Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

30/08/2012 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של יולי 2012

האם לתוספי וויטמין D השפעה על רמות השומנים בדם? (Circulation)

ממצאי מחקר חתך גדול מאשרים את תוצאות מחקרים קודמים מהם עולה קשר בין ריכוז 25-Hydroxyvitamin D (25[OH]D) ובין רמות השומנים בדם. בחולים עם חסר וויטמין D רמות גבוהות יותר משמעותית של כולסטרול כללי, LDL וטריגליצרידים, ורמות HDL נמוכות יותר, בהשוואה לאלו ללא חסר וויטמין D.

עם זאת, למרות הקשר האמור, בסקירה במהלכה מולאו מאגרי וויטמין D לרמות אופטימאליות, כמעט בכל החולים שקיבלו תוספי וויטמין D לא הודגם שיפור מובהק סטטיסטית ברמות השומנים בדם.

בנבדקים עם רמות אופטימאליות של וויטמין D, ערכי כולסטרול כללי היו נמוכים ב-1.9 מ"ג לד"ל, בהשוואה לאלו עם חסר וויטמין D. בנוסף, ערכי LDL וטריגליצרידים היו נמוכים ב-4.5 מ"ג לד"ל ו-7.5 מ"ג לד"ל באלו עם רמות אופטימאליות של הוויטמין, בעוד שריכוז HDL היה גבוה ב-4.8 מ"ג לד"ל. כל ההבדלים הללו היו מובהקים סטטיסטית.

בהמשך, החוקרים בחנו 6260 נבדקים בהם רמות הוויטמין עלו מרמות של חסר בעת הביקור הראשוני לרמות אופטימאליות בתום המחקר. בהשוואה ל-2332 נבדקים בהם ריכוז וויטמין D היה מתחת לסף המוגדר בתחילת המחקר ובתומו, באלו בהם ריכוז הוויטמין עלה לטווח האופטימאלי נרשמה עליה ממוצעת של 0.77 מ"ג לד"ל ברמות כולסטרול כללי ושינוי לא-משמעותי ברמות LDL וטריגליצרידים. ריכוז HDL עלה ב-0.42 מ"ג לד"ל בנבדקים בהם ריכוז הוויטמין עלה לערכים אופטימאליים. החוקרים כותבים כי ההשפעות הקטנות על ריכוז כולסטרול כללי וערכי HDL, והעדר התועלת על ערכי LDL וטריגליצרידים עשוי להעיד כי רמות וויטמין D הינן סמן למצב הבריאותי וכי עולה האפשרות כי לוויטמין D אין השפעה על מטבוליזם של שומנים. הסבר נוסף להעדר ההשפעה המשמעותית הינו כי דיסליפידמיה עשויה להיות אחראית לרמות הנמוכות של וויטמין D, ולא ההיפך. 

Circulation 2012

  לידיעה במדסקייפ

 

 

ההשפעה של איזון רמות הסוכר בדם על התפקוד הקוגניטיבי בחולי סוכרת (Arch Neurol)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Archives of Neurology עולה כי איזון ירוד של רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת עשוי לתרום להחמרה בתפקוד הקוגניטיבי והידרדרות משמעותית יותר עם הזמן.

החוקרים  התבססו על נתונים ממחקר ABC (Health, Aging and Body Composition), מחקר פרוספקטיבי שהחל בשנת 1997 וכלל מבוגרים בגילאי 70-79 שנים מהקהילה. סך כולל של 3069 קשישים, בגיל ממוצע של 74.2 שנים, נכללו בסקירה. בתחילת המחקר ולאורך עשר השנים הבאות, המשתתפים השלימו את מבחני 3MS (Modified Mini-Mental State Examination) ו-DSST (Digital Symbol Substitution Test).

החוקרים קבעו את מצב הסוכרת בתחילת המחקר ושוב במהלך ביקורי מעקב. רמות HbA1c נמדדו בשנה הראשונה, לאחר 4, 6 ו-10 שנים.

