Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/11/2009 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולט במחצית הראשונה של אוקטובר 2009

פעילות גופנית קבועה במהלך ההיריון מפחיתה את הסיכון למשקל לידה עודף (Obstetrics & Gynecology) 1/10/09

ממחקר זה עולה כי פעילות גופנית קבועה במהלך ההיריון עשויה להפחית את הסיכון למשקל לידה עודף.  החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין פעילות גופנית קבועה, שבוצעה לפני ובמהלך היריון, ובין משקל לידה עודף של היילוד.

הסקירה כללה נתונים אודות 36,869 הריונות יחידים, שהגיעו לשבוע 37 לפחות, מבין המשתתפים במחקר Norwegian Mother and Child Cohort Study. שני שאלונים חולקו בשבוע 17 ובשבוע 30 להיריון, ונעזרו במאגר Medical Birth Registry of Norway לאיסוף נתונים בנוגע למשקל הלידה של היילודים. משקל לידה עודף, שהוגדר כמשקל לידה באחוזון 90 ומעלה, היה היעד העיקרי של המחקר. החוקרים העריכו את הקשרים באופן נפרד בנשים ללא הריונות קודמים (16,064 נשים) ונשים ולדניות (20,805 נשים).

מבין 4403 היילודים (10.9%) עם משקל לידה עודף, 2263 (56.1%) נולדו לנשים ולדניות. החוקרים מצאו קשר הפוך בין פעילות גופנית קבועה (לפחות שלוש פעמים בשבוע) בשבועות 17 ו-30 להיריון ובין משקל לידה עודף של היילוד בנשים ללא הריונות קודמים (Adjusted OR  0.72).  פעילות גופנית קבועה לפני ההיריון לא השפיעה על הסיכויים למשקל לידה עודף של היילוד.  פעילות גופנית קבועה במהלך ההיריון הפחיתה ב-23-28% את הסיכויים ללידת יילודים עם משקל לידה עודף.

Obstet Gynecol. 2009;114:770-776

 


הקשר בין ערכי HbA1c ובין מחלה קרדיווסקולארית תת-קלינית בחולים לא-סוכרתיים (Diabetes Care) 02/10/2009

ממחקר חדש שפורסם במהדורת ספטמבר של Diabetes Care עולה כי במבוגרים לא-סוכרתיים, קיים קשר בין ערכי HbA1c מוגברים ובין מחלה קרדיווסקולארית תת-קלינית.

החוקרים מסבירים כי במדגם באוכלוסיה ללא עדות קלינית לסוכרת, נמצא קשר חיובי קטן בין ערכי HbA1c ועובי שכבת אינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד המשותף ועובי דופן אינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד הפנימי, ובנשים, זוהה קשר בין ערכי HbA1c גבוהים יותר ובין הסתיידות בעורק הכלילי.  הממצאים מבוססים על מחקר Multi-Ethnic Study if Atherosclerosis, בו בחנו החוקרים 5,121 מבוגרים, בגילאי 47-86 שנים, ללא עדות קלינית למחלה קרדיווסקולארית או סוכרת בתחילת המחקר.   החוקרים מצאו כי בהשוואה לנבדקים עם ערכי HbA1c ברבעון התחתון (3.5-5.2%), אזי באלו שהיו  עם ערכי HbA1c ברבעון העליון (5.8-8.6%) תועדו ערכים ממוצעים גבוהים יותר של עובי שכבת אינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד המשותף (0.87 לעומת 0.85 מ"מ) ובעובי שכבת אינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד הפנימי (1.08 לעומת 1.01 מ"מ).  הקשר בין ערכי HbA1c ובין עובי שכבת אינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד לא הוסברה במלואה ע"י תקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים מסורתיים או ערכי BMI.  בנוסף, בנשים אך לא בגברים, נמצא קשר בין שכיחות הסתיידות הניתנת לזיהוי בעורק הכלילי ובין ערכי HbA1c.

לאור זאת, החוקרים טוענים כי גם היפרגליקמיה קלה וערכי סוכר בצום שאינם עולים על 126 מ"ג/ד"ל  עדיין מעלים את הסיכון היחסי למחלה קרדיווסקולארית, ובאופן בולט יותר בנשים מאשר בגברים.

