Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/01/2011 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולטים במחצית השנייה של דצמבר 2010

מהו  טיפול הבחירה למניעת פרפור פרוזדורים לאחר ניתוח לב ?  (Ann Intern Med)

חוקרים מפינלנד מדווחים ב-Annals of Internal Medicine כי יש להעדיף את הטיפול ב-Metoprolol על-פני Amiodarone כטיפול הבחירה למניעת פרפור פרוזדורים לאחר ניתוח לבבי.

 פרפור פרוזדורים אירע ב-24%  בקבוצת המטופלים ב- Metoprolol, בהשוואה ל- 25% מהמטופלים ב-Amiodarone .

העדר ההבדל המובהק בין הקבוצות נותר לאחר תקנון לערפלנים אפשריים (גיל, מין, מקטע פליטה של חדר שמאל וגורמי סיכון אחרים).

 תופעות לוואי כללו זיהום של העירוי בוריד (ב-Amiodarone בלבד), תת-ל"ד (14.5% מהמטופלים ב- Metoprolol, 3.8% מהמטופלים ב-Amiodarone), וברדיקרדיה (10.8% מהמטופלים ב-Amiodarone, 5.0% מהמטופלים ב- Metoprolol).

החוקרים קובעים כי כל החולים לאחר ניתוח לב צריכים לקבל טיפול תרופתי מניעתי כנגד פרפור פרוזדורים כשרק במקרים בהם יש התווית-נגד לטיפול בחסמי ביתא יש עדיפות לטיפול ב-Amiodarone. עם זאת, Amiodarone מומלץ לטיפול בחולים עם היסטוריה קודמת של פרפור פרוזדורים ובעיקר בחולים בסיכון-גבוה או חולים העוברים ניתוח של המסתם המיטראלי.

Ann Intern Med. Posted online December 7, 2010

לידיעה במדסקייפ

 

האם רמות גבוהות של מגנזיום בתזונה ובדם מגינות מפני דום לב פתאומי? (מתוך American Journal of Clinical Nutrition)

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון American Journal of Clinical Nutrition עולה כי רמות גבוהות של מגנזיום בתזונה ובפלסמה עשויות להיות קשורות לסיכון נמוך יותר לתמותה לבבית פתאומית (Sudden cardiac death, SCD).

החוקרים באופן פרוספקטיבי נתונים אודות למעלה מ-88,000 נשים הנכללות במחקר ה-Nurses’ Health Study. החוקרים מצאו כי SCD היה נמוך משמעותית בקרב נשים ברביעון הגבוה ביותר של רמות המגנזיום בפלסמה בהשוואה לאלו ברביעון הנמוך ביותר (RR, 0.23). כך היה גם ביחס לרמות המגנזיום בתזונה, אם כי במידה מועטה יותר (RR, 0.63). לדבריהם, כל עלייה של 0.25 mg/dL (1 SD) ברמת המגנזיום בפלסמה הייתה קשורה בירידה של 41% בסיכון ל-SCD.

על סמך תוצאותיהם אלו, מסיקים החוקרים כי רמות גבוהות של מגנזיום, אם בפלסמה ואם בתזונה, קשורות בסיכון נמוך יותר לתמותה לבבית פתאומית. לטענתם, מרבית האמריקאים אינם עומדים בכמות הצריכה היומית המומלצת של מגנזיום, ולפיכך, הגברת צריכתו עשויה להוות יעד אפשרי למניעה ראשונית של SCD.

על אף פי כן, מדגישים החוקרים כי המחקר הנוכחי הינו תצפיתי באופיו ועל כן יש צורך במחקרים רליניים נוספים בתחום בטרם ניתן יהיה לקבוע כי קשרים אלו הינם סיבתיים.

Am J Clin Nutr  2010

 


הנחיות חדשות לפעילות גופנית בחולי סכרת סוג 2  (מתוך Diabetes Care)

הנחיות חדשות בנוגע לפעילות גופנית בחולים עם סכרת סוג 2 פורסמו החודש במקביל בירחונים Medicine & Science in Sports & Exercise וגם Diabetes Care

המומחים מציינים כי פעילות גופנית קבועה משפרת איזון רמות גלוקוז בדם ויכולה לדחות או אף למנוע התפתחות סוכרת. בנוסף, פעילות גופנית משפרת איזון שומנים בדם ולחץ דם, מורידה את הסיכון לארועים קרדיווסקולריים, מורידה תמותה ומשפרת איכות חיים. שיפור איזון רמות הגלוקוז מושפע משיפור ארוך טווח בפעילות האינסולין כתוצאה מפעילות גופנית.