בתחילת המחקר, 23.4% מהמשתתפים סבלו מסוכרת; בקרב השאר, 159 פיתחו סוכרת במהלך תקופת המעקב. במשתתפים עם סוכרת מדדי MMSE ו-DSST היו נמוכים יותר בהשוואה לאלו ללא סוכרת. בנוסף, הערכת השינוי במדדי התפקוד הקוגניטיבי הדגימה קשר דומה בין תפקוד קוגניטיבי ובין רמות HbA1c.

יתרה מזאת, בקרב משתתפים עם סוכרת מתחילת המחקר, רמות HbA1c לוו במדדים קוגניטיביים נמוכים יותר משמעותית (p=0.04).

החוקרים מציינים כי עדיין לא ברור המנגנון האחראי לקשר בין סוכרת ובין התפקוד הקוגניטיבי בקשישים, אך ייתכן כי היפרגליקמיה תורמת להפרעה הקוגניטיבית דרך מספר מנגנונים שונים. הם מוסיפים כי יש לערוך מחקרים נוספים במטרה לבחון אם בדיקות סקר טובות יותר ואיזון סוכרת טוב יותר יסייעו במניעת התפתחות דמנציה.

Arch Neurol. Published online June 18, 2012

 

 

האם טיפול בתרופות ממשפחת NSAID מעלה את הסיכון להפלות? (מתוך Obstet Gynecol)

בנשים הנוטלות טיפול בתרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs) בשלב מוקדם במהלך ההיריון לא חלה עליה משמעותית בסיכון להפלה ספונטאנית, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שכלל למעלה מ-2700 הריונות. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Obstetrics & Gynecology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה הצביעו על קשר אפשרי בין טיפול בתרופות ממשפחת NSAID ובין הפלות. עם זאת, מחקרים אלו התבססו על נתונים מבתי מרקחת, שכללו הן תרופות הנמכרות עם מרשם רופא והן תרופות הנמכרות ללא מרשם רופא, או ראיונות שנערכו במסגרת המחקרים, הנתונים להטיות שונות ולמגבלות. המחקרים עד כה התמקדו בעיקר ב-Ibuprofen או Naproxen.

כעת ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון לסיבוכים במהלך ההיריון על-רקע טיפול בתרופות ממשפחת NSAID, הנמכרות ללא מרשם רופא, בקרב נשים בשלב מוקדם בהיריון. החוקרים בחנו את הנתונים מהמדגם עבור השנים 2004-2010 והתמקדו בנטילת NSAID במהלך הטרימסטר הראשון. החוקרים מדווחים כי מבין 2780 נשים שנכללו במחקר, 1185 (43%) דיווחו כי נטל טיפול ב-NSAID בשלב מוקדם במהלך הטרימסטר הראשון להיריון. בקרב כלל המדגם, תועדו 367 הפלות ספונטאניות (13%). עם זאת, ממודלים לא-מתוקננים לא עלה קשר בין טיפול ב-NASID ובין הסיכון להפלות ספונטאניות (HR = 1.01). כמו כן, לא תואר קשר במודלים מתוקננים לגיל האם.

 

Obstet Gynecol. 2012;120:113-122


 

שכיחות מוגברת של תחלואה נלווית בחולים עם גאוט או היפראוריצמיה (Am J Med)

בחולים עם גאוט או היפראוריצמיה קיימת שכיחות מוגברת של תחלואות נלוות, כולל יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית, סוכרת והשמנת-יתר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת יולי של כתב העת American Journal of Medicine.

החוקרים אספו נתונים אודות כ-5,700 משתתפים בסקר NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey) לשנים 2007-2008, להערכת השכיחות הארצית של שמונה מחלות מג'ורית בחולים עם גאוט והיפראוריצמיה, בהשוואה לאלו ללא מחלות אלו.

החוקרים מדווחים כי 3.9% מהמבוגרים במחקר דיווחו על אבחנה של גאוט. מבין אלו, 73.9% אובחנו עם יתר לחץ דם, 71.1% עם מחלת כליות כרונית בדרגה 2, או חמור מכך, 53.3% היו שמנים, 25.7% אובחנו עם סוכרת, 23.8%) אם אבני כליות, 19.9% אובחנו עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3, או חמור מכך, 14.4% אובחנו עם אוטם שריר הלב, 11.2% סבלו מאי-ספיקת לב ו-10.4% סבלו מאירוע מוחי.

