Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 16/12/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

26/12/2012 בקיצור נמרץ – המחקרים הבולטים של המחצית השנייה של נובמבר 2012

ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים עדיף על PCI בחולי סוכרת עם מחלה כלילית -מתוך הכנס המדעי מטעם ה-American Heart Association

בחולים עם סוכרת ומחלה רב-כלית של העורקים הכליליים,  שיעורי התמותה מכל-סיבה היו נמוכים יותר משמעותית לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה לחולים לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention). הבדלים דומים תועדו עם שיעור האוטמים הלבביים הלא-פטאליים או שיעור האירועים המוחיים הלא-פטאליים.

ממצאי מחקר FREEDOM (Future Revascularization Evaluation in Patients with Diabetes Mellitus: Optimal Management of Multivessel Disease) הוצגו במהלך הכנס המדעי מטעם ה-American Heart Association ופורסמו באותה עת בכתב העת New England Journal of Medicine.

מחקר FREEDOM כלל 1900 חולים עם סוכרת ומחלה של העורקים הכליליים, מרביתם סבלו ממחלה תלת-כלית. המשתתפים עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים או PCI עם השתלת תומכן מצופה Sirolimus או Paclitaxel. ניתן היה להשתמש בתומכנים מדורות חדשים יותר, במידה ואושרו ע"י מנהל התרופות והמזון האמריקאי. טיפול נוגד-טסיות כפול הומלץ לתקופה של לפחות 12 חודשים, והחולים היו במעקב במשך לפחות שנתיים.

במהלך חציון מעקב של 3.8 שנים, תוצא הסיום העיקרי תועד ב-205 חולים בקבוצת PCI וב-147 חולים לאחר ניתוח מעקפים. שיעורי התוצא העיקרי לאחר חמש שנים היו נמוכים יותר משמעותית בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, וכך גם שיעורי התמותה מכל-סיבה ושיעור האוטמים הלבביים. שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר חמש שנים, כמו גם שיעורי האוטמים הלבביים והאירועים המוחיים עמדו על 26.6% לאחר PCI ועל 18.7% לאחר ניתוח מעקפים (ירידה של 30% בסיכון היחסי). לעומת זאת , שיעור האירועים המוחיים היה גבוה יותר משמעותית בחולים לאחר ניתוח מעקפים, בעיקר בשל עליה באירועים מוחיים בחולים לאחר ניתוח במהלך 30 הימים הראשונים. מבין האירועים המוחיים, מרביתם (87%) היו אירועים איסכמיים ו-13% היו אירועים המורגיים.

 

החוקרים מסכמים וקובעים כי בחולי סוכרת עם מחלה מורכבת, לניתוח מעקפים תועלת משמעותית בהשוואה ל-PCI. מעבר להפחתת התוצא המשולב העיקרי, ניתוח מעקפים לווה גם בירידה משמעותית בסיכון לאוטם לבבי ותמותה מכל-סיבה, בעוד ש-PCI לווה בסיכון מופחת לאירועים מוחיים. להערכתם, ניתוח מעקפים הינה הגישה המועדפת לרה-וסקולריזציה בחולים עם סוכרת ומחלה כלילית רב-כלית. 

מתוך הכנס המדעי מטעם ה-American Heart Association

לידיעה במדסקייפ


 

פעילות גופנית, גם אצל שמנים, תורמת לעלייה בתוחלת החיים (PLOS Medicine)

בשורות משמחות לבעלי משקל עודף אשר מקפידים על ביצוע פעילות גופנית: מחקר חדש המתפרסם ב-PLOS MEDICINE מצא כי הליכה מהירה במשך 75 דקות בשבוע קשורה להארכת תוחלת החיים ב-1.8 שנים, גם אם ההולך סובל ממשקל עודף. ביצוע פעילות גופנית אינטנטסיבית יותר לרבות שחייה, חדר כושר, ריצה נמצא אף כקשור להארכת תוחלת חיים של בין 3.4-4.5 שנים בהשוואה לאנשים לא פעילים פיזית

החוקרים ניתחו נתונים מיותר מ-100 מחקרים אפידמיולוגים בכדי למצוא את הקשר להפחתת הסיכון לתמותה באנשים המבצעים פעילות גופנית.

