Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

18/04/2010 אלו תרופות הכי יעילות בטיפול של childhood absence epilepsy.

 

Childhood absence epilepsy היא הצורה הכי נפוצה של אפילפסיה בילדות. בין 10 ל 17% של כל מקרי האפילפסיה בילדות שייכים לקבוצה זו של פרכוסים. המצב מתחיל על פי רוב בגיל ארבע עד שמונה שנים ומאופיין על ידי התקפים בהם החולה מנותק מהסביבה ובוהה מספר פעמים ביום. כל התקף נמשך כמה שניות בלבד. מלבד זה הילד נראה בריא. בתרשים האלקטרואנצפלוגרם מופיעים גלי spike and wave יחד עם פעילות רקע תקינה. אך טעות היא לחשוב שסוג זה של פרכוסים תופעה שפירה. המחלה פוגעת בהתפתחות הקוגניטיבית של החולה ובטווח הארוך מלווה בקשיים פסיכוסוציאליים. הטיפול הוא על ידי אחת משלוש תרופות, והן:- ethosuximide, חומצה ולפרואית או למוטריגין. לעת עתה טרם נבדק, איזו משלושת תרופות אלה יעילה יותר.

בעבודה לפנינו החוקרים בדקו בשיטת סמיות כפולה ובאקראי את היעילות, הסבילות כלומר tolerability וההשפעה הנוירופסיכולוגית של שלושת התרופות האלה. המחקר נערך ב 32 מרכזים רפואיים בארצות הברית. גיל החולים נע בין 2.5 ועד 13 שנה. תנאי לקבלה היה האבחנה של childhood absence epilepsy שהתחיל לא מזמן וטרם טופל. מינוני התרופות הועלו באופן הדרגתי עד שהילד היה חפשי מהתכווצויות או עד שהגיעו למינון המרבי.

סך הכול השתתפו 453 ילדים והם התפלגו לשלוש קבוצות. כל קבוצה קיבלה אחת משלושת התרופות שהשפעתן עמדה להיבדק. כעבור 16 שבועות התוצאות הראו כי היעילות של ethosuxamide ושל חומצה וולפרואית הייתה שווה. שתיהן הפסיקו את הפרכוסים אצל כ 55% אחוזים של המקרים. מנגד למוטריגין הפסיקה את הפרכוסים לגמרי אצל 29% בלבד. באשר להפרעות קשב, - אלה הופיעו יותר אצל חולים שקבלו חומצה וולפרואית מאשר אצל אלה שנטלו ethosuxamide.

לסיכום המסקנות היו:-

  1. ethosuxamide וחומצה וולפרואית יעילות יותר מאשר למוטריגין בטיפול ה childhood absence epilepsy

  2. הפרעות קשב מופיעות פחות כאשר החולה מקבל ethosuxamide בהשוואה לחומצה וולפרואית.


מאמר מערכת מאלף מבקר את המחקר שהבאנו. הכותב מתחיל בשאלה:- מנין לנו את הטיפולים השונים לחולי אפילפסיה ? מתברר כי הדיאטה הקטוגנית כבר הומצאה לפני מאות בשנים. במאה השנים האחרונות, הדעה שאפילפסיה היא תוצאה של עודף פעילות מינית גרם לשימוש בתרופות ממשפחת הברומידים. היום תרופות חדשות נכנסות לשימוש לאחר תכנון מדויק של פעילות כימית צפויה. אך בדיקת יעילות של תרופה באפילפסיה קשה למדי. המטרה היא שהתרופה תמנע פרכוסים. אך כאשר מדובר בלחץ דם או ברמת הכולסטרול, אפשר לתת את התרופה ולמדוד את השפעתה. בתרופות אנטי-אפילפטיות אתה יכול לקבוע שלא היה פרכוס משך חודש או משך חודשיים אך יש לחכות תקופות ארוכות יותר כדי לקבוע שהפרכוסים נמנעו לגמרי. לכן הערכת היעילות של תרופה אנטי-פרכוסית קשה יותר.

אחת הבעיות היא ההבחנה בין childhood absence epilepsy לבין פרכוסים מסוג clonic – tonic אשר דורשים טיפול אחר. מסיבה זו מעדיפים רופאים לטפל בחומצה וולפרואית או בלמוטריגין ולא ב ethosuxamide. רק כאשר יעמדו לרשותנו בדיקות גנטיות אשר יאפשרו אבחנה מדויקת נוכל לרשום את הטיפול המתאים בבטחה.

בעיה נוספת במחקר שסקרנו היא שהמחקר השתרע על ל 16 – 20 שבועות בלבד. רופאים מעוניינים לדעת מה תהיה השפעת התרופה לטווח ארוך, נגיד 48 שבועות. אך לכך בעיות לוגיסטיות. במחקר שנערך בלמעלה מ 30 מרכזים, בסמיות כפולה ובאקראי, כאשר אינך יודע באיזו קבוצה החולה שלך נמצא ואינך יכול להיות בטוח שהוא מקבל את התרופה המתאימה והוא ממשיך לפרכס, אי אפשר להמשיך בלי לברר האם הוא מקל את התרופה המתאימה – ומרגע זה נגמר המחקר כי הוא כבר אינו בסמיות כפולה. מדכא לדעת כי מ 40% עד 70% של הילדים המשיכו לסבול מהתקפים והמחלה לא נשלטה לחלוטין. המסקנה היא שהתקפי התנתקות, childhood absence epilepsy אינה המחלה השפירה שהיא נחשבת כעת.

המחבר מסכם, שלא תמיד התרופה החדישה ביותר היא גם היעילה ביותר. במקרה שלנו ethosuxamide נמצאה כתרופה הטובה ביותר והיא נכנסה לשימוש עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת.

מאמרים אלה הופיעו בכתב העת New England Journal of Medicine מיום 4 למרץ 2010

Ethosuximide, valproic acid and lamotrigine in childhood absence epilepsy.

Glauser TA et al.

N Eng J Med 2010;362:790-9.

 

 

סגור חלון