Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/03/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

14/03/2008 בקיצור נמרץ א - לקט המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של פברואר 2008

מחקר חדש קובע כי מחסור בסידן מעלה ב- 50% את הסיכון לרעלת הריון (BJOG )   

מחקר חדש, קובע כי מחסור בסידן אצל נשים הרות מעלה באופן משמעותי את הסיכון לרעלת הריון. המחקר בחן את הקשר שבין רמת הסידן לבין הריון בסיכון וקבע כי קיים ביניהם קשר הדוק. המחקר התבסס על איסוף נתונים מתוך 12 מחקרים קליניים בתחום הריון ולידה וכלל 15,528 נשים בהריון אשר התפלגו לשתי קבוצות מחקר. בקבוצה אחת נבדקו נשים בהריון שצרכו תוספי סידן בכמות של כ- 1.5 – 2 גרם ליום ובקבוצה השנייה נבדקו נשים בהריון שניתן להם פלצבו.  מניתוח תוצאות הנתונים שנאספו התקבלה תמונת מצב דרמטית אשר הצביעה על כך שבקרב הנשים בהריון אשר נטלו תוספי סידן נרשמה ירידה בלחץ הדם וירידה של 50% בסיכון לפתח רעלת הריון. בנוסף בקרב נשים אשר היו בהריון בסיכון גבוה וצרכו תוספי סידן נמצאה ירידה של כ - 78% בסיכון. מתמונת המצב עלתה המסקנה כי צריכה קבועה של תוספי סידן במהלך ההיריון מורידה משמעותית את הסיכון לחלות ברעלת הריון.

 BJOG. 2007 Aug;114(8):933-43. Epub 2007 Jun 12 

Hypertens Pregnancy. 2006;25(3):229-39


איכות התזונה ירודה במרבית החולים, שנה לאחר אבחנת CHD (מתוך J Am Diet Assoc

ממחקר חדש עולה כי מרבית החולים עם מחלת לב כלילית (CHD) הם בעלי תזונה גרועה כשנה לאחר אבחון ה-CHD. על אף שהגבילו את צריכת הקלוריות שלהם, החולים אכלו סוגי מזונות לא נכונים.  555 החולים השתתפו במחקר קליני לשיפור היענות לתרופות להורדת שומנים. באמצעות ה- Alternative Health Eating Index (AHEI) להערכת איכות התזונה, החוקרים אספו נתוני תזונה יומית, שנה לאחר אבחת CHD. על אף שהמשתתפים הפחיתו את הצריכה הקלורית שלהם (הצריכה היומית הממוצעת במחקר הייתה 1775 קק"ל ליום), התזונה של מרביתם עדיין הייתה באיכות ירודה. נמצא, כי מתוך מקסימום של 80 נקודות- שהצביע על התזונה הבריאה ביותר- ציון ה-AHEI הממוצע היה 30.8..... עפ"י דיווחי החוקרים, רק 8% מהחולים ענו על המלצות צריכת הדגנים, ו-5.2% בלבד מהמשתתפים הגבילו את צריכת שומן הטראנס שלהם ל-0.5% ומטה מסך הקלוריות, כפי שהומלץ. בנוסף, קרוב ל-11% מהקלוריות היו משומן רווי (ההמלצה היא לפחות מ-7%) . 50% מהקלוריות בלבד היו מפחמימות, ולדעת החוקרים החולים מגבילים את הקלוריות ע"י הגבלת פחמימות, והם עושים זאת באופן מוגזם. בשל הגבלת הפחמימות, החולים לא אוכלים חיטה מלאה, ולכן אינם מקבלים מספיק סיבים. החוקרים מוסיפים, כי החולים אכלו יותר מידי מלח, כאשר הממוצע היה מעל 3000 מ"ג ביום, וחולים אלה לרוב סובלים ממחלות נלוות כמו יתר לחץ דם. לבסוף, החולים לא אכלו מספיק פירות וירקות: 12.4% מהמשתתפים בלבד ענו על ההמלצות האופטימאליות היומיות לצריכת ירקות ורק 7.8% עבור פירות. החוקרים מסבירים כי דרכי ההסברה הטובות ביותר לחולים הן גם הפשוטות ביותר. נבדקו בהמשך השפעתם של שני מסרים פשוטים:   קבוצה אחת נתבקשה להעלות את צריכת הסיבים ל-30 גרם ביום; בקבוצה ב' ביקשו מן החולים להפחית את צריכת השומן הרווי. לדברי החוקרים, שתי הקבוצות השתפרו, אך קבוצת הסיבים השיגה תוצאות מהירות יותר- תוך שלושה חודשים- והייתה מרוצה יותר מבחינת רמת הרעב. 

