Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 23/01/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

16/11/2006 בקיצור נמרץ א' - לקט המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של ספטמבר 06 -

פעילות גופנית לפני ניתוח משפרת את ההחלמה לאחר החלפת מפרק ירך או ברך (Arthritis Rheum                        

ממחקר חדש זה עולה כי תכנית אימונים קרדיווסקולרית, עם אימוני כוח וגמישות, בטוחה ויעילה בגברים ונשים עם אוסטוארתריטיס בשלב מתקדם העומדים לפני ניתוח להחלפת מפרק הירך או ארתרופלסטיקה של הברך.

החוקרים גייסו חולים שתוכננו לעבור ארתרופלסטיקה פרימרית, יונילטארלית, של הירך או הברך. החולים שהשלימו את המחקר חולקו באקראי לקבוצת פעילות גופנית או לקבוצת חינוך בלבד .

 

פרוטוקול הפעילות הגופנית כלל מפגשים שנערכו 3 פעמים בשבוע, במשך 6 שבועות.

לפני ניתוח ירך, בחולים שהשלימו את תכנית האימונים זיהו החוקרים התייצבות או שיפור בדרגת הכאב והתפקוד, בעוד שחלה הרעה במצב המשתתפים בקבוצת הביקורת. בניגוד לכך, חולים שעברו ניתוח ברך לא זכו לאותו שיפור בעקבות תכנית האימונים.

 

בלא תלות במפרק שהוחלף, 65% מהמשתתפים בקבוצת האימונים שוחררו מיד לביתם לאחר הניתוח, לעומת 44% בלבד מהמשתתפים בקבוצת הביקורת.

בשבוע 8 ו-26 לאחר המחקר, המשתתפים בקבוצת האימונים זכו לשיפור גדול יותר בתפקוד הגופני ובמדדי הכאב, ובעיקר חולים שעבור ניתוח להחלפת מפרק ברך.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מוכיחים כי גברים ונשים עם ארתריטיס חמורה יכולים בביטחה  ואף צריכים לבצע פעילויות לחיזוק שרירי הגפה התחתונה, כחלק מתכנית אימונים קרדיווסקולרית, אימוני כוח וגמישות, לפני ניתוח להחלפת מפרק הירך או הברך.

 Arthritis Rheum 2006;55:700-708

 

 רמות פולט והומוציסטאין קשורות לסיכון הישנות נמוך של אדנומה קולו-רקטלית (מתוך International Journal of Cancer                                                                                                           

משני מחקרים חדשים, שפורסמו במהדורת ספטמבר של International Journal of Cancer, עולה כי רמות גבוהות של פולט או רמות נמוכות של הומוציסטאין קשורות עם סיכויים נמוכים להישנות של אדנומה קולו-רקטלית בקרב נבדקים, שאינם משתמשים במולטי ויטמינים.

במחקר הראשון החוקרים נתנו לנבדקים תחליף של דגנים מסובין המכיל חומצה פולית. המחקר השני נערך לאחר העשרה של התזונה בעזרת שימוש ב-UDCA (ursodeoxycholic acid).

נמצא שהסיכון היחסי לאדנומה קולורקטלית עבור הנבדקים שנמצאו באחוזון הגבוה ביותר, בהשוואה לנבדקים באחוזון הנמוך ביותר של צריכת פולט היה 0.65 במחקר הראשון ו-0.56 במחקר השני. באופן עקבי, כאשר נבדקו רמות ההומוציסטאין (שכידוע ריכוזן נמצא ביחס הפוך לצריכת החומצה הפולית)  גם נמצא שהסיכויים להישנות האדנומה  היו גבוהים יותר בנבדקים  באחוזון הגבוה ביותר מול האחוזון הנמוך ביותר של רמת הומוציסטאין בשני המחקרים : סיכון של פי  2.25 במחקר אחד  ו-1.93 במחקר השני .

 

החוקרים מסכמים ואומרים כי הממצאים שלהם מראים כי  ששימוש במולטי ויטמינים המכילים חומצה פולית או בתוסף ספציפי של פולט -  יכול להוריד את הסיכון לאדנומה קולוקרקטלית באנשים עם ריכוזים נמוכים של פולט בסרום.

 Int J Cancer 2006;119:1440-1446

 

צמצום התהליך הדלקתי שומר על היכולת התפקודית של קשישים חולי סוכרת (Diabetes Care)                     

מתוצאות מחקר חדש זה , שפורסם בגליון ספטמבר של Diabetes Care, עולה כי תהליך דלקתי נרחב מגביר את הסיכון לפגיעה בתפקוד קשישים בעלי יכולת תפקוד בסיסית גבוהה, החולים בסוכרת.

