Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 06/12/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

30/06/2010 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולט של המחצית הראשונה של מאי 2010

השפעת כמות הסוכר בתזונה על רמות הכולסטרול והטריגליצרידים,  מתוך JAMA

מתוצאות מחקר שפורסם באפריל ב- JAMAעולה כי נמצא קשר מובהק בין צריכה מוגברת של מזונות מומתקים עם סוכר, המכילים לרוב תוספת סוכרוז או סירופ תירס עשיר בפרוקטוז, ובין רמות גבוהות של טריגליצרידים ורמות נמוכות של HDL.

 

החוקרים בדקו נתונים על 3,088 נשים ו-3,025 גברים שהשתתפו ב- National Health and Nutrition Examination Survey (NHANES) בשנים 1999-2006. הם מדווחים כי חלה עלייה בצריכת מזונות עם תוספת סוכר, מ-10.6% מצריכת הקלוריות היומית ע"פ נתוני ה-NHANES לפני 3 עשורים, ל-15.8% מצריכת הקלוריות היומית כעת.

 

מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הסוכר הנמוכה ביותר, במשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של מזונות עם תוספת סוכר נצפה סיכון מתוקנן גבוה באופן מובהק לרמות HDL נמוכות (< 40 מ"ג/ד"ל בגברים, < 50 מ"ג/ד"ל בנשים) ורמות טריגליצרידים גבוהות (> 150 מ"ג/ד"ל). החוקרים מוסיפים כי ככל שעלתה צריכת הסוכר, כך עלה הסיכוי לרמות HDL נמוכות ורמות טריגליצרידים גבוהות.

 

לאור התוצאות ממליצים החוקרים לציבור לצמצם את צריכת המזונות המומתקים, וכותבים כי ניתן בקלות לזהות מוצרים אלו ע"י קריאת התווית המצורפת להם.  לדבריהם, הממצאים תומכים בחשיבות של פרסום הנחיות תזונתיות המגבילות את הצריכה של מזונות עם תוספת סוכר. החוקרים מציינים כי ההנחיות האמריקאיות הקיימות מזהירות מפני צריכת סוכר עודפת ולא מציינות במפורש סף עליון, ובנוסף לא מפרטות את דרישות הסוכר התזונתיות. 

JAMA 2010; 303:1490-1497

 

חיסון לשפעת ואינטרצקיה עם קומדין

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת 12 באפריל של Archives of Internal Medicine עולה כי לחיסון כנגד שפעת אין השפעה משמעותית על ערכי INR (International Normalized Ratio) או על המינון השבועי של קומדין (Warfarin).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מיליוני חולים מחוסנים כנגד נגיף השפעת בכל שנה, במקרים רבים מדובר בחולים מבוגרים המטופלים במספר תרופות, כולל אנטגוניסטים לוויטמין K, שהנפוץ בהם הוא הקומדין. לאור שונות רבה בין מטופלים ובין כל מטופל, יש להתאים באופן אינדיבידואלי את המינון התרפויטי של אנטגוניסטים לוויטמין K תוך ניטור רמות INR. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את השונות בערכי INR והשונות במינון השבועי של קומדין לאחר מתן חיסון כנגד שפעת, ולעקוב אחר החולים להערכת אירועי דמם ותרומבוזיס, במטרה להעריך את הבטיחות של החיסון כנגד שפעת ולהעריך את האימונוגניות של החיסון בחולים המטופלים באנטגוניסטים לוויטמין K.

מדגם המחקר כלל 104 חולים שקיבלו טיפול קבוע באנטגוניסטים לוויטמין K ונדרשו לחיסון כנגד שפעת. המשתתפים חולקו לקבלת חיסון כנגד שפעת ולאחריו מתן פלסבו, או להיפך. מדדי קרישה, אירועים קליניים ותגובת נוגדנים כנגד מרכיבי החיסון נבדקו בכל המשתתפים.

נמצא שלאחר קבלת החיסון ,  ערכי PT (Prothrombin Time) היו דומים, כפי שבא לידי ביטוי בערכי INR והמינון השבועי של אנטגוניסטים לוויטמין K. מודל סטטיסטי אישר את העדר ההשפעה של החיסון על הטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K. החולים היו בטווח התרפויטי במשך 70.7% מהזמן לאחר קבלת החיסון ו-72.4% מהזמן לאחר קבלת פלסבו .