ניתוח הנתונים כלל מידע על כ-650,000 איש, בגילים בין 21-90 . החוקרים ניתחו את השפעת הפעילות על תוספת תוחלת החיים שלאחר גיל 40 , תוך שהם מנטרלים גורמי סיכון כמו עישון. 56% מהמשתתפים היו נשים, ו-96% היו לבנים. הגיל החציוני היה 61 .

החוקרים ניתחו את היקף הקלוריות המוצא במסגרת הפעילות באמצעות האקויוולנט המטבולי (MET). כך למשל, פעילות בעוצמה בינונית (כמו הליכה מהירה) דורגה כ-3 יח' MET  .

מניתוח הנתונים עלה שאף הכמות המומלצת המינימלית של פעילות גופנית שהיא בין 7.5-14.9 שעות MET בשבוע (האקויוולנטית להליכה מהירה של בין 150-299 דקות בשבוע) הביאה כאמור  לעלייה בתוחלת החיים של עד 3.4 שנים.  ברמות של 15-22 יח' MET לשבוע (שווה ערך ל-300-449 דקות הליכה מהירה ) הרווח בתוחלת החיים כבר עלה לעד 4.2 שנים.

החוקרים מציינים שהשיפור בתוחלת החיים תחת פעילות גופנית היה עקבי בכל רמות ה-BMI  של המשתתפים.

PLOS Medicine. Published online November 6, 2012. -

לדיווח במדסקייפ

 

האם לטיפול בסטטינים השפעה על שיעורי התמותה עקב מחלות ממאירות ?(N Engl J Med)

מנתונים העולים ממחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, עולה כי טיפול בסטטינים בדנמרק הביא לירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה ובשיעורי התמותה עקב מחלות ממאירות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עלו השערות לפיהן הירידה בזמינות כולסטרול עשויה להגביל את ההתרבות של תאים, הנדרשת לגדילה של תאים ממאירים ושליחת גרורות. הם בחנו את ההשערה לפיה טיפול בסטטינים הניתן עוד לפני אבחנה של מחלה ממארת, מלווה בשיעור נמוך יותר של מקרי תמותה עקב הממאירות.

החוקרים בחנו את שיעורי התמותה בחולים מכלל אוכלוסיית דנמרק, שאובחנו עם ממאירות בין השנים 1995-2007, עם מעקב עד סוף חודש דצמבר בשנת 2009.

מבין החולים בגילאי 40 ומעלה, כ-18,700 נטלו טיפול קבוע בסטטינים לפני אבחנה של מחלה ממארת וכ-277,000 מעולם לא נטלו סטטינים.

מהנתונים עולה כי יחסי הסיכון המתוקנים בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שמעולם לא נטלו סטטינים, עמדו על 0.85 לתמותה מכל-סיבה ו-0.85 לתמותה עקב ממאירות.

 

הירידה בשיעורי התמותה על-רקע מחלות ממאירות בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שלא טופלו בסטטינים, זוהתה עם כל אחד מ-13 סוגי ממאירויות.

 

לאור ממצאי המחקר, החוקרים קוראים לערוך מחקרים פרוספקטיביים להערכת ההשערה כי טיפול בסטטינים מביא להארכת ההישרדות של חולים עם מחלות ממאירות.

 N Engl J Med 2012; 367: 1792-1802

לידיעה ב-NELM

 

התועלת של תוספי ויטמין D כטיפול בסוכרת מסוג  2  Cardiovasc Diabetol-

כתב העת Cardiovascular Diabetology פורסמו תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בתוספי ויטמין D3 (2000 יחידות ליום) הביא לשיפור משמעותי בפרופיל השומנים בדם ובתנגודת לאינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2, כאשר ההשפעה הייתה בולטת יותר בנשים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חסר וויטמין D נקשר עם הפרעה בפעילות אינסולין בבני אדם, רמז לקשר עם התפתחות סוכרת מסוג 2. במחקר ההתערבותי, פרוספקטיבי הנוכחי, בחנו החוקרים את ההשפעות של תוספי וויטמין D3 על הפרופיל המטבולי של חולים סעודיים עם סוכרת מסוג 2, לפני ולאחר מתן תוספי וויטמין D למשך תקופה של 18 חודשים.