החוקרים מסבירים כי גיל, סוכרת, ועליה במדדי הדלקת, מעלים כולם, באופן בלתי-תלוי, את הסיכון להדרדרות תפקודית. מבוגרים קשישים עם סוכרת ומדדי דלקת מוגברים, דוגמאת CRP (C-Reactive Protein), או IL-6 (Interleukin-6), מצויים בסיכון מוגבר למוגבלות, בהשוואה למבוגרים ללא עליה במדדי דלקת, או אנשים ללא אבנורמליות ברמות הסוכר.

החוקרים ניתחו את התוצאות ממחקר עוקבה שכלל 2895 קשישים בגילאי 70-79 שנים, בעלי יכולת תפקודית טובה בתחילת המחקר. התבצע מעקב במשך 3.5 שנים לזיהוי התפתחות מגבלות תפקודית קבועה. סוכרת אובחנה על בסיס רמות הסוכר בצום ו/או טיפול בתרופות להיפרגליקמיה. המשתתפים חולקו לשלוש רמות, על-בסיס רמות CRP או IL-6. מגבלה תפקודית קבועה הוגדרה כקושי בעליית 10 מדרגות או הליכה של רבע מייל (כ-400 מטר)  בשתי הערכות חצי-שנתיות עוקבות.

בתחילת המחקר, 702 משתתפים (24%) אובחנו עם סוכרת. הרמות הממוצעות של CRP עמדו על 2.8 במשתתפים עם רמות סוכר תקינות, לעומת 3.7 באלו עם סוכרת. שכיחות מוגבלות תפקודית הקשורה עם רמות CRP ו-IL-6 מוגברות , היתה גדולה יותר בקרב חולי סוכרת. לאחר תיקנון למשתנים קליניים ודמוגרפיים, מוגבלות תפקודית קבועה עבור השליש הגבוה ביותר של רמות CRP או IL-6 היתה רבה יותר מהשליש התחתון של רמות CRP או IL-6, באלו עם ובלי סוכרת. הסיכון היחסי  לפיתוח מוגבלות עבור מטופלים עם רמות  CRP או     IL-6גבוהים היה פי 1.6-1.8  בהשוואה לרמות תקינות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בצורך לערוך מחקרים להערכות הקשר הסיבתי בין תהליך דלקתי והתפתחות מוגבלות תפקודית. בסופו של דבר, הבנת הקשר בין דלקת ומוגבלות, תאפשר לרופאים לזהות את החולים המצויים בסיכון הגדול ביותר למוגבלות תפקודית. בינתיים ממליצים החוקרים לשקול כאמצעי מניעה לפגיעה ברמה התפקודית את הגבלת רמות סוכר וטיפול תרופתי מונע הכולל אספירין וסטטינים.

Diabetes Care. 2006;29:2039-2006

 

הקשר בין רמות LDL מוגברות ו-Rheumatoid Arthritis (מתוך J Rheumatol                   

חוקרים צרפתיים מצאו כי בשיעור משמעותי של חולי Rheumatoid Arthritis (RA) קיימות רמות LDL מוגברות, שעשויות להצדיק טיפול התערבותי. לדברי החוקרים, התמותה הלבבית בחולי RA גבוהה יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, והיא הגורם העיקרי לתמותה של חולי RA. המחקר הנוכחי נועד לקבוע את שיעור חולי RA עם רמות LDL מוגברות, אשר עשויות להצדיק טיפול להורדת רמות הכולסטרול, וכן להעריך גורמי סיכון אחרים.

 

במחקר השתתפו 145 חולי RA, 23 מהם כבר קיבלו טיפול להורדת רמות LDL. מבין יתר 122 החולים, 22% נזקקו לטיפול כזה. מרבית החולים, 109 מבין 122, טופלו בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying AntiRheumatic Drugs). בין גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים זוהו עישון טבק ויתר לחץ דם.

 

החוקרים מציינים כי אם רואים ב-RA עצמו כגורם סיכון נוסף למחלה קרדיווסקולרית (מעבר ללחץ דם, עישון וכד') , אזי שיעור החולים הזקוקים לטיפול לצורך הורדת רמות LDL לרמה של מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל שהוא יעד המטרה, עולה ל-29%. אם היחס למחלה יהיה כיחס לגורמי סיכון מג'וריים, דוגמאת סוכרת, המחייבים כיום הורדה אל מתחת לרמת LDL-C של 70 מ"ג/ד"ל,  אזי 70% מחולי RA יזדקקו לטיפול להורדת רמות LDL.

