Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/10/2009 סיפור אישי: ג'ו סטרן

ג'ו סטרן היה בשלהי שנות השמונים לחייו אבל עדיין תוסס, נהג במכוניתו ברחבי ברוקלין והשתתף בשיעורי ערב. [הערת העורך:- באיזה שיעור ערב יהודי מברוקלין משתתף ? אני מוכן להמר שזה היה הדף היומי של התלמוד]. "במשך כמה שבועות", מספר הרופא שלו, "סטרן התלונן על קשיי עיכול וצרבת". במהלך ארבעה חודשים, הרופא – שבמקרה היה גסטרו-אנטרולוג – רשם לו תרופות סותרי חומציות מקבוצת ה PPI ותרופות נוספות. השיפור היה חלקי בלבד.

 

כפי שקורה לפעמים הקשר בין הרופא למטופל היה ידידותי יותר מאשר  נדרש בין רופא למטופל. הרופא חיבב את היהודי הזקן, יליד אירופה שעדיין התנהג בנימוסי אירופה שלפני המלחמה. כל ביקור של הזקן אצל הרופא נמשך מעבר לזמן שהוקצה לו. "היה לו חוש הומור נהדר" מספר הרופא "וקשקשנו לנו ביידיש. ממש התחברנו. באמת לא התחשק לי לשלוח אותו לבדיקות פולשניות. אז במשך ארבעה חודשים בכל ביקור החלפתי לו את התרופות". באחד הביקורים החולה התוודה שחלה התדרדרות במצבו, וכי הוא עייף ונתקף בסחרחורת. הוא היה נראה אנמי.  הרופא הבין שחייבים לבצע גסטרוסקופיה ולולא הקשר האינטימי בינו לבין החולה, היה מבצע בדיקה זו כבר מזמן. כאשר האנדוסקופ הגיע למעי התגלה הסיבה האמיתית לתלונות החולה. אי אפשר היה להחמיץ את הממצא. הרופא מצא גידולים גדולים עם קפלים האופיינים  ללימפומה המעי. ביופסיה אישרה את האבחנה.

 

 "אין ספק" מסכם הרופא "שהגידול היה שם לאורך כל תקופת התלונות של החולה, והגידול הוא שגרם לתלונות החולה. על פי רוב גידול זה מגיב היטב לטיפול." והרופא המשיך בווידוי :" הצטערתי מאד על העיכוב באבחנה. פשוט לא רציתי לכפות על מישהו בגילו, ואדם שחיבבתי מאד, את האי-נעימות והכאבים הכרוכים בבדיקה זו. ולכן החמצתי את האבחנה לזמן מה".

למרבה המזל הגידול של ג'ו סטרן נסוג עם הטיפול והוא הבריא.

 

הסיפור מופיע בספר How doctors think    מאת   Jerome Groopman

 

סגור חלון