Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/02/2012 בקיצור נמרץ - המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של ינואר 2012

חוסר פעילות גופנית הינו גורם סיכון אוניברסאלי להתקפי לב (Eur Heart)

בסקירה חדשה של מחקר INTERHEART , במטרה להבין במדויק כיצד פעילות גופנית ומרכיביה השונים תורמים לסיכון לאוטם לבבי, לא זוהו ממצאים מפתיעים, אך הממצאים מאשרים כי חוסר פעילות גופנית הינה גורם סיכון אוניברסאלי למחלות לב וכלי דם. ממצאי הסקירה פורסמו בכתב העת European Heart Journal.

במסגרת מחקר מקרה-ביקורת נכללו למעלה מ-29,000 משתתפים מ-52 מדינות באסיה, אירופה, המזרח התיכון, אפריקה, אוסטרליה, צפון ודרום אמריקה, והחוקרים בחנו באופן ספציפי כיצד פעילות גופנית במהלך העבודה ושעות הפנאי משפיעה על הסיכון לאוטם לבבי.

החוקרים מצאו כי משתתפים שעסקו בפעילות גופנית בדרגה קלה או בדרגה בינונית  היו בסיכון נמוך יותר לאוטם לבבי, בעוד שאלו שערכו מאמץ גופני משמעותי, לא היו בסיכון ORבהשוואה לחולים סדנטריים. פעילות גופנית קלה (יחס סיכויים של 0.87) וכך גם פעילות גופנית מתונה או מאומצת (OR = 0.76), סיפקו הגנה מסוימת.

החוקרים הופתעו לגלות כי עבודה גופנית מאומצת בעבודה לא השפיעה על התקפי לב, ואין להם הסבר משכנע לכך.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אין צורך  בהמלצות שונות לאזורים שונים ברחבי העולם וכי למעשה  קל להפחית את הסיכון להתקפי לב באמצעות ביצוע פעילות גופנית קלה יום יומית.

Eur Heart J 2012;

 לידיעה במדסקייפ


מטה אנליזה חדשה מצביעה על כך שהתועלת של מניעה ראשונית של אספירין אינה מצדיקה את הסיכון המוגבר לאירועי דמם (Archives of Internal Medicine )

מטה אנליזה חדשה המתפרסמת ב-Archives of Internal Medicine מצביעה על כך שלמרות ששימוש באספירין מפחית סיכון באוטם שריר הלב (MI) לא פטאלי, נראה כי עבור מטופלים ללא עדות קודמת למחלת לב (CVD) הטיפול המניעתי באספירין אינו מוביל להפחתה בתמותה קרדיווסקולרית או תמותה מסרטן.  

החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה בכדי להעריך את הבטיחות והיעילות של אספירין על תוצאות ווסקולריות ולא ווסקולריות במניעה ראשונית. הסיכון מול התועלת הוערך באמצעות השוואה של הפחתת סיכון ל-CVD מול עלייה בסיכון לדימומים. להלן התוצאות המרכזיות:  

  • לאורך תקופה ממוצעת של 6 שנים עם למעלה מ-100,000 משתתפים, הטיפול באספירין הפחית את אירועי ה-CVD ב-10% באופן מובהק סטטיסטי , עם מס' מטופלים נדרש למניעת אירוע אחד (NNT) של 120 , כאשר הירידה ב-MI הייתה 20% ומובהקת סטטיסטית וה-NNT היה 162 .
  •  עם זאת כאמור לא הייתה כל הפחתה בתמותה קרדיווסקולרית, ויחס הסיכון היה 0.99 ולא מובהק סטטיסטי, וכך גם לגבי תמותה על רקע סרטן עם יחס סיכון של 0.93 שלא היה מובהק.
  • לעומת זאת הסיכון לדימומים היה 1.31 ומס' המטופלים הנדרש לאירוע דמם אחד היה 73 .

המחברים מסכמים שהאספירין סיפק רק תועלת צנועה בהפחתת MI לא פטאלי וכלל אירועי CVD במניעה ראשונית, כשהאפקט על תמותה מסרטן לא היה מובהק.

 יותר מכך, בגלל שהתועלת לוותה בעלייה משמעותית ומובהקת בסיכון לאירועי דימום, נראה שיש לאתר תתי קבוצות של מטופלים ברמות סיכון גבוהות יותר שאצלם יחס התועלת / סיכון יצדיק שימוש באספירין כמניעה ראשונית.

