Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 22/10/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

17/01/2010 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולטים במחצית השנייה של דצמבר 2009

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בקשישים עם דיכאון  (Arch Gen Psychiatry)

ממחקר חדש עולה כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBTCognitive Behavioral Therapy) הוא טיפול יעיל בקשישים עם הפרעת דיכאון.

מטרת המחקר הייתה להעריך את התועלת הקלינית של CBT במסגרת רפואה ראשונית עבור קשישים עם דיכאון. מדגם המחקר כלל 204 חולים בגיל 65 ומעלה, עם אבחנת דיכאון לפי Geriatric Mental State. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול סטנדרטי, טיפול סטנדרטי עם TC (Talking Control), או טיפול סטנדרטי עם CBT.

הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 74 שנים, 79.4% היו נשים. טיפולי CBT ו-TC ניתנו למשך ארבעה חודשים, וביקורי מעקב נערכו לאחר 4 ו-10 חודשים.

שיעור המעקב עמד על 80%. מספר המפגשים הממוצע לטיפול CBT או TC עמד על מעט פחות משבע. החוקרים זיהו שיפור ניכר יותר במדדי הדכאון עם CBT בהשוואה לטיפול סטנדרטי ו-TC .

החוקרים כותבים כי CBT הינו טיפול יעיל במבוגרים עם הפרעת דיכאון, ונראה כי לטיפול השפעות ספציפיות. הם מוסיפים כי לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי השפעה קטנה גם על תסמיני חרדה או תפקוד חברתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן  מרשם לנוגדי-דיכאון אינו משפיע על התוצאות. מבוגרים עם דיכאון בתנאי טיפול ראשוני מסתדרים היטב עם טיפולי שיחות, וזוכים לתועלת מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. טיפול ספציפי דוגמת CBT עדיף לכן לדעתם על שיחות "פשוטות" עם מטפל חם ואמפתי.

 Arch Gen Psychiatry. 2009;66:1332-1340


הסיכון לדימום בעקבות שילובים שונים של אספירין, קלופידוגרל ומעכבי ויטמין K בחולים לאחר אוטם לבבי חריף -מתוך Lancet

ממחקר רטרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Lancet עולה כי בחולים לאחר אוטם לבבי חריף, הסיכון לאשפוז בשל דימום עולה עם העלייה במספר התכשירים האנטיטרומבוטיים בהם מתבצע הטיפול.

במחקרם זה ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין הופעתם של דימומים קטלניים ושאינם-קטלניים ובין הטיפול באספירין, קלופידוגרל ואנטגוניסטים לויטמין K (כמו וורפרין) בקרב חולים שעברו אוטם לבבי ונכללו במאגר נתונים דני. נכללו במחקר למעלה – 40,000 חולים בגילאי 30 שנים ומעלה אשר אושפזו בבית חולים עם אוטם לבבי ראשון בין השנים 2000-2005 .

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 476.5 ימים, הם מדווחים כי 1,891 חולים (4.6%) אושפזו בבית החולים עם דימום. ההיארעות השנתית של דימום עמדה על 2.6% עבור אספירין בלבד, 4.6% עבור קלופידוגרל , 4.3% עבור אנטגוניסט לויטמין K , 3.7% עבור אספירין וקלופידוגרל,  5.1% עבור אספירין ונוגד ויטמין K, 12.3% עבור קלופידוגרל ונוגד ויטמין K, ו-12.0% עבור הטיפול המשולש . (אספירין, קלופידוגרל, וורפרין).

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם אלו מראים שבחולים עם אוטם לבבי, הסיכון לאשפוז חוזר בבית חולים על רקע דימום עולה יחד עם העלייה במספר התכשירים האנטיטרומבוטיים שמקבלים, כאמור. לפיכך, הם ממליצים על מתן של טיפול משולש (באספירין, קלופידוגרל ונוגד ויטמין K גם יחד) או כפול (קלופידוגרל ונוגד ויטמין K) רק לאחר ביצוע הערכת סיכון פרטנית לחולה.

