Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 20/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

18/04/2010 בקיצור נמרץ: לקט המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של מרץ 2010

האם תרופות ממשפחת PPI מעלות את הסיכון לסיבוכים לבביים בחולים המטופלים בפלויקס לאחר השתלת תומכן משחרר-תרופה? (מתוך Am J Cardiol)

מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Cardiology עולה כי בחולים בהם הושתל תומכן משחרר-תרופה בעורק הכלילי, שנטלו Clopidogrel (פלויקס) תועד סיכון מוגבר לסיבוכים לבביים מג'וריים (MACE – Major Adverse Cardiac Events) במידה ונטלו בנוסף תרופות ממשפחת PPI (או Proton Pump Inhibitor).

החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של PPI בעת השחרור מבית החולים, לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention) עם הכנסת תומכן משחרר-תרופה, על היארעות MACE לאחר שנה אחת. המחקר כלל 820 חולים, מתוכם 502 לא קיבלו מרשם לטיפול בתרופות ממשפחת PPI בעת השחרור מבית החולים, ו-318 חולים שקיבלו מרשם לטיפול בתרופות אלו. כל החולים נטלו Clopidogrel ונותר במעקב למשך עד שנה אחת.

בקבוצת המטופלים ב-PPI תועד שיעור MACE גבוה יותר (13.8% לעומת 8.0%, p=0.008) ושיעורי תמותה גבוהים יותר (4.7% לעומת 1.8%, p=0.02), בהשוואה לחולים שלא טופלו ב-PPI.

לאחר ניתוח סטטיסטי רב-משתנים, יחס הסיכון ל-MACE בקרב חולים שטופלו ב-PPI עמד על 1.8 .

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים לאחר PCI עם השתלת תומכן משחרר-תרופה, המטופלים ב-Clopidogrel, מתן טיפול ב-PPI בעת השחרור מבית החולים מלווה בסיכון גבוה יותר ל-MACE לאחר שנה אחת.

Am J Cardiol 2010, published early online on 5 February 2010


האם Venlafaxine מעלה את הסיכון לתמותה לבבית פתאומית? (מתוך BMJ)

ממחקר חדש שפורסם במהדורת 10 בפברואר של BMJ עולה כי אין קשר בין נטילת Venlafaxine (אפקסור) ובין סיכון מוגבר לתמותה לבבית פתאומית, או להפרעות קצב מסכנות-חיים, בהשוואה לנוגדי-דיכאון אחרים.

לדברי החוקרים, ממצאים אלו מבוססים על למעלה מ-200,000 חולים שטופלו כנגד דיכאון, ומספקים בסיס מוצק להשפעה הבטוחה של Venlafaxine על הלב, בדומה לנוגדי-דיכאון אחרים.

החששות כי - Venlafaxine, השייך למשפחת SNRI (או Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitor), היה פחות בטוח מתרופות ממשפחת SSRI (או Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) הוביל להנחיות מטעם UK Medicines and Healthcare Products Regulatory Agency בדצמבר 2004.

במאי 2006, לאחר סקירה נוספת, ה-MHRA ריכך את עמדתו, עם המלצה להימנע ממתן Venlafaxine רק בחולים עם יתר לחץ דם לא-מאוזן, או בסיכון גבוה מאוד להפרעות קצב חדריות.

על-בסיס הנתונים ממאגר United Kingdom General Practice Research Database, החוקרים העריכו אם הסיכון לתמותה לבבית פתאומית או כמעט-מוות היה גבוה יותר עם Venlafaxine, בהשוואה ל-Fluoxetine (פרוזק), Citalopram (רסיטל), או Dosulepin.

לא נמצאו עדויות לפיהן Venlafaxine הביא לעלייה בסיכון לתמותה לבבית פתאומית או כמעט-תמותה, בהשוואה ל-Fluoxetine (Adjusted OR = 0.66), Citalopram (Adjusted OR = 0.89), או Dosulepin (Adjusted OR = 0.83).

החוקרים מאמינים כי החשד לסיכון מוגבר שהוביל למחקר הנוכחי, נבע ככל הנראה מרעילות עקב מינון-יתר. עם זאת, רופאים ובני משפחה צריכים להיות עירניים באשר לסיכון האפשרי למינון-יתר עקב תרופה זו ונוגדי-דיכאון אחרים.