החוקרים סבורים כי לאור המחסור במידע זה נראה שיש מקום לבצע הערכה מחודשת של ההנחיות, בעיקר במדינות שבהן נהוג להמליץ לקבוצות רחבות באוכלוסיה להשתמש באספירין כמניעה ראשונית, וזאת לאור העובדה ששיעור משמעותי מהם עלול לפתח סיבוכי דמם.

במאמר מערכת נלווה המליצו העורכים למטופלים אשר נוטלים כיום אספירין על דעת עצמם לפנות לייעוץ לרופא המטפל בכדי לבחון את התועלת מול הסיכון.

Arch Intern Med. Published online January 9, 2012


הידרדרות קוגניטיבית עשויה להופיע כבר בגיל 45 שנים  (BMJ)

ליקוי קוגניטיבי ניתן לזיהוי באנשים כבר בגילאי 45-59 שנים ואינה חייבת להופיע לראשונה רק בגילאים מתקדמים יותר, כפי שסברו בעבר, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת British Medical Journal.

 

במחקר Whitehall II עקבו החוקרים אחר משתתפים בגילאי 45-70 שנים בתחילת המחקר, להערכת התפקוד הקוגניטיבי במהלך תקופה של עשר שנים. החוקרים מדווחים כי התפקוד הממוצע בכל התחומים הקוגניטיביים, למעט אוצר מילים (שידוע כי אינו מושפע מגיל), ירדו במהלך תקופת המעקב בכל קבוצות הגיל, כולל נבדקים בגילאי 45-59 שנים.

החוקרים ביקשו לקבוע אם הידרדרות קוגניטיבית מתחילה לפני גיל שישים, באמצעות מדגם גדול של מבוגרים בגיל העמידה. המחקר הפרוספקטיבי, שהחל בשנים 1985-1988, כלל משתתפים שעבדו בלונדון. כל המשתתפים (5198 גברים ו-2192 נשים) היו בגילאי 45-70 שנים בתחילת ההערכה הקוגניטיבית בשנים 1997-1999. המשתתפים עברו בדיקות קוגניטיביות חוזרות במהלך עשר שנות מעקב.

החוקרים מצאו כי המדדים הקוגניטיביים התדרדרו בכל הקטגוריות (זיכרון, הסקת מסקנות ושטף סמנטי ופונמי), למעט אוצר מילים; הירידה הייתה מהירה יותר בנבדקים מבוגרים יותר.החוקרים כותבים כי מהעדויות עולה כי ההידרדרות הקוגניטיבית מתחילה לפני גיל 60, ולממצא זה השלכות נרחבות על חשיבות עידוד אורח חיים בריא, בעיקר בריאות קרדיווסקולארית, מאחר שיש עדויות רבות לפיהן מה שטוב ללב טוב גם למוח.

 

הם מוסיפים כי יש להתמקד במטופלים עם גורם סיכון אחד, או יותר, למחלות לב (השמנה, לחץ דם גבוה ורמות כולסטרול גבוהות), מאחר שעם התערבות מתאימה ניתן להגן על הלב וגם למנוע התפתחות דמנציה בשלב מאוחר יותר.

 BMJ. 2011;343. Published online January 5, 2012

 

 

הסיכון מול התועלת של איזון הדוק של לחץ הדם בחולי סוכרת (J Am Coll Cardiol)

מסקירה חדשה שפורסמה בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי איזון לחץ דם סיסטולי לערכים של מתחת ל-130 מ"מ כספית מועיל במניעת שבץ מוחי בחולי סוכרת, אך באותה שעה קשור לסיכון מוגבר לאירועים לבביים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהקווים המנחים תומכים בטיפול אגרסיבי יותר כנגד יתר לחץ דם בחולי סוכרת, עם ערכים סיסטוליים של מתחת ל-130 מ"מ כספית וערכים דיאסטוליים של מתחת ל-80 מ"מ כספית.

במחקר הנוכחי הגדירו החוקרים יעד עיקרי שכלל שילוב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי, שבץ מוחי, או אשפוז בשל אי-ספיקת לב. מהתוצאות עולה כי השיעור היה גבוה יותר משמעותית בחולים עם סוכרת, בהשוואה לחולים ללא-סוכרת (20.2% לעומת 14.2%). יעדים משניים (כל אחד מהמרכיבים של היעד המשולב , בנפרד) היו גם הם נפוצים יותר משמעותית בחולי סוכרת.

