Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

13/09/2012 סיפור אישי: הכל במשפחה

לפני שנים רבות הוזמנתי לשמוע רב מפורסם שדיבר על סליחה לקראת יום כיפור.

אבל הרב לא דיבר על סליחתו של אלוהים. במקום זה הוא פסע בתוך הקהל ולקח את בתו התינוקת מזרועות אשתו אל הבימה. הילדונת החמודה הייתה כבת שנה ומתוך זרועות אביה היא חייכה אל הקהל – והלבבות נמסו. היא הסתובבה אל אביה וליטפה את לחיו בידיה הזעירות. הוא חייך אליה באהבה ובאצילות כהרגלו והחל בדרשה המסורתית על משמעותו של יום כיפור.

התינוקת, שהרגישה שתשומת ליבו של האב נדדה ממנה והלאה, התכופפה ואחזה באפו. הוא השתחרר מאחיזתה בעדינות והמשיך בדרשה. לאחר כמה דקות היא אחזה בעניבתו ותחבה אותה לפיה. כל הקהל גיחך. הרבי הציל את העניבה וחייך אל הילדה. היא הניחה את ידיה הקטנות סביב צווארו. כשהוא מתבונן בנו מעל ראש בתו, אמר הרב: "תחשבו על זה. האם יש משהו שהיא תעשה ולא תסלחו לה"? האנשים באולם הניעו את ראשיהם לאות הסכמה, כשחשבו בודאי על ילדיהם ונכדיהם. ובדיוק אז היא אחזה במשקפיו. כולם צחקו בקול.

הוא החזיר את משקפיו אל אפו וצחק גם הוא. בעודו מחייך הוא המתין לשקט וכשזה השתרר שאל:     "ומתי זה מפסיק ? מתי קשה לנו לסלוח ? בגיל שלוש ? בגיל שבע ? בגיל ארבע עשרה ? שלושים וחמש ? באיזה גיל חייב אדם להיות לפני שנשכח שכל אחד הוא ילדו של אלוהים ?"

 

הסיפור מובא מספרה  My grandfather's blessing מאת ד"ר רחל נעמי רמן, תרגמה ארנה פרייזר, מודן הוצאה לאור.

 

סגור חלון