. Diabetes Care 2009;32:1727-1733


ויטמין D במינון גבוה עשוי לצמצם את הסיכון לנפילות בקשישים (מתוך BMJ)

מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמה ב-2 באוקטובר 2009 ב-BMJ, עולה כי מתן תוסף ויטמין D במינון גבוה עשוי לצמצם את הסיכון לנפילות בקרב קשישים.  מטרת המטה-אנליזה הייתה להעריך את היעילות של תוסף ויטמין D או מתן הצורה הפעילה של הויטמין, עם או ללא סידן, במניעת נפילות בקשישים.

ב-7 מחקרים שכללו 1,921 משתתפים בסך הכל, נמצא קשר בין מתן תוסף ויטמין D במינון גבוה ובין ירידה של 19% בסיכון לנפילות (RR 0.81, 95% CI 0.71-0.92). בנוסף נמצא קשר בין ריכוז 25-OH-D בדם של לפחות 60 nmol/L, ובין ירידה של 23% בסיכון לנפילות (RR 0.77, 95% CI 0.65-0.90).   עם זאת, 2 מחקרים שכללו 505 משתתפים, הדגימו כי לא נמצא קשר בין מתן תוסף ויטמין D במינון נמוך ובין ירידה מובהקת בסיכון לנפילות (RR 1.10, 95% CI 0.89-1.35).

לדברי החוקרים, מתן תוסף ויטמין D במינון 700-1000 IU ליום הוביל לירידה של 19% בסיכון לנפילות בקשישים, בדומה לצורות הפעילות של הויטמין. הם מוסיפים כי מתן תוסף ויטמין D במינון נמוך מ- 700 IU, או ריכוז 25-OH-D נמוך מ-60 nmol/L, עלולים שלא להשפיע על הסיכון לנפילות בקשישים.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים הטיית פרסום אפשרית, ושונות גדולה מהצפוי בין המחקרים שנכללו. עם זאת הם מסכמים כי תוסף ויטמין D במינון של 700-1000 IU עשוי לצמצם את הסיכון לנפילות ב-19%, ומתן ויטמין D3 עשוי לצמצם את הסיכון ב-26%. לדבריהם,נראה  שהיתרונות שנצפו אינם תלויים במתן נוסף של סידן, והשפעת התוסף הודגמה כבר אחרי 2-5 חודשי טיפול ונמשכה מעבר ל-12 חודשי הטיפול. כמו כן, לא נראה שהצורות הפעילות של ויטמין D הן יעילות יותר במניעת נפילות בקשישים, בהשוואה למתן תוסף ויטמין D במינון 700-1000 IU.

BMJ. Published online October 2, 2009.

 

סיכון מוגבר לפגמים לבביים הקשורים עם שימוש ב-SSRI בהיריון (מתוך BMJ)

מחקר חדש, שפורסם בגיליון ספטמבר של BMJ, מדגים שלילדים הנולדים לנשים שנטלו SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors) בשלב מוקדם של ההיריון, יש סיכון גדול יותר באופן מובהק סטטיסטי לסבול מפגמים במחיצת הלב. תוצאות המחקר מציעות שטיפול יחיד ב-SSRI במהלך ההיריון קשור עם סיכון מוצלב של 1.99 עבור מומים במחיצת הלב בילדים. יש לציין כי הסיכון לפגמים אלה משתנה עבור כל SSRI.  בנוסף, לילדים, שנולדו לאימהות שקיבלו יותר מסוג אחד של SSRI במהלך ההיריון, היה סיכון גבוה פי 4 לסבול מפגמים במחיצת הלב. השכיחות של פגמים במחיצת הלב הייתה 0.5% בקרב ילדים שלא היו חשופים, 0.9% בקרב ילדים שנולדו לאימהות שקיבלו כל SSRI ו-2.1% (4/193) בקרב ילדים, שנולדו לאימהות שקיבלו יותר מסוג אחד של SSRI. 

