Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 17/10/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

16/05/2010 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולט במחצית הראשונה של אפריל 2010

האם שתיית אלכוהול מתונה מביאה להאטת התקדמות דלקת מפרקים? (מתוך Arthritis & Rheumatism)

מספר מחקרים הדגימו קשר אפשרי בין שתיית אלכוהול מתונה ובין סיכון נמוך יותר להתפתחות RA (Rheumatoid Arthritis), וכעת מחקר חדש שפורסם ב-Arthritis & Rheumatism מצא קשר בין צריכת אלכוהול בכמות מתונה ובין האטת התקדמות מחלת המפרקים.

במדגם שכלל 2,900 מבוגרים עם RA, החוקרים משוויץ מצאו כי צריכת אלכוהול בכמות מתונה לוותה בהתקדמות איטית יותר של הנזק המפרקי, בהשוואה להתקדמות המחלה בקרב חולים שלא נהגו לשתות אלכוהול. מנגד, שתיית אלכוהול כבדה לוותה בהתקדמות המשמעותית ביותר של מחלת המפרקים.

ממצאי המחקר מבוססים על עדויות בצילום רנטגן של הנזק המפרקי והתקדמות המחלה, לאחר מעקב ממוצע של ארבע שנים.

החוקרים כותבים כי הקשר בין שתיית אלכוהול והתקדמות הנזק למפרקים היה בולט יותר בקרב גברים, בהשוואה לנשים. החוקרים הופתעו מההבדל הנ"ל בין המינים, והסיבה לכך אינה-ברורה. אחת האפשרויות שהציעו החוקרים היא בהבדל במינוני אלכוהול בין המינים: 27% מהגברים טענו כי הם שתו פעם ביום, זאת לעומת 14% מהנשים בלבד.

מהממצאים עולה כי במידה וחולי RA כבר נוהגים לשתות אלכוהול בכמות מתונה, אין לעודד אותם להפסיק לשתות אלכוהול. עם זאת, הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה להבין טוב יותר את ההשפעה של צריכת אלכוהול על RA.

Arthritis Rheum 2010


 מה מקומו של טיפול באספירין בחולים שאובחנו לאחרונה כסובלים מסוכרת? (מתוך Diabetes Care)

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Diabetes Care עולה כי חולים שאובחנו לאחרונה כסובלים מסוכרת מסוג 2 הנוטלים אספירין עשויים להרוויח קרוב לארבע שנות חיים בממוצע, וזאת בעלות של פחות מאלפיים דולר, לטענת החוקרים.

החוקרים מסבירים כי הסיכון לפתח מחלה קרדיווסקולארית (Cardiovascular disease, CVD) גבוה פי 2 עד 4 בקרב חולים סוכרתיים. על מנת למנוע תחלואה זו, ממליץ ה-American Diabetes Association (ADA) על נטילת אספירין לחולי סוכרת מעל גיל 40 שנים. הנחיותיו תומכות בשימוש באספירין עבור כל המטופלים שגילם למעלה מ-30 שנים המצויים בסיכון מוגבר ל-CVD באם מסוגלים לסבול את התרופה.

בעבודתם זו ביקשו החוקרים לבחון את היעילות הכלכלית במהלך חיי אדם של הטיפול באספירין (במינון 80 מ"ג ליום) בקרב גילאי 40 שנים ומעלה אשר אובחנו לאחרונה כסובלים מסוכרת מסוג 2. הם עשו שימוש במודל מתוקף של יעילות כלכלית על מנת לעשות סימולציה של התקדמות המחלה וסיבוכיה, לרבות נפרופתיה, נוירופתיה, רטינופתיה, מחלת לב כלילית ושבץ מוחי. במסגרת המודל הוערכו העלויות המצטברות של החולים עבור טיפול מקובל וכן עבור טיפול מקובל ולצידו אספירין, ממועד האבחנה ועד למוות, או עד לגיל 94 שנים.

החוקרים מדווחים כי על פי המודל, חולי סוכרת מסוג 2 אשר נוטלים אספירין עשויים להשיג תוחלת חיים ארוכה יותר ועבור עלות נמוכה באופן יחסי. באופן ספציפי, הם מציינים כי חולים הנוטלים אספירין השיגו 0.31 שנות חיים (Life years, LY) או 0.19 שנות חיים המותקננות לאיכות החיים (Quality-adjusted life years, QALYs). רווח זה בתוחלת החיים הסתכם בעלות נוספת של כ-1,700 דולר בלבד, מה שהופך גישה זו ל-cost effective.