J Am Diet Assoc 2008; 108:240-246


חסמי תעלות סידן והסיכון למחלת פרקינסון (Neurology) 
טיפול בחסמי תעלות סידן, אך לא בתרופות אחרות לטיפול ביתר לחץ-דם, קשור בירידה משמעותית בסיכון למחלת פרקינסון, כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-
Neurology.  החוקרים מצאו כי טיפול ארוך-טווח בחסמי תעלות סידן לווה בירידה משמעותית בסיכון לאבחון מחלת פרקינסון, בעוד שטיפול במעכבי ACE או חסמי ביתא לא הביא לשינוי משמעותי בסיכון.  המשתתפים בקבוצת המקרים היו בני 40 ומעלה, עם אבחנת מחלת פרקינסון בין 1994 ועד 2005. הביקורות הותאמו לחולי פרקינסון בגיל, מין, עיסוק, תאריך רישום ומשך ההיסטוריה הקודמת במאגר הנתונים. סה"כ 3637 מקרים זוהו ומולם הותאם מספר דומה של ביקורות. 40% מהמשתתפים היו נשים.

החוקרים  מצאו כי חשיפה ארוכת-טווח בהווה, שהוגדרה בנוכחות 30 מרשמים ומעלה לטיפול בחסמי תעלות סידן, לוותה בירידה בסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון, בהשוואה להעדר טיפול כנגד יל"ד.

ההשפעה של חסמי תעלות סידן נשמרה במודל כאשר תקננו לטיפול בתרופות אחרות כנגד יל"ד.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא במטרה לקבוע מדוע חסמי תעלות סידן מגנים מפני מחלת פרקינסון, להעריך אם קיים קשר סיבתי, ומדוע טיפולים אחרים כנגד יל"ד אינם מובילים לירידה דומה בסיכון.

Neurology. Published online February 6, 2008.

 


השפעת נטילת ויטמינים במהלך ההיריון על משקל הילד (Lancet  

ממחקר חדש עולה כי צאצאים לאמהות שנטלו מולטי-ויטמינים ותוספי מינרלים במהלך ההיריון, שוקלים יותר בלידה בהשוואה לאחרים, ונותרים גדולים יותר עד השנה השלישית לחייהם. החוקרים מציינים כי נותר עוד לבחון אם השינוי במשקל משפיע על המצב הבריאותי בטווח הארוך. במחקר הנוכחי, נשים הרות בשבוע 12-20 להריונן, מדרום-מזרח נפאל, חולקו באקראי לקבוצת התערבות בה ניתנה לנשים הקצאה יומית מומלצת של 15 ויטמינים ומינרלים, או לקבוצת ביקורת שקיבלה תוספי ברזל וחומצה פולית בלבד. בזמן הלידה, יילודים בקבוצת ההתערבות שקלו בממוצע 77 גרם יותר מהיילודים בקבוצת הביקורת. כמו כן, ההתערבות לוותה בירידה של 25% בסיכון למשקל לידה נמוך (פחות מ-2.5 ק"ג).  בעת המעקב שנמשך 2.5 שנים בממוצע, ילדים בקבוצת ההתערבות עדיין שקלו יותר מהילדים בקבוצת הביקורת (הבדל ממוצע של 203 גרם, גבוה ב-2%).