בהשוואה לנבדקים ללא גאוט, יחס הסיכויים המתוקן לגיל ומין עמד על 4.19 ליתר לחץ דם, 2.68 לאי-ספיקת לב, 2.37 לאוטם שריר הלב, 2.36 לסוכרת, 2.35 להשמנת-יתר, 2.32 למחלת כליות כרונית בדרגה 3, או חמור מכך, 2.10 לאבני כליות, 2.02 לאירוע מוחי ו-1.75 למחלת כליות כרונית בשלב 2, או חמור מכך.

החוקרים כותבים כי נותרה שאלה באשר לצורך בטיפול בחולים א-תסמיניים עם היפראוריצמיה, אך בשלב זה אין המלצה לטיפול בהיפראוריצמיה עצמה.

 

Am J Med. 2012;125:679-687

 

חסמי ביתא בעלי פעילות לבבית סלקטיבית בטוחים לשימוש בחולי COPD (מתוך Am J Cardiol)

מתוצאות מחקר חדש מקנדה, שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology, עולה כי חסמי ביתא בעלי פעילות לבבית סלקטיבית בטוחים לשימוש בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease).

לדברי החוקרים, חסמי ביתא אינם מצויים בשימוש נרחב בחולים עם COPD. כעת, הם קובעים כי נוכחות מחלת ריאות חסימתית כרונית יציבה אינה מהווה עוד התווית-נגד לטיפול בחסמי ביתא, כאשר ישנה התוויה ברורה לטיפול זה.

במטרה להעריך את נושא הטיפול בחסמי ביתא והשפעתו על התפקוד הנשימתי בחולים עם COPD, החוקרים ערכו מחקר חתך להערכת Bisoprolol אל מול פלסבו ב-27 חולים עם מחלה בדרגה בינונית-עד-חמורה. הם התמקדו במיוחד בהשפעות של חסמי ביתא בעלי פעילות לבבית סלקטיבית.

Bisoprolol לא השפיע על נפחי הריאות במנוחה, הזרימה בנשיפה, ומדדים אחרים הקשורים בהיפר-אינפלציה דינאמית. עם זאת, הטיפול לווה בצריכת חמצן נמוכה יותר, בקצב לב איטי יותר ולחץ דם נמוך יותר, בהשוואה לפלסבו, אך לא תועד הבדל ביחס שחלוף הנשימה, איוורור לדקה או מדד Borg. לא תואר גם הבדל משמעותי במשך מבחן סיבולת בין מטופלים ב-Bisoprolol ומטופלים בפלסבו.

החוקרים מציינים כי שינויים אינדיבידואליים בזמן הסיבולת עמדו בקורלציה עם שינויים ביכולת השאיפה עם Bisoprolol, עדות לכך ששינויים עדינים בתפקוד הדינאמי של דרכי האוויר עשויים להשפיע על היכולת הגופנית בחלק מהחולים.

 

Am J Cardiol 2012

לידיעה במדסקייפ

 

האם טיפול בסטטינים פחות יעיל בנשים? (Arch Intern Med)

המחלוקת סביב השאלה אם לטיפול בסטטינים תועלת פחותה בנשים, בהשוואה לגברים, עדיין לא זכתה לתשובה. מטה-אנליזה חדשה קובעת כי לסטטינים תועלת דומה במניעה שניונית של אירועים קרדיווסקולאריים בנשים ובגברים, אך ללא השפעה משמעותית על הסיכון לאירועים מוחיים ותמותה מכל-סיבה בנשים. ממצאי הסקירה פורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine.

במסגרת הסקירה נכללו 11 מחקרים מבוקרי-פלסבו, להערכת הטיפול בסטטינים למניעה שניונית, עם סך כולל של כ-43,000 משתתפים, מהם 20% היו נשים. בסיכומו של דבר, טיפול בסטטינים לווה בסיכון מופחת לאירועים קרדיווסקולאריים בנשים ובגברים. באשר לשיעורי תמותה מכל-סיבה ואירועים מוחיים, תועלת משמעותית תוארה עם טיפול בסטטינים בגברים, אך לא בנשים.

