Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/06/2010 סיפור אישי: גילוי סודות רפואיים

 

בהיותי עדיין רופאה צעירה נמצאה בטיפולי חולה אשר הייתה מכורה להרואין בעבר ונדבקה בנגיף של ה ,HIV כלומר היא לקתה במחלת ה AIDS.  לאחר הגמילה מהרואין היא חזרה לבית הספר ואפילו התארסה.  היא לא הייתה מוכנה להמליץ לחבר שלה שישתמש בקונדום ומנגד גם לא הייתה מוכנה לגלות לו את עצם מחלתה. כל פעם שנפגשנו המלצתי לה לגלות את מחלתה לארוס שלה – כדי לכבד את הכנות ביניהם וכדי לשמור על בריאות החבר. בסוף היא ניאותה לספר לו שהיא חולת AIDS והתוצאה הייתה שהוא עזב אותה והיא הפסיקה ליטול את התרופות הדרושות לטיפול במחלתה וחזרה להיות מכורה להרואין. יתכן והארוס שלה היה יכול להתאמץ ולהשתמש באמצעי מניעה בלי להסתכן אך בסופו של דבר הוא עזב אותה ואני הרגשתי אשמה. למדתי לקח לכל החיים. גילוי סודות רפואיים הוא דבר מסוכן ויכול להביא לתגובת שרשרת עם תוצאות שאי אפשר לחזות מראש.

 

כעבור מספר חודשים קרה לי משהו שהעלה בזיכרוני את החולה עם זיהום ה HIV. מה שקרה לי היה שונה בתכלית השינוי אך בכל זאת היו מקבילים. נכנסתי להריון והתלבטתי מתי אגלה את הסוד הרפואי הפרטי הזה למעסיקי? איך יקבלו בשורה זו עמיתי והממונים עלי בעבודה?  איך מצב זה ישפיע על התפוקה בעבודה ואיך אתגבר על העייפות שהיא מנת חלקן של רוב הנשים בתחילת ההיריון? היה לי ברור שגילוי סוד זה יוביל לתגובות מתגובות שונות. נכון שאי אפשר להשוות מצב פיזיולוגי דוגמת הריון עם מחלה שיש בה גם סיכון וגם סטיגמה, אך שני המצבים מלווים בתחושת חרדה.

 

הייתי בת שלושים. כבר היו לי כמה הישגים אקדמיים כדי שאוכל להרשות לעצמי את החופשה הדרושה. עברתי את התחושות המנוגדות שכל אישה בהריון מרגישה. מצד אחד הייתה לי החוויה המרוממת של אישה שנושאת עובר ברחמה ומנגד הרגשה שאולי לא אצליח בתפקידי. מזלי שבעלי אדם אופטימי וכל פעם ששטפתי אותו בהתלבטויות שלי הוא ענה "אם אנחנו מסוגלים לטפל בחולים הלוקים במצבים מסוכנים, לא נראה לי שנתקשה בהחלפת החיתולים או בהוצאת האוויר מהקיבה של התינוק". בכל זאת פחדתי שהמעמד שבניתי לעצמי לאחר שנים של עבודה קשה, ירד לטמיון בזמן שהבטן שלי תתנפח. זה לא ההיריון הראשון שלי, אך שכחתי איך התגברתי על מצבי בפעם הקודמת. בשליש הראשון של הריוני התמחתי במחלות זיהומיות. לעיתים קרובות הייתי צריך לרוץ לשירותים בין חולה לחולה. מדי פעם בלעתי תרופה נגד בחילות. התפללתי שלא אבוא במגע עם מחלה זיהומית המסוכנת בעת ההיריון. בערב נרדמתי ברגע שנכנסתי למטה. בשבוע ה 14  גיליתי לחוקר הממונה עלי ואצלו הייתי אמור לעבוד שנתיים ימים במחקר.

 

כאשר נכנסתי לממונה שלי כיוונתי את שיחתנו לנושא של המחקר שהיה עלי לבצע בעתיד הקרוב. רק כשסיימנו את התכניות החלטתי לבשר לו על הריוני. מרוב התרגשות לא יכולתי לחשוב עבור הקדמה מתאימה – רק  פלטתי "אני בהריון". "מה באמת"! הוא חייך. "מזל טוב. איזה כיף לך!. " לא אשכח את הרגשת ההקלה שעברה עלי כאשר שמעתי את תגובתו. הבנתי שלא אצטרך לוותר על הקריירה שלי. הוא לא ביטא שום רמז שהריוני יפריע כי הוא זה במחקר שלי או בהתקדמותי. עברו עשר שנים והממונה שלי דאז ידיד טוב שלי היום. סיפרתי לו איך תגובתו לפני עשר שנים עזרה לי להתגבר על משבר בחיי. הוא לא מבין מדוע תגובתו של אז הייתה כל כך קריטית עבורי, אך הודות לתמיכתו הצלחתי להגשים אמהות וקריירה של מחקר גם יחד.

 

היום אני מדריכה במחקר מתמחים אחרים. לא פעם פנו אלי רופאות עם הסוד הרפואי "הנורא"  במרכאות  שהן  נכנסו להריון. ולא מתמחות שלי בלבד, אלא רופאות העובדות אצל מדריכות נוספות מתייעצות איתי איך להעביר לממונים עליהן את הבשורה על הריונן. האם צריך להודות בבקשת מחקר שהן בהריון? כמה זמן מותר לקחת חופשת לידה? האם יש מקום במעבדה היכן אפשר לשאוב חלב אם ?  או מקום להניק? האם המשכורת שלי תאפשר לי לקחת מטפלת? כל השאלות האלה ושאלות רבות נוספות מעסיקות רופאות נשואות צעירות. ואלה לא הבעיות היחידות המבדילות בין נשים לגברים – כי אין זה סוד שיש אפליה נגד נשים בתחום המשכורת, ההתקדמות והסיכויים לקבל תמיכה למחקר.

לעיתים קרובות נאמר לי שרק הודות למאמץ רב תוכל אישה להצליח ברפואה האקדמית.

 

נראה לי נכון יותר להודות שלהיות אישה ברפואה אקדמית הוא מצב מביך – כי לעיתים קרובות עלי להחליט על קדימויות בחיי – משפחה או מחקר. ועל פי רוב דרישות המשפחה קודמות. יש לי אווירה תומכת בבית ובעבודה ובעזרתה אני נהנה גם בבית וגם בעבודה. ההריון שתיארתי בתחילת החיבור  הוא הריון של בני בן ה 10. יש לו שני אחים צעירים ממנו.

 

החיבור הופיע בכתב העת Journal of the American Medical Association  מיום 5 למאי 2010 והוא פרי עטה  של ד"ר רחל ולנסקי מבוסטון.


סגור חלון