היקף הראש, החזה והחלק העליון של הזרוע היו כולם גדולים יותר בקבוצת ההתערבות, וכך גם עובי קפל העור בשריר התלת-ראשי (הבדל ממוצע של 2.5 מ"מ). לחץ הדם הסיסטולי היה נמוך יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת (בממוצע 99.4 מ"מ כספית לעומת 101.9 מ"מ כספית). חשוב לציין את שיעורי התמותה הנאונטלים שהיו גבוהים יותר בקבוצת ההתערבות (30.6 ל-1000 לידות-חי לעומת 21.8 מקרי תמותה ל-1000 לידות חי), למרות שההבדל היה חסר מובהקות סטטיסטית.

החוקרים טוענים כי מדובר עדיין בשלבים הראשונים של זיהוי ההשפעות ארוכות הטווח של עליה במשקל הגוף. דרושים מחקרים נוספים ומעקב ארוך להערכת ההשפעות המאוחרות על המצב הבריאותי - תפקוד קוגניטיבי, תחלואה ותמותה בילדות ולחצי דם.

מומחים בתחום כותבים כי הם מצאו עניין רב בירידה הנראית לעין בערכי לחץ הדם הסיסטולי, ממצא שעשוי להעיד כי תוספי מולטי-ויטמינים ומינרלים במהלך היריון משפיעים לטובה גם על התפקוד הקרדיווסקולרי של הילדים בשלב מאוחר יותר בחייהם.

Lancet 2008;371:452-454,492-499.

 

 

LMWH יעילים יותר מהפרין בהפחתת אירועי VTE לאחר שבץ איסכמי (Chest )   

ע"פ תוצאות מטה-אנליזה המתפרסמים כעת ב-Chest , שימוש ב-LMWH (קלקסן) הוא אפקטיבי יותר מאשר הפרין (UFH ) במניעת תרומבואמבוליזם ורידי (VTE ) אצל מטופלים עם שבץ איסכמי. המחברים מעירים שמטופלים הסובלים משבץ איסכמי נמצאים בסיכון גבוה ל-VTE כתוצאה ממס' גורמים לרבות: חוסר תנועה ממושך על רקע האירוע , מחלת הרקע שגרמה לשבץ והמצב הכללי הפרואינפלמנטורי הקשור למצב השבץ . למרות זאת, טוענים החוקרים, המניעה האופטימלית של VTE נותרה לא ידועה. לכן ניסו החוקרים באמצעות המטה-אנליזה לאתר את הטיפול המיטבי. החוקרים כללו נתוני 3 מחקרים רלבנטיים פרוספקטיביים שביחד כללו למעלה מ-2000 משתתפים שהשוו בין UFH ל-LMWH כטיפול מניעתי של VTE בחולים עם שבץ איסכמי. שניים מהמחקרים היו כפולי סמיות, שניים עשו שימוש ב-enoxaparin (קלקסן) 40 מ"ג ליום, והשלישי עם certoparin (סוג אחר של LMWH שאינו בשימוש בארץ)  והתדירות של השימוש ב-UFH נעו בין פעמיים ביום לשלוש פעמים ביום.  המטופלים גוייסו למחקר 24-48 שעות לאחר אירוע השבץ וזמן המעקב לאירוע VTE היה בין 10-12 יום.

נמצא שהשימוש ב-LMWH היה קשור בירידה לסיכון ל-VTE מכל סוג שהוא, עם סיכון יחסי של 0.54 בהשוואה ל-UFH . ל-VTE פרוקימסלי יחס הסיכון היה 0.53 בהתאמה ולתסחיף ריאתי (PE ) יחס סיכון של 0.7 . כל התוצאות היו מובהקות סטטיסטית .

מנגד לא נמצאו הבדלים סטטיסטיים מבחינת דימומים בין שני הטיפולים. בניתוח שהשווה רק את תוצאות שני המחקרים של הקלקסן לא היה הבדל לעומת השימוש בשלושת המחקרים הנ"ל. החוקרים מסכמים ש"LMWH בהשוואה ל-UFH, מפחיתים את האירעות של VTE ו-PE בעקבות שבץ איסכמי. רווח זה מתקבל ללא עלייה בסיכון לדימומים. הרחבת השימוש ב-LMWH צפוייה להביא לתוצאות משופרות" .

Chest 2008;133:149-155.     

 

סגור חלון