 Diabetes Care 2010

 

האם רמת CRP עשויה לסייע בהחלטה על טיפול אנטיביוטי עבור זיהומים של דרכי הנשימה? (מתוך Annals of Family Medicine)

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ-אפריל של ירחון Annals of Family Medicine עולה כי בדיקה של רמות ה-C-reactive protein (CRP) המבוצעת במרפאה במטרה לזהות דלקת או תהליך זיהומי בגוף עשויה לסייע לרופא בהחלטה אילו מבין החולים המתייצגים עם זיהום של דרכי הנשימה צפויים להרוויח מטיפול אנטיביוטי.

החוקרים מסבירים כי במסגרת המרפאתית, תכשירים אנטיביוטיים מועילים רק עבור חולים עם זיהום חריף של דרכי הנשימה התחתונות או עם רינוסינוסיטיס, ואולם לדבריהם טיפול יתר במצבים אלו הינו שכיח. הם מוסיפים כי הסימנים והתסמינים הינם בעלי ערך מוגבל בקביעת אילו מהחולים זקוקים לטיפול אנטיביוטי עבור מצבים אלו.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון שמא בדיקות CRP המבוצעות במרפאה עשויות לסייע לרופאים להחליט אילו מהחולים אינם זקוקים לטיפול אנטיביוטי, אילו מהם יכולים לקבל אנטיביוטיקה במועד מאוחר יותר ואילו מהם זקוקים לטיפול מיידי, וזאת מבלי לסכן את התוצא הקליני.  לשם כך, הוקצו אקראית 107 חולים עם זיהום בדרכי הנשימה התחתונות ו-151 חולים עם סינוסיטיס לעבור בדיקת CRP או שלא לעוברה.

החוקרים ביצעו את בדיקות ה-CRP באמצעות מכשיר ה-QuickRead CRP Analyzer, אשר מפיק תוצאה תוך כשלוש דקות. ראוי לציין כי יצרנית המכשיר סייעה במימון המחקר.

הרופאים נתבקשו שלא לרשום תכשיר אנטיביוטי באם תוצאות בדיקת ה-CRP היו נמוכות מ-20 mg/L, לרשום מרשם מיידי לתכשיר אנטיביוטי באם התוצאות עלו על 100 mg/L, ולשקול לתת מרשם דחוי לאנטיביוטיקה כשהערכים היו בין 20-99 mg/L.

היעד העיקרי של במחקר נקבע כשימוש באנטיביוטיקה בעקבות הייעוץ. יעדיו המשניים כללו שימוש באנטיביוטיקה במהלך 28 ימי מעקב שלאחריו, וכן שביעות הרצון של המטופלים וקצב ההתאוששות הקלינית.

 

החוקרים מצאו כי החולים בקבוצת ה-CRP השתמשו פחות באנטיביוטיקה (43.4%) לעומת החולים בקבוצת הביקורת (56.6%) לאחר פגישת הייעוץ.

יתרה מכך, בקבוצת ה-CRP מרשמים דחויים לתכשיר אנטיביוטי (משמע מרשם לפיו יש ליטול את התרופה רק באם מתמשכים התסמינים) נרשמו רק עבור מיעוט החולים (23%) לעומת 72% בקבוצת הביקורת (p < 0.001). בנוסף, מצאו החוקרים כי שביעות רצונם של החולים מהטיפול שקיבלו הייתה גבוהה יותר כשבוצעו בדיקות CRP במהלך הביקור במרפאה (p = 0.03). באשר לקצב ההתאוששות, היו אלו דומים בין הקבוצות.

החוקרים מסכמים כי בדיקת CRP המבוצעת במרפאה עשויה לסייע לרופאים בקבלת החלטה בנוגע למתן מרשם מיידי או מרשם דחוי של תכשיר אנטיביוטי, או היעדרו. לדבריהם, בדיקות אלו עשויות להביא לירידה בשימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך וכן להגביר את שביעות רצון החולים וזאת מבלי לסכן את ההתאוששות מהמחלה.

Ann Fam Med. 2010;8:124-133


האם חומצות שומן מסוג אומגה 3 עשויות לסייע בשמירה על קצב סינוס לאחר היפוך חשמלי בשל פרפור פרוזדורים? (מתוך כנס American College of Cardiology)

ממחקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית ובהשוואה לתרופת דמה, והוצג בכנס השנתי של ה-American College of Cardiology 2010 Scientific Sessions, עולה כי חולים המצויים בסיכון גבוה להישנות לאחר היפוך חשמלי של פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation, AF) עשויים לשמור טוב יותר על קצב סינוס באם הם נוטלים תוסף של חומצות שומן מסוג Omega-3 Polyunsaturated Fatty-acid (PUFA) בנוסף לטיפול האנטיאריתמי המקובל.