 

לרב החולים עם סכרת סוג 2 אין יכולת אירובית לבצע פעילות גופנית מאומצת. בנוסף, לעתים קרובות סובלים חולים אלה מבעיות אורטופדיות או הגבלות בריאותיות אחרות. על כן, ההנחיות החדשות ממליצות על פעילות גופנית אירובית מתונה עד מאומצת במשך לפחות 150 דקות בשבוע. את הפעילות הגופנית ניתן לחלק על פני לפחות 3 ימים בשבוע, כאשר ההפסקה בין ימי הפעילות אינה עולה על יומיים. ההמלצה היא לפעילות שתתאים לניצול 40-60% מהיכולת האירובית המקסימלית.

 

ברב החולים עם סכרת סוג 2 הליכה מהירה היא פעילות המתאימה להגדרה של פעילות אירובית מתונה. המומחים ממליצים על שימוש בסופר צעדים. מטא אנליזה של מספר מחקרים הדגימה כי השימוש בסופר צעדים העלה את הפעילות הגופנית ב-27% מרמת הבסיס. לדברי המומחים, הגדרת מטרות, כגון 10,000 צעדים ביום, מעלה את רמת הפעילות.

 

בנוסף לפעילות אירובית, ממליצים המומחים גם על פעילות התנגדות (אימון משקולות) כחלק מתוכנית הפעילות הגופנית. ההמלצה היא לפעילות התנדות לפחות פעמיים בשבוע, עדיף 3 פעמים, בימים לא עוקבים. חשוב להתחיל פעילות מסוג זה בהשגחת מאמן על מנת למנוע פגיעות ולייעל את התרגול.

 

המומחים מדגישים כי על מנת להנות מתוצאות לאורך זמן חשוב להתמיד בפעילות הגופנית. חולי סכרת יכולים לבצע פעילות גם בנוכחות עודף משקל ניכר וגם בנוכחות סיבוכי סכרת, כל עוד ננקטים אמצעי הזהירות המקובלים.

 Diabetes Care December 2010 33:e147-e167

Med Sci Sports Exerc. 2010;42(12);2282-2303

 

הקשר בין השמנה ובין הסיכון לגרורות ותמותה בנשים עם סרטן שד (J Clin Oncol.)

מחקר חדש שפורסם ב-Journal of Clinical Oncology מספק עדות נוספת לכך שהשמנה להשפיע באופן ישיר על התוצאות בנשים עם סרטן שד. בניתוח רטרוספקטיבי מצאו חוקרים מדנמרק כי השמנת-יתר הינה גורם פרוגנוסטי בלתי-תלוי לתמותה והתפתחות גרורות מרוחקות לאחר אבחנת סרטן שד. בנוסף, טיפול אדג'וונטי היה פחות יעיל, על-בסיס ארוך-טווח, בקרב נשים שמנות עם סרטן שד.

מהתוצאות עולה כי לאחר תקנון למאפייני המחלה, הסיכון להתפתחות גרורות מרוחקות לאחר 10 שנים היה גבוה משמעותית (בשיעור של 46%) בנשים עם ערכי BMI של 30 ק"ג למ"ר ומעלה. הסיכון לתמותה עקב סרטן שד לאחר 30 שנים היה גם הוא גבוה יותר משמעותית (בשיעור של 38%).

לפיכך, שינויים בתזונה ופעילות גופנית לירידה במשקל הן דרכים למניעת ממאירות, שעשויות לשפר גם את הפרוגנוזה של חולים עם סרטן שד וממאירויות אחרות. בנוסף, מהמחקר הנוכחי עולה כי השמנת-יתר עשויה לפגוע ביעילות של טיפול אנדוקריני, וייתכן כי ירידה במשקל תביא להגדלת היעילות של טיפולים אלו.

 

החוקרים מדווחים בנוסף כי הן טיפול אנדוקריני והן טיפול כימותרפי היו פחות יעילים בנשים עם ערכי BMI של 30 ק"ג למ"ר ומעלה, לאחר עשר שנים ומעלה.

J Clin Oncol. Published online November 29, 2010

לידיעה במדסקייפ

 


עלייה בסיכון לאוטם לבי ולאירועים איסכמיים לאחר אבחון דלקת מפרקים שגרונית (מתוך Journal of Internal Medicine)

מממצאי מחקר חדש אשר פורסמו בכתב העת Journal of Internal Medicine בדצמבר 2010 עולה כי לאחר אבחון של דלקת מפרקים שיגרונית (rheumatoid arthritis, RA) קיימת עלייה חדה בסיכון לאוטם שריר הלב (myocardial infarction, MI) ולאירועים איסכמיים לביים אחרים.

