Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/03/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/11/2010 בקיצור נמרץ - המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של אוקטובר 2010

תרגילי ספורט בבית עשויים להגן על קשישות מפני שברי ירך  (Arch Intern Med)

מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Archives of Internal Medicine עולה כי תרגילי ספורט המבוצעים בבית עשויים להגן על קשישות בסיכון-גבוה מפני שברי ירך.

במחקר, השתתפו  נשים בגילאי 70-73 שנים עם אוסטיאופניה . בקבוצת הפעילות הגופנית התקיימו מפגשים שכללו  פעילות גופנית תחת השגחה, לרבות תרגילי שיווי משקל, תרגילי כוח וחיזוק הרגליים. המפגשים נערכו בתדירות של פעם בשבוע, למשך שישה חודשים.  לאחר מכן נעשתה

תצפית על אותן משתתפות למשך תקופה ממוצעת של 7.1 שנים. יעדי המחקר העיקריים היו צפיפות המינראלים בצוואר הירך, תנודה תנוחתית (Postural Sway) וחוזק הרגל; יעדי סיום משניים כללו שברים שטופלו במסגרת בית-חולים ומדדי יכולת תפקודית.  

בקבוצת הנשים הפעילות גופנית תועדו תוצאות טובות יותר באופן משמעותי ומובהק סטטיסטי, בהשוואה לקבוצת הביקורת, במדדי תנודתיות תנוחתית, מהירות הליכה  ומדד Frencahy Activities Index . עם זאת, בשתי הקבוצות תועדה ירידה דומה בצפיפות המינראלים של העצם לאורך זמן.

החוקרים כותבים כי לתרגילי ספורט המבוצעים בעיקר בבית באופן עצמאי, השפעה ארוכת-טווח על שיווי המשקל והיציבה, והם אף עשויים להגן על קשישות מפני שברי ירך.

עוד מוסיפים החוקרים כי לפעילות גופנית לאורך החיים תועלת רבה עם הפחתת הסיכון לשברים. יתרה מזאת, הם מדגישים כי  שיעורי התמותה היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת הנשים הפעילות גופנית, בהשוואה לקבוצת הביקורת, במהלך תקופת המחקר. לכן , לדעתם יש להמליץ על פעילות גופנית יומיומית לקשישות עם אוסטיאופניה.

Arch Intern Med. 2010;170:1548-1556


מטפורמין מפחית תמותה בחולים עם אי-ספיקת לב וסוכרת מסוג 2?

  (American Journal of  Cardiology)

במאמר חדש שפורסם ב-American Journal of Cardiology מדווחים חוקרים כי תתכן תועלת במתן מטפורמין לטיפול בחולים עם אי-ספיקת לב כרונית וסוכרת.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הטיפול במטפורמין בחולים עם סוכרת ואי-ספיקת לב, במדגם גדול ומבוסס-אוכלוסייה. החוקרים זיהו ממאגר המרשמים לטיפול בסקוטלנד את החולים שקיבלו טיפול פומי לטיפול בסוכרת, אך לא טופלו באינסולין. זוהו 422 חולים: 68 מהם קיבלו טיפול מונותרפי במטפורמין, 217 טופלו בתכשירים ממשפחת סולפונילאוריאה בלבד ו-137 חולים קיבלו טיפול משולב בשני אלו.

מהתוצאות עולה כי מספר מקרי התמותה בקרב המטופלים במטפורמין, בלבד או בשילוב עם סולפונילאוריאה, היה נמוך יותר ב-41% בשנה אחת בהשוואה למספר מקרי התמותה בקרב המטופלים בסולפניל אוריאה בלבד,  וב-33% במעקב ארוך טווח.

 החוקרים סיכמו כי הממצא העיקרי העולה מהמחקר הוא כי בקרב חולים עם סוכרת ואי-ספיקת לב שטופלו במטפורמין, בלבד או בשילוב עם סולפונילאוריאה, תועד סיכון נמוך משמעותית לתמותה מכל-סיבה במהלך שנה אחת ובמעקב ארוך טווח, בהשוואה לאלו שטופלו בסולפונילאוריאה בלבד.

American Journal of Cardiology 2010; 106 (7): 1006-1010

 

התועלת של תוכנית התערבות אינטנסיבית באורחות החיים בחולי סוכרת מסוג 2 עשויה להימשך ארבע שנים לכל הפחות -מתוך Archives of Internal Medicine

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Archives of Internal Medicine עולה כי התועלת של תוכנית התערבות אינטנסיבית באורחות החיים בחולים עם סוכרת מסוג 2 עשויה להימשך ארבע שנים לפחות.