החוקרים תיעדו 11 אירועים קלים של דימום מהעור והריריות, אך ללא אירועים של דמם מג'ורי או פטאלי. בתלות באנטיגן שנבדק, אחוז החולים עם הגנה כנגד הנגיף לאחר החיסון, נע בין 92.0% ל-100.0%.

החוקרים מסכמים וכותבים כי החיסון כנגד שפעת אינו גורם לשינויים בערכי INR או במינון השבועי של קומדין, ואין אינטראקציה בין החיסון לשפעת ובין הטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K. לאור זאת, ניתן לתת בבטחה את החיסון לחולים תחת טיפול קבוע באנטגוניסטים לוויטמין K, ללא צורך בהגברת תדירות בדיקות INR.

Arch Intern Med. 2010;170:609-616


האם עישון והשמנת יתר מגבירים את הסיכון לפקקת ורידית? מתוך Circulation

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Circulation עולה כי השמנת יתר ועישון עלולים כל אחד להגביר את הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (Venous Thromboembolism, VTE), אולם גורמי סיכון חשודים אחרים- ובהם סוכרת ושומנים גבוהים בדם- ככל הנראה אינם בעלי השפעה כזו.

החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים הציעו כי גורמי הסיכון ל-VTE דומים לאלו של מחלת לב, ובהם רמות גבוהות של כולסטרול, סוכרת, לחץ דם גבוה ועישון. עם זאת, מרבית גורמים אלו לא נקשרו ל-VTE בצורה עקבית. עד כה, הם מוסיפים, רק השמנת יתר נקשרה בצורה חזקה הן לסיכון מוגבר ל-VTE והן להתפתחות מחלה קרדיווסקולארית.

במחקר הנוכחי, שכלל קרוב ל-19,000 מבוגרים דנים אחריהם בוצע מעקב של כעשרים שנה, נמצא כי אלו שסבלו מהשמנת יתר או שהינם מעשנים כבדים הראו סיכון מוגבר להתפתחות VTE. בהשוואה לנבדקים שאינם מעשנים, אלו המדווחים על עישון של 25 סיגריות ליום ומעלה הראו סיכון גבוה ב-52% לפתח תרומבואמבוליזם ורידי, בעוד שמבוגרים הסובלים מהשמנת יתר הראו סיכון גבוה ב-62% מאלו שאינם שמנים. החוקרים מוסיפים כי השמנת יתר חמורה הייתה קשורה לסיכון כפול.

 

מאידך, לא נמצאה עדות במחקר הנוכחי לכך שסוכרת, מידת הפעילות הגופנית, רמות גבוהות של טריגליצרידים או של כולסטרול קשורים לסיכון מוגבר ל-VTE. בנוסף, בעוד שנראה היה שלחץ דם דיאסטולי גבוה אכן היה גורם סיכון, אבחנה של יתר לחץ דם לא הייתה כזו. לדברי החוקרים, ממצאיהם אלו מעלים את האפשרות שהממצא הקודם נבע מיד המקרה, ולא מהשפעה אמיתית.

 

החוקרים מסכמים כי המסר העיקרי העולה לציבור ממחקרם זה הינו כי ירידה במשקל וגמילה מעישון עשויים לא רק להוריד את הסיכון למחלת לב כלילית ומחלת עורקים פריפרית, כי אם גם את הסיכון להתפתחות פקקת ורידית. הם מוסיפים כי היעדר הקשר בין כולסטרול ובין VTE הינו מעניין, מאחר ומחקר קליני שפורסם לאחרונה אשר בחן את השימוש ב-Rosuvastatin (קרסטור) מצא סיכון נמוך יותר של VTE בקרב חולים המטופלים בתרופה. לדבריהם, ממצאיהם הנוכחיים מציעים כי יתכן והתועלת במקרה זה לא עלתה מהורדת רמות הכולסטרול בפני עצמה כי אם מהשפעה אחרת כלשהי של הסטטינים.

Circulation 2010


האם רופאי משפחה עושים שימוש מופרז בבדיקות דימות מתקדמות?

מתוך Journal of the American College of Radiology

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Journal of the American College of Radiology עולה כי רופאי משפחה בקהילה נוטים פעמים רבות להפנות את מטופליהם לסריקות טומוגרפיה ממוחשבת (Computed Tomography, CT) ותהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging, MRI) שלא לצורך.