במאמר תגובה שהתייחס לנושא טענו מומחים אחרים כי הפעילות של סטטינים דומה בגברים ובנשים. לדבריהם, ייתכן כי החוקרים השמיטו חלק מהמחקרים הרלבנטיים בסקירה, והם מוסיפים כי מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה וכללו קריטריונים רחבים יותר הדגימה תועלת דומה בנשים ובגברים בכל הנוגע לתוצאות אירועים מוחיים.

 

 

Arch Intern Med 2012; 172:909-919

 

 

 קפה מגן מפני אי-ספיקת לב (Circ Heart Fail)

חקר נוסף תומך בהשפעה המגנה של צריכת קפה על הלב, לפחות כאשר מדובר בצריכה מתונה. מטה-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים, שכללו בעיקר משתתפים ללא היסטוריה של אוטם לבבי, הדגימה עקומה בצורת J בכל הנוגע להיארעות אי-ספיקת לב ביחס לצריכת קפה. הסיכון הנמוך ביותר תועד עם צריכה יומית של ארבע כוסות קפה בסגנון סקנדינבי, או שתי כוסות קפה לפי הסטנדרטים בארצות הברית. ממצאי הסקירה פורסמו בכתב העת Circulation: Heart Failure.

לדברי החוקרים, ההגנה נעלמה בהדרגה עם צריכת חמש כוסות קפה, או יותר, בכל יום. עם צריכת 10 כוסות קפה אירופאיות, או יותר, הודגם נזק אפשרי.

לאור הממצאים, יש לשקול מחדש את ההנחיות למניעת אי-ספיקת לב לפיהן צריכת קפה מעלה את הסיכון לאי-ספיקת לב. המלצות אלו התבססו על העדויות הטובות ביותר שהיו זמינות באותה עת, אך לא לקחו בחשבון הבדלים אחרים בין אלו ששתו קפה ואלו שלא נהגו לשתות קפה.

ממצאי הסקירה עולים בקנה אחד עם עדויות אחרון לפיהן צריכת קפה מלווה בסיכון מופחת לסוכרת, אירועים מוחיים ומחלות אחרות.

 

החוקרים מציינים כי ההשפעה המגנה של קפה על הלב היא ככל הנראה השפעה עקיפה. הם מזכירים כי קפה עשוי להפחית את הסיכון לסוכרת, ומאחר שמדובר בגורם סיכון משמעותי לאי-ספיקת לב, ייתכן כי בעקבות זה קפה מפחית את הסיכון לאי-ספיקת לב.

 

Circ Heart Fail 2012

 

לידיעה ב-Heart

 

 

שיעורי תמותה גבוהים יותר עם סולפוניל-אוריאה בהשוואה למטפורמין (The Endocrine Society 94th Annual Meeting)

מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-94 מטעם ה-Endocrine Society עולה כי שיעורי התמותה עם טיפול ב-Glipizide, Glyburide ו-Glimerpiride, גבוהים יותר משמעותית בהשוואה למטפורמין.

 

החוקרים מסבירים כי שלוש התרופות שייכות למשפחת התרופות סולפוניל-אוריאה. לדבריהם, ישנם דיווחים סותרים בנוגע להבדלים בתכונות הפרמקולוגיות של התרופות. ממצאים אלו הובילו את החוקרים לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם הבדלים בתכונות הפרמקולוגיות מתורגמים להבדלים בסיכון לתמותה, והשנייה, האם לא היה מקום לבחון את התרופות הללו במחקרים קליניים כמשפחת תרופות יחידה.

במטרה למצוא מענה לשאלות אלו, החוקרים זיהו כ-24,000 חולים עם סוכרת מסוג 2, כולל כ-12,000 חולים עם סוכרת מסוג 2 שקיבלו טיפול מונותרפי במטפורמין, 4,325 חולים שטופלו ב-Glipizide, 4279 חולים שטופלו ב-Glyburide ו-2537 שטופלו ב-Glimepiride. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 61 שנים, 69% היו גברים.

לאחר חציון מעקב של 2.2 שנים, נרשמו 2546 מקרי תמותה במדגם כולו, כמו גם 419 מקרי תמותה בתת הקבוצה שכללה 2721 חולים עם מחלת עורקים כלילית.

