Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 17/10/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

29/01/2013 בקיצור נמרץ – המחקרים הבולטים של המחצית השנייה של דצמבר 2012
 

מה בין מצוקה פסיכולוגית ומצב סוציו-אקונומי ובין שיעורי התמותה מכל סיבה? (Arch Intern Med)

בכתב העת Archives of Internal Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ההשפעה המזיקה של מצוקה פסיכולוגית על שיעורי התמותה גדולה עוד יותר בנוכחות מצב סוציו-אקונומי נמוך. באנשים במצב סוציו-אקונומי גבוה יותר שיעורי התמותה נמוכים יותר, גם בנוכחות מצוקה פסיכולוגית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מצוקה פסיכולוגית ומצב סוציו-אקונומי נמוך הינם גורמי סיכון ידועים לתמותה. במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון אם מצב סוציו-אקונומי נמוך מגביר את ההשפעה של מצוקה פסיכולוגית על שיעורי התמותה מכל סיבה.

מדגם המחקר כלל כ-66,000 משתתפים מ-Health Survey for England, שהיו בגילאי 35 ומעלה, ללא מחלות ממאירות או מחלות לב וכלי דם בתחילת המחקר, שהתגוררו בבתי פרטיים באנגליה בין השנים 1994-2004. מצוקה פסיכולוגית נבחנה על-פי שאלון General Health Questionnaire ומצב סוציו-אקונומי סווג לפי הרמה התעסוקתית.

 

שיעורי התמותה עמדו על 14.49 מקרים ל-1000 שנות-אדם. לאחר תקנון לגיל ומין, זוהה קשר בין מצוקה פסיכולוגית ומצב סוציו-אקונומי נמוך ובין עליה בשיעורי התמותה. מניתוח הנתונים עלה כי הקשר בין מצוקה פסיכולוגית ותמותה היה שונה עם המצב הסוציו-אקונומי (p<0.001), עם הקשר הבולט ביותר בקטגוריות מצב סוציו-אקונומי הנמוכות ביותר.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ההשפעה המזיקה של מצוקה פסיכולוגית על שיעורי התמותה גדולה עוד יותר בנוכחות מצב סוציו-אקונומי ירוד.

 Arch Intern Med. 2012;():1-6


 

ההשפעה של בנזודיאזפינים על התחלואה והתמותה של דלקת ריאות (Thorax)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Thorax   מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר , מהן עולה קשר בין בנזודיאזפינים ובין סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה עקב דלקת ריאות הנרכשת בקהילה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים בנוגע להשפעות של בנזודיאזפינים על המערכת החיסונית. בספרות הרפואית פורסמו מאמרים עם תוצאות סותרות בנוגע לקשר בין הטיפול והופעת זיהומים. במחקר הנוכחי, החוקרים בחנו את ההשפעה של שימוש בקהילה בבנזודיאזפינים על הופעת דלקת ריאות ושיעורי התמותה בעקבות הזיהום הנשימתי.

המחקר כלל קרוב ל-30,000 ביקורות וכ-5,000 מקרים של דלקת ריאות הנרכשת בקהילה. החוקרים התבססו על מאגר נתונים של חולים מבריטניה בשנים 2001-2002 ובחנו את ההשפעה של בנזודיאזפינים על התמותה בקבוצת המקרים.

מהתוצאות עולה קשר בין חשיפה לבנזודיאזפינים ובין סיכון מוגבר לדלקת ריאות (יחס סיכויים של 1.54). באופן פרטני, טיפול ב-Diazepam , Lorazepam ו-Temazepam , אך לא Chlordiazepoxide , לווה בסיכון מוגבר לדלקת ריאות הנרכשת בקהילה.

כמשפחת תרופות, החוקרים זיהו קשר בין טיפול בבנזודיאזפינים ובין עליה בשיעורי התמותה לאחר 30 ימים (יחס סיכון של 1.22) ועליה בשיעורי התמותה בטווח הארוך (יחס סיכון של 1.32) בחולים עם אבחנה קודמת של דלקת ריאות הנרכשת בקהילה.

באופן פרטני, Diazepam , Chlordiazepoxide , Lorazepam ו-Temazepam השפיעו על שיעורי התמותה בטווח הארוך בחולים אלו.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה קשר בין טיפול בבנזודיאזפינים ובין עליה בסיכון לתחלואה ותמותה עקב דלקת ריאות הנרכשת בקהילה. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקרים קליניים וחשש שעלה בנוגע להשפעות השימוש בתרופות אלו ביחידות טיפול נמרץ. החוקרים מוסיפים כי לאור השימוש הנרחב בתרופות אלו, דרושים מחקרים נוספים להערכת הבטיחות של הטיפול בהקשר של מחלות זיהומיות.

