הודעת האונ’ העברית

מחקר שבוצע על ידי קבוצת חוקרים מהאוני’ העברית מצא כי העובדה שיש כאלה עם מוטיבציה גבוהה משל אחרים לצרוך אוכל טעים ומתוק אינה מספיקה בפני עצמה כדי לקבוע שהם ישמינו יותר מאחרים. המחקר בוצע במעבדתו של ד?ר יונתן קופצ’יק (בתמונה, באדיבות האוניברסיטה העברית בירושלים) , שיזכה החודש בפרס ע”ש פרוסינר-אברמסקי לשנת 2019 על עבודתו במחקר זה

השמנת יתר הפכה בשנים האחרונות למגיפה של ממש. כיום, תחלואה הנובעת מהשמנת יתר גובה את מספר הקורבנות הרב ביותר בהשוואה למחלות אחרות, אותן ניתן היה למנוע (כמו עישון למשל) ואין ספק שזהו אחד האתגרים המשמעותיים העומדים בפני העולם המערבי. הגורמים לעלייה במשקל מגוונים אך בבסיסם מכנה משותף אחד – האדם הממוצע בעולם המערבי צורך יותר אנרגיה מאשר הוא שורף. מדוע אנו צורכים כל-כך הרבה אנרגיה אם הגוף לא באמת זקוק לה?

בשנים האחרונות מתחזקת ההשערה כי השמנת יתר (או אכילת יתר) נובעת, בין השאר, משינויים בתפקוד של מערכת התגמול במוח, אותה מערכת שאמונה על ויסות הדחף לקבל תגמול. על פי ההשערה, המזון עתיר הקלוריות מתפקד, למעשה, כמקור לקבלת תגמול (ומכאן למשל comfort foods) ואכילת היתר מדו?מ?ה לבעיות אחרות של ויסות דחף לקבלת תגמול, ובראשן ההתמכרות לסמים. במעבדה של יונתן קופצ’יק בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית נחקרים המנגנונים העצביים וההתנהגותיים שבבסיס ההתמכרות לסמים והשמנת יתר, וגם הדמיון והשוני בין שתי המחלות.

במחקר שהו?בל במעבדה על-ידי ד?ר דורית ענבר והדוקטורנטית שני גנדליס, ושפורסם לאחרונה בכתב העת Addiction Biology, נבחן אם עכברים שמפתחים השמנת יתר בעקבות צריכה מוגברת של קלוריות אכן מראים מוטיבציה מוגברת לצרוך אוכל טעים ובעיקר האם מוטיבציה מוגברת כזו קיימת אצלם עוד לפני שהשמינו (ולכן עשויה להוות גורם להשמנה) או שהיא תוצר של ההשמנה.

לשם כך ניתן לקבוצה גדולה של עכברים אוכל עשיר בשומן וסוכר למשך שלושה חודשים ונמדדה מידת העלייה במשקל של כל עכבר. בנוסף, הועמדו העכברים בפני מטלה הבוחנת את מידת המוטיבציה שלהם לצרוך אוכל טעים. במטלה, העכברים, נדרשו ללחוץ על דוושה על-מנת לקבל כמות קטנה של אוכל טעים, אך מספר הלחיצות הדרושות כדי לקבל את האוכל עלה משמעותית עם כל קבלה של מזון. העכברים הגיעו במהירות למצב שבו הם היו צריכים ללחוץ עשרות פעמים בשביל חתיכה קטנטנה של אוכל. על-ידי מדידה של מספר הלחיצות על הדוושה ושל תכיפות הכנסת הראש למקום קבלת האוכל על-מנת לאכול יכלו החוקרים לדעת עד כמה העכבר מוכן לעבוד בשביל האוכל ועד כמה יש לו דחף לצרוך אוכל טעים (בהתאמה).

המחקר הראה כי מתוך קבוצת העכברים הכוללת היו כאלה שהשמינו מאד (כמעט הכפילו את משקלם) וכאלה שהשמינו פחות. באופן מעניין, נמצא קשר ישיר בין מידת ההשמנה למוטיבציה לקבל אוכל טעים העכברים שהשמינו הכי הרבה גם הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול את האוכל הטעים. יתרה מכך, העכברים שהכי השמינו בתום דיאטת ההשמנה, הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול מזון טעים עוד לפני שדיאטת ההשמנה החלה. תוצאה זו היא ראשונה מסוגה ובעצם מרמזת כי הדחף המוגבר לאכול עשוי להוות גורם משמעותי בהשמנת יתר ולא תוצר של ההשמנה.

“אם כך, האם מי שיש לו דחף טבעי מוגבר לצרוך אוכל טעים נידון באופן אוטומטי לפתח השמנת יתר? על-פי התוצאות שלנו – ממש לא!”, מבהיר יונתן קופצ’יק, שעל מחקר זה יוענק לו החודש פרס ע”ש פרוסינר-אברמסקי במדעי המוח הקליניים והבסיסיים לשנת 2019, במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית. קופצ’יק משווה בין עכברים לאנשים וקובע כי “המשמעות של ממצא זה היא שלמרות שיש אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה משל אחרים לצרוך אוכל טעים זה כנראה לא מספיק בשביל שהם ישמינו יותר מאחרים. רק במציאות בה אוכל עתיר שומן וסוכר זמין תמיד ומהווה את עיקר התזונה, למוטיבציה המוגברת סיכוי גבוה להביא להתפתחות השמנת יתר. לצערנו, זוהי המציאות כיום בחלקים נרחבים בעולם בכלל ובישראל בפרט ויש לקחת אותה בחשבון”.   

לכתב העת המדעי: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/adb.12753