Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/05/2012 בקיצור נמרץ - המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של אפריל 2012

עדויות נוספות לתועלת הקוגניטיבית של תרופות ממשפחת ARB (מתוך Arch Intern Med)

מתוצאות מחקר חדש עולות עדויות נוספות לפיהן לטיפול כנגד יתר לחץ דם בתרופות ממשפחת ARB (Angiotensin Receptor Blocker) השפעה חיובית על התפקוד הקוגניטיבי של קשישים עם ליקוי קוגניטיבי מוקדם.

לדברי החוקרים, זהו המחקר הראשון שהדגים תועלת לטיפול ב-ARB על התפקוד הקוגנטיבי, באופן ספציפי. כמחצית מהמבוגרים עם יתר לחץ דם סובלים מקשיים בתפקוד הקוגנטיבי וחלק גדול מהחולים מפתחים דמנציה. מעדויות שפורסמו לאחרונה עולה כי מערכת רנין-אנגיוטנסין משחקת תפקיד חשוב בקשר בין יתר לחץ דם ובין התפקוד הקוגניטיבי. במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשערה כי טיפול כנגד יתר לחץ דם המבוסס על תרופות ממשפחת ARB עדיף על תרופות אחרות כנגד יתר לחץ דם בכל הנוגע להגנה על התפקוד הקוגניטיבי. הם בחנו את ההשערה במסגרת מחקר אקראי, כפל-סמיות, בן 12 חודשים, שכלל 53 חולים עם יתר לחץ דם  ועדות להפרעה בתפקוד הקוגנטיבי לפי מבחן ציור שעון. לאחר הפסקת הטיפול כנגד יתר לחץ דם, החולים חולקו באקראי לטיפול בתרופה ממשפחת ARB (Candesartan, 20 חולים), טיפול בתרופה ממשפחת מעכבי ACE (Lisinopril, 18 חולים) או משתן (Hydrochlorothiazide, 15 חולים).

בתחילת המחקר, לחץ הדם הסיסטולי עמד על מעל 140 מ"מ כספית ולחץ הדם הדיאסטולי היה מעל 90 מ"מ כספית. שלושת הטיפולים כנגד יתר לחץ דם נסבלו היטב והביאו לירידה יעילה בלחץ הדם; לאחר התקנון לגיל ומשתנים בסיסיים במבחן מיני-מנטל, בחולים שטופלו ב-Candesartan נרשם השיפור הגדול ביותר במבחנים להערכת התפקוד הקוגנטיבי.

לדברי החוקרים, במידה והממצאים יאושרו במחקר גדול יותר, אזי ARB עשויים לשמש כטיפול התרופתי  האופטימאלי כנגד יתר לחץ דם בקשישים עם יתר לחץ דם וליקוי קוגניטיבי.

Arch Intern Med. 2012;172:442-444


מה בין מדד ההסתיידות בעורקים הכליליים ובין הסיכוי לירידה במשקל ונטילת טיפול בסטטינים? (מתוך הכנס המדעי מטעם ה-American College of Cardiology)

משני מחקרים חדשים שהוצגו בכנס המדעי מטעם ה-American College of Cardiology עולה כי בחולים עם מדד הסתיידות גבוה בעורקים הכליליים (Coronary Artery Calcium אן CAC בקיצור) המוטיבציה למלא אחר המלצות הרופא גבוהה יותר לאחר שהמדד ומשמעותו מוצגים ומוסברים להם ע"י הרופא המטפל.במסגרת הכנס הוצגו שני מחקרים אודות חולים להם הראו הרופאים את נתוני ההדמיות בבדיקת ה-CT להערכת הקלציום בעורקים הכליליים. לאחר שצפו בהדמיות, בקרב החולים עם המחלה החמורה ביותר תועדה הנכונות הרבה יותר לדבוק בטיפול בסטטינים ולרדת במשקל.

במחקר שכלל 2100 משתתפים שנטלו סטטינים, שאלוני מעקב גילו כי רק 36% מהחולים עם מדד CAC של 0 הקפידו על היענות לטיפול בסטטינים.  עם זאת, רק למעלה ממחצית החולים עם מדד של 1-400 וקרוב ל-60% מהחולים עם מדד של מעל 400 (חמור) הקפידו על ההיענות למשטר הטיפול בסטטינים (P<0.001). לאחר תקנון לגיל, מין וגזע, בחולים עם מדד CAC כלשהו הסיכוי להקפיד על משטר הטיפול בסטטינים היה גבוה כפליים, ובחולים עם מדד חמור נרשמה עליה של פי 2.6 בסיכוי להקפדה על ההיענות לטיפול, בהשוואה לחולים עם מדד CAC  אפסי.