BMJ 2010

ההשפעה הכלייתית של טיפולים שונים ליתר לחץ דם (מתוך Lancet)

מתוצאות מחקר שפורסם ב-18 בפברואר 2010 ב-Lancet, עולה כי שילוב של תרופה מקבוצת חסמי תעלות הסידן (Calcium-Channel Blocker, CCB) עם תרופה מקבוצת מעכבי ACE הוביל לעיכוב ההתקדמות של נפרופתיה בחולים בסיכון גבוה, בהשוואה לטיפול משולב במעכב ACE ומשתן.

מחקר ה-ACCOMPLISH הינו מחקר אקראי מבוקר רחב היקף, שכלל 11,506 משתתפים הסובלים מיתר לחץ דם וסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולאריים. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלת טיפול משולב ב-Benazepril מקבוצת מעכבי ה-ACE עם Amlodipine מקבוצת חסמי תעלות הסידן, או טיפול ב-Benazepril עם המשתן Hydrochlorothiazide. יעד המחקר העיקרי כלל את התמותה והתחלואה הקרדיווסקולארית. יעד מחקר משני היה התקדמות מחלת כליות כרונית, אשר הוגדרה כהכפלת ערך הקריאטינין בנסיוב המשתתפים או אי ספיקת כליות סופנית. המחקר הופסק לפני הזמן לאחר פחות מ-3 שנות מעקב, לאור יתרון משמעותי שנצפה לקבוצה שטופלה במעכב ACE וחסם תעלות הסידן.

בעבודה הנוכחית מדווחים החוקרים על ניתוח יעד המחקר המשני. במחקר נצפו 113 (2%) אירועי יעד המחקר המשני בקבוצת ה-Benazepril עם Amlodipine, בהשוואה ל-215 אירועים (3.7%) בקבוצת ה-Benazepril עם Hydrochlorothiazide (סיכון יחסי של 0.52).

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי שילוב של חסם תעלות הסידן עם תרופה מקבוצת מעכבי ACE הוביל להאטת התקדמות הנפרופתיה במידה רבה יותר, בהשוואה לשילוב של משתן עם מעכב ACE.

Lancet, 2010

למאמר המערכת ב-Lancet

 

תוצאות חיוביות לטיפול ב-Bupropion בנשים עם ירידה בחשק המיני (מתוך BJU Int)

מתוצאות מחקר קטן, שפורסמו ב-BJU International, עולה כי Bupropion (וולבוטרין) עשוי לסייע בשיפור התסמינים בנשים צעירות עם ירידה בחשק המיני (HSDD – Hypoactive Sexual Desire Disorder).

במחקר החדש חוקרים מאירן (!!) מצאו כי Bupropion בשחרור-ממושך הביא לשיפור בחשק המיני ב-116 נשים עם HSDD, שנטלו את התרופה למשך 12 שבועות.

בהשוואה ל-116 נשים שטופלו בפלסבו, מדדי BISF-W (או Brief Index of Sexual Functioning for Women) היו גבוהים פי שתיים בנשים שטופלו ב- Bupropion.

לצורך המחקר הנוכחי, החוקרים חילקו באקראי 232 נשים, בין הגילאים 20-40, לטיפול ב- Bupropion בשחרור-ממושך או פלסבו כל יום, למשך 12 שבועות. כל הנשים אובחנו עם HSDD ולא סבלו מדיכאון או בעיות בריאותיות מג'וריות אחרות.

בתחילת המחקר, מדדי BISF-W היו דומים בשתי קבוצות המחקר - מעט מתחת ל-16, בממוצע. המדד הממוצע בנשים בריאות עם בן-זוג קבוע עומד על 33.6.

לאחר 12 שבועות, מדד זה השתפר ל-33.9 בקרב נשים שטופלו בנוגד הדיכאון, לעומת 16.9 בנשים בקבוצת הפלסבו.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את התפקיד של Bupropion בטיפול ב-HSDD. לא-ברור כיצד בדיוק Bupropion מביא לשיפור בתפקוד המיני. אחת התיאוריות היא כי הוא מגביר את פעילות דופמין ונוראפינפרין.