החוקרים מסבירים כי רדיולוגים, בתי חולים, חברות ביטוח רפואי וקובעי מדיניות נאבקים מזה זמן במציאת דרכים לשפר את שיעור השימוש המוצדק בבדיקות דימות, ובמיוחד בדיקות CT, MRI ו-Positron Emission Tomography (PET). בין הגורמים המוזכרים לשימוש בסריקות אלו שלא לצורך נכללים חששות מפני אחריות רפואיות, הפניות תוך-מוסדיות המונעות מאינטרסים כלכליים, דרישות המטופל, הבדלים בין אזורים שונים ביחס לעשייה הקלינית וכן ניסיון הקלינאי והכשרתו בשימוש המוצדק בשיטות דימות חדישות יותר.

מטרת המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי הייתה לנתח מספר רב של סריקות CT ו-MRI לבחינת השימוש המוצדק בהם באמצעות קריטריונים נסמכי ראיות.

לשם כך, סקרו החוקרים בגיליונות רפואיים 459 בדיקות CT ו-MRI שבוצעו באופן אלקטיבי בקהילה ואשר הוזמנו בידי רופאי משפחה בין החודשים יוני 2007 ונובמבר 2007.

החוקרים מצאו כי 341 מבדיקות הדימות (74%) נחשבו כראויות, ו-118 (26%) נחשבו ככאלו שבוצעו שלא לצורך. בין הדוגמאות שמוזכרות לבדיקות שבוצעו שלא לצורך: סריקות CT ראש בשאלה של כאבי ראש כרוניים; MRI של עמוד השדרה המותני בשאלה של כאבי גב חריפים ללא ניסיון טיפול שמרני; MRI של הברך או הכתף בחולים ללא סיפור של חבלה ועם עדות רדיוגרפית לאוסטיאוארתריטיס בצילום רגיל; סריקות CT של הבטן והחזה; וסריקות CT בשאלה של המטוריה במהלך דלקת בדרכי השתן.

ניתוח סטטיסטי של התוצאות הראה כי הסיכויים לתוצאות שליליות בעקבות בדיקת דימות מיותרת לעומת כזו שנחשבה כמוצדקת היו גבוהים פי 3.5 .

החוקרים מסכמים כי מחקרם מספק מידע חשוב עבור קובעי מדיניות בריאות המתמודדים עם קלינאים ומטופלים כאחד, שאינם מרוצים מתוכניות המגבילות את השימוש בבדיקות דימות, ומאידך עם חברות הביטוח הרפואי ועם הציבור הרחב, אשר מחפשים דרכים לצמצום עלויות השירותים הרפואיים ולשיפור איכות ובטיחות הבדיקות, וזאת בתקופה של מודעות רבה יותר לתופעות הלוואי הכרוכות בקרינה מופרזת. לטענתם, פשרה סבירה בין שתי הגישות עשויה להימצא בתוכניות החדשות המצויות לאחרונה בפיתוח המיועדות לסיוע בקבלת החלטות קליניות.

 J Am Coll Radiol. 2010;7:192-197


קשר בין שימוש ארוך טווח בסטרואידים אנאבוליים ובין פגיעה בתפקוד חדר הלב השמאלי

מתוך Circulation: Heart Failure

מתוצאות מחקר שפורסם ב-27 באפריל 2010 ב- Circulation: Heart Failure, עולה כי נמצא קשר בין שימוש ארוך טווח בסטרואידים אנאבוליים ובין סיכון מוגבר להפרעה בתפקוד הלב.

החוקרים כותבים כי ב-80% מנוטלי הסטרואידים נצפתה ירידה קלה בתפקוד הסיסטולי, כאשר במרבית המקרים מקטע הפליטה היה סביב 50%, אם כי בחלק מהמשתתפים נצפו ערכים נמוכים יותר, עד ל-40%. כמו כן, בקרב נוטלי הסטרואידים נצפתה ירידה משמעותית בתפקוד הדיאסטולי, ממצא שדווח כבר בעבודות קודמות. החוקרים מציינים כי הפגיעה בתפקוד הסיסטולי תחת שימוש בסטרואידים היא ממצא חדש, ומסבירים כי פגיעה בתפקוד הדיאסטולי מופיעה לעיתים קרובות עוד לפני הפגיעה הסיסטולית, ועל כן ייתכן שממצאי המחקר הם תוצאה של שימוש ארוך טווח בסטרואידים אנאבוליים.

