Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

30/08/2012 סיפור אישי: פרספקטיבה

לפני כמה שנים יצאתי לחופשה על שפת הים. החול – בהיר, עצי התמרים מזדקפים לשמים, מי הים הקריבי (the Caribean) חמים ממש. שחיתי על הגב והתפללתי, או מה שמקביל לתפילה אצל אדם שאינו מאמין באלוהים. "אנא, בפעם הבאה תדאג שאהיה מרוכז יותר. שלא אחזור על טעות זאת פעם נוספת".

רפואה קלינית משמעותה – דאגות. וטוב שכך. מה שמפריע לי הכי הרבה הוא שאני לא מרוכז. שגרה נשארת שגרה, והראש שלי בעניינים אחרים.

לפני צאתי לחופשה ראיתי תינוק שאמו עמדה לקחת אותו להאיטי לבקר אצל הסבא והסבתא. אני רשמתי לו את התרופות הדרושות למניעת מלריה. התינוק לקה במום לב מלידה וקיבל טיפול בדיגוקסין. אני הסברתי לאם כמה דיגוקסין עליה לקחת שיהיה מספק לכל החופשה, הצעתי שתחפש רופא ילדים בהאיטי לכל צרה שלא תבוא ובדקתי את התינוק כדי לשלול סימנים של אי ספיקת הלב –  ולא מצאתי.

דבר אחד שכחתי. לבדוק אם יש אינטראקציה בין הדיקגוקסין לבין הכלורוקוין (chloroquine) שרשמתי למניעת המלריה. כעבור יומיים נזכרתי לברר. והנה מצאתי כתוב שמתן כלורוקוין יכול להעלות את רמת הדיגוקסין בדם פי שניים. מומלץ לא לתת את שתי התרופות גם יחד. "שוב עשית את זה" אמרתי לעצמי "לא הייתה מרוכז. עשית טעות" השארתי הודעה אצל האם שתתקשר אלי – אך היא לא התקשרה ואני יצאתי לחופשתי.

 

בדרך כלל כאשר אני יוצא לחופשה אני דואג לפציינט אחד. הפעם הפציינט היה התינוק הזה. הודות לטיפשותי יש תינוק שברגע זה אולי מורעל בדיגוקסין. החלטתי להתקשר לרופאה בעלת ניסיון בבעיות של נסיעות בילדים. "נכון שהבעיה קיימת",  אמרה הרופאה "אך היא בעיה תיאורטית בלבד". לא דווח על אפילו מקרה אחד של הרעלה מקומבינציה זו. והייתה לך ברירה בכלל – מה עוד יכולת לעשות ? לפי דעתי החלטתך הייתה נכונה" היא הרגיעה אותי.

 

כנראה שעשיתי הדבר הנכון כי לא הייתה אפשרות אחרת. (כשחזרתי מהחופשה ראיתי את התינוק והוא לא הראה שום סימנים של הרעלה.) אך לעצמי אמרתי, בפעם הבאה תהיה מרוכז. תזהה את הבעיה כל עוד החולה בחדרך, במקום לחשוב על כמה חולים יש לך עוד לראות במרפאה ושהיום תורך להביא את הילדים הביתה מבית הספר.

 

נזכרתי בחוויה לא נעימה. הייתי אמור להדריך סטודנטית לרפואה, שנה שלישית, בבדיקת ילד בריא. רצוי – פעוט. אך אין לנו פעוט בריא במרפאה. לא חסרים מתבגרים עם בעיות שונות ותינוקות עם חום. בסוף האחות הציעה שנבדוק תינוק בן שלושה שבועות שבא למעקב משקל. הסטודנטית היססה ואני הבטחתי לה שאין לה מה לדאוג, שגם אני אבדוק את התינוק באופן יסודי. כאשר נכנסו, האם והתינוק, נדהמתי. לא בדיוק תינוק בריא אלא פג שנולד חודש לפני הזמן. נשאר בית החולים קצת יותר זמן מאשר תינוק שנולד במועד. זה היה הביקור הראשון במרפאה. האם הניקה את התינוק. היא נראתה עייפה. חייכתי לאם ולסטודנטית. "מגיע לך צל"ש שאת מניקה" אמרתי לאם ולסטודנטית " נשאל אותה כמה עזרה יש לה בבית".  בסוף ערכתי לתינוק בדיקה יסודית. פניתי לאם בדברי עידוד ועניתי על כל שאלותיה. רציתי להיות גם למופת לסטודנטית. מי יודע אולי ברבות הימים תחליט להיות רופאת ילדים במרפאה רק בגללי, כי הראיתי לה  איך להתייחס לאם בחום בביקורה הראשון בטיפת חלב.

כאשר האם עזבה את המרפאה עודדתי אותה: "את מצליחה מצויין. המשיכי להניק. אם יש שאלות התקשרי".

 

לאחר שהאם יצאה, רציתי גם להגיד מלה טובה לסטודנטית. "את עשית את זה יפה מאד. תקשרת טוב עם האם. אמרת את הדברים הנכונים. בדקת את התינוק בעדינות. נתת לאם ביטחון עצמי".

"לי עצמי" אמרה הסטודנטית " אין בכלל בטחון עצמי כאשר אני בודקת ילדים". אני מפחדת כל הזמן שמא אני עושה טעות נוראה".

"בכלל לא" עניתי לה " כאשר אני צופה בבדיקתך, ברור לי שתהיי רופאה נפלאה".

ממש הייתה מרוצה מעצמי. עודדתי את האם. נתתי ביטחון לסטודנטית.

 

ואז נזכרתי ששכחתי את העיקר.

לא שקלתי את התינוק.

 

הערת העורך: האם הרופא סבל מהפרעת קשב וריכוז ?

 

הסיפור מובא בכתב העת New England Journal of Medicine מיום 12 ביולי 2012.

 

סגור חלון