Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/08/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/12/2011 זריקת דקסטרוז היפר-אוסמולרי למחלת Osgood- Schlatter

 

מחלת Osgood Schlatter- בקיצור  -OSD היא תוצאה של משיכה חזקה וחוזרת על ידי הגיד הנצמד לגבששת עצם השוקה The tibial tuberosity.  בדיקות סונוגרפיות של הברך של שחקני טניס בגיל ההתבגרות הראתה שבמהלך המחלה נוצרת התגרמות בתוך חתיכות סחוס. תופעה זו אינה גורמת לתלונות. לפעמים גופיפים אלה משתפשפים בגיד של עצם הפיקה ומקשים על תנועת כיפוף הברך ועל כושר הריצה.  מנגד, צילומי MRI   אצל אותם הספורטאים מראים שינויים פתולוגיים בכל הנבדקים, בגיד של עצם הפיקה, על אף שגופיפי התגרמות הסחוס נמצאים אצל 32% בלבד. כאשר יש שיפור בפתולוגיה של גיד הפיקה, שיפור זה מתרחש על אף שגופיפי ההתגרמות לא נעלמו. השיפור בתלונות מקביל לריפוי הנזק בגיד הפיקה אך לא קשור לנוכחות גופיפי ההתגרמות. כך שמחלת OSD היא בעיקר כתוצאה של נזק לגיד הפיקה. במצבים אחרים בגוף, בהם נוצר נזק לגידים, לדוגמה נזק ל tendo Achilles, טיפול באמצעות  זריקות של תמיסת דקסטרוז מ 10% ועד 25%,  מביא להיעלמות הכאבים. עד כה לא תואר השימוש בדקסטרוז היפר-אוסמולרי בנוער מתבגר  הלוקה במחלת OSD. בדרך כלל הרופאים מסבירים להורים של חולים, שמחלה זו תעבור באופן עצמוני כאשר מרכזי הגדילה של עצם השוק מתאחים. אך תהליך האיחוי נמשך זמן רב וכאבי המחלה ממשיכים להטריד את הספורטאי לתקופה של 13 עד 16 חודשים, כאשר הטיפול הוא קונסרבטיבי בלבד. מחקרים נוספים מצאו שחולים שעברו טיפול קונסרבטיבי דהיינו - מנוחה, טיפול בקרח ותרגילי שיקום -  התלוננו על כאבים בעת כיפוף הברך אפילו תשע שנים לאחר תחילת המחלה. ספורטאים רבים הסובלים ממחלת OSD מפסיקים לשחק טניס ופונים לספורט אחר או מפסיקים כל פעילות ספורטיבית בכלל. לכן לא נכון הוא להסביר לחולים או להוריהם שמדובר במחלה שפירה שתיעלם תוך זמן קצר. מחקרים הראו כי הזרקת דקסטרוז היא טיפול בטוח – כלומר ללא סכנות – ומועילה במחלות ניווניות של גידים ושל סחוס.

 

מטרת המחקר לפנינו הייתה להשוות, בקרב אוכלוסיית חולי OSD טיפול על ידי זריקה מקומית של דקסטרוז היפרטוני עם טיפול על ידי זריקת lidocaine  או עם טיפול קונסרבטיבי בלבד.

במחקר השתתפו נערות בנות תשע עד חמש עשרה שנה ונערים בני עשר עד 17 שנה. הם הופנו  באקראי לאחר משלוש קבוצות. קבוצת הבקרה קבלה טיפול קונסרבטיבי בהשגחת מרפאה בעיסוק. קבוצה שנייה קבלה זריקה של 1% לידוקאין עם או בלי תוספת של דקסטרוז 12.5%. הזריקות ניתנו בסמיות כפולה ובתדירות של זריקה אחת לחודש במשך שלושה חודשים. לאחר מכן כל המשתתפים יכלו לבחור בזריקות דקסטרוז חודשיות לפי הצורך. הצלחת הטיפול – כלומר the end point of treatment - נמדדה לפי הזמן בו הפציינט הרגיש שהוא יכול לחזור לספורט שלו ללא כאבים.

 

התוצאות:- טופלו 65 מפרקי ברך ב 54 ספורטאים. מתוך 21 מפרקי ברך שטופלו שטופלו בדקסטרוז, כולם חזרו לפעילות רגילה כעבור שלושה חודשים בהשוואה ל 13 מתוך 21 מפרקי ברך שקבלו טיפול קונסרבטיבי. תוצאות אלה היו מובהקות. 20 מתוך 22 חולים שטופלו בלידוקאין חזרו לפעילות ספורטיבית רגילה. אך העובדה שהספורטאים חזרו לפעילות ספורטיבית לא הוכיחה בהכרח,  שהפעילות הייתה ללא כאבים בכלל. וכאשר החוקרים שאלו האם הפעילות הספורטיבית הייתה ללא כאבים בכלל, ההבדלים בין הקבוצות בלטו עוד יותר. 14 מתוך 22  מטופלים היו ללא תלונות בקבוצת הדקסטרוז בהשוואה לחמישה מתוך 22 בקבוצת  הלידוקאין ו- 3  מתוך 22 בקבוצת הבקרה.

החוקרים מסכמים כי זריקות משיגות הקלה בכאבים במחלת OSD בהשוואה לטיפול קונסרבטיבי.  בין שני מרכיבי הזריקות, נראה שהדקסטרוז היה יעיל יותר מאשר הלידוקאין. לא הופיעו תופעות לוואי בלתי רצויות לאחר הזריקה.

 

המאמר הופיע בכתב העת Pediatrics  המקוון לחודש נובמבר 2011

 

Hyperosmolar dextrose injection for recalcitrant Osgood-Schlatter disease

Topol GA et al

Pediatrics 2011;128:e1121

 

 

סגור חלון