Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/08/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

29/03/2004 בדיקות רנטגן והסיכון לפתח סרטן, ה- LANCET ,מתוך jc 411

בדיקות רנטגן הינן מקור הקרינה הגדול ביותר, המיוצר ע"י אדם, אליו נחשפת האוכלוסיה. ההערכה היא שקרינת רנטגן, מהווה כ-14% מסך הקרינה, הטבעית וזאת המיוצרת ע"י אדם,  אליה נחשפת האוכלוסיה. ולמרות התועלת הברורה של בדיקות אלו, מקובלת ההנחה, שטמון בחיבן, סיכון מסוים לפתח ממאירות. סיכוייו של אדם בודד לפתח ממאירות הינם נמוכים, מכיוון שכמות הקרינה בבדיקה היא נמוכה, ובד"כ נמוכה מעשרה מילי- גריי (Mili Gray). אך העובדה שמספר גדול של אנשים עובר בדיקות אלו כל שנה, יכולה להיות מתורגמת למספר משמעותי של מקרי סרטן. סיכונים קטנים, קשים למדידה במדידות אפידמיולוגיות (Epidemiology), אולם ניתן להעריך את הסיכון ע"י אקסטרה-פולציה (Extrapolate). כמו למשל של הנתונים הקיימים לגבי חשיפת אוכלוסיה לקרינה בעוצמות שונות, כמו בקרב השורדים את פצצות האטום ביפן, אשר נחשפו לקרינה בעוצמה של אפס עד ארבעה גריי. (Gray).

בשנת 1981, העריכו שני חוקרים, שבערך חצי אחוז ממקרי המוות בארה"ב, קשורים לחשיפה לקרינה מבדיקות רנטגן. מאז, השימוש באמצעי בדיקה אלו, גדל, ברוב הארצות המתועשות. בנוסף, קיים הבדל ניכר בשימוש בבדיקות אלו בארצות שונות. מטרת מחקר זה היא להעריך את הסיכון לסרטן באנגליה ובעוד 14 מדינות נוספות, על סמך הנתונים הקיימים לגבי תדירות השימוש בבדיקות הדמיה אלו.

 

במחקר שולבו נתונים לגבי תדירות השימוש בבדיקות השונות, ורמת הקרינה הנספגת באיברים ספציפיים בבדיקות ההדמיה השונות. נתונים אלו נבדקו במודלים מתמטיים לחישוב סיכון לסרטן עפ"י רמת קרינה, המבוססים על הידע שהתקבל משורדי הפצצות האטום ביפן.

 

N3

החוקרים מעריכים, שקרינת רנטגן באנגליה, גורמת לסיכון מצטבר לממאירות עד גיל 75 של 0.6%. שיעור זה מקביל ל- 700 מקרי סרטן בשנה בשני המינים יחדיו. סוגי הממאירות שנכללו בבדיקה היו סרטן הושט,  הקיבה, המעי הגס, הכבד, הריאה, השד, שלפוחית השתן, בלוטת התריס ולוקמיה. מבין כל אלו, סוגי הסרטן שנגרמו מקרינה בתדירות הגבוהה ביותר בגברים, היו סרטן שלפוחית השתן, סרטן המעי הגס ולוקמיה. ואילו בנשים, היו אלו, סרטן המעי הגס, ואחריו סרטן הריאה וסרטן השד. ברוב סוגי הממאירות, הסיכון כתוצאה מקרינת בדיקות הדמיה החל לעלות בסביבות גיל 40. סיכון זה המשיך לעלות גם בגיל 70.

בדיקות CT היוו את הגורם העיקרי לממאירות הנגרמת מקרינה, לאחריהן, חוקן באריום (Barium), צילומי ירך וצילומי אגן. מספר מקרי הממאירות המשוער לכל מיליון בדיקות שבוצעו היה תלוי בסוג הבדיקה ונע בין 8 מקרים למיליון בדיקות בממוגרפיה וצילום חזה והגיע עד ל 280 מקרים למיליון בדיקות בצינטור העורקים הכליליים.

מבין המדינות השונות שנבדקו, באנגליה נמצא השיעור הנמוך ביותר של שימוש בבדיקות הדמיה, בעוד ביפן היה שיעור זה הגבוה ביותר. הסיכון המצטבר לממאירות מקרינת בדיקות הדמיה ביפן, הגיע עד ל3%, סיכון זה שווה לכ-8000 מקרי סרטן חדשים בשנה, כתוצאה מקרינה הנספגת בבדיקות הדמיה. בכל שאר המדינות הסיכון המצטבר היה נמוך משני אחוזים, קרואטיה וגרמניה שתיהן היו קרובות לשיעור זה, בעוד בפולין ובבריטניה היה שיעור זה הנמוך ביותר.

 

בדיון מזכירים המחברים שקרינה היא אחד המנגנונים הנחקרים ביותר ביצירת ממאירות. השפעות קרינה ברמה נמוכה אינה ידועה בוודאות עדיין. ההערכות בהן השתמשו במחקר זה הן שכמות קטנה של קרינה כן גורמת לממאירות. הנתונים הקיימים היום לא מצביעים על קיום סף קרינה, מתחתיו לא נגרמת ממאירות. אם אכן לא קיים סף כזה, אזי בדיקות הדמיה המייצרות קרינה בכמות קטנה, יכולות לגרום לממאירות.


כדי להעריך את הסיכון, הונחו כמה הנחות יסוד, הראשונה, ששיעור הסרטן בקרב אלו שעברו בדיקות הדמיה דומה לשיעור הסרטן באוכלוסיה. בנוסף הניחו החוקרים שקרינה במינון נמוך, הינה מזיקה פר יחידת קרינה, כמו קרינה במינונים גבוהים. כמו כן הונח שגם נזקי הקרינה נמשכים לנצח ואינם חולפים. אם אחת או יותר מהנחות אלו אינן נכונות אזי הסיכון המצטבר לממאירות יכול לקטון במחצית. קיימים גורמים לא וודאיים אחרים אשר יכולים להשפיע על תוצאות מודל זה.

נתונים קודמים לגבי נזקי קרינה מבדיקות הדמיה היו קיימים רק לגבי ארה"ב וגרמניה, במחקרים אלו השתמשו בשיטות גסות עוד יותר, אשר לא התחשבו בגיל או במין הנבדקים. תוצאות מחקר זה מראות שהסיכון המצטבר בארה"ב עומד על 0.9%, כמעט פי שניים מתוצאות המחקר הקודם שפורסם לגבי ארה"ב. ואילו בגרמניה נמצא במחקר זה סיכון של 1.5%, הנמוך במעט מהסיכון של 2 אחוזים שנמצא במחקר הקודם שבוצע בגרמניה.

 

למרות שהתועלת מבדיקות ההדמיה הינה ברורה, מקובל להניח, שבדיקות אלו אכן מגדילות את הסיכון לממאירות. המחקר שהוצג בפניכם, מנסה להעריך מהו אותו סיכון. החישובים מבוססים על מספר הנחות. המחברים מסכמים שאם שגו באותן הנחות אזי יתכן שהסיכון האמיתי נמוך יותר, אך לטענתם אין זה סביר שהסיכון האמיתי גבוה יותר. 

הערת העורך: כפי שלמדנו כאן הסיכון הנובע מצילומי רנטגן אינו זניח והמשמעות היא שעלינו להיות סלקטיביים בשימוש באמצעי חשוב זה.


סגור חלון