 Thorax published online, 5 December 2012   

לידיעה ב-NELM


 

טיסה נעימה: האם על כל חולה ב- COPD להצטייד בחמצן רפואי בטיסה ? ( Thorax)

חולים ב-COPD עלולים לסבול מדחק נשימתי והיפוקסמיה בזמן טיסה, בשל הלחץ הנמוך בתא הנוסעים, ולהזדקק לחמצן. בכדי לחזות האם יזדקק המטופל לחמצן בטיסה וכדי להיערך לכך מראש, יצרו חוקרים אלגוריתם טרום טיסה עבור חולים עם COPD שמאפשר לקבוע האם על המטופל לטוס עם חמצן רפואי, כך במחקר שפורסם ב-Thorax.

 במחקר נכללו כ- 100 מטופלים עם COPD שעברו מבדק סימולציה להיפוקסיה בגבהים (HAST), בדיקת סטורציה במנוחה  (SpO 2 SL) ודה סטורציה במאמץ (SpO 2 6MW) , על מנת להעריך האם יוכלו לטוס ללא עזרים, האם עליהם לעבור אבחון HAST  נוסף טרום הטיסה או שעליהם להערך מראש ולדאוג לחמצן לטיסה ללא מבדקים נוספים.

 החוקרים יצרו אלגוריתם שהתבסס על תוצאות מבדקי הסטורציה. בהנתן תוצאת SpO 2 SL הגבוהה מ-95% , בשילוב עם תוצאת SpO 2 6MWT הגבוהה או שווה ל-84% יכולים החולים לטוס ללא הערכה נוספת.

במידה וה- SpO 2 SL היה בין 92-95%,  בשילוב עם  SpO 2 6MWTנמוך מ-84%, או אם ה-  SpO 2 SL היה נמוך מ-92%, על החולים להעזר בחמצן נוסף לטיסה. 

בכל תוצאה אחרת, על המטופל לעבור את מבדק HAST.

 

החוקרים מצאו כי האלגוריתם מהווה כלי חישובי יעיל, פשוט ואמין המאפשר לקבוע האם על הסובל יםמ-COPD  לטוס עם חמצן רפואי.

לידיעה ב-Thorax


 

עליה בסיכון לפרפור פרוזדורים עם עליה בערכי TSH בנוכחות תפקוד תקין של בלוטת התריס  (BMJ)

הסיכון להופעה חדשה של פרפור פרוזדורים משתנה עם תפקוד בלוטת התריס וגבוה יותר משמעותית גם עם יתר פעילות תת-קליני של בלוטת התריס,  כלומר, כאשר רמות TSH נמוכות אינן מלוות בערכים גבוהים מהתקין של תירוקסין חופשי, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה, שפורסמו בכתב העת BMJ.

החוקרים זיהו קשר התלוי ברמת TSH בין דרגת ההפרעה בתפקודי בלוטת התריס ובין הסיכון להופעה חדשה של פרפור פרוזדורים. מהתוצאות עולה כי גם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס  מלווה בסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים.

יתרה מזאת, בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס, בין אם גלוי או תת-קליני, נרשמה ירידה בהיארעות פרפור פרוזדורים במהלך המעקב, שעמד בממוצע על 5.5 שנים. למיטב ידיעתם, החוקרים כותבים כי זהו המחקר הראשון שהדגים השפעה מגנה לתת פעילות של בלוטת התריס מפני פרפור פרוזדורים.

מדגם המחקר כלל כ-586,000 מבוגרים ללא פרפור פרוזדורים, שעברו לראשונה בדיקה של תפקודי בלוטת התריס במרפאות ראשוניות בין השנים 2000-2010. מבין אלו, כ-17,000 משתתפים (2.9%) אובחנו עם פרפור פרוזדורים במהלך מעקב של למעלה משלוש-מיליון שנות-אדם; 53% מהמקרים של פרפור פרוזדורים חדש תוארו בנשים.

בהשוואה למשתתפים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס, באלו עם יתר פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס נרשמה עליה של 30% בסיכון המתוקן להופעת פרפור פרוזדורים; הסיכון היה בולט יותר בנשים.

הממצאים החדשים לפיהם ההיארעות של פרפור פרוזדורים נמוכה יותר בחולים עם תת-פעילות גלוי ותת-קליני מעלה אפשרות מעניינת לפיה האטת קצב הלב האופיינית לתת פעילות של בלוטת התריס אינה רק מגנה מפני פרפור פרוזדורים, אלא עשוי גם להפחית את שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית.  בתת הקבוצה של חולים עם רמות תירוקסין תקינות, הסיכון להופעת פרפור פרוזדורים עלה עם ירידה בערכי TSH. 