מהממצאים עולה כי Glipizide, Glyburide ו-Glimepiride מלווים כולם בסיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה למטפורמין. לפיכך, במקרים בהם אין התווית-נגד למתן מטפורמין, תרופה זו תשמש כקו ראשון לאיזון רמות הסוכר בדם.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לקבוע את ההבדלים בתכונות הפרמקולוגיות של תרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה, ולהעריך את הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים ותמותה, בעיקר בחולים עם מחלת עורקים כלילית. 

The Endocrine Society 94th Annual Meeting

 לידיעה במדסקייפ

קווים מנחים לאבחנה וטיפול ב-NAFLD (מתוך Hepatology)

התערבויות אפשריות לטיפול בחלק מהחולים עם מחלת כבד שומני לא-אלכוהולית, ובאנגלית, NAFLD (Nonalcoholic Fatty Liver Disease), כוללות ירידה במשקל, ויטמין E ו/או Pioglitazone, כך עולה מההנחיות החדשות מטעם ה-AASLD (American Association for the Study of Liver Diseases), ACG (American College of Gastroenterology) ו-American Gastroenterological Association, שפורסמו במהדורת יוני של כתב העת Hepatology.

 

ההגדרה של NAFLD דורשת (1) עדות לסטיאטוזיס כבדי, בין אם באמצעי הדמיה או בהיסטולוגיה ו-(2) העדר סיבה להצטברות משנית של שומן בכבד, דוגמת צריכת אלכוהול משמעותית, נטילת תרופות סטיאטוגניות או הפרעות תורשתיות. במרבית החולים, NAFLD מלווה בגורמי סיכון מטבוליים דוגמת השמנת-יתר, סוכרת ודיסליפידמיה. NAFLD מסווגת באופן היסטולוגי ל-NAFL (Nonalcoholic Fatty Liver) ו-NASH (Nonalcoholic Steatohepatitis).

 

להלן עיקרי ההמלצות המופיעות בהנחיות החדשות:

*ירידה במשקל מביאה לרוב להפחתת סטיאטוזיס כבדי, אך  נדרשת ירידה של עד 10% במשקל הגוף לשיפור תהליך נמק-דלקתי.

*חולים עם NAFLD צריכים להימנע מצריכת אלכוהול בכמות רבה.

*וויטמין E (A-Tocopherol) במינון של 800 IU/day מביא לשיפור ההיסטולוגיה של הכבד במבוגרים לא-סוכרתיים עם NASH מוכח בביופסיה. לפיכך, יש לשקול טיפול זה כטיפול תרופתי קו-ראשון בחולים אלו, אך לא באחרים, עד לפרסום עדויות נוספות התומכות ביעילותו.

*ניתן לשקול מתן חומצות שומן אומגה-שלוש כטיפול קו-ראשון להיפרטריגליצרידמיה בחולים עם NAFLD, אך מוקדם מדי להמליץ על טיפול זה כטיפול ספציפי ל-NAFLD או NASH.

*מטפורמין אינו מומלץ כטיפול ספציפי למחלות כבד במבוגרים עם NASH.

Pioglitazone עשוי לשמש לטיפול ב-NASH בחולים עם ביופסיה המעידה על תהליך זה, אך טרם הוכחו הבטיחות והיעילות בטווח הארוך.

*אין התווית-נגד לניתוח בריאטרי בחולים שמנים עם NAFLD או NASH, אך ללא שחמת כבד. עם זאת, מוקדם מדי לשקול ניתוח Foregut כאפשרות מוכחת לטיפול ספציפי ב-NASH.

*סטטינים עשויים לשמש לטיפול בדיסליפידמיה בחולים עם NAFLD ו-NASH, אך אין לתת את התרופות כטיפול ספציפי ל-NASH, עד לפרסום ממצאי מחקרים אקראיים ומבוקרים בנושא.

*על הרופאים לחפש אחר גורמי סיכון מטבוליים ואתיולוגיות חלופיות לסטיאטוזיס כבדי בחולים עם סוגים אחרים של מחלת כבד כרונית, עם סטיאטוזיס או סטיאטו-הפטיטיס.