במחקר השני נכללו 518 משתתפים שצפו בבדיקת ה-CT שהדגימה את ההסתיידויות בעורקים הכליליים שלהם והחוקרים מצאו כי בחולים עם מדד CAC אפסי הסיכוי לירידה במשקל היה נמוך יותר משמעותית, בהשוואה לאלו עם מדד גבוה. בדומה למחקר הקודם, לאחר תקנון לגיל, גזע ומין, החוקרים מצאו כי בחולים עם מדד CAC כלשהו נרשם סיכוי גבוה כפליים לרדת במשקלם, בהשוואה לאלו עם מדד אפסי. החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי כאשר החולים נחשפים לתמונה האמיתית, חל שינוי משמעותי בהתייחסותם וניתן להביא לשיפור שיעורי ההיענות מצידם.

מתוך הכנס המדעי מטעם ה-American College of Cardiology 

 לידיעה במדסקייפ


מה בין צריכת אלכוהול ובין שיעורי התמותה לאחר התקף לב? (Eur Heart J)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת European Heart Journal עולה כי בגברים הנוהגים לשתות שתי כוסות משקה אלכוהולי בכל יום, לאחר ששרדו התקף לב, שיעורי התמותה עקב מחלות לב או סיבות אחרות, נמוכים יותר בהשוואה לאלו שאינם שותים כלל אלכוהול ואלו הנוהגים לשתות אלכוהול בכמות רבה יותר.

החוקרים התבססו על נתונים ממחקר Health Professionals Follow-Up Study ועקבו אחר כ-1800 גברים ששרדו התקף לב בין השנים 1986-2006, עם מעקב שנמשך עד 20 שנים. במהלך תקופת המעקב נרשמו 486 מקרי תמותה.

לדברי החוקרים, אעפ"י שצריכת אלכוהול מתונה (10-29.9 גרם ביום) מלווה בסיכון נמוך יותר למחלות לב ושיעורים נמוכים יותר של תמותה מכל-סיבה באוכלוסיות בריאות, הנתונים בחולים לאחר אוטם-לבבי מוגבלים וסותרים.

במחקר הנוכחי הודגמה תועלת ברורה לשתיית אלכוהול בכמות מתונה בחולים לאחר אוטם לבבי. יחס הסיכון המתוקן לתמותה מכל סיבה עם צריכת אלכוהול מתונה, בהשוואה לאו שלא שתו כלל אלכוהול, עמד על 0.66. באשר לאלו ששתו אלכוהול בכמות מעטה (0.1-9.9 גרם אלכוהול ביום), יחס הסיכון עמד על 0.78. באלו ששתו אלכוהול בכות רבה (30 גרם ומעלה ביום), יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה עמד על 0.87. הנתונים לקחו בחשבון את הגיל בעת האבחנה, שאלוני מעקב, הרגלי עישון, מדד מסת גוף, פעילות גופנית, יתר לחץ דם, תרופות להורדת שומנים בדם, טיפול באספירין ואי-ספיקת לב. כאשר לקחו בחשבון תמותה קרדיווסקולארית, התועלת של שתיית אלכוהול מתונה הייתה בולטת יותר, עם יחס סיכון מתוקן של 0.58, בהשוואה ל-0.74 עם שתייה מעטה ו-0.98 עם שתייה מרובה.

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מוכיחים בבירור את התועלת ארוכת-טווח של שתיית אלכוהול מתונה בגברים ששרדו התקף לב, עם ירידה בסיכון לתמותה מכל-סיבה ותמותה קרדיווסקולארית.

Eur Heart J. Published online March 28, 2012

 

שימוש ב-CT אנגיו בחדר מיון במטופלים המוערכים כבעלי סיכון נמוך-בינוני ל-ACS הוא בטוח ויעיל (NEJM)

מחקר חדש מה-NEJM מדווח כי שימוש ב-CT אנגיו בחדר מיון במטופלים המוערכים כבעלי סיכון נמוך-בינוני לאירוע קורונרי חד (ACS) הוא בטוח ומביא לזירוז שיחרור של מטופלים רבים שאחרת היו מתאשפזים שלא לצורך.  המחברים מסבירים ברקע ששיעורי האישפוז של מטופלים המגיעים לחדר מיון עם חשש ל-ACS הם גבוהים, למרות שאצל מרבית המטופלים הללו נמצא שבסופו של דבר הסימפטומים לא היו קשורים לאירוע לבבי.

שימוש ב-CT אנגיו ידוע כבעל ערך ניבוי שלילי גבוה באיבחון מחלה כלילית, אך בטיחות השימוש בו לצורך קבלת החלטה לשחרר מטופלים מחדר מיון טרם נבחנה באופן יסודי מספיק, ולכן ביקשו החוקים לבחון יעילות ובטיחות של גישה זו.  החוקרים חילקו באופן אקראי מטופלים שהוערכו כבעלי סיכון נמוך עד בינוני ל-ACS במיון ביחס של 2:1 לעבור CT אנגיו או להמשיך בתהליך הבדיקה והטיפול המסורתיים.  המחקר נערך ב-5 מרכזים בארה"ב. המטופלים היו מעל גיל 30 עם ציון סיכון של בין 0 ל-2 לאוטם שריר הלב או תסחיף, וסימפטומים או סימנים המצדיקים המשך בדיקה.