BJU Int 2010

דיאטות להפחתת-משקל מביאות לנסיגה בטרשת עורקים בחולים בעלי עודף-משקל או השמנת-יתר (מתוך Circulation)

ממחקר חדש מישראל, שתוצאותיו פורסמו ב-Circulation: Journal of the American Heart Association, עולה כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטה דלת-שומן ודיאטה ים-תיכונית מובילות לנסיגה דומה בתהליך טרשתי בעורקים הקרוטידים, לאחר ירידה מתונה במשקל הגוף, לצד שיפור בערכי לחץ הדם.

החוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, ובית החולים סורוקה, ביקשו לבחון אם דיאטה עשויה להוביל לנסיגה בטרשת עורקים, הפרעה פרוגרסיבית, איטית, בהם חלה התעבות של עורקים עם הצטברות פלאק טרשתי, המלווה בסיכון מוגבר להתקפי לב ואירועי שבץ. צוות החוקרים השווה בין שלוש דיאטות בקרב משתתפים בעלי עודף-משקל, רובם גברים, שהיו בסיכון גבוה לטרשת עורקים.

לאחר שנתיים, החוקרים תיעדו נסיגה משמעותית של חמישה אחוזים, בממוצע, בנפח דופן כלי הדם הקרוטידי, וירידה של 1.1% בעובי העורק הקרוטידי.

לדברי החוקרים, נתונים אלו הם בין הראשונים שהדגימו תועלת אפשרית לדיאטה, כאחד מהרגלי החיים הניתנים לשינוי, למניעת טרשת עורקים. מהממצאים עולה כי ירידה מתונה וממושכת במשקל – ולא תכולת המיקרו-נוטריינטים של משטרי הדיאטה השונים – מובילה לשיפור הבריאות הקרדיווסקולארית.

הערת מערכת מאת דורית אדלר, עורכת מדור מחנכי סוכרת:

מדובר במחקר מפתח, המוכיח את מרכזיות התזונה בגרימת ולחילופין נסיגה של טרשת.

המשמעות שדיאטה המבוססת על תזונה בריאה עם הרכבים שונים, הינה בעלת אפקט תרפויטי. מדובר גם בגאווה ישראלית על הישג עולמי מרשים.

Circulation. 2010;121:1200-1208

 

האם לתחושת מטרה בחיים יש השפעה על הסיכון למחלת אלצהיימר? (מתוך Archives of General Psychiatry)

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון מרץ 2010 של ה- Archives of General Psychiatry, עולה כי לקשישים שדיווחו על תחושת מטרה בחיים נמצא סיכוי נמוך יותר לפתח מחלת אלצהיימר.

החוקרים מסבירים כי תוצאות המחקר תומכות בהשערה כי גורמים חיוביים, דוגמת תחושת מטרה בחיים והתנהגות מכוונת-מטרה, עשויים לצמצם את הסיכוי לתוצאות בריאותיות שליליות, בייחוד בקשישים. הם מוסיפים כי לתוצאות המחקר השלכות על בריאות הציבור, שכן ניתן להשפיע על תחושת מטרה בחיים באמצעות מתן אסטרטגיות מסייעות.

זהו מחקר פרוספקטיבי אורכי שכלל למעלה מ-900 משתתפים קשישים מהקהילה, ללא דמנציה, שהשתתפו ב- Rush Memory and Aging Project. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך 4 שנים, והמעקב כלל בדיקה קלינית שנתית והערכת המטרות בחיים.

מתוצאות המחקר עולה כי 16.3% מהמשתתפים פיתחו מחלת אלצהיימר. לאחר תקנון לגיל, מין והשכלה, נמצא קשר בין תחושת מטרה חזקה יותר בחיים, ובין סיכון נמוך יותר בכ-50% לפתח מחלת אלצהיימר (p<0.001).

עורכי המחקר הנוכחי מדגישים כי זהו המחקר הראשון שבדק את הקשר בין תחושת מטרה בחיים ובין הסיכון למחלת אלצהיימר. לדבריהם, תחושת מטרה בחיים היא סמן לשגשוג אנושי, ונקשרה בעבר לאיכות חיים פסיכולוגית טובה יותר.

Arch Gen Psychiatry. 2010;67:304-310.

סגור חלון