בשתי הקבוצות, הסיכון לשבץ מוחי היה גבוה יותר בשני הרבעונים העליונים מבחינת לחץ הדם הסיסטולי, בהשוואה לרבעון התחתון, אך לא נמצא קשר בין ערכי לחץ הדם הסיסטוליים בתחילת המחקר והיארעות אירועים אחרים.

כאשר החוקרים בחנו את לחץ הדם הסיסטולי תחת טיפול לפי עשירונים, הם מצאו ירידה פרוגרסיבית בהיארעות שבץ מוחי עד ללחץ דם של 115 מ"מ כספית, עם עקומה בצורת J באשר ליעדים האחרים. באשר לתמותה קרדיווסקולארית, נקודת השפל של עקומת J הייתה סביב 135.6 מ"מ כספית בחולי סוכרת וסביב 133.1 מ"מ בחולים ללא-סוכרת.

 

מהן ההשלכות של הממצאים על הטיפול? בחולים עם סוכרת וללא-סוכרת, יריד פרוגרסיבית גדולה יותר בלחץ הדם הסיסטולי לוותה בהפחתת הסיכון ליעד העיקרי (המשולב) של המחקר, רק במידה ולחץ הדם הסיסטולי בתחילת המחקר נע בטווח של 143-155 מ"מ כספית.

 

החוקרים מוסיפים כי סביב לחץ דם סיסטולי ראשוני של 130 מ"מ כספית, או מתחת לו, יש להקפיד על מתן טיפול נגד יתר לחץ דם באופן זהיר, בשל סיכוי להשפעות לבביות לא-רצויות, העשויות לסתור את התועלת של איזון אגרסיבי של לחץ הדם בהורדת הסיכון לשבץ. באשר ללחץ דם דיאסטולי, אותה המלצה תקפה בנוכחות ערכים של 67 מ"מ כספית ומטה.

 

לאור מורכבות הנושא החוקרים סבורים שאין ספק כי דרושים מחקרים נוספים בנושא.

 J Am Coll Cardiol 2012;59:74-83


הנחיות תומכות בבדיקות סוכר בדם לכל החולים המאושפזים (J Clin Endocrinol Metabol)

הנחות קליניות חדשות מטעם ה-Endocrine Society, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, ממליצות על השלמת בדיקת רמות סוכר בדם לכל החולים בעת אשפוזם לבית החולים, ומתן  טיפול אופטימאלי בהיפרגליקמיה בחולים שאינם נדרשים לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרגליקמיה בעת האישפוז מלווה באשפוז ממושך יותר, עליה בשיעורי היארעות זיהומים ותמותה בחולים מאושפזים, שאינם במצב קריטי. ההנחיות החדשות כוללות המלצות קונצנזוס של מומחים בתחום לטיפול בהיפרגליקמיה בחולים מאושפזים.

 

ההמלצות הספציפיות בהנחיות כוללות:

·         ·         בכל החולים, ללא תלות באבחנה קודמת של סוכרת, יש להשלים בדיקות להערכת ריכוז הסוכר בדם בעת קבלתם. בחולים מאושפזים עם סוכרת או היפרגליקמיה (גלוקוז מעל 140 מ"ג לד"ל) יש להשלים בדיקות להערכת רמות HbA1c במידה ולא נערכו ב-2-3 חודשים האחרונים.

·       בחולים מאושפזים שאינם במצב קריטי, יעד ערכי סוכר לפני-ארוחה הוא מתחת ל-140 מ"ג לד"ל ויעד רמת סוכר בבדיקת דם אקראית הוא פחות מ-180 מ"ג לד"ל. יש להעריך מחדש את הטיפול לסוכרת כאשר רמות סוכר עומדות על מתחת ל-100 מ"ג לד"ל ולעדכנו כאשר הרמות מגיעות אל מתחת ל-70 מ"ג לד"ל.

·         יש להתאים את היעדים הגליקמיים בהתאם למצב הקליני, עם איזון הדוק יותר של חולים שאינם מועדים להיפוגליקמיה, וערכים גבוהים יותר (מתחת ל-200 מ"ג לד"ל) בחולים עם מחלה סופנית או תוחלת חיים מוגבלת, או חולים בסיכון להיפוגליקמיה.