במחקר הנוכחי, נעשתה אנליזה ל-7,500 חולים אשר אובחנו עם RA בשבדיה בשנים 1995-2006, והושוו ל-37,000 נבדקי ביקורת אשר הותאמו מבחינת הגיל והמין.

החוקרים הבחינו כי לחולי RA יש סיכון יחסי ל- MI הגבוה ב-60%, וסיכון יחסי למחלת לב איסכמית הגבוה ב-40% בהשוואה לנבדקי ביקורת בריאים. בנוסף, גם הסיכונים לתעוקת חזה ולרה-וסקולאריזציה של העורקים הכליליים היו גבוהים באופן מובהק. עם זאת, הסיכון ל-MI קטלני לא היה מוגבר.

על פי החוקרים, הממצאים הנוכחיים יכולים להצביע על כך שפקטורים הקשורים ל-RA מתחילים להשפיע ולתרום למחלת לב איסכמית מייד עם הופעת סימני ה-RA הראשונים. נראה כי לאירועים המולקולריים הקשורים לדלקת ה-RA יש חשיבות קלינית, והמחקרים העתידיים צריכים לחקור גם את הקשר לקרישה וקריעת רבדים טרשתיים, ולא רק את התהליך האתרוסקלרוטי.

החוקרים הוסיפו כי ללא קשר לסיבת הסיכון המוגבר, הממצאים מאירים את חשיבות ההתערבות כנגד גורמי הסיכון למחלת הלב האיסכמית.

 לידיעה במדסקייפ

 


רמת HDL נמוכה מלווה בסיכון קרדיווסקולארי מוגבר גם במטופלים בסטטינים (Ann Intern Med)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Annals of Internal Medicine עולה כי רמת HDL נמוכה, תחת טיפול בסטטינים בשל ערכי LDL מוגברים, עודנה מהווה גורם סיכון משמעותי לאירועים קרדיווסקולאריים. הקשר השלילי בין רמת HDL ובין סיבוכים קרדיווסקולאריים נותר משמעותי גם לאחר תקנון לגורמים שונים.

במסגרת מטה האנליזה החוקרים אספו נתונים מ-20 מחקרים אקראיים ומבוקרים, כולל מחקר Heart Protection Study, מחקר ALLHAT ומחקרי ASCOT ו-JUPITER, במטרה לקבוע אם טיפול בסטטינים שינה את הסיכון הכרוך בנוכחות ערכי HDL נמוכים. במחקרים אלו, חציון ערכי HDL בתחילת המחקר ותחת טיפול בסטטינים עמד על 45 ו-48 מ"ג לד"ל, בהתאמה, ורמות אלו היו דומות בין מטופלים בסטטינים וביקורות.

לאחר תקנון לערכי LDL וגיל המשתתפים, נמצא שירידה של 10 מ"ג לד"ל בערכי HDL לוותה בעליה של 7.1 יותר מקרי אוטם לבבי ל-1000 שנות-מטופל במטופלי סטטינים ועליה של 8.3 ל-1000 שנות-מטופל בקבוצת הביקורות. כלומר, הקשר השלילי בין ערכי HDL ובין הסיכון לאוטם לבבי לא היה שונה משמעותית בין מטופלים בסטטינים ובין הביקורות.

שני מחקרים מתנהלים כעת בכדי לבחון אם טיפול התערבותי להעלאת רמות ה-HDL-C יפחיתו את הסיכון הקרדיווסקולרי: הראשון, מחקר AIM-HIGH שהוא  מחקר בן חמש שנים הכולל 3300 משתתפים עם דיסליפידמיה המטופלים ב-Simvastatin בלבד או שילוב Simvastatin עם Niacin בשחרור-ממושך. המחקר השני Heart Protection Study 2 Treatment of HDL to Reduce the Incidence of Vascular Events (HPS2-THRIVE) נערך בימים אלו ויבחן את התועלת של כדור משולב, הכולל Niacin בשחרור-ממושך וחסם ספציפי של Prostaglandin D2 למניעת אודם, במניעת אירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם מחלת מסתמים. תוצאות המחקר צפויות בשנת 2013.

Ann Intern Med 2010; 153:800-808 

לידיעה ב-Heartwire


סגור חלון