לאחר מעקב של כשנה, מצאו החוקרים כי חולים אשר הוקצו אקראית ליטול תוסף של Omega-3 PUFA למשך כחודש לפני ניסיון ההיפוך החשמלי נזקקו בנוסף לפחות שוקים חשמליים ולאנרגיה נמוכה יותר של השוק החשמלי לשם השגת היפוך מוצלח.

נכללו במחקר חולים הסובלים מפרפור פרוזדורים שנמשך חודש ימים לפחות על אף טיפול ב-Amiodarone ובנוסף תכשיר מסוג מעכבי ACE או מסוג חסם הרצפטור לאנגיוטנסין (ARB). אלו הוקצו אקראית בצורה כפולת-סמיות לקבל תרופת דמה או לחילופין תוסף Omega-3 PUFA במינון של גרם אחד ליום בנוסף לתרופות האמורות.

החוקרים מוסיפים כי בוצע ניטור אחר הטיפול ב-Warfarin בכל החולים במטרה להשיג רמת INR שבין 2 ו-3. החולים עברו היפוך לבבי חשמלי לאחר השגת INR גבוה מ-2 למשך ארבעה שבועות לפחות לאחר ההקצאה האקראית. לדבריהם, שיעור ההצלחה של ההיפוך החשמלי היה 97.9% בקבוצת האומגה-3, לעומת 91.3% בקבוצת הביקורת.

בניתוח רב משתני, מצאו החוקרים כי הוספת הטיפול ב-Omega-3 PUFA נקשרה בסיכון נמוך ב-57% להישנות של פרפור הפרוזדורים לאחר היפוך חשמלי, עם יחס סיכון של 0.43 , תועלת זו הייתה בלתי תלויה בגיל החולה, משך הפרפור או באם סבל החולה מסוכרת.

מתוך הכנס השנתי של ה-American College of Cardiology 2010 Scientific Sessions שנערך במרץ 2010 באטלנטה, ג'ורג'יה.

לידיעה במדסקייפ

 

השפעות טיפול תרופתי אופטימאלי על הסיכון לתמותה שנה אחת לאחר אוטם לבבי חריף (מתוך Heart)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Heart עולה כי טיפול תרופתי אופטימאלי במהלך שנה אחת, מלווה בשיעורי תמותה נמוכים משמעותית, בחולים לאחר אוטם לבבי חריף.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם התועלת של שילוב חמש משפחות תרופות, שהוכחו כמשפרות פרוגנוזה של חולים לאחר אוטם לבבי חריף (אספירין, חסמי-ביתא, סטטינים, מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין ו-Thienopyridines) הביא לירידה בשיעורי התמותה.

החוקרים התבססו על נתונים ממאגר גרמני ארצי, שכלל 5353 חולים עם אוטם לבבי חריף. בעת השחרור מבית החולים, 89% טופלו באספירין, 90% טופלו בחסמי ביתא, 84% בסטטינים, 81% בחסמי ציר רנין-אנגיוטנסין ו-70% ב-Thienopyridine. 46.2% מהחולים קיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי.

היעד העיקרי שנבדק היה יחס הסיכויים לתמותה עקב אוטם לבבי.

מהתוצאות עולה כי שיעורי התמותה הכוללים ירדו ב-74% בקרב חולים שקיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי (Adjusted OR = 0.26,  ), בהשוואה לחולים שקיבלו תרופה אחת או לא קיבלו אף אחת מהתרופות (p<0.001). ממצאים אלו היו עקביים בתתי-קבוצות שהוגדרו לפי STEMI/NSTEMI, סוכרת ומגדר.

 

שיעורי התמותה היו נמוכים יותר גם בחולים שקיבלו 2-4 תרופות (Adjusted OR = 0.49,  p<0.001), כאשר רק בקבוצת חולי סוכרת לא תועדה השפעה מובהקת.

Heart, published early online on 29 March 2009

 

הקשר בין פעילות יתר של בלוטת התריס ובין הסיכון לשבץ מוחי (מתוך Stroke)

מתוצאות מחקר שפורסם ב-1 באפריל 2010 ב-Stroke, עולה כי בקרב צעירים הסובלים מהיפרתירואידיזם נצפה סיכון גבוה ב-44% לשבץ מוחי איסכמי בתוך 5 שנים.