יעד המחקר המרכזי היה הבטיחות, שהוערכה בתת הקבוצה עם מימצא שלילי של ה-CT אנגיו, שהוגדרה בהעדר MI או מוות קרדיאלי במהלך 30 יום שלאחר ההגעה למיון.  השתתפו במחקר 1370 מטופלים, מהם 908 עברו את ה-CT אנגיו, ו-462 קיבלו את הטיפול המסורתי במיון.

הפרמטרים הבסיסיים של המשתתפים בשתי הקבוצות היו דומים.  מתןך 640 המטופלים שהיו עם תוצאה שלילית של CT אנגיו, לא היה אף מקרה אחד של תמותה או MI במהלך 30 הימים שלאחר הבדיקה.

 

בהשוואה למטופלים בקבוצה שקיבלה טיפול מסורתי, שיעור גבוה יותר של מטופלים בקבוצת ה-CT אנגיו שוחררו מחדר מיון ללא צורך באישפוז (49.6% לעומת(  22.7%. גם משך השהייה היה קצר יותר (18 שעות בממוצע לעומת 24.8 שעות עם הבדל מובהק סטטיטי).

כמו כן היה שיעור גבוה יותר של זיהוי מחלה כלילית בקבוצת ה-CT אנגיו : 9% לעומת 3.5% .   החוקרים מסכמים ששימוש באסטרטגיית ה-CT אנגיו בחדר מיון במטופלים עם סימפטומים קרדיאלים המוערכים כנמצאים בסיכון נמוך-בינוני ל-ACS הוא בטוח ומזרז שיחרור מחדר מיון של מטופלים רבים שהיו לחילופין מתאשפזים שלא לצורך.

( March 26, 2012 (10.1056/NEJMoa1201163


מה בין צריכת שומן טראנס בדיאטה ובין התנהגות אגרסיבית? (PLoS ONE)

ממחקר חדש שפורסם בכתב העת PLoS One עולה קשר בין צריכת חומצות שומן טראנס בתזונה ובין התנהגות אגרסיבית ואי-שקט.

מחקר החתך כלל 945 מבוגרים ומספק את העדות הראשונה לקשר בין צריכת שומן טראנס ובין התנהגות שלילית המשפיעה על אחרים, החל מחוסר סובלנות ועד להתנהגות אגרסיבית גלויה.

החוקרים התבססו על הנתונים התזונתיים והערכות ההתנהגות במטרה לבחון את הקשר בין צריכה תזונתית של חומצות שומן טראנס ובין התנהגות אגרסיבית ואי-שקט.

המשתתפים שנבדקו בין השנים 1999-2004, לא נטלו טיפול בתרופות נגד שומנים בדם וערכי כולסטרול מסוג LDL לא היו קיצוניים, הם לא סבלו מסוכרת, HIV, מחלה ממארת או מחלת לב. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 57 שנים, 68% היו גברים. הצריכה היומית הממוצעת של שומן טראנס הייתה 3.49 גרם.

החוקרים אספו נתונים תזונתיים באמצעות שאלוני תזונה; הם אספו מידע אודות ההתנהגות ומעשים אגרסיביים כלפי עצמם, אחרים וחפצים, באמצעות כלים מתוקננים, כולל מדד OASMa (Overt Aggression Scale Modified – Aggression subscale), LHA (Life History of Aggression), CTS (Conflict Tactics Scale), חוסר-סבלנות ואי-שקט.

מהתוצאות עולה כי במשתתפים שצרכו כמות גבוהה יותר של שומן טראנס בדיאטה, כל אחד מהמדדים הללו היה גבוה יותר. הממצאים היו נכונים הן בגברים והן בנשים, בכל קבוצות, הגיל, באלו מתחת לגיל 40, בגילאי 40-60 ובאלו מעל גיל 60, הן בלבנים והן בבני מיעוטים.  למעשה, הקשר היה עקבי יותר מגורמים מנבאים אחרים להתנהגות אגרסיבית, שכללו מין זכר, גיל צעיר וצריכת אלכוהול.

