Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

29/04/2011 בקיצור נמרץ - המחקרים הבולטים במחצית השנייה של מרץ 2011

עליה בשיעורי התמותה בעקבות איזון אינטנסיבי של רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת

  (N Engl J Med) 

מניתוח נוסף של נתוני מחקר ACCORD להערכת אינטנסיבי של רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת מסוג 2 עולה כי בעוד שהסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי היה נמוך יותר עם טיפול אינטנסיבי, נרשמה עליה בשיעורי התמותה הכוללת. החוקרים מדווחים על התוצאות של איזון אינטנסיבי של רמות הסוכר לאחר 3.5-3.7 שנים, כאשר המחקר הופסק בפועל, ועל התוצאות לאחר חמש שנים בשתי קבוצות המחקר. החוקרים מסכמים וכותבים כי באוכלוסיה סיכון גבוה עם היסטוריה של סוכרת ממושכת ולא-מאוזנת, איזון אינטנסיבי של רמות הסוכר בדם עם יעד HbA1c של מתחת ל-6.0% לא הפחית משמעותית את שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים המג'וריים עד 5 שנים, אך לווה בסיכון מוגבר לתמותה.

N Engl J Med 2011; 364: 818-28


כיצד ניתן לתת משתנים תוך-ורידיים בחולים עם אי ספיקת לב חריפה שאינה מפוצה?

( (NEJM 

לאחר שנים של חשש שמא מינונים גבוהים של משתנים הניתנים תוך-ורידית עלולים לסכן את התפקוד הכלייתי ואף את השרידות של חולים עם אי ספיקת לב חריפה שאינה מפוצה בהשוואה למינונים נמוכים, וחוסר ודאות לגבי היעילות של מתן בולוס תוך-ורידי לסירוגין בהשוואה למתן מתמשך של תכשירים אלו, פורסם בגיליון מרץ של ירחון New England Journal of Medicine מחקר גדול בהקצאה אקראית הנועד לספק הכוונה בשאלות אלו. ככלל, מסכמים החוקרים העומדים מאחורי מחקר ה-Diuretic Optimization Strategies Evaluation (DOSE) כי אין הדבר משנה: בין אם ניתן התכשיר Furosemide במינונים גבוהים או נמוכים, כבולוס אינטרמיטנטי או לחילופין בעירוי מתמשך, לא נצפו לדבריהם הבדלים מובהקים ביחס למדדים העיקריים של המחקר, והם הקלה תסמינית או השפעה קצרת טווח על התפקוד הכלייתי. בנוסף, לא נמצאה השפעה של מינון או דרך מתן התרופה על התוצא הקליני המשולב (המדד השניוני של המחקר) בתום 60 ימי מעקב.

אף על פי כן, מציינים החוקרים כי במחקר ה-DOSE אכן נצפו מספר הבדלים, ובייחוד בין חולים אשר קיבלו Furosemide בשני המינונים שנבדקו. יתרה מכך, ממצאי המחקר בכללותם יתכן ומראים עדיפות כלפי המינון הגבוה, אשר השיג הקלה טובה יותר בתסמיני קוצר הנשימה, הוביל לירידה משמעותית יותר במשקל ולאובדן נוזלים רב יותר, והוריד במידה ניכרת יותר את רמות ה-Natriuretic peptide, אם כי זה האחרון לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית. מאידך, יתכן והישגים אלו באו במחיר של החמרה בתפקוד הכלייתי: החוקרים מדווחים כי שיעור גבוה יותר מבין החולים שטופלו במינונים גבוהים של משתנים הראו קפיצה בערכי הקריאטינין אל למעלה מ-0.3 mg/dL בכל נקודת זמן ב-72 השעות הראשונות לטיפול, תוצא שניוני נוסף שהוגדר מראש.

New England Journal of Medicine 2011

  

האם קפה מפחית את הסיכון לשבץ מוחי בנשים? (Stroke) 

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Stroke מדווחים חוקרים כי צריכת 1-5 כוסות קפה ביום מלווה בירידה של 22%-25% בסיכון לשבץ מוחי בנשים שבדיות שהיו במעקב במשך כ-10 שנים. ממצאי המחקר התבססו על למעלה מ-34,000 נשים שלא סבלו ממחלה קרדיווסקולארית בתחילת המחקר. לדברי החוקרים, תועד קשר מנה-תגובה בין צריכת קפה ובין הסיכון לאירועי שבץ מוחי, ולא מדובר היה בעליה בסיכון בנשים שצרכו כמות קטנה קפה, או באלו שלא צרכו כלל קפה. לאחר תקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים ידועים, כולל הרגלי עישון ושנות-חפיסה, השכלה, מדד מסת גוף, פעילות גופנית, נטילת אספירין, היסטוריה של סוכרת, יתר לחץ דם או צריכת אלכוהול, תועד קשר בין צריכת קפה ובין סיכון נמוך יותר לשבץ מוחי, אוטם מוחי ודימום תת-עכבישי, אך לא תועד קשר עם דימום תוך-מוחי, ככל הנראה בשל מספר המקרים הקטן. 

Stroke. Published March 10, 2011


גורמים מנבאים להתפתחות דכאון במטופלים עם סכרת סוג 2

(Ann Fam Med)

מטופלים עם סכרת סוג 2 נמצאים בסיכון גבוה בכ-50% מהאוכלוסיה הכללית לפתח דכאון. במחקר בדקו החוקרים גורמי סיכון להתפתחות דיכאון במטופלים עם סכרת סוג 2. במחקר השתתפו 338 מבוגרים עם סכרת סוג 2 וללא דכאון בתחילת המחקר. המשתתפים עברו הערכה כל 9 חודשים במשך תקופת מחקר של 18 חודשים. החוקרים מצאו כי אפקט שלילי בתחילת המחקר נמצא כגורם המנבא העיקרי להתפתחות דיכאון בהמשך. אמנם, לאחר חלוקת המטופלים לפי רמת האפקט השלילי, נמצאו גורמים נוספים המנבאים התפתחות דיכאון , כגון ארועים שליליים בחיים, BMI גבוה, וחסר איזון HbA1c . מודעות הרופאים לגורמי סיכון אלה עשויה להעלות את תשומת הלב אליהם ואת יכולת הטיפול במטופלים אלה.  

Ann Fam Med. 2011;9:115-120

 

הקשר בין מדד מסת גוף והשמנה בטנית ובין מחלות לב וכלי דם

(The Lancet)

ישנם הבדלים בקווים המנחים בנוגע לחשיבות הערכת מדדי השמנה לניבוי הסיכון למחלות קרדיווסקולאריות, כאשר ישנו מידע זמין אודות גורמי סיכון אחרים. במחקר חדש בחנו החוקרים את הקשר בין מדד מסת הגוף, היקף המותניים והיחס בין המותניים לירך ובין הסיכון למופע ראשון של מחלה קרדיווסקולארית. מתוצאות המחקר שפורסמו ב-Lancet עולה כי מדד מסת הגוף, היקף המותניים והיחס בין המותניים והירך, בין אם נבחנים בנפרד או באופן משולב, אינם מביאים לשיפור ניכר בחיזוי הסיכון למחלות לב וכלי דם בתושבים במדינות מפותחות, כאשר ישנו מידע זמין נוסף אודות לחץ דם סיסטולי, היסטוריה של סוכרת ורמות שומנים בדם. 

The Lancet, Early Online Publication, 11 March 2011

 

סגור חלון