החוקרים בדקו נתונים ממאגר ה- Longitudinal Health Insurance Database של מכון מחקר הבריאות הלאומי בטייוואן, הכולל נתונים על מרבית אוכלוסיית התושבים. המחקר כלל 3,176 משתתפים בגיל צעיר מ-45 שנים (גיל ממוצע 32.1 שנים) שפנו לקבלת טיפול בקהילה בשל היפרתירואידיזם בשנים 1998-2001. בין הקריטריונים להכללה במחקר ניתן לציין 2 אירועי היפרתירואידיזם לפחות במהלך תקופת המחקר וקבלת טיפול בתרופה המעכבת את בלוטת התריס. בנוסף כלל המחקר קבוצת ביקורת בת 25,408 משתתפים בגיל ממוצע של 32.3 שנים, אשר נבחרו באקראי והותאמו לקבוצת המחקר לפי גיל, מין, ושנת הביקור האמבולטורי. החוקרים עקבו אחר המשתתפים למשך 5 שנים, על מנת לזהות משתתפים שסבלו משבץ מוחי איסכמי.

מתוצאות המחקר עולה כי נמצא יחס סיכון (HR) של 1.49 לשבץ איסכמי בחולים עם היפרתירואידיזם, בהשוואה לקבוצת הביקורת .

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי על חולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס לנטר בצורה צמודה את תפקודי התריס שלהם, גם לאחר השגת איזון ראשוני באמצעות תרופות, ולהקפיד על צמצום גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים. הם מדגישים כי בשלב זה אין עדות לכך שקיים קשר בין טיפול בתרופות מעכבות בלוטת התריס ובין סיכון מוגבר לשבץ מוחי.

לאור מגבלות בסקר זה החוקרים ממליצים לערוך מחקר פרוספקטיבי הכולל צעירים עם פעילות יתר של בלוטת התריס, על מנת לאשר או להפריך את הקשר שנצפה במחקר הנוכחי.

Stroke. 2010

 

האם צריכת שוקולד מורידה את לחץ הדם ואת הסיכון למחלת לב? (מתוך European Heart Journal)

ממחקר אפידמיולוגי חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של הירחון European Heart Journal עולה כי קיים קשר בין צריכת כמויות קטנות באופן יחסי של שוקולד ובין ירידה בסיכון להתפתחות מחלה קרדיווסקולארית. המחקר זכה כבר להתעניינות רבה בתקשורת הפופולארית.

במחקר הנוכחי עשו החוקרים שימוש במידע מתוך ה-EPIC-Postdam, ובו המשתתפים הגרמניים מבין מחקר ה-EPIC המקורי, ונכללו בו אלו מהם שלא סבלו מאוטם לבבי (Myocardial Infarction, MI) או משבץ מוחי בתחילת המעקב ולא נטלו תרופות להורדת לחץ הדם. בתחילת המעקב (1994-1998) הוערכה הצריכה התזונתית לרבות צריכת השוקולד, וכן נמדד לחץ הדם, ותועדו מקרים של אוטם לבבי ושבץ לאחר מכן.

השתתפו קרוב ל-20,000 נבדקים, ומשך המעקב הממוצע היה 8.1 שנים.

החוקרים חישבו את הסיכון להתפתחות CVD על פי רביעונים של צריכת שוקולד בצורה פרוספקטיבית,  ומצאו כי ברביעון העליון היה לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היו נמוכים ב-1.0  ו-0.9 מ"מ כספית בהתאמה  בהשוואה לרביעון התחתון של כמות השוקולד שנצרכה. הסיכון היחסי לתוצא המשולב של MI ושבץ לרביעון העליון לעומת התחתון היה 0.61 ונראה היה שההשפעה הייתה חזקה יותר עבור שבץ מאשר אוטם לבבי.

החוקרים מסכמים כי באוכלוסיה זו צריכת שוקולד מצויה הייתה ביחס הפוך לסיכון להתפתחות מחלה קרדיווסקולארית, ובמיוחד שבץ מוחי. לדבריהם, נראה שההשפעה הייתה מתווכת רק באופן חלקי על ידי הירידה בלחץ הדם, וכי כמות השוקולד שנצרכה הייתה קטנה באופן יחסי (כשההבדל בין הרביעון העליון והתחתון של כמות השוקולד שנצרכה היה 6 גרם ליום בלבד). הם מדגישים את הצורך בהמשך עריכת מחקרים מבוקרים בהקצאה אקראית להמשך בחינת קשר זה.

Eur Heart J 2010

סגור חלון