PLoS ONE. Published online March 5, 2012

 

 הפסקת טיפול בסטטינים בחולי RA קשורה לסיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה (Arthritis Care Res )

מחקר חדש מה-Arthritis Care Res מדווח כי הפסקת טיפול בסטטינים בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית (RA) קשורה לעלייה משמעותית ומובהקת בסיכון לתמותה על רקע מחלה קרדיווסקולרית, ותמותה מכל סיבה.  מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של הפסקת טיפול בסטטינים על תמותה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה במסגרת מחקר מבוסס אוכלוסיה של חולי RA . המחברים מציינים כי חולי RA נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית מחד, ומאידך, קיים שיעור גבוה של מטופלים עם RA המפסיקים מסיבות שונות את הטיפול בסטטינים שנרשם להם.

החוקרים ביצוע מעקב אוכלוסיה אחר חולי RA שהיו תחת טיפול בסטטינים בין השנים 1996 ל-2006 . ההגדרה של הפסקת טיפול בסטטינים הייתה הפסקה של 3 חודשים ומעלה בטיפול. יעד המחקר המרכזי היה תמותה מכל המחלות הקרדיווסקולריות ויעד המחקר המשני היה תמותה מכל סיבה.  נבנה מודל חיזוי יחסי מסוג COX עם הפסקת טיפול בסטטינים כמשתנה תלוי זמן, במסגרת מודל רב משתנים שכלל התאמת גיל, מין, מחלות רקע וגורמי סיכון לתמותה ומדדי חומרת הRA -

נמצא כי במהלך 16,144 שנות מטופל, בקבוצה של 4,102 מטופלים בסטטינים, תועדו 198 מקרי תמותה קרדיווסקולרים ו-467 מקרי תמותה בכלל.  יחס הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית עבור המטופלים שהפסיקו טיפול בסטטינים היה 1.6 ו-1.79 לתמותה מכל סיבה באופן שהיה מובהק סטטיסטי.  החוקרים מסכמים כי נתוני מבוססי אוכלוסיה אלה מצביעים על כך שהפסקת טיפול בסטטינים בחולי RA קשורה עם סיכון מוגבר לתמותה ממחלה קרדיווסקולרית , ומכל סיבה. המימצאים מספקים תמיכה לחשיבות של ההיענות לטיפול בסטטינים בחולי RA שנרשם להם טיפול בסטטינים.

Arthritis Care Res. Published online March 28, 2012

 

הפחתת משקל ושיפור כושר גופני מאיטים איבוד כושר ניידות בחולי סוכרת מבוגרים (NEJM)

הפחתת משקל ופעילות גופנית גרמו להאטת ההדרדרות בכושר הניידות של מטופלים מבוגרים עם סוכרת סוג 2 , כך עולה ממחקר חדש מה NEJM -  . המחברים מציינים שסוכרת מסוג 2 גורמת לעיתים קרובות למגבלות בניידות שמחמירות עם העלייה בגיל. מטרתם הייתה לבחון אם שינוי אינטנסיבי בסגנון החיים שגורם להפחתת משקל ומשפר כושר גופני עשוי להאט את הירידה בניידות מטופלים אלה.  החוקרים חילקו באופן אקראי 5,145 מטופלים עם משקל יתר או השמנת יתר בגילים 45-74 עם סוכרת סוג 2 בין קבוצה שבה נעשה שינוי אינטנסיבי בסגנון החיים או בקבוצת תמיכה והדרכה בחולי סוכרת. נעשה שימוש במודל מרקוב סמוי לצורך איפיון מצבי נכות ורגרסיה לוגיסטית סדרתית מרובת אפקטים לצורך הערכת ההסתברות לנסיגה פונקציונלית. יעד המחקר המרכזי היה דיווח עצמי של מגבלות בתנועה, עם הערכה שנתית למשך 4 שנים.

בשנה הרביעית, מבין 2,514 המשתתפים שהיו בקבוצת ההתערבות האינטנסיבית של שינוי סגנון חים, 20.6% נמצאו כסובלים מנכות חמורה, ו-38.5% סווגו כבעלי כושר תנועה טוב. מבין קבוצת הבקרה 26.2% ו-31.9% סווגו כסובלים מנכות חמורה ובעלי כושר תנועה טוב בהתאמה.  ההתערבות בסגנון החיים גרמה לירידה של 48% בסיכון לאבד כושר ניידות בהשוואה לקבוצת הביקורת, באופן מובהק סטטיסטי (p<0.001). הירידה במשקל ושיפור הכושר הגופני (שהוערך באמצעות מבחן מאמץ על הליכון) היו באופו מובהק הגורמים המתווכים המסבירים הבדל זה בין הקבוצות.  תופעות לוואי חריגות שהיו קשורות לשינוי בסגנון החים כללו שיעור גבוה יותר של סימפטומים של כאבים ממקור שריר-שלד במהלך השנה הראשונה למעקב.

החוקרים מסכמים שהפחתת משקל ושיפור כושר גופני מאיטים את איבוד הניידות בחולי סוכרת סוג 2. 

N Engl J Med 2012; 366:1209-1217


סגור חלון