Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/12/2011 סיפור אישי: לחבק את החיים

אני זוכרת שפעם השתמשתי בצמח כאמצעי טיפול. החולה הייתה אישה בלתי רגילה שהופנתה אלי עקב דיכאון וחרדות. היא הייתה בעלת עסק לעיצוב פנים ומקובלת בחברה בשלוש יבשות. היא הייתה ביחסים טובים עם כמה אנשים הכי לא קונבנציונליים אך גם הכי יצירתיים בעולם של היום. ואף על פי כן, היא פנתה אלי עקב בדידות, התנהגות אובדנית ויחסים לא מוצלחים עם גברים. היא הייתה אישה בעלת ממדים, חביבה מאד, בעלת חוש הומור וצחוק קולני ומקסים.

היא נולדה באירלנד למשפחה טובה וחונכה באופן מסורתי בבית בו היא הרגישה מוגנת ובטוחה. בילדות היא למדה בבתי ספר קתוליים והסתובבה בחוגים קונסרבטיביים ומכובדים. חיים נוחים ונעימים היו לה.

"מתי כל זה השתנה" שאלתי אותה ?

בצער היא סיפרה לי שערב אחד היא עזבה את הפנימייה ואז נתקפה על ידי אנס עם סכין בידו שביצע את זממו אחרי איום לרצוח אותה אם תתנגד. לאחר שהדבר נודע למשפחה, ההורים היו חסרי אונים. הם לא ידעו איך להתמודד עם הבעיה ולתמוך בילדה. גם הכומר לא ידע איך לעזור לה. כולם העדיפו לשתוק ולא להעלות את הנושא לדיון.

זמן קצר לאחר מכן שלחו אותה לארצות הברית, שם היא גרה אצל דודתה.

כל זה קרה 25 שנה לפני שהכרתי אותה, אך הרגשת הבושה וחוסר האונים לא עזבו אותה. היא פשוט לא ידעה איך לתכנן את חייה. בחייה הפרטיים, היא ניסתה לשרוד – אך לא יותר מזה. היא הייתה בטוחה שאין ביכולתה לשנות את המצב. מנגד, בחייה המקצועיים היא הייתה יעילה, מצליחה, תוססת עם החלטות נכונות בתחום שהוא מאוד תחרותי.

משך שנה שלמה ניסינו לרפאות פצעים נפשיים שונים, לדלות רגשות מהתת מודע,

ולבדוק מסקנות שהסיקה באשר לעצמה, לאישיותה ולחייה. כעבור כמה חודשים בדקנו את אורח החיים שלה. משך שנים היא חיה את חייה בלי לדאוג לעצמה ובלי לנסות להעשיר את חייה בחברת ידידים. הסברתי לה, שאני מתרשמת  שאין לה ניסיון רב בניהול את חייה, והגיע הזמן שתלמד את זה.

"האם את מתכוונת למדיטציה?" היא שאלה

"לא בדיוק" אמרתי. "תקני צמח".

היא צחקה את הצחוק המקסים שלה. "אינני חושבת שאדע לטפל בצמח כמו שצריך" היא השיבה.

זאת בדיוק הבעיה, חשבתי לעצמי.  בכל אופן היא הסכימה לנסות.

בחדשים הקרובים היא עשתה מאמצים לטפל בגרניום. בקשתי ממנה לבדוק את הצמח מדי יום, ולהשקות כאשר יבש. בתחילה, הגרניום סבל מעודף טיפולים – לאחר תקופה של קיפוח. " "תשתדלי לשים לב" ולא להשקות לפני שתתייבש, כי הגרניום לא סובל עודף מים.

למזלנו גרניומים הם עקשנים. הצמח התאושש והמשיך לגדול. החולה – דליה היה שמה – התחיל להעריץ את כושר העמידות של הצמח. בעצם, היא חשבה, יש לנו משהו משותף – לי ולגרניום הזה. ממשיכים לשרוד גם בתנאים לא מיטביים. היא סיפרה לי שלגרניום יש כוח בלתי רגיל. במרוצת הזמן, היא למדה את הצרכים של הצמח – היכן להעמיד אותו, מתי לדשן, איזה דשן עדיף ומתי להשקות. דליה ספרה לי שהיא מדברת ארבע שפות על בורין, ועכשיו לומדת גם לדבר עם הגרניום. "האם את רוצה לשמוע כמה מילים בשפת הגרניום?" היא שאלה אותי בצחוק.

עברנו לעניינים אחרים ורק מדי פעם שאלתי אותה איך הגרניום מתקדם. יום אחד היא ספרה שהגרניום היה מדי גדול לעציץ שלו, ולכן היא העבירה אותו לאדמה. שנינו שמחנו.

באותו הזמן דליה החליטה לבצע כמה שינויים בחייה. העבודה בעסק שלה הייתה רבה מאד ולא השאיר לדליה זמן לעצמה. אבל עכשיו היה לה בטחון עצמי וידעה לקחת החלטות גורליות. היא מכרה את העסק ופתחה בית ספר לעיצוב. באותו זמן גם הכירה אדם סימפאתי וקשרה אתו קשרים הדוקים.  היא הודיעה לי שהיא מרגישה שאין לה יותר צורך לפגישתנו. כעבור זמן מה, קיבלתי הזמנה לחתונה שלה.

עברו כמה שנים והיא בקשה להתייעץ איתי. חברה שלה חולת סרטן והיא בקשה את עצתי איך היא תוכל לעזור לה מבחינה נפשית. היא סיפרה לי שהיא ובעלה עברו לגור ב Los Angeles והראתה לי תמונות של הבית והגינה. הגינה הייתה שלל צבעים. כאשר הערתי " איזו גינה נפלאה". היא ענתה "שתלתי את הכל בעצמי".

 

הפסיכיאטר Carl Jung  שאל את הפציינטים שלו היכן בילו לפני שהגיעו אליו. בדרך כלל הייתה זאת פעילות יום-יומית שגרתית, כגון קניות במכולת, או נהיגה ברכב. אך הוא הקשיב לתיאור איך נעשו דברים אלה, ושאל שאלות רלבנטיות, ומצורת התשובה הצליח לשחזר את אורח החיים של הפציינט – עוצמתו ונקודות התורפה שלו.

אני מאמינה שההשקפות הבסיסיות שלנו משתקפות בהתנהגות שלנו. אם נוכל לגרום לשינוי בהתנהגות שלנו, אזי נוכל גם לשנות את הגישה שלנו לחיים. בדרך בה אנחנו מטפלים בצמח, הוא הדרך בה אנחנו מטפלים בעצמנו. בעצם, אנחנו מאד עקביים. מזור וריפוי דורש מאיתנו הבנה של מה שדרוש לנו. דליה אף פעם לא חשבה מה דרוש לאושרה. היא לא ידעה איך להקשיב לעצמה. הגרניום היה הרופא שלה – רופא טוב ממני.

 

הסיפור  ששמו Embracing Life  הופיע בספר  Kitchen table wisdom מאת פרופסור רחל נעמי רמן (Remen).

 

 

סגור חלון