החוקרים מדווחים כי בתחילה נכללו במחקר 5,145 משתתפים, מהם השלימו את ארבע שנות המעקב 93% מקבוצת הביקורת ו-94.1% מקבוצת ההתערבות. בנקודת זמן זו, החולים בקבוצת ההתערבות הראו ירידה מובהקת רבה יותר במשקל (-6.15% לעומת -0.88%;), וכן שיפור ניכר יותר במגוון של גורמי סיכון קרדיווסקולאריים לרבות רמת הכולסטרול מסוג HDL. ב-LDL  לא נמצא שינוי מובהק בעיקר על רקע העובדה שבקבוצת הביקורת נעשה שימוש גדול יותר בסטטינים.

החוקרים מסכמים כי עבודתם זו מראה שתוכנית התערבות אינטנסיבית לשינוי אורחות חיים בקרב חולי סוכרת מסוג 2 והשמנת יתר עשויה להיות בעלת תועלת ארוכת טווח הנמשכת עד ארבע שנים לפחות. על אף שההבדלים בין הקבוצות הלכו והצטמצמו מעט עם השנים, קבוצת ההתערבות הראתה לדבריהם סיכון קרדיווסקולרי ממוצע נמוך משמעותית עם הזמן, וכן שיפור ביחס לכל גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים.

Arch Intern Med 2010; 170: 1566-75

 

תוצאות מבטיחות לטאי-צ'י בטיפול בפיברומיאלגיה (N Engl J Med)

פיברומיאלגיה הינה כידוע הפרעה ללא אפשרויות טיפול רבות. ההנחיות תומכות בגישה מולטי-דיציפלינרית הכוללת טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי. פעילות גופנית עשויה לסייע בטיפול אך אינה מצויה בשימוש ברמה מספקת, כאשר הדבר נובע, לפחות חלקית, מכך שחולים רבים אינם כשירים גופנית לבצע פעילות גופנית בשל כאב. טאי-צ'י המשלבת מדיטציה עם תנועות איטיות וטכניקות הרפיה נחשבת לגישה יעילה במגוון הפרעות שריר-שלד. מחקר שנערך לאחרונה בחן את ההשפעות של טאי-צ'י על חולים עם פיברומיאלגיה. 

החוקרים ערכו מחקר אקראי ומבוקר להשוואת טאי-צ'י אל מול קבוצת ביקורת, שכללה הדרכה ומתיחות, בחולים שענו על הקריטריונים האבחנתיים להגדרת פיברומיאלגיה.

בקבוצת המחקר, מדריך יחיד הדריך את החולים כיצד לבצע תרגילי טאי-צ'י. ההדרכה נערכה פעמיים בשבוע, במפגשים בני שעה אחת, שנערכו במהלך 12 שבועות. החולים קיבלו הוראה להתאמן בביתם במשך 20  דקות בכל יום באמצעות סרטון הדרכה, למשך 24 שבועות. דרישת זמן דומה הוטלה על קבוצת הביקורת, בה המשתתפים לקחו חלק בפגישות להדרכה ומתיחות.

מדגם המחקר כלל 66 חולים. המשתתפים היו ברובן נשים (86%), עם מדד מסת גוף ממוצע של 32.7, וסבלו מפיברומיאלגיה במשך 11 שנים, בממוצע. שיעורי ההשתתפות במהלך 12 שבועות המחקר עמדו על 77% בקבוצת ההתערבות ו-70% בקבוצת הביקורת. היעד העיקרי היה השינוי בשאלון FIQ (Fibromyalgia Impact Questionnaire), שהוא מדד תקף להערכת חומרת התסמינים של החולים.  

החוקרים מצאו לאחר 12 שבועות כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור גדול יותר משמעותית במדד FIQ, בהשוואה לקבוצת הביקורת. הבדל בין הקבוצות גדל לאורך המחקר, והמשמעות הסטטיסטית נותרה לאחר 24 שבועות – שלושה חודשים לאחר סיום ההדרכה הרשמית. יעדים משניים שכללו את איכות השינה ודיווח-עצמי על הבריאות הגופנית והנפשית היו טובים יותר משמעותית בקבוצת טאי-צ'י.  החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, אך מדגישים כי טאי-צ'י הינה התערבות שפירה יחסית עם סיכון נמוך לפציעות (לא תועדו סיבוכים במהלך תקופת המחקר), וגם עם נתונים מוגבלים אלו נראה כי ניתן לעודד חולים הסובלים מפיברומיאלגיה לנסות תרגילי טאי-צ'י או טכניקות הרפיה או תרגילים אחרים.