·         בחולי סוכרת המטופלים באינסולין בביתם מומלץ מתן משטר טיפול בזריקות תת-עוריות של אינסולין, במהלך אשפוזם.

·         למניעת היפרגליקמיה בתר-ניתוחית, בכל החולים עם סוכרת מסוג 1 ובמרבית החולים עם סוכרת מסוג 2 העוברים ניתוח, מומלץ טיפול תוך-ורידי רציף באינסולין או טיפול באינסולין בזאלי בזריקות תת-עוריות עם בולוס אינסולין לפי הצורך.

·       בכל החולים עם ערכי סוכר גבוהים (מעל 140 מ"ג לד"ל) בקבלתם, ובכל החולים המקבלים הזנה אנטרלית או פראנטרלית, מומלץ ניתור עם בדיקות סוכר בדם קפילארי, ללא תלות בהיסטוריה של סוכרת. המלצה דומה קיימת עבור חולים המקבלים טיפולים הכרוכים בהיפרגליקמיה, דוגמת סטרואידים או Octreotide.

·         לפחות 1-2 שעות לפני הפסקת טיפול בעירוי תוך-ורידי רציף של אינסולין, יש להעביר את כל החולים עם סוכרת מסוג ומסוג 2 לטיפול במשטר אינסולין בזריקות תת-עוריות.

  J Clin Endocrinol Metabol. 2012;97:16-38


מה בין טיפול באספירין ובין חומרת ניוון מקולארי גילי? (Ophthalmology)

במאמר שפורסם בכתב העת Ophthalmology מדווחים חוקרים על מחקר חדש ממנו עולה קשר בין הסיכון לניוון מקולארי גילי מוקדם וניוון מקולארי גילי רטוב מאוחר -  ובין טיפול תדיר באספירין, כאשר הסיכון עולה עם העלייה בתדירות נטילת הטיפול התרופתי.

החוקרים מזהירים לנקוט משנה זהירות במתן אספירין לחולים עם AMD (Age-related Macular Degeneration), העשויים לקבל את הטיפול למצבים אחרים, דוגמת מניעת מחלות לב וכלי דם.

לאחר תקנון לערפלנים שונים, כולל גיל, מין, השכלה, עישון, מדד מסת גוף, סוכרת, מחלות לב וכי דם, אנגינה, כולסטרול ולחץ דם סיסטולי, טיפול יומי באספירין לווה בעליה של למעלה מפי שתיים בסיכון לניוון מקולארי גילי רטוב, בהשוואה לסיכון בחולים שלא נטלו מעולם אספירין.

המחקר כלל 4691 משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה, שנבחרו באקראי משבע מדינות ברחבי אירופה.

חולים שקיבלו טיפול יומי באספירין היו מבוגרים יותר, עם שכיחות נמוכה יותר של מעשנים וערכים נמוכים יותר של לחץ דם וכולסטרול, אך עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות לב וכלי דם ואנגינה.

מבין כל המשתתפים, 36.4% אובחנו עם AMD מוקדם ו-3.3% אובחנו עם AMD מאוחר, מבין אלו, כשני שליש סבלו מניוון מקולארי רטוב ורק שליש סבלו מניוון מקולארי יבש. החוקרים מדווחים על קשר בין טיפול באספירין לעיתים קרובות ובין דרגה גבוהה יותר של ניוון מקולארי גילי. שליש מהמשתתפים עם ניוון מקולארי רטוב נטלו אספירין כל יום, זאת בהשוואה ל-16% מהביקורות בלבד.

החוקרים מסכמים וכותבים כי על הציבור להבין כי לאספירין, הנמכר בחלקים מסוימים ברחבי העולם ללא מרשם רופא, יש תופעות לוואי, בהן גם ניוון מקולארי גילי.

Ophthalmology. 2012;119:112-118

 

התועלת המיידית והמאוחרת של טיפול ביתר לחץ דם בקשישים  (BMJ)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר HYVET (Hypertension in the Very Elderly Trial), ממנו עולות עדויות לתועלת במתן טיפול בקשישים בגיל 80 ומעלה עם יתר לחץ דם, עם הפחתת שיעורי התמותה הכוללת והפחתת שיעורי התמותה על-רקע אירועים קרדיווסקולאריים.