*יש לערוך בדיקות סקר בחולים עם צירוזיס על-רקע NASH בחיפוש אחר דליות בקיבה-וושט ולשקול להשלים בדיקות סקר ל-HCC (Hepatocellular Carcinoma) בהתאם להנחיות ה-AASLD/ACG.

*לאור חוסר ודאות סביב בדיקות אבחנתיות מסוימות, אפשרויות טיפול, יתרונות בטווח הארוך ועלות-תועלת, בדיקות סקר ל-NAFLD אינן מומלצות במבוגרים במסגרת מרפאות ראשוניות או אוכלוסיות בסיכון-גבוה המטופלים במרפאות סוכרת או השמנה.

*סקירה סיסטמית של בני משפחה של חולים עם NAFLD אינה מומלצת כיום.

*חובה לשלול אתיולוגיות אחרות לסטיאטוזיס ומחלות כבד כרוניות נפוצות בחולים עם חשד ל-NAFLD

*רמות גבוהות באופן עקבי של פריטין בדם וריוויון ברזל גבוה עשויים לדרוש השלמת ביופסיה של הכבד, בעיקר בחולים הומוזיגוטיים או הטרוזיגוטיים למוטאציות C282Y HFE (המוכרומטוזיס).

*בחולים עם טיטר גבוה של נוגדנים עצמיים ומאפיינים אחרים המכוונים למחלת כבד אוטואימונית (רמות גבוהות מאוד של אמינוטרנספרזות או רמות גלובולינים גבוהות) יש להשלים בירור מקיף למחלת כבד אוטואימונית.

*תסמונת מטבולית מנבאת נוכחות סטיאטו-הפטיטיס בחולים עם NAFLD ועשויה לכן לשמש לזיהוי חולים המועמדים לביופסית כבד.

*מדד NAFLD Fibrosis Score מסייע בזיהוי חולים עם NAFLD בסיכון מוגבר לפיברוזיס או שחמת כבד.

*יש לשקול לבצע ביופסיה של הכבד בחולים עם חשד ל-NAFLD בהם לא ניתן לשלול אתיולוגיות אחרות לסטיאטוזיס כבדי ומחלת כבד כרוניות נלוות.

 

ההנחיות מספקות גם המלצות בנוגע לטיפול וניהול ילדים עם NAFLD.

 

 

Hepatology. 2012;55:2005-2023

 

התועלת של טיפול בסטטינים בחולים עם מחלות מפרקים דלקתיות (Arthritis Rheum)

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Arthritis & Rheumatism מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש מהם עולה כי חולים עם מחלות מפרקים דלקתיות מגיבים היטב לטיפול בסטטינים, כמו חולים ללא מחלות אלו.  לדברי החוקרים, בחולים עם מחלות מפרקים דלקתיות קיים סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, הדומה בהיקפו לסיכון הקיים בחולי סוכרת. עם זאת, מדובר באוכלוסיית חולים שאינה מטופלת היטב ואין מחקרים מבוקרי-פלסבו שהתמקדו במאמצים למניעת מחלות לב וכלי דם בחולים עם מחלות מפרקים דלקתיות.

כעת הם מציגים ניתוח פוסט-הוק של נתונים משני מחקרים פרוספקטיביים מניעתיים, שבחנו מינונים שונים של Atorvastatin ו-Simvastatin בחולים עם מחלת עורקים כלילית.

שני המחקרים זיהו כללו סך כולל של 19,000 משתתפים – כולל 199 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, 46 חולים עם Ankylosing Spondylitis ו-35 חולים עם Psoriatic Arthritis, שהיו במעקב במשך חציון של כחמש שנים.

החוקרים מצאו כי הירידה ברמות שומנים אתרוגניים/ליפו פרוטאינים הייתה דומה בחולים עם ובלי מחלות מפרקים דלקתיות, עם טיפולים שונים ממשפחת סטטינים. טיפול ב-Atorvastatin במינון גבוה (80 מ"ג) הביא לירידה הגדולה ביותר בשתי הקבוצות.