Lancet 2009

 


ההשפעה המשולבת של פעילות גופנית, חוסר עישון והיקף מותניים תקין על התחלואה והתמותה בגברים- מתוך Archives of Internal Medicine

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-14 בדצמבר 2009 של ה- Archives of Internal Medicine, עולה כי בגברים לא מעשנים, פעילים גופנית ובעלי היקף מותניים תקין נמצא סיכון נמוך ב-59% למחלת לב כלילית וסיכון נמוך ב-77% לתמותה קרדיווסקולארית, בהשוואה לגברים עם גורמי סיכון אלה.  

החוקרים מסבירים כי עישון, חוסר פעילות גופנית והשמנה בטנית הם גורמי סיכון קרדיווסקולאריים ברי שינוי. מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של היעדר גורמי סיכון אלו על הסיכון לאירוע כלילי, תמותה לבבית ותמותה כוללת. לצורך כך בדקו החוקרים נתונים שנאספו במשך 15 שנים על 23,657 גברים בגיל 30 שנים ומעלה, אשר השתתפו במחקר ה- Aerobics Center Longitudinal Study (ACLS).

החוקרים מדווחים כי לאורך 15 שנות המעקב, התרחשו 482 מקרי אוטם לבבי (פטאלי ולא פטאלי), ו-1,034 מקרי מוות מסיבות לא לבביות. לאחר תקנון לגיל, שנת הבדיקה הגופנית הראשונה וגורמי סיכון בעת ההצטרפות, מצאו החוקרים קשר הפוך בין הסיכון לאירוע כלילי או לתמותה לבבית או כוללת, ובין היעדר גורמי הסיכון. הם מסבירים כי לגברים עם היקף מותניים תקין, הפעילים גופנית ושאינם מעשנים נמצא סיכון נמוך באופן מובהק לאירוע כלילי, לתמותה לבבית, או לתמותה מכל הסיבות, בהשוואה לגברים ללא "גורמי הסיכון הנמוך" הללו.  החוקרים מוסיפים כי נמצא שתוחלת החיים של גברים מעשנים, לא פעילים גופנית ובעלי היקף מותניים > 94 ס"מ הייתה קצרה יותר ב-14 שנים, לעומת גברים ללא גורמי סיכון אלו. לאור תוצאות המחקר הם מסכמים כי להיעדר גורמי הסיכון נמצאה השפעה מרשימה על הסיכון הקרדיווסקולארי ותוחלת החיים, אשר לה חשיבות קלינית ואפידמיולוגית. לדבריהם, תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות על שמירת אורח חיים בריא ומשקל תקין לטווח ארוך.

Arch Intern Med. 2009;169(22):2096-2101


דיאטה ים-תיכונית משפרת את פרופיל השומנים לאחר-ארוחה בחולי סוכרת (Diabetes Care)

ממחקר חדש זה שפורסם ב-Diabetes Care עולה כי דיאטה ים-תיכונית טבעונית מסייעת בצמצום האבנורמליות הביוכימית לאחר ארוחה בחולים עם סוכרת מסוג 2.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הוכיחו את התועלת של דיאטה ים-תיכונית – המבוססת על קטניות, ירקות ופירות עשירים בסיבים, עם כמות מספקת של שמן זית – על גורמי סיכון קרדיווסקולאריים, דוגמת ערכי סוכר בדם לאחר-ארוחה ורמות LDL בצום.

ממחקרם עולה כי דיאטה עשירה באופן מתון בפחמימות, עתירת סיבים תזונתיים עם ערך גליקמי נמוך, מפחיתה את רמות ליפופרוטאינים לאחר-ארוחה, בעיקר אלו שמקורם במעי.

