Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/06/2009 האם חלב פרה מזון בריא ?

  

כולם יודעים כי השכיחות של השמנה ושל משקל יתר נמצאת בעלייה בארצות רבות בעולם, כולל ארצות העולם השלישי. השמנה בילדות מבשרת רעות לגבי הסבירות לפתח השמנה גם בגיל מבוגר, כולל הסכנות הכרוכות בתסמונת המטבולית המתבטאת בעלייה בלחץ הדם, עלייה ברמת האיסולין בדם, עמידות לאינסולין ועלייה בכמות השומנים בדם ומחלות הלב וכלי הדם שהן משניות לעלייה בשומני הדם. אין פלא איפוא, שחוקרים מנסים לבדוק הקשר בין מרכיבי הדיאטה שלנו לבין הסיכון לפתח השמנה. עדות אפידמיולוגית עד כה רומזת על כך, שדיאטות העשירות בירקות, פירות, קמח מלא, מוצרי חלב ושומנים בלתי רווים יעילות במניעת התסמונת המטבולית.

 

במחקר שלפנינו החוקרים בדקו קשר אפשרי בין צריכת חלב, מספר השעות שמבלים מול הטלוויזיה ופעילות גופנית מחד לבין עמידות לאינסולין מאידך.  במחקר השתתפו תלמידים מגיל 8 ועד 12 שנה משני פרברים עניים ב  Buenos Aires. החוקרים מדדו את ה BMI  , את היקף הבטן, את לחץ הדם ואת ההתפתחות המינית לפי סולם Tanner. בדם נבדקו רמת הליפידים, האינסולין והגלוקוז. האמהות התבקשו למלא שאלון המתייחס לאורח חיים של המשתתפים.

 

התוצאות הראו כי 14% מהמשתתפים היו שמנים ועוד 12% לקו במשקל יתר. עמידות לאינסולין נמצאה ביחס ישיר לרמות הטריגליצרידים, להקיף הבטן, אך נמצא יחס הפוך בין עמידות לאינסולין לבין כמות החלב שהמשתתפים שתו כל יום. גם כאשר החוקרים לקחו בחשבון משתנים שונים, כגון אכילת ירקות ופירות ופעילות גופנית, היחס ההפוך בין שתיית החלב לבין העמידות לאינסולין נשאר בעינו. 

 

מסקנת החוקרים אפוא כי שתיית חלב מעלה את הרגישות לאינסולין ומיגנה מפני הופעת סוכרת מסוג 2.

יש לציין שמספר מחקרים בעבר הגיעו למסקנות דומות הן במחקרים פרספקטיביים והן במחקרים הדומים למחקר שלפנינו מבחינת התכנון, בו נבדקה שכבת אוכלוסיית ילדים בזמן אחת – Cross sectional study. כנראה שההשמנה אינה גזרה מן השמים ועל ידי מחקרים ניתן למצוא דרכים כדי להימנע ממצב מסוכן זה.

 

המאמר הופיע ב Journal of Pediatrics   מחודש ינואר 2009.


Inverse association between insulin resistence and frequency of milk consumption in low-income Argentinian school children

Hirschler V et al

J Pediatr 2009; 154:101-5

 

סגור חלון