים, הכוונה מול מערכת הבריאות ותקשורת עם אנשי מקצועות הבריאות.

חשיפתם של המטפלים (Caregivers) לפגיעה ולמחלה עשויה להתגבר בעקבות דחק, בין אם גופני, רגשי ו/או כלכלי. עול נוסף עשוי לנבוע מכך שקרובי משפחה המטפלים בחולה הינם רחוקים ממנו גיאוגרפית או כשאנשי מקצועות הבריאות מוצאים עצמם כמטפלים בבני משפחתם הם.

על ידי ההכרה בחשיבות תפקיד המטפל, הרופאים יכולים להביא לחוויית טיפול חיובית, ויתכן ואף להוריד בעקבות כך את מספר האשפוזים של החולה. את יחסי הרופא-חולה יש לאזן באמצעות תפקיד הרופא בהצטרפות לחולים ולבני משפחתם המטפלים בהם כצוות, באופן שעשוי להעלות אתגרים אתיים מסוימים.

במבט היסטורי, יחסי הרופא-חולה הלכו והתמקדו עם הזמן בזכויות החולה וברצונותיו. בניגוד לתחום הטיפול הפליאטיבי וההוספיס, בהם ישנה התייחסות לתגובות של החולים ושל בני משפחותיהם למחלה ההרסנית, התמקדותו של הרופא הייתה באופן מסורתי פחות בחוויתו של החולה בהקשר המשפחתי והחברתי. לדברי המומחים, על א, שתחום הביו-אתיקה כיום מדגיש בראש ובראשונה את האוטונומיות והפרטיות של החולה, הרי שהולכת וגדלה ההכרה בצורך בגישה המתמקדת במשפחה כולה.

אנשי ה-ACP מספקים בנייר העמדה האמור המלצות ספציפיות, לשם הכוונה אתית לרופאים בפיתוח יחסי רופא-חולה-ומטפל מוצלחים ובונים יותר, וכן מציינים רשימה של מקורות ומשאבים מקוונים. נזכיר כי בניסוח ההנחיות השתתפו בנוסף כעשר אגודות מקצועיות אחרות (ה-Society of General Internal Medicine, ה-American College of Neurology, ה-American Academy of Hospice and Palliative Medicine, ה-American Geriatrics Society, ה-American College of Chest Physicians, ה-American College of Osteopathic Internists, ה-American Medical Directors Association, ה-American Thoracic Society, ה-Society of Critical Care Medicine וה-Endocrine Society).

בנייר העמדה נכללו בין היתר ההנחיות הספציפיות הבאות:

א) על כל אינטראקציה בין רופא-חולה-ומטפל לכבד בראש ובראשונה את כבודו, זכויותיו וערכיו של החולה.

– על מנת להטיב את האוטונומיה הראויה לחולה ואת השתתפותו בתהליך קבלת ההחלטות, המפגשים הקליניים צריכים להיות ממוקדים בחולה.

– על מנת לספק את המידה הנדרשת של פרטיות לחולה, הרופא צריך להעריך בצורה רוטינית את העדפותיו ביחס לאופי ולמידת המעורבות של מטפליו במפגשים הרפואיים.

ב) התמיכה בחולה ובבני משפחתו המטפלים בו דורשת זמינות של הרופא ותקשורת יעילה עמו.

– הרופא צריך להדריך את החולה, בני משפחתו המטפלים בו ובני משפחה נוספים כך שיגיעו להבנה מדויקת של מצבו של החולה ושל הפרוגנוזה שלו.

– במטרה להביא להבנה טובה של הרופא ושל בני המשפחה המטפלים את רצונותיו של החולה, על הרופא לעודד דיון אודות ערכיו ביחס למערכת הבריאות ואודות התכנון של טיפול מתקדם.

ג) על הרופא להכיר בכך שבני המשפחה המטפלים מהווים מקור חשוב להמשכיות בהיסטוריה הרפואית והפסיכו-סוציאלית של החולה, ולאפשר את המעבר האינטלקטואלי והרגשי להכרה בשלבים הסופיים של מחלה כרונית חמורה.

– על הרופאים לתקף בצורה רוטינית את תפקידו של בן המשפחה המטפל ולכבד התחייבויות ספציפיות שנתן ביחס לניהול הטיפול בחולה.

– על הרופא לבסס תוכניות טיפול המותאמות לחולה ומותאמות למטפל בו ולהציע הדרכה, הפנייה ומשאבים נוספים לשם התמיכה ביישום תוכנית זו.

– על הרופא להיות ער לסממנים של מצוקה בקרב בני המשפחה המטפלים ולספק להם הפניות בעת הצורך.

– על הרופא לזהות אתגרים ייחודיים העומדים בפני בני משפחה מטפלים המתגוררים רחוק מהחולה.

– תוכנית הטיפול הפליאטיבי צריכה להטיב את איכות החיים של המטפל כמו גם את זו של המטופל.

– בפרק הזמן שלפני מותו של החולה, ובפרק הזמן שלאחריו, יש לנטר אחר בני המשפחה המטפלים ביחס למצוקה הקשורה לאובדן.

ד) כשהמטפל הוא איש מקצועות הבריאות בעצמו, על הרופא לזהות ולעמוד על גבולות מתאימים כך שבן המשפחה המטפל לא יצטרך לשאת בתפקיד מקצועי בטיפול בבן משפחתו החולה, וכך שהטיפול, ההפניות והשירותים הדרושים למטפל אכן מסופקים לו.

יושבת הראש של ועדת האתיקה, המקצועיות וזכויות האדם מטעם ה-ACP מסבירה כי החולים מסתמכים על מטפליהם לשם תמיכה וניהול טיפול מורכב וכן לשם תקשורת עם אנשי מקצועות הבריאות. לפיכך, הכרת הרופא בערך של תפקידו של המטפל עשויה לתרום לחוויית טיפול חיובית יותר ולצמצם את שיעור האשפוזים של החולה, היא מוסיפה.

לאתר ה-ACP

לידיעה במדסקייפ