N Engl J Med 2010;363:743

 

 היעילות של סטטינים ונוגדי חמצון לטיפול במחלת כבד שומנית -

מתוך  American Journal of Gastroenterology

מתוצאות מחקר שפורסם ב-14 בספטמבר 2010 ב- American Journal of Gastroenterology עולה כי במטופלים עם מחלת כבד שומנית לא-אלכוהולית (nonalcoholic fatty liver disease, NAFLD), טיפול בן 4 שנים ב- Atorvastatin וויטמינים C ו-E הוביל לצמצום הסיכוי להתקדמות המחלה הכבדית.  

החוקרים כותבים כי NAFLD אינה מחלה נדירה, והיא עלולה להוביל לשחמת הכבד. לדבריהם, שני שליש מהמטופלים עם השמנת יתר ו-NAFLD סובלים גם מהתסמונת המטבולית, ולכן הם רצו לבחון את השפעת הטיפול בסטטינים על התקדמות המחלה.

החוקרים בדקו נתונים על משתתפים ממחקר ה- St. Francis Heart Study, שכלל 1005 משתתפים בגיל 50-70 שנים. המשתתפים הוקצו באקראי לטיפול ב-Atorvastatin במינון 20 מ"ג/יום, ויטמין C במינון 1 גרם ליום וויטמין E במינון 1000 IU, או לפלסבו. תוצאות בדיקת CT היו זמינות עבור 455 משתתפים בעת ההצטרפות ובמהלך המעקב, כולל 229 משתתפים בקבוצת הטיפול ו-226 משתתפים בקבוצת הפלסבו. כמו כן, 44 משתתפים בקבוצת הטיפול ו-36 משתתפים בקבוצת הפלסבו סבלו מ-NAFLD בעת ההצטרפות.

מהתוצאות עולה כי לאחר חציון מעקב בן 3.6 שנים, 70.4% מהמשתתפים בקבוצת הפלסבו סבלו עדיין מ-NAFLD, לעומת 34.3% בלבד מהמשתתפים בקבוצת הטיפול, יריקה מובהקת סטטיסטית של כ-70% בסיכון ל-NAFLD .

375 משתתפים לא סבלו מ-NAFLD בעת ההצטרפות. באוכלוסיה זו, 17.6% מקבוצת הפלסבו פיתחו NAFLD, לעומת 12.1% בלבד מקבוצת הטיפול, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי בקרב משתתפים עם NAFLD, טיפול משולב ב-Atorvastatin וויטמינים C ו-E נקשר לסיכוי נמוך יותר להחמרת המחלה. הם מציינים כי בשלב זה לא ניתן עדיין להמליץ באופן חד משמעי על טיפול זה לאנשים עם NAFLD, שכן דרושים מחקרים נוספים בנושא.

Am J Gastroenterol, 2010

 

 לטיפול ניתוחי בהיצרות אסימפטומטית של עורק הקרוטיד נמצאה יעילות ארוכת טווח במניעת שבץ (מתוך Lancet   )

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-25 בספטמבר 2010 של ה-Lancet עולה כי במטופלים בני 75 שנה או פחות עם היצרות אסימפטומטית של עורק הקרוטיד, נמצא קשר בין ניתוח אנדארטרקטומי (carotid endarterectomy, CEA) ובין ירידה של 46% בסיכון לשבץ ל-10 שנים.

מחקר ה- Asymptomatic Carotid Surgery Trial 1 (ASCT-1) נערך בשנים 1993-2003, וכלל 3,120 משתתפים עם היצרות אסימפטומטית משמעותית של עורק הקרוטיד. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לביצוע ניתוח CEA מוקדם (n=1,560) או לטיפול שמרני ודחיית הניתוח עד להופעת אינדיקציה ברורה יותר לביצועו (n=1,560). החוקרים עקבו אחר המשתתפים למשך חציון של 9 שנים (או עד למוות).

לאחר שהוציאו החוקרים מניתוח הנתונים את הסיבוכים הפרי-אופרטיביים ואת מקרי המוות שלא היו קשורים לשבץ, נמצא כי הסיכון לשבץ בתוך 5 שנים היה 4.1% בקבוצת הטיפול הניתוחי, לעומת 10% בקבוצת הטיפול השמרני. הסיכון לשבץ בתוך 10 שנים היה 10.8% בקבוצת הטיפול הניתוחי, לעומת 16.9% בקבוצת הטיפול השמרני.

החוקרים מוסיפים כי במחקר נמצא ל-CEA יתרון מובהק בגברים ונשים בני 75 שנה או פחות בעת ההצטרפות, אך לא במטופלים מבוגרים יותר.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי הראיות תומכות בביצוע CEA במטופלים בריאים יחסית בני 75 שנה או פחות עם היצרות אסימפטומטית של עורק הקרוטיד, כל עוד הסיכון הפרי-אופרטיבי שלהם הוא נמוך יחסית.

 Lancet. 2010;376:1074-1084

 

Lancet. 2010;376:1028-1030

 

סגור חלון