חולים עם סוכרת מסוג 2 (34 גברים ו-38 נשים) גויסו וטופלו בוויטמין D3 במינון 2000 יחידות ליום, למשך 18 חודשים.החוקרים אספו נתונים אנתרופומטריים ורמות סוכר בדם בצום (0, 6, ;12 ו-18 חודשים), לניטור רמות 25-Hydroxyvitamin D באמצעות בדיקות ELISA, ולקביעת הפרופיל המטבולי.

בכל המשתתפים נרשמה עליה משמעותית בממוצע רמות 25-Hydroxyvitamin D מתחילת המחקר לאחר 18 חודשים (p<0.001), כמו גם ברמות הסידן (2.3  מ"מול לליטר בתחילת המחקר ל-2.6 ננומול לליטר לאחר 18 חודשים, p=0.003). עוד זוהתה ירידה משמעותית בערכי LDL , וברמות טסטוסטרון כולל, כמו גם שיפור בתפקוד HOMA-Beta . מרבית השיפור שזוהה היה בולט יותר בנשים, בהשוואה לגברים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי באוכלוסיית החולים המתוארת עם סוכרת מסוג 2, עם מתן תוספי וויטמין D3 רמות 25-HydroxyvitaminD נותרו מתחת לערכים התקינים לאחר 18 חודשים מהתחלת הטיפול. עם זאת, למרות מתן תת-אופטימאלי של תוספים אלו הביא לשיפור משמעותי בפרופיל השומנים בדם, עם שינוי לטובה ביחס HDL/LDL ותפקוד HOMA-β, שינויים שהיו בולטים יותר בנשים.

Cardiovasc Diabetol. 2012;11(85)

לידיעה במדסקייפ

 

ההשפעה של צום לפני בדיקת ליפידים על התוצאות היא מועטה (Arch Intern Med )

ע"פ מחקר חדש מה-Arch Intern Med אין עוד צורך בצום לפני ביצוע בדיקות דם לצורך הערכת פרופיל ליפידים.

המחברים מציינים שלמרות שההנחיות הנוכחיות ממליצות כי לצורך בדיקת רמות ליפידים יש צורך בצום, מחקרים אחרונים הצביעו שהפרופיל הליפידי משתנה באופן מינימליסטי בלבד בתגובה לצריכת מזון, והוא עשוי להיות אף עדיף על בדיקה בצום לצורך חיזוי תוצאות קרדיווסקולריות חריגות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור את הקשר בין זמני צום לפני בדיקה ורמות הליפידים.   החוקרים ביצעו בדיקות מוצלבות של תוצאות מעבדה, לרבות משך הצום בשעות, ורמות ליפידים, למשך של 6 חודשים בקרב קבוצה רחבה של נבדקים בקהילה. התקבלו תוצאות ממס' מעבדות רפואיות.

יעדי המחקר המרכזיים היו רמות HDL כולסטרול, LDL כולסטרול, סה"כ כולסטרול, וטריגלצרידים למשכי צום שונים טרם הבדיקה החל מ-1 שעה ועד למעלה מ-16 שעות. לאתר התאמות להבדלים בגיל הנבדקים בוצעו מודלים של רגרסיות ליניאריות להערכה הרמות הממוצעות של כולסטרול כפונקצייה של זמני צום.

בסה"כ נכללו כ-209,000 אנשים (מהם כ-111 אלף נשים ו-98 אלף גברים) במחקר. הרמה הממוצעת של סה"כ כולסטרול ו-HDL כולסטרול הייתה שונה מעט בין משתתפים עם משכי צום שונים. הרמה הממוצעת של ה-LDL כולסטרול המחושב הראו שונות גדולה יותר של עד 10% בין קבוצות שונות של משכי צום, ורמות הטריגלצירידים הראו שונות של עד 20% .