בחולים עם ובלי מחלות מפרקים דלקתיות תועדה תועלת של כ-20% בסיכון לתוצאי סיום קרדיווסקולאריים עם טיפול ב-Atorvastatin במינון 80 מ"ג, בהשוואה לטיפול פחות אינטנסיבי בסטטינים. דפוס זה נותר גם לאחר תקנון למאפיינים הבסיסיים השונים בין החולים. בחולים עם מחלות מפרקים לא תוארה שכיחות גבוהה יותר של תופעות לוואי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי דרושה התייחסות לנושא מניעת מחלות לב וכלי דם בחולים עם מחלות מפרקים דלקתיות וממצאי המחקר מצרפים עדויות נוספות בנושא.

Arthritis Rheum 2012

לידיעה במדסקייפ

 

 

טיפול בוויטמין D במינון גבוה מפחית את הסיכון לשברים במרבית המטופלים (N Engl J Med)

במטופלים מעל גיל 65 הנוטלים וויטמין D במינון גבוה נרשמה ירידה של 14%-30% בסיכון לשברים, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה שהדגימה הפחתה בסיכון רק עם המינונים הגבוהים ביותר של וויטמין D. ממצאי הסקירה פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

מהממצאים עולה כי רק צריכה רבה של וויטמין D (חציון מינון יומי של 800 IU) הובילה לירידה משמעותית בסיכון לשברים, עם ירידה של 30% בסיכון לשברי ירך (HR = 0.70, p<0.001) וירידה של 14% בסיכון לשברים לא-חולייתיים (p=0.007); ירידה זו אינה תלויה במינון הטיפול בוויטמין D, קבוצת הגיל, מין או המחקר.

החוקרים ביקשו לשפוך אור על הקשר בין תוספי וויטמין D ובין הפחתת הסיכון לשברים. הם זיהו מחקרים אקראיים-מבוקרים, כפלי-סמיות, שכללו משתתפים בגילאי 65 ומעלה, להערכת טיפול פומי בתוספי וויטמין D (שנלקחו לבד או בשילוב עם קלציום), בהשוואה לפלסבו או קלציום בלבד, כולל נתונים אודות שברים בעקבות טראומה קלה , ופורסמו לפני אוגוסט 31 באוגוסט, 2011.

11 מבין 12 המחקרים כללו נתוני מקור אודות כ-30,000 משתתפים, כולל סוג ומועד השבר והתאריכים בהם המשתתפים נכנסו ועזבו את המחקר. ב-11 מחקרים, שכללו 31,022 משתתפים, המטופלים נטלו וויטמין D בתדירות יומית, שבועית, או פעם בארבעה חודשים. תוספי וויטמין D מעבר למחקר הרשמי הותרה ב-5 מבין 11 מחקרים. תוצאי הסיום כללו סיכון לשברי ירך ושברים לא-חולייתיים.

לאחר הוכחת הומוגניות ב-11 מחקרים, כמו גם הערכת הצריכה בפועל של וויטמין D, החוקרים אספו נתונים ברמת המשתתף הפרטני להערכת היארעות שברי ירך או שבר לא-חולייתי.

 

מניתוח ITT (Intent-To-Treat) עלה כי חלה ירידה לא-מובהקת של 10% בסיכון לשברי ירך (HR = 0.90). עם זאת, ההשוואה של הצריכה בפועל, הדגימה ירידה משמעותית שברי ירך בקרב משתתפים שנטלו את המינונים הגבוהים ביותר של וויטמין D.

 

בנוסף, החוקרים מדווחים כי מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי עם הצריכה הגבוהה ביותר בפועל (792-2000 IU ליממה), נרשמה ירידה בסיכון לשברי ירך כמעט בכל המטופלים בגילאי 65 ומעלה, בין אם התגוררו בקהילה או במוסד (p<0.0001). זאת בניגוד לממצאי מטה-אנליזה קודמה שמצאה כי רק במבוגרים השוהים במוסדות ישנה תועלת למתן תוספי וויטמין D.

 

בדומה, החוקרים בחנו את הנתונים משמונה מחקרים שבחנו שילוב של וויטמין D עם קלציום ומצאו כי עם מתן משולב של התוספים, חלה ירידה בסיכון לשברים במינון הגבוה ביותר של וויטמין D שניתן בפועל. מספר מחקרים קודמים שללו את החשיבות של מינון וויטמין D כאשר ניתן בשילוב עם קלציום.