לסיכום החוקרים ממליצים על ביצוע הערכה שגרתית של רמות הליפידים בחולי RA וטיפול בהתאם.  

 J Rheumatol 2006;33:1766-1766

 

מגן מפני סרטן שד בלא קשר לדרגת הסיכון (Clin Cancer Res)                     

ממחקר חדש עולה כי טיפול ב- Raloxifene (Evista), המשמש לטיפול ומניעת אוסטופורוזיס, מקטין את הסיכון להתפתחות סרטן שד פולשני בנשים לאחר מנפאוזה, בלא תלות בנוכחות או העדר גורמי סיכון לסרטן שד. האפקט המגן גדול יותר בנשים עם סיפור משפחתי של סרטן שד.

 

הממצאים עולים מניתוח מידע ומעקב אחר 7,705 נשים שהשתתפו במחקר MORE (Multiple Outcome of Raloxifene Evaluation), ו-4,011 נשים שהשתתפו במחקר CORE (Continuing Outcomes Relevant to Evista).

 

נמצא כי טיפול ב- Raloxifene הביא לירידה בולטת בסיכון לסרטן שד, הן בנשים בסיכון נמוך לסרטן שד,  והן באלו עם סיכון גבוה לסרטן שד. הירידה בסיכון לסרטן בקבוצה המשולבת נעה בין 33% ל-89% בעקבות טיפול ב- Raloxifene, בהשוואה לפלסבו, כאשר השפעת Raloxifene היתה בולטת ומשמעותית יותר בנשים עם סיפור משפחתי של סרטן שד.

 Clin Cancer Res 2006;12:5242-5247.

 

הקשר בין טיפול Metformin וחסר ויטמין B12 (מתוך Arch Intern Med)                

מחקר מקרה ביקורת זה שנערך בסין, מצא כי מינון ומשך הטיפול ב-Metformin הם הפקטורים המנבאים החשובים ביותר לחסר ויטמין B12, בחולי סוכרת המטופלים בתרופה. חסר B12 היא תופעת לוואי ידועה ונדירה של הטיפול ב-Metformin, ועורכי המחקר ביקשו לזהות גורמים המנבאים התפתחות תופעה זו.

 

סה"כ נכללו במחקר 155 מקרים ו-310 ביקורות. ממוצע רמות B12 בקבוצת המקרים עמד על 110 +/- 30 picomol/l, ואילו בקבוצת הביקורות רמת B12  היתה של  344 +/- 244 picomol/l. לאחר תיקנון לגורמי סיכון אפשריים, נמצא באופן מובהק כי המינון ומשך הטיפול ב- Metforminנותרו הפקטורים המנבאים המשמעותיים ביותר לחסר B12.

 

החוקרים מסכמים וכותבים, כי טיפול ממושך במינון גבוהים של Metformin מעלה את הסיכון לחסר B12 בחולי סוכרת, ומאמינים כי לתוצאות עשויות להיות השלכות פרקטיות חשובות באשר לבדיקות סקר ומעקב, והפעלת שיטות מניעה בחולים המטופלים במטפורמין.

Arch Intern Med 2006; 166: 1975-9

 

החשיבות הפרוגנוסטית של תסמיני דיכאון בחולים לאחר אוטם לבבי (Arch Intern Med)            ממחקר זה שפורסם בגליון 9 באוקטובר של Archives of Internal Medicine, עולה כי דיכאון בחודש הראשון שלאחר אירוע של  אוטם לבבי (MI), הינו בעל השפעה שלילית על התוצאות הקליניות של המטופל לאחר 6 חודשים, בלא תלות באם מדובר בהופעה חדשה של דיכאון, דיכאון ארעי, או דכאון מתמשך.  

החוקרים נעזרו בנתוני החולים ממחקר PREMIER (Prospective Registry Evaluating Outcomes After Myocardial Infarction: Events and Recovery), בכדי להעריך את החשיבות הפרוגנוסטית של דיכאון חדש, ארעי, או קבוע, על התוצאות 6 חודשים לאחר אוטם לבבי. החוקרים מצאו כי אחד מכל 5 חולים סבל מדיכאון במהלך האישפוז עקב MI, 65% מתוכם סבלו מדיכאון ארעי, 35% סבלו מדיכאון מתמשך.