מסקנת החוקרים היא שמשך צום לפני בדיקה קשור בצורה מועטה לרמות ליפידים באוכלוסיה בקהילה, דבר המצביע על כך שאין צורך בהנחיה לבצע צום לפני בדיקת ליפידים בקהילה

Arch Intern Med. 2012;():1-4. doi:10.1001/archinternmed.2012.3708.

 

חשיבות טיפול בפיבראטים חולים עם מחלת כליות כרונית (J Am Coll Cardiol)

ממטה-אנליזה חדשה עולה כי טיפול בפיבראטים הביא לשיפור פרופיל השומנים בדם ומונע אירועים קרדיווסקולאריים במטופלים עם מחלת כליות כרונית, תוך הפחתת שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית בהיקף של 40%. מהממצאים עולה עוד כי למרות עליה בריכוז קריאטינין בדם – תופעת לוואי ידועה היטב של פיבראטים – משפחת התרופות הזו אינה פוגעת בכליות בטווח הארוך ועשויה אף להועיל בחלק מהמקרים.

החוקרים מסבירים כי הממצא העיקרי הוא התועלת הקרדיווסקולארית. בעוד שפיבראטים הפחיתו את הסיכון הקרדיווסקולארי בהיקף של 9% באוכלוסייה הכללית, במחקר הנוכחי נראה כי התוצאות הרבה יותר פוטנטיות בחולים עם מחלת כליות. הסיבה לכך הינה ככל הנראה קשורה לכך שבמרבית החולים עם מחלת כליות כרונית ערכי הטריגליצרידים גבוהים וערכי ה-HDL נמוכים, וזהו פרופיל השומנים לו הטיפול בפיבראטים יעיל במיוחד.

החוקרים טוענים כי מהתוצאות עולה כי פיבראטים עשויים לשמש באופן נרחב יותר בחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה קלה עד בינונית למניעת מחלות לב וכלי דם.

עשרה מחקרים עם קרוב ל-17,000 חולים נכללו בסקירה. טיפול בפיבראטים הביא לשיפור פרופיל השומנים בחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה קלה עד בינונית. באופן ספציפי, הטיפול הפחית את ערכי כולסטרול כללי (0.32- מילימול לליטר) וטריגליצרידים (0.56- מילימול לליטר) אך לא את ערכי LDL (0.01- מילימול לליטר). הטיפול הביא לעליה בערכי HDL (0.06 מילימול לליטר).

טיפול בפיבראטים הפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג'וריים בהיקף של 30% ולירידה של 40% בתמותה קרדיווסקולארית בחולים עם מחלת כליות כרונית קלה עד בינונית, אך ללא השפעה על שיעורי התמותה מכל-סיבה.

בחולי סוכרת, פיבראטים הפחיתו את הסיכון להתקדמות אלבומינוריה בהיקף של 14%. עם זאת, ריכוז קריאטינין בדם עלה עם טיפול בפיבראטים בהיקף של 25% וירידה בערכי GFR (-2.67 mL/min/1.73m2), אך לא זוהתה השפעה על הסיכון למחלת כליות סופנית.

J Am Coll Cardiol 2012  

לידיעה במדסקייפ

 

תנגודת לאספירין קשורה לחומרה קלינית ולנפח אוטם מוחי גדול יותר במטופלים עם שבץ איסכמי (Neurology)

ע"פ מחקר חדש מ-   Neurology  תנגודת לאספירין קשורה עם חומרה קלינית גדולה יותר כתוצאה משבץ וגם לנפח גדול יותר של אוטם מוחי.  מטרת החוקרים הייתה לחקור את הקשר בין תנגודת לאספירין וחומרת מדדים קליניים ונויו-רדיולוגים במטופלים עם שבץ אקוטי.  המחקר היה פרוספקטיבי במרכז יחיד וכלל מטופלים עם שבץ איסכמי שקיבלו טיפול באספירין. נכללו 90 מטופלים עם שבץ אקוטי שקיבלו אספירין.