למרות תקופת המעקב הקצרה (ממוצע של 2.1 שנים), נרשמה ירידה של 21% בשיעורי התמותה (p=0.019) וירידה של 34% בשיעור האירועים הקרדיווסקולאריים (p<0.001). החוקרים הסכימו כי נדרשת הארכה של המחקר לאיסוף מידע נוסף.

במחקר ההארכה נכללו רק משתתפים שקיבלו טיפול כפל-סמיות בתום המחקר המרכזי, ו-91% מהם הסכימו לקחת חלק במחקר . אילו בקבוצת ההתערבות הפעילה לאיזון לחץ דם (Indapamide במינון 1.5 מ"ג (עם Perindopril במינון 2-4 מ"ג במידת הצורך)) המשיכו בטיפול זה, בעוד שאלו שהיו קודם בקבוצת הפלסבו עברו לקבלת טיפול פעיל. בשלב ההארכה ביקשו החוקרים להגיע לאותו יעד של לחץ דם של מתחת ל-150/80 מ"מ כספית. היעד העיקרי היה כל אירוע של שבץ מוחי; תוצאים אחרים כללו תמותה כוללת, תמותה קרדיווסקולארית ואירועים קרדיווסקולאריים.

לאחר שישה חודשים, ההבדל בלחצי הדם בין שתי הקבוצות היה 1.2/0.7 מ"מ כספית. מהשוואת חולים שקיבלו טיפול פעיל קודם לכן ואלו שהיו קודם לכן בקבוצת הפלסבו, לא עלו הבדלים משמעותיים מבחינת שיעורי השבץ המוחי או אירועים קרדיווסקולאריים.

החוקרים זיהו הבדלים בשיעורי התמותה הכוללים (47 מקרי תמותה; HR = 0.48, p=0.02) ובשיעורי התמותה הקרדיווסקולארית (11 מקרי תמותה, HR = 0.19,  p=0.03).

בעקבות הממצאים, החוקרים כותבים כי בחולים קשישים מאוד עם יתר לחץ דם ישנה תועלת מיידית לטיפול. העובדה שההבדלים בשיעורי התמותה הכוללת ובשיעורי התמותה הקרדיווסקולארית נותרו לאורך זמן, מחזקת את היתרונות של הטיפול ותומכת בהתערבות מוקדמת וארוכת-טווח.

BMJ 2012; 344: d7541


מה בין צריכת בשר אדום ובין הסיכון למחלות ממאירות של הכליה? (Am J Clin Nutr)

באנשים הנוהגים לצרוך כמויות גדולות של בשר אדום תתכן עליה בסיכון למספר סוגים של מחלות ממאירות של הכליה, כך מדווחים חוקרים מארצות הברית במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים שבחנו את הקשר בין בשר אדום וסרטן כליה הדגימו תוצאות סותרות. במחקר הנוכחי, הם התבססו על נתונים אודות קרוב לחצי מיליון מבוגרים בארצות הברית, בגיל 50 ומעלה, שעברו סקירה להערכת ההרגלים התזונתיים, כולל צריכת בשר, ולאחר מכן היו במעקב למשך תקופה ממוצעת של תשע שנים.

בקרב המשתתפים בחמישון העליון של צריכת בשר אדום – כארבע אונקיות ביום – נרשמה עליה של 19% בסיכון לאבחנה של סרטן כליה, בהשוואה לאלו בחמישון התחתון, שאכלו פחות מאונקיה ביום.

כאשר החוקרים התמקדו בסוגים הנפוצים ביותר של גידולי כליה, הם מצאו כי הקשר בין צריכת בשר אדום וממאירות היה בולט יותר במקרים של גידולים פפילארים, אך לא הודגמה השפעה במקרים של גידולי Clear Cell Carcinoma.

בחולים שאכלו את הכמויות הגדולות ביותר של בשר עשוי-היטב וברביקיו, ולכן אלו עם החשיפה הרבה ביותר לכימיקאלים קרצינוגניים מתהליך ההכנה, היו בסיכון מוגבר לסרטן כליה, בהשוואה לאלו שלא צרכו בשר אדום שהוכן באופן זה.