 החוקרים לא מצאו עלייה משמעותית בשכיחות של מומים מולדים או מומים לא לבביים קרב ילדים, שהיו חשופים ל-SSRI בהשוואה לאלה שלא היו חשופים לתרופות. למרות זאת, נמצאה עלייה בשכיחות של מומים במחצית הלב בילדים, שנולדו לאימהות שלקחו sertraline ו-citalopram, אך לא fluoxetine. לסיכום, לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מציעות של-SSRI יש אפקט על מומים לבביים.

bmj

 

 לא נמצא קשר בין היצרות משמעותית של עורק הקרוטיד ובין הופעת שבץ לאחר ניתוח לב (מתוך Arch Neurol)

מחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Archives of Neurology, סוקר תוצאות של יותר מ-4000 נבדקים, שעברו ניתוח לב. המחקר לא מצא קשר סיבתי ישיר בין היצרות משמעותית של עורק הקרוטיד ובין הופעת שבץ לאחר הניתוח.  במחקר הנוכחי מרבית מקרי השבץ קרו מחוץ לטריטוריה של עורק הקרוטיד בעל ההיצרות המשמעותית. בקרב מטופלים, שחוו אירוע מוחי בטריטוריה של עורק הקרוטיד, 3 מתוך 4 מטופלים היו בעלי חסימות שלא היה ניתן לנתחן בכל מקרה.  

השאלה אם לנתח היצרות משמעותית של עורק הקרוטיד לפני ניתוח לב שנויה במחלוקת, כאשר קיימות עדויות התומכות בשני הצדדים. ביצוע מחקרים קליניים רנדומאליים, שיענו על השאלה, כמעט ובלתי אפשרי.

במחקר הנוכחי לקחו חלק 4335 מטופלים, שעברו ניתוח מעקפים, החלפת מסתם אאורטלי או שניהם בין האחד ביולי 2001 וה-31 בדצמבר 2006. 1.8% מהמטופלים, שעברו ניתוח לב, חוו שבץ באותו אשפוז, אך רק 5.3% מהאירועים המוחיים האלה היו של כלי דם גדולים ו-76.3% מהם קרו ללא היצרות משמעותית של עורק הקרוטיד. ב-60% מהמקרים, האירוע המוחי שנמצא בבדיקת CT  לא הוגבל לטריטוריה יחידה של עורק הקרוטיד.   בנוסף, המחקר מדגים ששילוב של ניתוח לב וניתוח עורק הקרוטיד מעלה את הסיכון לשבץ לאחר הניתוח בהשוואה למטופלים עם אותה דרגת היצרות של הקרוטיד שעברו ניתוח לב בלבד.  מסקנת החוקרים היא שכדי למנוע אירועים מוחיים, על קרדיולוג ומנתח לב לברר מספר שאלות שיעזרו לבסס את הסיכון לשבץ במטופלים העתידים לעבור ניתוח לב. השאלות כוללות בירור פרטים, כגון היסטוריה של שבץ קודם או אירוע איסכמי זמני, ביצוע בדיקת אקו של הלב ו-CT עם חומר ניגוד על מנת לאתר מחלה באבי העורקים ובירור לגבי שימוש בתרופות אנטי טסיות ונוגדי קרישה לפני, במהלך ואחרי הניתוח. מעקב אחר המלצות אלה יציל חיים באמצעות הפחתת התדירות וחומרת תוצאות נוירולוגיות לא רצויות.  

 Arch Neurol. 2009;66:1062–1064, 1091–1096


טיפול בחמצן מקל על כאבי ראש בחדר מיון, מקצר שהות בבית החולים וצורך בטיפול תרופתי (מתוך הכנס השנתי של American College of Emergency Physicians)  ממחקר פיילוט חדש זה עולה כי טיפול בחמצן במשך 15 דקות לחולים בחדר מיון עם כאבי ראש, מביא להקלה מהירה ומקצר את משך השהות בבית החולים, את הצורך בדיקות CT ובטיפול תרופתי לכאבי ראש. החוקרים הציגו את הממצאים בכנס השנתי של American College of Emergency Physicians בבוסטון.  במחקר מבוקר-פלסבו 17 חולים חולקו באקראי לטיפול בחמצן 100%, 15 ליטר לדקה, למשך 15 דקות; 14 טופלו בזרם אוויר גבוה במשך 15 דקות; ו-17 לא קיבלו כל טיפול לפני הטיפול סטנדרטי. עוצמת הכאב נקבעה עפ"י סולם VAS (Visual Analog Scale).  חציון הזמן עד להקלה היה קצר יותר באופן מובהק בחולים שטופלו בחמצן (40 דקות) בהשוואה לאלו שטופלו באוויר (110 דקות) או ללא-טיפול (120 דקות). חציון משך השהות בבית החולים היה קצר יותר באופן מובהק בחולים שטופלו בחמצן (57.5 דקות) בהשוואה לאלו שטופלו באוויר (210 דקות) או לא קיבלו טיפול (180 דקות).  בנוסף, שיעור בדיקות CT היה קטן יותר: 4 מבין 17 החולים שטופלו בחמצן (24%), 11 מבין 14 החולים שטופלו באוויר (79%) ו-8 מבין 17 החולים שלא-טופלו (47%).