החוקרים מדווחים כי למעלה ממיליון אמריקאים עושים שימוש לרעה בסטרואידים אנדרוגנים אנאבוליים על מנת להגדיל את מסת השריר לצמצם את אחוזי השומן בגוף. בעבר כבר עלה חשש כי נטילת סטרואידים אנאבוליים במינונים גבוהים עלולים לגרום להפרעות קרדיווסקולאריות, ואכן, בעבודות קודמות נמצא קשר בין שימוש בסטרואידים אנאבוליים ובין הפרעה בתפקוד הדיאסטולי ופגיעה סוב-קלינית בתפקוד הסיסטולי של חדר שמאל, וכן דווחו מקרים של מוות לבבי בקרב משתמשי הסטרואידים.

במחקר הנוכחי השוו החוקרים מדדים לבביים בין מרימי משקולות שדיווחו על נטילת ארוכת טווח של סטרואידים אנאבוליים, ובין מרימי משקולות ששללו נטילת סטרואידים אנאבוליים.

מתוצאות המחקר עולה כי במשתתפים ב-2 הקבוצות נצפו מדדי מבנה חדר שמאל דומים. עם זאת, בקבוצת הסטרואידים אנאבוליים נמצא מקטע פליטה של חדר שמאל נמוך יותר ועומס רב יותר על חדר שמאל, בהשוואה למרימי המשקולות שלא נטלו סטרואידים. לדברי החוקרים, ב-10 מ-12 המשתתפים שנטלו סטרואידים נצפה מקטע פליטה מתחת לטווח התקין (< 55%) ובמרביתם נמצאה ירידה בתפקוד הדיאסטולי.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי זהו המחקר הראשון שהדגים קשר בין שימוש ארוך טווח בסטרואידים אנאבוליים ובין ירידה משמעותית קלינית במקטע הפליטה של חדר שמאל. הם מציינים כי הירידה בתפקוד הסיסטולי הלבבי של חדר שמאל שנצפתה בקרב נוטלי הסטרואידים האנאבוליים, נקשרה בעבר לסיכון מוגבר לאי ספיקת לב ומוות לבבי פתאומי באוכלוסיות אחרות, ומסכמים כי דרושים מחקרים נוספים על מנת לאשר את הממצאים ולהעריך את מידת הסיכון הלבבי הכרוך בשימוש בסטרואידים אנאבוליים.

Circ Heart Fail 2010


סיכון מוגבר לכיב פפטי בנשים מבוגרות הנוטלות אספירין במינון נמוך, מתוך World J Gastroenterol

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת 21 באפריל של World Journal of Gastroenterology עולה כי הסיכון לכיב פפטי על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך גבוה יותר בנשים מבוגרות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אספירין במינון נמוך הוא אחד הטיפולים העיקריים למניעת אירועים תרומבואמבוליזם, עם היתרון שמדובר באפשרות זולה יסית עם משך פעולה ממושך; עם זאת, הטיפול מלווה בסיכון כפול לדימום ממערכת העיכול, גם במינונים נמוכים של 75 מ"ג ביום. ההבדלים בין המינים בביטויים הקליניים של נזק לרירית הקיבה והתריסריון על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך, לא נבחנו היטב. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להבין טוב יותר את המאפיינים הקליניים וגורמי הסיכון לנזק לרירית הקיבה והתריסריון על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך בגברים ובנשים.

בתקופה שבין ינואר 2003 ועד דצמבר 2007, 453 חולים (298 גברים ו-155 נשים) שטופלו באספירין במינון נמוך (81-100 מ"ג ביום) עברו בדיקת EGD (Esophagogastroduodenoscopy) והמשיכו בנטילת אספירין במינון נמוך במהלך כל תקופת המעקב. כיב פפטי על-רקע אספירין במינון נמוך אובחן ב-119 משתתפים (87 גברים ו-32 נשים).

בשני המינים, היסטוריה של כיב פפטי זוהתה כגורם סיכון לכיב פפטי על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך. גורם סיכון חשוב נוסף בנשים, אך לא בגברים, היה גיל של מעל 70 (יחס סיכויים של 8.441,  95% CI = 1.797-33.649,  p=0.0069). בהשוואה לגברים, בנשים הזמן עד לאבחנת כיב פפטי על-רקע אספירין במינון נמוך, כפי שאובחן באנדוסקופיה, היה קצר יותר משמעותית (p=0.0050).

החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מעידים על הבדלים בין המינים במאפיינים הקליניים וגורמי הסיכון לכיב פפטי על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך. הם קוראים להקדיש תשומת לב מיוחדת לנשים מבוגרות הנוטלות אספירין במינון נמוך.