החוקרים הגיעו למסקנה זו בעקבות מחקר אקראי שכלל 18 חולים. בכולם תועדו רמות תקינות של שומנים בדם בזמן צום, עם איזון משביע-רצון של ריכוז הסוכר בדם בעקבות שינוי תזונתי בלבד, או בשילוב עם Metformin.

המשתתפים חולקו לדיאטה טבעונית עשירה בפחמימות (52% מסך האנרגיה) וסיבים (28 גרם ל-1000 קילוקלוריות) עם ערך גליקמי נמוך (58%), או דיאטה דלה-יחסית בפחמימות (45%) ועתירת שומנים חד-בלתי-רוויים (23%). לאחר ארבעה שבועות תחת דיאטה אחת, כל חולה החליף לדיאטה המקבילה למשך ארבעה שבועות נוספים.

נמצא שעם דיאטה טבעונית תועדה ירידה בריכוז הסוכר בדם לאחר-ארוחה, בתגובת אינסולין ובשונות הגליקמית, שהיו גדולים יותר משמעותית בהשוואה לתוצאות עם דיאטה דלת-פחמימות ועתירת שומנים חד-בלתי-רוויים.

דיאטה טבעונית הביאה לירידה מובהקת לאחר-ארוחה בשטח האינקרמנטלי מתחת לעקומה של ליפופרוטאינים עתירי-טריגליצרידים בתום תקופת דיאטה עתירת-סיבים. תועדה ירידה של 31% בערכי טריגליצרידים בכילומיקרונים. הירידה המקבילה בערכי כולסטרול עמדה על 46%. לאור זאת, החוקרים מאמינים כי ניתן לשקול דיאטה זו כאפשרות הטיפול הראשונה בחולים עם סוכרת מסוג 2.

Diabetes Care 2009;32:2168-2173


תרופות ממשפחת SSRI מעלות את הסיכון לדימום ממערכת העיכול Clinical-  Gastroenterology and Hepatology

בהתאם להשפעתם על אגרגציית טסיות, תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) מביאות לעלייה בסיכון לדימום חמור מדרכי העיכול העליונות, כך מפרסמים חוקרים מדנמרק במחקר חדש שפורסם ב-Clinical Gastroenterology and Hepatology.

החוקרים בחנו את הקשר בין נטילת תרופות ממשפחת SSRI ובין דימום ממערכת העיכול העליונות, על-בסיס נתונים של 3652 חולים עם אבחנה של דימום חמור ממערכת העיכול העליונה לאחר שחרור ראשון מבית החולים, ו-36,502 ביקורות תואמות בגיל ומין.

טיפול בהווה, לאחרונה או בעבר, בתרופות ממשפחת SSRI מלווה בעליה של 70%, 86% ו-24% בסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה, בהתאמה, בהשוואה לנבדקים שמעולם לא נטלו את התרופות. הסיכון לא עלה בקרב חולים שטופלו בתרופות ממשפחת TCA  (Tricyclic Antidepressant).

הסיכון הגבוה ביותר תועד בחולים שהחלו בנטילת SSRI לאחרונה (עליה של פי 3.5 בימים 0-30), אך לא תועד קשר עם המינון היומי.

הסיכון עלה משמעותית כאשר חולים שנטלו SSRI נטלו בנוסף אספירין ו-NSAID (Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs), עם עליה של פי 28 בסיכון לשילוב של שלושתן, וסיכון בינוני עבור שילובים אחרים.

הסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה לא היה גבוה יותר בחולים שנטלו PPI (Proton Pump Inhibitors) ביחד עם SSRI.

באשר להמלצה לטיפול בתרופות ממשפחת PPI בחולים הנוטלים SSRI, החוקרים טוענים כי אין מקום להמלצה למתן טיפול זה, אך הם מאמינים שיש להמליץ על נטילת PPI  בחולים בסיכון דימומי גבוה, בעיקר קשישים עם היסטוריה של דימום ממערכת העיכול.

Clin Gastroenterol Hepatol 2009;7:1314-1321.


 

סגור חלון