טיפול תרופתי ניתן ל-29% מהחולים שטופלו בחמצן, 86% מהמטופלים באוויר ו-82% מאלו שלא קיבלו טיפול.עוצמת כאב הראש היתה קלה יותר באופן מובהק לאחר 15 דקות ולאחר 30 דקות מהתחלת הטיפול, כאשר הירידה הגדולה ביותר תועדה בקרב מטופלים בחמצן. החוקרים מודים כי מדובר במחקר קטן, והממצאים מוקדמים. אך לדבריהם בקהילה הרפואית מתחילים להבין כי חשוב לטפל באי-נוחות גם כאשר לא יודעים מה הגורם לה, כל עוד בטוחים כי הטיפול לא יפגע בחולה. במקרה זה, הם מצאו כי טיפול בחמצן מביא להקלה רבה, למרות שעצם העובדה שכאב הראש חולף אינה מעידה כי החולה יכול להשתחרר לביתו.

מתוך הכנס השנתי של American College of Emergency Physicians

 

תוספי סויה מצמצמים אובדן עצם בנשים בריאות לאחר-מנופאוזה (Am J Clin Nutr.)

ממחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition עולה כי מתן תוספי סויה כל יום עשוי לצמצם את אובדן העצם בכל הגוף בנשים בריאות לאחר מנופאוזה, ללא האטת אובדן עצם באתרי שברי נפוצים.   

 במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של תוספי סויה על בריאות העצם.  מדגם המחקר כלל 403 נשים לאחר מנופאוזה, שחולקו באקראי לטיפול יומי באיזופלבונים (Hypocotyl Aglycone) במינון 80 או 120 מ"ג, או פלסבו, ובתוספת סידן וויטמין D. הערכות שנתיות אפשרו לקבוע את השינויים בצפיפות המינראלים של העצם בכל הגוף ובאזורים ספציפיים, וכן את ערכי BMC (Bone Mineral Content), ערכי T-Score, והשינויים בסמנים ביוכימיים בדם למטבוליזם של העצם.  בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בקבוצת המטופלים באיזופלבונים במינון 120 מ"ג תועדה ירידה קטנה יותר, באופן מובהק, בצפיפות המינראלים של העצם בכל הגוף לאחר שנה אחת (p<0.03) ולאחר שנתיים (p<0.05) של טיפול. בקבוצת המטופלים באיזופלבונים במינון 120 מ"ג תועדה ירידה קטנה יותר בערכי T-Score BMD בכל הגוף לאחר שנה אחת (p<0.03), אך לא לאחר שנתיים של טיפול. החוקרים לא מצאו השפעה של תוספי איזופלבונים, בהשוואה לפלסבו, על שינויים בערכי BMD באזורים ספציפיים, ערכי BMC, מדדי T-Score או סמנים ביוכימיים למטבוליזם של העצם.

החוקרים מסכמים וכותבים כי תוספי איזופלבונים במינון 120 מ"ג מפחיתים את אובדן העצם ברמה כלל-גופית, אך אינם מאטים את אובדן העצם באתרי שברים נפוצים בנשים בריאות לאחר מנופאוזה. לצמצום הירידה בערכי BMD ברמה הכלל גופית בנשים בריאות לאחר מנופאוזה, תועלת קלינית מינימאלית; עם זאת, עדיין יש להעריך את התועלת בטווח הארוך, בעיקר בכל הנוגע למניעת שברים.

 Am J Clin Nutr. Published online September 16, 2009

 

 

סגור חלון