מגבלות המחקר כולל מבנה מחקר תצפיתי.

החוקרים מציינים כי בנשים מבוגרות, הירידה ההדרגתית ברמות הורמוני המין הנקביים בדם לאחר מנופאוזה ועם גיל מתקדם, בשילוב עם ירידה במנגנוני ההגנה של רירית הקיבה, אחראיים לעליה בסיכון לכיב פפטי על-רקע טיפול באספירין במינון נמוך.

World J Gastroenterol. 2010;16:1896-1900


סיכון מוגבר למפרצת באבי העורקים הבטני בגברים מעשנים לאחר ניתוח מעקפים

מתוך America   Journal of Cardiology

חוקרים מצרפת מדווחים כי בחלק מהגברים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (CABG, Coronary Artery Bypass Graft) – בעיקר במעשנים – יש לערוך בנוסף בדיקות סקר למפרצת אבי העורקים הבטני, גם אם מדובר בחולים צעירים מתחת לסף המקובל בקווים המנחים.

לדברי החוקרים, לפי ההנחיות הנוכחיות, בדיקות סקר למפרצת אבי העורקים הבטני מומלצות רק בגברים בגילאי 65-75 שנים עם היסטוריה של עישון. במידה והחוקרים היו מקפידים על ההנחיות כלשונן, היו מאובחנים רק שלוש מקרים מבין 15 מקרים של מפרצת באבי העורקים הבטני.

 

השכיחות של מפרצת באבי העורקים הבטני עמדה על כ-25% .

 

מדגם המחקר כלל 217 חולים עם מחלת עורקים כליליים חמורה, שעברו ניתוח מעקפים אלקטיבי. המדגם היה מורכב בעיקרו מגברים (87%), עם ממוצע גילאים של 64 שנים.

 

בדיקת אקו-לב בטני לאחר הניתוח הדגימה מפרצת אסימפטומטית באבי העורקים הבטני ב-15 חולים (6.9%). בחולים אלו, הקוטר הממוצע של אבי העורקים מתחת לגובה הכליות עמד על 35.3 מ"מ. שני חולים עם אבי עורקים בקוטר של מעל 50 מ"מ הופנו לטיפול כירורגי.

כל המפרצות אבי העורקים הבטני אובחנו בגברים מעל גיל 54 שנים (חציון גיל של 67 שנים). שבעה גברים היו בין הגילאים 54-65 שנים, וחמישה גברים היו מעל גיל 75. כל הגברים עם מפרצת באבי העורקים הבטני היו מעשנים בהווה או בעבר; בשישה הייתה היסטוריה של מחלת עורקים פריפרית וב-4 היצרות של עורק כלילי.

 

עישון, מחלת עורקים פריפרית אסימפטומטית, היצרות משמעותית בעורק כלילי וקוטר גדול של עורק פמוראלי ופופליטאלי היו קשורים כולם עם מפרצת באבי העורקים הבטני.

 

בקרב גברים מתחת לגיל 75 שנים, באלו עם מחלת עורקים פריפרית ו/או היצרות עורק כלילי תועדה שכיחות גבוהה יותר של מפרצת באבי העורקים הבטני (6/25,  24%), בהשוואה לאלו ללא ממצאים אלו (4/91,  4.4%, p=0.007).

 

למרות גודל המדגם הקטן יחסית, מנתונים אלו עולה כי ייתכן קשר בין מחלה חמורה של עורק כלילי ובין האצת התפתחות מפרצת באבי העורקים הבטני וכי הגבלת בדיקות הסקר למפרצת אבי העורקים הבטני לגברים בגילאי 65-75 שנים אינה מתאימה לגברים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Am J Cardiol 2010

לידיעה במדסקייפ


טיפול בסטטינים מפחית את הסיכון לפרפור פרוזדורים בחולים עם מחלת עורקים כליליים, מתוך American Journal of Cardiology

תוצאות מחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Cardiology מאשרות כי טיפול בסטטינים מפחית את הסיכון להתפתחות פרפור פרוזדורים לאחר אוטם לבבי או רה-וסקולריזציה.

לדברי החוקרים, ייתכן וזו סיבה נוספת בגינה יש להתחיל בטיפול בסטטינים בכל החולים עם מחלת עורקים כליליים. עם זאת, אין עדויות מספקות בכדי להמליץ על מתן סטטינים לכל החולים בסיכון לפרפור פרוזדורים.

