Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 25/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/12/2007 סיפור אישי, קובי

מאד התרגשתי.

ממולי ישב קובי, צנום כמו תמיד, והסומק בלחייו בלט יותר מתמיד. אף פעם לא ידעתי, אם סומק זה, ביטוי של מחלתו של קובי, או תופעה נפרדת, המשקפת את צניעותו וביישנותו. פעם היה רופא עור אתו התייעצתי שטען שמדובר בדרמטיטיס הרפטיפורמיס. באותם הימים עדיין חשבתי שמחלתו של קובי היא וריאנט של מחלת הצליאק, ולכן אבחנה זו התאימה לי. הרי מחלת הדרמטיטיס הרפטיפורמיס היא כביכול מחלת צליאק בעור. אך עם השנים האבחנה של מחלת צליאק התרחקה, וסיבת הסומק נשארה תעלומה.

ערב לפני כן קובי התקשר אלי הביתה. "דוקטור מתי אוכל לפגוש אותך ? יש לי בשורות טובות, ורציתי למסור אותן אישית."

אלו בשורות טובות, חשבתי לעצמי. אולי קובי התארס? איזו שמחה זאת תהיה להורים.

"האם מחר בבוקר בשעה תשע נוח לך" שאלתי.

"מצוין" הוא ענה.

"אם כן ניפגש בחדרי, בקומה השלישית. ליד המעבדות הגסטרואנטרולוגיות – כמו תמיד". 

ועכשיו קובי ישב לפני והתחיל לספר לי את  הבשורה הטובה. עשיתי חישוב מהיר – קובי צריך להיות בן עשרים וחמש  ואני מכיר אותו מאז היותו  בן שנה בערך. אז, אמו הביאה אותו כי אינו גודל בקצב הצפוי. הוא לא סבל משלשול ממש, אך מספר היציאות היה רב מהמקובל. התיאבון היה חלש. בברור יסודי, הממצאים הצביעו על מחלת מעיים. ביופסית המעי הייתה פתולוגיית עם שינויים אופיינים למחלת צליאק. אך ברות – דיאטה – ללא גלוטן משך מספר חודשים לא הועיל.


בסך הכל עשינו כששה ביופסיות בעת הברור ובזמנים שונים, והמסקנות היו שתיים:-

א.   השינויים הפתולוגיים לא היו אחידים, אלא אזורים בריאים נמצאו ליד אזורים נגועים. 

ב.  לא נמצא שום קשר בין המזון שהחולה קיבל לבין התופעה של המעי. 

 

גם כאשר ניזון בהידרוליזט של חלבון משך חצי שנה, השינויים הפתולוגיים נשארו בעינם. על אף

מאמצים מרובים לא הגענו לאבחנה ולא הצלחתי לשפר את משקל הגוף שלא.

אמו של קובי התייאשה ממאמצי, ולא פלא, אך הסתירה את האכזבה מאחורי תנהגותההאדיבה

והאצילית הטבעית שלה. יום אחד הביעה את רצונה לקבל ייעוץ אנדוקרינולוגי עבור קובי ובקשה ממני   להפנות אותה למומחה בתחום זה. הסכמתי ברצון, אם כי לא היה בסיס לחשוד במחלה אנדוקרינית, לאור הממצאים הגסטרו-אינטסטינליים. בעצם האנדוקרינולוג הסכים איתי וקבע שאין עדות לחסר  הורמון גדילה, יחד עם זה, הוא הציע שבכל זאת ניתן הורמון גדילה בניסיון לשפר את אורכו של קובי.

קובי עבר לטיפולו של האנדוקרינולוג ונשאר תחת פיקוחו חודשים ושנים. הוא לא בא יותר למעקב

במרפאה. אך הנתק לא היה מוחלט.  בערבי חג ובערב ראש השנה, מדי שנה בשנה,  אמא של קובי

התקשרה הביתה לאחל לנו שנה טובה או חג שמח.

השנים עברו וימי קובי קרבו לגיוס חובה. האם התקשרה ובקשה את עזרתי. קובי רוצה לשרת בצבא

הגנה לישראל. אמנם הצבא דחה אותו אודות משקלו הירוד – הוא שקל 40 ק"ג בלבד. אמרתי

שאשתדל לעזור לו, אך מאחר ולא ראיתי אותו מספר שנים, רצוי שאעבור על התיק כדי לרענן את

זכרוני ולבדוק אותו שנית. באנאמנזה התברר לי כי גם עכשיו קיים שלשול אך קובי כל כך התרגל אליו

שלא יזכיר תלונה זו אלא אם  נשאל באופן ספציפי.

הברור היה דומה לברור הקודם וכן היו המסקנות. ביופסית המעי הראתה פתולוגיה אזורית ולא נמצא

קשר למזון כלשהו.

חשבתי שמוצדק לקרוא למצבו Non-gluten sensitive celiac disease. 

אבחנה זו לא תעזור לחולה הרבה אך לפחות תהווה נקודת מוצא עבורי כדי לנסות ולזהות האבחנה.

פניתי למומחה למחלה זו שמקום מושבו  בפריז, והמומחיות שלו הייתה  מחלת צליאק שאינה

מתרפאת לאחר דיאטה חסרת גלוטן,. לאחר שעיין בחומר ששלחתי לו, הוא ענה לי שהאבחנה שלי לא נראית לו, כי היא מתייחסת  לחולים הלוקים במחלת צליאק קלאסית שנים רבות ובשלב  ראשון מגיבים לדיאטה חסרת גלוטן. יום אחד הקשר לגלוטן נפסק. המעיים חולים על אף שמירה קפדנית על דיאטה חסרת גלוטן.

על פי הנתונים שמסרתי לו, הפרופסור המלומד חשד כי אצל החולה שלנו מדובר באנטרופתיה אוטו

אימונית, מחלה אשר לעיתים  מתחילה מוקדם בחיים. עלי לשלוח דגימת נסיוב החולה לפריז ושם

יקבעו את האבחנה . וכן היה – המומחה צדק ולאחר בדיקת הדם אישר שאמנם מדובר ב

Autoimmune   enteropathy.  כאשר קיבלתי את האבחנה  התחלנו טיפול בסטרואידים ובאימורן .

השלשול פסק ומשקלו עלה וקובי  התקבל לצבא כמתנדב.

עם שחרורו מהצבא, קובי למד ביו טכנולוגיה. כסיים את לימודיו הוא קבל עבודה במעבדה בבית הספר לרפואה,  זמן קצר לפני ביקורו זה אצלי.

כל הזיכרונות האלה עלו במוחי כהרף עין כאשר קובי התחיל לדבר.  שוב המשכתי להקשיב אליו.

"דוקטור" הוא אמר "כבר סיפרתי לך שהתקבלתי לעבודה. אנחנו עומדים להכניס שיטת בדיקה חדשה לארץ. מנהל המעבדה שלי שולח אותי לארצות הברית שאלמד שיטה זו. אני טס בשבוע הבא."

"מזל טוב " אמרתי "אני מאושר שהנך מתקדם כל כך יפה. שתצליח בארצות הברית וגם הלאה

בארץ.  צאתך לשלום ושובך לשלום".

מדוע קובי בחר למסור לי על הנסיעה שלו באופן אישי וחגיגי ? ומדוע התרגשתי ? 

כל מי שראה את דרך הייסורים של קובי, את מאמציו להצליח, את המוטיבציה  ואת ההישגים של קובי – יבין.   

 

סגור חלון