החוקרים מצאו כי שלושת סוגי הדיכאון לוו בשיעורים מוגברים של אישפוז חוזר ותמותה, אנגינה, מגבלה גופנית רבה יותר, ואיכות חיים פחות טובה, בהשוואה לחולים ללא תסמיני דיכאון.

תוצאות המחקר מצביעות על חשיבות בדיקות סקר מוקדמות וזיהוי תסמיני דיכאון בזמן האישפוז בעקבות MI, וכן חודש אחד לאחר השחרור, במטרה לשפר את התוצאות בעקבות אוטם לבבי.

החוקרים משערים כי מנגנון ביולוגי, דוגמאת דיסרגולציה אימונולוגית, עשוי לשחק תפקיד בנושא.

סביר להניח כי גם אם תסמיני הדיכאון מוקלים עם הזמן בחלק מהחולים לאחר אוטם לבבי, ההשפעות הביולוגיות או ההתנהגותיות, שוככות לאחר זמן רב יותר, וחולים אלו נותרים בקבוצת סיכון מוגברת, בהשוואה לאלו שאינם סובלים מתסמיני דיכאון.

החוקרים מסכמים כי  ממצאי המחקר מדגישים את הצורך במחקרים נוספים שיבחנו אם טיפול מיידי בתסמיני דיכאון לאחר אוטם לבבי, כולל תסמיני דיכאון ארעי, עשויים לשפר את התוצאות הקרדיווסקולריות גם בטווח הארוך יותר.

 Arch Intern Med. 2006;166:2035-2043

 

אכילת אגוזי מלך מגנה על העורקים מהשפעות מזונות שומניים (מתוך J Am Coll Cardiol)      

   מחקר חדש זה מצא כי אכילת אגוזי מלך עשויה לשפר את תפקוד האנדותל הלקוי, הקשור באכילת מזונות עתירי שומן. שמן זית לעומת זאת נמצא כחסר השפעה מועילה.

לדברי החוקרים, כאשר אוכלים ארוחה שומנית, יש עליה בריכוז מולקולות דלקתיות. הדבר מונע משכבת האנדותל לייצר nitric oxide (NO), מה שמוביל לירידה בתפקוד אנדותליאלי. תוצאות המחקר הראו כי אכילת חופן אגוזים מנעה את העלייה בחומרים הדלקתיים ואת חוסר התפקוד האנדותליאלי, בעוד ששמן זית מנע את העלייה במולקולות הדלקתיות, אך לא מנע את ההפרעה בתפקוד האנדותליאלי, הקשור באכילת מזונות שומניים.

בעבר דווח על מחקר שהציע כי אכילת אגוזי מלך במשך תקופה של ארבעה שבועות, עשויה לשפר הפרעה בתפקוד האנדותליאלי. המחקר הנוכחי, שפורסם בגיליון אוקטובר של Journal of the American College of Cardiology, מוסיף על כך, בכך שהוא מראה כי ההשפעה נראית לאחר אכילת מנה אחת של אגוזים בלבד. החוקרים מדגישים עם זאת כי לא ניתן להמשיך לאכול מזון עתיר שומן ולהוסיף אגוזי מלך לארוחות כפיצוי. יש להפוך את אגוזי המלך לחלק מהתזונה ולהגביל צריכת שומנים רוויים.

"איכלו חופן אגוזי מלך מידי יום" - החוקרים ממליצים לאכול חופן אגוזי מלך כל יום (6-8 אגוזים). ניתן לאכול אותם לפני או לאחר ארוחה או כחלק מהארוחה. בנוסף, האגוזים יכולים להחליף אופציות פחות בריאות שמשמשות בדרך כלל כחטיפים.

תוצאות המחקר הראו כי התרחבות כלי דם בהתאם לזרימה (מדד לתפקוד אנדותליאלי) הייתה גרועה יותר לאחר ארוחה רווית שומנים שלה הוסיפו שמן זית לעומת הארוחה ה"שמנה" שלה הוסיפו את אגוזי המלך.

המחקר מדגים כי השומן המגן מאגוזי המלך מבטל חלק מההשפעות המזיקות של תזונה העשירה בשומן רווי, בעוד ששומן ניטרלי, כמו שמן זית, אינו בעל יכולת הגנה כזו.

J Am Coll Cardiol 2006; 48:1666-1671

 


סגור חלון