בחולים עם פרפור פרוזדורים חלה עלייה במדדי דלקת, ולסטטינים תכונות אנטי-דלקתיות. במטרה להעריך אם טיפול בסטטינים מפחית את הסיכון לפרפור פרוזדורים, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 29,088 מבוטחי Medicare, בגיל 65 ומעלה, ללא היסטוריה של הפרעת הקצב לפני או במהלך אשפוז עקב אוטם לבבי או רה-וסקולריזציה. ממוצע המעקב אחר המדגם כולו עמד על 3.8 שנים.

בתוך חודש מהשחרור מבית החולים, 8450 משתתפים (29%) קיבלו מרשם לטיפול בסטטינים.

בתוך שנה אחת, 10.6% מהמטופלים בסטטינים פיתחו פרפור פרוזדורים, זאת לעומת 12.9% מהחולים שלא טופלו בסטטינים. שיעורי הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים לאחר חמש שנים עמדו על 32.6% בקבוצת המטופלים בסטטינים, לעומת 51.2% באלו שלא טופלו בסטטינים, ולאחר עשר שנים עמדו על 38.3% ו-58.0%, בהתאמה.

לאחר תקנון לגורמים הקשורים למטופל ולבית החולים, ולגורמים המנבאים התנהגות בריאותית, החוקרים מצאו קשר בלתי-תלוי בין טיפול בסטטינים ובין סיכון מופחת להתפתחות פרפור פרוזדורים חדש (HR = 0.90,  p=0.0006).

התוצאות היו דומות במדגם תואם שכלל 6743 זוגות של מטופלים  בסטטינים וחולים שלא טופלו בסטטינים (Adjusted HR = 0.91).

החוקרים מציינים כי מרבית אירועי פרפור פרוזדורים לא דרשו אשפוז לבית החולים, רמז לכך שהמחלה הכלילית הייתה יציבה באותה עת.

Am J Cardiol 2010


התסמונת המטבולית והסיכון לשבץ ותמותה בחולים עם יתר לחץ דם (מתוך Diabetes Care)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Diabetes Care עולה כי התסמונת המטבולית מעלה את הסיכון לשבץ ותמותה מכלל הסיבות בחולים עם יתר לחץ דם, זאת ללא-תלות במרכיבים האינדיבידואליים של התסמונת.  עם זאת, תסמונת מטבולית לא הובילה לעליה בתוצאות הכליליות במחקר הנוכחי.

מדגם המחקר כלל קרוב ל-20,000 חולי יתר לחץ דם, כולל 8438 חולים עם תסמונת מטבולית, על-בסיס נתונים מקבוצת הטיפול להורדת לחץ דם במחקר ASCOT-BPLA.

לאחר תקנון לגיל, מין ומוצא אתני, החוקרים מצאו קשר מובהק בין תסמונת מטבולית ובין תוצאות כליליות (מחלת לב כלילית פטאלית ואוטם לבבי לא-פטאלי), שבץ ותמותה מכלל הסיבות.

לאחר תקנון נוסף למרכיבים אינדיבידואליים של התסמונת (השמנה מרכזית, לדיסליפידמיה ורמות סוכר גבוהות בצום), עדיין נותר קשר מובהק בין תסמונת מטבולית ובין סיכון מוגבר לשבץ (HR = 1.34) ותמותה מכלל הסיבות (HR = 1.35), אך הקשר עם תוצאות כליליות לא היה עוד מובהק. התוצאות לא השתנו לאחר תקנון לערפלנים דוגמת עישון, צריכת אלכוהול ומספר גורמי סיכון קרדיווסקולאריים.

מאחר שלא זוהה קשר בין תמותה קרדיווסקולארית ובין תסמונת מטבולית לאחר תקנון למרכיבים האינדיבידואליים, נראה כי במידה ואכן קיים קשר בין סיכון מוגבר לתמותה מכלל הסיבות ובין  התסמונת המטבולית, העלייה בסיכון חייבת לנבוע מסיבות שאינן-קרדיווסקולאריות.

מבין 953 מקרי התמותה שאינה על-רקע סיבות קרדיווסקולאריות במדגם ASCOT, שני-שליש נבעו מממאירויות, לאחר שבעבר הוכח קשר בין ממאירות ובין תסמונת מטבולית.

Diabetes Care 2010

סגור חלון