יעד המחקר המרכזי היה חומרה קלינית של שבץ כפי שנמדדה באמצעות ה-NIHSS וגודל האוטם המוחי כפי שנמדד באמצעות ASPECTS .  תנגודת לאספירין נמדדה באמצעות שימוש במערכת  VerifyNow .

הגיל הממוצע של המשתתפים היה 75  ו-64.4% מהם היו גברים. החציון של ה-NIHSS ו-ASPECTS היו 4 (בטווח של בין 3-10) ו-9 (טווח של 6-1 , בהתאמה.(

תנגודת לאספירין נמצאה בקרב 28.9% מהמשתתפים. יחידת ההתנגדות החציונית (ARU) לאספירין הייתה 486.0 . נמצא שכל עלייה בנקודה אחת ב  ARU- הייתה קשורה בעלייה של 0.03 נקודות ב  NIHSS - ושל 0.02 נקודות ב ASPECTS- בהתאמה.  

החוקרים מסמכים כי תנגודת לאספירין קשורה לעלייה בחומרה הקלינית של השבץ ולנפח האוטם. לדעת החוקרים, המימצאים תומכים בקיום מחקר אקראי ומבוקר בכדי לבדוק את אפשרות השימוש בטיפול נוגד טסיות חלופי במטופלים עם תנגודת לאספירין.

Arch Neurol. Published online November 19, 2012

 


עליה משמעותית בסיכון לאוטם לבבי עקב אובדן מקום העבודה (Arch Intern Med)

אובדן מקום עבודה מלווה בסיכון דומה לאוטם לבבי כמו יתר לחץ דם, סוכרת, או עישון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש. בנוסף, נראה כי קיים קשר מנה-תגובה, כאשר הסיכון לאוטם לבבי עולה עם כל אובדן עבודה נוספת. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine.

החוקרים מציינים כי ההשפעה של חוסר-תעסוקה על הסיכון לאוטם לבבי הייתה בולטת במיוחד בשנה הראשונה לאחר אובדן העבודה, עדות לכך שהסיכון קשור באירוע עצמו, ולא בגורמים ארוכי טווח.

החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר Health and Retirement Study, מדגם ארצי מייצג של מבוגרים מעל גיל 50 בארצות הברית. המדגם במחקר הנוכחי כלל כ-13,400 משתתפים בגילאי 51-75 שנים בתחילת המחקר, שדיווחו על עבודה כלשהי במהלך חייהם. הם עברו ראיונות כל שנתיים, שכללו שאלות מפורטות אודות היסטורית התעסוקה, כמו גם מידע בריאותי וסוציו-אקונומי, והיו במעקב פרוספקטיבי לאורך 18 שנים. המחקר לא כלל חולים עם אוטם לבבי טרם תחילת המחקר.

ממודל רב-משתנים עלה כי הסיכון לאוטם לבבי היה גבוה יותר משמעותית בקרב מובטלים, וכי הסיכון עלה עם כל אובדן עבודה נוסף.

למרות שהסיכון לאוטם לבבי חד היה הגדול ביותר בשנה הראשונה לאחר אובדן עבודה, חוסר-תעסוקה, מספר המקרים בהם המשתתפים איבדו את מקום עבודתם וזמן האבטלה המצטבר היו קשורים כולם באופן בלתי-תלוי עם סיכון מוגבר לאוטם לבבי, גם לאחר תקנון לגורמי סיכון סוציו-דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים, התנהגותיים, פסיכולוגיים וקליניים.

לסוג העבודה לא הייתה השפעה על הממצאים, ואובדן עבודה מרצון, דוגמת פרישה, לא לווה בסיכון מוגבר לאוטם לבבי. החוקרים מציינים כי המנגנון העומד בבסיס הקשר שתועד במחקר אינו-ידוע, אם כי נראה כי מדובר בתופעה הנובעת מהדחק הכרוך באובדן מקום העבודה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

 Arch Intern Med 2012

 לידיעה במדסקייפ

 

סגור חלון