N Engl J Med. Published online July 4, 2012

 

 

הערכת מדדי GFR על-בסיס רמות קריאטינין ו-Cystatin C (מתוך N Engl J Med)

בכתב העת New England Journal of Medicine פורסמו ממצאי מחקר חדש מהם עולה כי משוואה המשלבת את רמות קריאטינין ו-Cystatin C בדם מביאה להערכה טובה יותר של התפקוד הכלייתי, בהשוואה לשימוש בכל אחד מהמדדים הללו בנפרד ועשויה לסייע באישור נוכחות מחלת כליות כרונית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הערכת ערכי GFR (Glomerular Filtration Rate), המבוססת על ערכי קריאטינין בדם, משמשת באופן שגרתי; עם זאת, מדובר בהערכה לא-מדויקת, העשויה להוביל לאבחנת-יתר של מחלת כליות כרונית. Cystatin C הינו סמן חלופי להערכת GFR.

החוקרים פיתחו משוואה המבוססת על Cystatin C בלבד, או בשילוב עם קריאטינין, ששימשה במדגם כולל של 5352 משתתפים מ-13 מחקרים. משוואות אלו נבחנו לאחר מכן ב-1119 משתתפים מחמישה מחקרים שונים, בהם נמדדו ערכי GFR.

בסדרת הנתונים לתיקוף, משוואה ששילבה את קריאטינין ו-Cystatin C הביאה להערכה טובה יותר ממשוואות שהתבססו על קריאטינין או Cystatin C בלבד.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי שילוב קריאטינין ו-Cystatin C הביא להערכה טובה יותר של ערכי GFR ולסייע באישור נוכחות מחלת כליות כרונית.

 

N Engl J Med 2012; 367:20-29

 

 

התועלת של ניתוחים בריאטריים בטיפול בסוכרת מסוג 2 (מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society)

במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society הציגו חוקרים תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי מודיפיקציה של ניתוח שרוול קיבה עשויה להביא לשיפור סוכרת מסוג 2 ובמקרים מסוימים אף לנסיגה של המחלה. יתרה מזאת, נראה כי התועלת אינה מוגבלת רק לחולים הסובלים מהשמנת-יתר.

למחקר הנוכחי היו שני חלקים: בשלב הראשון, 43 חולים עם סוכרת שאינה מאוזנת היטב עברו ניתוח שרוול קיבה ועם Ileal Interposition. משך הסוכרת הממוצע עמד על 10.1 שנים ומדד מסת הגוף היה 33.2 ק"ג למטר בריבוע. 30 חולים סבלו מיתר לחץ דם, 20 אובחנו עם דיסליפידמיה ו-18 עם מיקרואלבומינוריה.

במהלך מעקב ממוצע של 20 חודשים לאחר הניתוח, החוקרים זיהו הפוגה ב-20 חולים, עם ירידה משמעותית בצורך בתרופות היפוגליקמיות פומיות ושיפור מובהק סטטיסטית במדדי איזון רמות הסוכר בדם. כמו כן, יתר לחץ דם חלף ב-27 חולים.

למעשה, כאשר החוקרים לא כללו חולים ללא השמנת-יתר, שיעורי הנסיגה עלו מ-47% ל-85%. בחלק השני של המחקר, 17 חולים עם סוכרת ממושכת יותר, בהשוואה לחולים שלקחו חלק בשלב השני, עברו ניתוח DSG (Diverted Sleeve Gastrectomy) וכן II (Ileal Transposition). ממוצע מדדי מסת הגוף של חולים אלו עמד על 29.2 ק"ג למטר בריבוע, שמונה מהם סבלו מיתר לחץ דם. לאחר תשעה חודשים, בממוצע, החוקרים מצאו כי ב-12 חולים (70.5%) חלה נסיגה. בחמשת החולים האחרים נרשם שיפור משמעותי, ויתר לחץ הדם חלף בשבעה חולים. ממצאי המחקר מצטרפים לעדויות הזמינות כיום בכל הנוגע לניתוחים בריאטריים ומנגנוני ירידה במשקל והפוגה בסוכרת מסוג 2.

 

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society

לידיעה במדסקייפ

 

 

סגור חלון