Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/06/2011 מתן הורמון גדילה יחד עם אסטרוגן במקרים של תסמונת Turner

תינוקת אחת מכל 2000 לידות של נקבות לוקה בתסמונת טורנר. התסמונת תוצאה של מחיקה של חלק של כרומוסום X אחד או מחיקה של הכרומוסום כולו. התמונה הקלינית כוללת קומה נמוכה, פגם בהתפתחות השחלה, - ovarian dysgenesis  - והפרעות במערכת העצבים ובהבנה. הגובה בקרב החולות בתסמונת זו, הוא בממוצע 20 ס"ם פחות מהגובה המקובלת באוכלסיית הנקבות הכללית. יש עדות ניכרת שטיפול בהזרקת הורמון גדילה  ישפר את הגובה הסופי של חולות אלה, אך אין עדיין מחקר שנערך באקראי  ובסמיות כפולה שתוכיח עובדה זו.

 

הבעיה השנייה בחשיבותה בקרב חולות הלוקות בתסמונת טורנר היא כשל השחלות. בעיה זו מהווה אתגר טיפולי. אין עדיין מידע מדויק באשר לעיתוי של טיפול זה, למינון המדויק, לתכשיר המתאים ביותר. מה שידוע עד כה, על סמך בדיקת רמות הגונדוטרופינים בדם הוא שחסר האסטרוגנים, תחילתו כבר בינקות. עובדה זו מתבטאת גם בהבשלה  איטית של השלד. על אף עובדות אלה, מקובל לתת טיפול באסטרוגנים רק באמצע שנות ההתבגרות, וזאת עקב הדעה הרווחת, כי טיפול באסטרוגנים מוקדם יותר יגרום לעצירת הגדילה כתוצאה מאיחוי  האפיפיזות. בניגוד לדעה הרווחת, הנחת החוקרים במאמר זה הייתה שמתן אסטרוגנים כבר בילדות, במנות קטנות יותר, מנות פיזיולוגיות, עשוי לשפר את הגובה הסופי בנוסף לתוצאות רצויות נוספות.

 

במטרה לבדוק השערה זו, החוקרים תכננו מחקר מבוקר פלצבו,  בו החולות קיבלו טיפול בהורמון גדילה בלבד, או הורמון גדילה יחד עם מינונים נמוכים של אסטרוגן בילדות ומינונים גדולים יותר בגיל הבגרות.

 

במחקר השתתפו 149 בנות בגילים   5 ועד 12.5 שנים, שלקו בתסמונת טורנר. הן התפלגו לארבע קבוצות:-

1. קבוצה אחת קיבלה פלצבו בלבד, כלומר פלצבו במקום הורמון גדילה ופלצבו במקום אסטרוגן

2. קבוצה שנייה קבלה אסטרוגן בלבד וזריקת פלצבו במקום הורמון הגדילה

3. קבוצה שלישית קיבלה הורמון גדילה בלבד ומתן פומי של פלצבו במקום אסטרוגן

4. קבוצה הרביעית קבלה זריקות הורמון גדילה פלוס כדורי אסטרוגן.

 

המינון של הורמון גדילה היה 0.1 מ"ג /ק"ג משקל גוף שלוש פעמים בשבוע. המינון של אסטרדיול נקבע בהתחשב בגיל הכרונולוגי ובמצב ההתפתחות המינית. בביקור הראשון לאחר גיל 12, הועלה המינון של אסטרוגן. זריקות הורמון גדילה הופסקו כשאר המטופלת הגיעה לגובה וגיל בגרות, בערך בגיל 17 שנה. המעקב נמשך בממוצע 7.5 שנים.

 

התוצאות הראו שהקבוצה שלא קבלה טיפול בכלל הגיעה לגובה סופי בממוצע של 144 ס"מ, הקבוצה שקבלה אסטרוגן בלבד הגיעה לגובה של 140.8 ס"מ, הקבוצה שקבלה הורמון גדילה בלבד הגיעה ל 147.9 ס"מ ואילו הקבוצה שקיבלה אסטרוגן יחד עם הורמון גדילה הגיעה לגובה של 149 ס"מ.

כאשר נבטא את התוצאות במילים מתברר שמתן אסטרוגן בלבד מעכב את הגדילה. מתן הורמון הגדילה מזרז את הגדילה בצורה משמעותית ומובהקת. מתן אסטרוגנים בנוסף להורמון גדילה משיג שיפור נוסף אך ברמת מובהקות גבולית בלבד (p=0.059). יתכן אפוא שקיים סינרגיזם בין הורמון גדילה לבין אסטרוגן במקרים של תסמונת טורנר. החוקרים מסכמים שלאור הממצאים אפשר להמליץ על תוספת אסטרוגנים בטיפול של תסמונת טורנר, במינונים נמוכים מאד לפני הבגרות ומינונים גהובים לאחר גיל 12.

 

 

הערת העורך

מבחינה אתיקה רפואית, נראה תמוה שנכללה קבוצה שלא קבלה הורמון גדילה בכלל. אך יש לזכור שהמחקר התחיל בשנת 1987 כאשר מתן של הורמון גדילה לחולי תסמונת טורנר עוד לא היה מבוסס כמו היום

 

המאמר הופיע בכתב העת New England Journal of Medicine  מיום 31 לחודש מרץ 2011.

 

Growth hormone plus childhood low dose estrogen in Turner's syndrome

Ross J et al

N Eng J Med  2011;364:1230


סגור חלון