בשלב זה, הם משערים כי ע"י ניתן להפחית את כמות הכימיקאלים עקב הכנת הבשר ע"י הימנעות מחשיפה ישירה של הבשר ללהבה פתוחה או משטח מתכת לוהט, הפחתת זמן הבישול ושימוש במכשיר מיקרוגל לבישול חלקי של הבשר לפני חשיפה לטמפרטורות גבוהות.

 Am J Clin Nutr 2011

 

חולי סוכרת בסיכון מוגבר לסיבוכים לאחר PCI לטיפול ב-STEMI (מתוך Am J Cardiol)

ממחקר חדש עולה כי עבור שלושה מבין ארבעה סיבוכים לאחר הכנסת תומכן לטיפול באוטם לבבי עם עליות מקטע ST (STEMI או ST-segment Elevation Myocardial Infarction), הסיכון גבוה יותר בחולי סוכרת, בהשוואה לחולים ללא סוכרת.

במהלך שלוש שנות מעקב, שיעורי תרומבוזיס של התומכן היו דומים בחולי סוכרת וחולים לא-סוכרתיים. עם זאת, בחולי סוכרת נרשמה שכיחות גבוהה יותר של התקפי לב, צורך ברה-וסקולריזציה של נגע המטרה או תמותה.

 

החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר Western Denmark Heart Registry אודות 3,655 חולים לאחר Primary PCI (Primary Percutaneous Coronary Intervention) עם השתלת תומכן עקב STEMI, כולל 316 חולי סוכרת.

המאגר לא כלל מידע אודות טיפולים תרופתיים שקיבלו החולים טרם אשפוזים ולאחר שחרורם, סוג ומשך הסוכרת, מאפייני הטיפול בסוכרת, או רמת איזון הסוכרת.

החוקרים מדווחים כי שכיחות תרומבוזיס של התומכן עמדה על 1.6% בחולי סוכרת ו-1.5% בלא-סוכרתיים. שיעורי תרומבוזיס חריף, תת-חריף ומאוחר היו דומים בשתי הקבוצות, וכ גם שיעורי תרומבוזיס ודאי, סביר או אפשרי.

עם זאת, בהיבטים אחרים, בחולי סוכרת התוצאות היו גרועות יותר. שיעור גבוה יותר משמעותית של חולי סוכרת פיתחו אוטם לבבי (14.1% לעומת 5.8%, יחס סיכון מתוקן של 2.56) ורה-וסקולריזציה של נגע המטרה (12.1% לעומת 8.7%, יחס סיכון מתוקן של 1.55).

שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים כפליים בחולי סוכרת (23.7% לעומת 12.6%, יחס סיכון מתוקן של 2.03), ושיעורי התמותה הלבבית במהלך 30 הימים הראשונים לאחר PCI היו גבוהים כמעט פי שלוש (11.7% לעומת 4.2%, יחס סיכון מתוקן של 2.84).

 

תמותה לבבית לאחר שלוש שנים הייתה נפוצה כפליים בחולי סוכרת (15.8% לעומת 6.9%, יחס סיכון מתוקן של 2.41).  שיעורי התמותה הלא-לבבית לאחר שלוש שנים היו גבוהים יותר משמעותית בחולים עם סוכרת (7.0% לעומת 4.8%, יחס סיכון מתוקן של 1.6).

 

ההבדלים בשיעורי התמותה מכל-סיבה, תמותה לבבית ותמותה לא-לבבית, נעלמו במהלך שני השליש האחרונים של תקופת המעקב, כאשר ייעצו לחולים להפסיק את הטיפול הכפול בנוגדי-טסיות.

 

החוקרים מציינים כי מחקרים אקראיים ומחקרים אחרים הוכיחו כי קיים קשר בין סוכרת ובין הפרעה בזילוח, אמבוליזציה דיסטאלית ושיעורי תמותה גבוהים יותר לאחר PCI עקב STEMI, אך הם מוסיפים כי מחקרים אקראיים לעיתים חושפים תוצאות שונות מאלו שבאוכלוסיה הכללית.

 

בשלב זה, Primary PCI עודנו טיפול הרה-פרפוזיה המועדף בחולי סוכרת. אך אחד היעדים העיקריים הינו לזהות גישות טיפול אחרות, המשפרות את הפרוגנוזה של החולים, כולל הגדלת הזילוח המיקרווסקולארי בשריר הלב האיסכמי.

 Am J Cardiol 2011

 


סגור חלון