Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/09/2009 סיפור אישי: הספור של Charles Carver

 

 צ'רלס קארבר, גמלאי של הצי המסחרי, בן שבעים ושלוש, מתגורר בגפו בדירה קטנה. בחודשים האחרונים הוא חש בעייפות מתגברת ובטנו החלה להתנפח. כאשר הגיע קארבר לחדר מיון ריח של אל-כוהול נדף מפיו. הוא הודה ללא היסוס שבכל ערב הוא אוהב ללגום כוסית רום. נוסף על בטנו, גם רגליו היו בצקתיות. קארבר לא היה מגולח; בגדיו היו ישנים ובלויים. הסטאז'ר שאל את עצמו מתי קארבר התקלח בפעם האחרונה. 

כאשר הסטאז'ר הציג את המקרה בפני הרופא הבכיר הוא עשה את זה בצורה תמציתית. "צרלס קארבר" הכריז הסטאז'ר "גמלאי של הצי המסחרי, בן שבעים ושלוש הסטוריה ארוכה של שתית אל-כוהול, הגיע עקב עייפות גוברת ובצקות. "הכבד" המשיך הסטאז'ר  "מוגדל וקשה ולא חלק". הרופא הבכיר  החל לתשאל את הסטאז'ר בנוגע למצבו של קארבר. תוך זמן קצר התברר לרופא הבכיר  שהסטאז'ר נעול על אבחנה אחת ויחידה והיא: שחמת הכבד משנית לשתיית אל-כהול. אך הרופא הבכיר  לא היה מוכן לקבל אבחנה זו כמובנת מאליה. הוא שאל את הצוות הרפואי באשר לאפשרויות אבחנתיות נוספות. הרופאים חשבו שהרופא הבכיר מגזים, ומבזבז זמן יקר של בקור רופאים שבו אפשר לדון במקרים מעניינים יותר ממקרה מלח זקן, מסריח ושתיין. הסטאז'ר תכנן להשאיר את השתיין לישון עד הבוקר כדי להפיג את שכרותו בחדר המיון,  ולאחר מכן לתת לו מינון לא גבוה של משתן ולשלוח אותו הביתה מהר ככל האפשר.

אך לא כן הרופא הבכיר. "אתה מתמלא שאט נפש" סיפר הרופא הבכיר כאשר שוחחנו על המקרה "כאשר אתה מתבקש לטפל בחולה כמו צרלס   " ובמודע או שלא במודע אתה רוצה לגמור איתו כמה שיותר מהר. במיוחד כאשר רופאים נתקלים באנשים אשר לכאורה אינם דואגים לעצמם- אל-כוהוליסטים עם שחמת הכבד, מעשנים כבדים עם שיעול כרוני בשלבים הסופיים של חייהם או אנשים שמנים מאוד הסובלים מסוכרת – הם רואים בהם בני אדם שאינם ראויים  למלא זמנם ותשומת ליבם.

 "גם אני לפעמים חש את התחושה של גועל" אמר הרופא הבכיר,  "אך כאשר היא עולה אני מזהה אותה, ומניף דגל אדום, בראשי. " לכן באותו ביקור על הגמלאי של הצי המסחרי הרופא הבכיר כפה על הצוות המטפל להעלות השערות נוספות למחלת הכבד של קארבר. הוא התעקש לערוך בדיקות לגילוי מצבים חריגים כגון חסר באלפא אחד אנטי-טריפסין  מחלה תורשתית הפוגעת בכבד ובריאות ומחלת וילסון [Wilson] , מחלה תורשתית המאופיינת בהצטברות מרבצי נחושת  בכבד ובמוח.

להפתעת כולם – כולל הרופא הבכיר עצמו – התגלה שקארבר לוקה במחלת ווילסון. "אחר כך אמרו לי הברקה קלינית " נזכר הרופא הבכיר ומגכך. "אך למעשה זו לא הייתה הברקה. אני פשוט הכרחתי את עצמי לא לטעות טעות  ייחוס, ולפטור את המטופל בתור אל-כוהוליסט מסריח ותו לא. לאמיתו של דבר," המשיך הרופא " קארבר בכלל לא היה אל-כוהוליסט. אמנם הוא נהג לשתות כוסית רום בכל ערב לפני השינה, אבל רק כוסית אחת ויחידה. גם בתו של קארבר אשרה זאת. עכשיו לצד כוסית הרום הוא שותה גם תרופה, והיא chelating agent כלומר תרופה המושכת את עודפי הנחושת מהגוף ומונעת התקדמות השחמת.

לבסוף הרופא הבכיר לימד קצת לקח. "רופאים צריכים להיזהר מללכת "עם תחושת הבטן", כאשר תחושת הבטן היא רגש חזק ביחס למטופל. ואפילו רגש חיובי. מובן לגמרי שלרופאים אכפת מאוד ממטופליהם והם רוצים סיום מוצלח לטיפול. אך הדבר עלול להוביל לכך שהם לא יחקרו את בעיות המטופל כדבעי.

הערת העורך

רופאי הילדים בינינו אולי יופתעו. אנחנו מכירים מחלת ווילסון כמחלה הפוגעת בילדי בית ספר. מסתבר שגם גמלאים אינם מחוסנים בפני המחלה, ומאחר וזאת מחלה שניתנת לטיפול חשוב לא להחמיץ אותה.   

 

מ "רופאים איך הם חושבים"  מאת ג'רום גרופמן

 

סגור חלון