בחולים עם תפקודי בלוטת תריס המעידים על יתר פעילות תת-קליני של בלוטת התריס, המאובחנים עם פרפור פרוזדורים, יש לשקול מתן טיפול המכוון כנגד יתר פעילות של בלוטת התריס. אך השאלה הגדולה יותר היא כיצד לטפל בחולים עם יתר פעילות תת-קליני של בלוטת התריס, ללא פרפור פרוזדורים. במידה והיו זמינים טיפולים טובים יותר, אזי ודאי היה קל יותר לטפל בחולים אלו, אך מאחר והטיפולים הזמינים פולשניים או מסוכנים, ובהעדר נתונים ברורים בנושא, הטיפול כיום מבוסס על כל מקרה לגופו.

BMJ 2012

 לידיעה במדסקייפ


 

עצימות הפעילות הגופנית משמעותית יותר מכמות הפעילות בהשפעתה על התפקוד הקוגניטיבי (Transl Psychiatry)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Translational Psychiatry  עולה כי עצימות הפעילות הגופנית חשובה מכמות הפעילות בשמירה על התפקוד הקוגניטיבי בקשישים.

 מדגם המחקר כלל למעלה מ-200 מבוגרים ומצא כי במשתתפים עם רמת עצימות הפעילות הגבוהה ביותר נרשמו מדדים גבוהים יותר משמעותית במספר מבחנים להערכת התפקוד הקוגניטיבי, כולל זיכרון עבודה, בהשוואה לאלו עם העצימות הנמוכה ביותר של פעילות גופנית.

 למרות שזוהה קשר בין סך הפעילות ושיפור התפקוד במספר מבחנים קוגניטיביים, קשרים אלו לא היו משמעותיים לאחר תקנון למספר ערפלנים. מומחים בתחום מסבירים כי זהו המחקר הראשון המדווח על קשר בין הערכת עצימות הפעילות הגופנית והתפקוד הקוגניטיבי.

החוקרים מציינים כי למרות שמחקרים רבים הדגימו קשר חיובי בין פעילות גופנית ובין התפקוד הקוגניטיבי, מרביתם התבססו על שאלונים עצמיים או סקרים ולכן ייתכנו הטיות רבות.   

מחקר AIBL (Australian Imaging, Biomarkers, and Lifestyle ) נועד להעריך מחלת אלצהיימר וכלל 1112 משתתפים מעל גיל 60. בתת המחקר בחנו החוקרים 217 משתתפים במחקר AIBL שהיו בגילאי 60-89 שנים (גיל ממוצע של 69.5 שנים).

 מתנדבים אלו ענדו מוניטור אקטיגרפיה על היד למשך שבעה ימים. לאחר מכן הם סווגו לשלישונים על בסיס עצימות הפעילות הגופנית.  כל המשתתפים עברו הערכות נוירו-פסיכולוגיות רבות בתחילת המחקר ובתומו.

 מדדים אלו כללו את מבחן זכירת ספרות במדד Wechsler Adult Intelligence Scale להערכת הקשב והריכוז, משימת קידוד ספרות להערכת זיכרון עבודה, משימת COWAT (Controlled Oral Word Association Task ) למדידת שטף דיבור ועותק RCFT (Rey Complex Figure Test ) ומשימות זיכרון במשך שלושים דקות.

 מהתוצאות עולה כי רמות פעילות גבוהות יותר לפי מדדי אקטיגרפיה היו קשורות בקשר משמעותי עם תפקוד טוב יותר במשימת קידוד ספרות, משימת שליפה ומדד RCFT (p<0.05 ). עם זאת, קשרים אלו לא נותרו מובהקים סטטיסטית לאחר תקנון לערפלנים אפשריים.

 לאחר תקנון לגורמים דוגמת גיל, מין, אלל Apolipoprotein E ומדד מסת גוף, זוהה קשר מובהק בין רמת שיא הפעילות/עצימות הפעילות הגופנית ובין מדדים חיוביים במבחנים הקוגניטיביים.

 

בנוסף, במשתתפים בשליש העליון של עצימות הפעילות הגופנית נרשמו מדדים גבוהים ב-21% במבחני RCFT , מדדים גבוהים ב-9% בזכירת ספרות וקידוד ספירות ומדדים גבוהים ב-6% במשימת RCFT , בהשוואה לשליש התחתון.

 

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לבסס את העצימות האופטימאלית של פעילות גופנית להשגת התועלת המקסימאלית לתפקוד הקוגניטיבי.

Transl Psychiatry. Published online November 20, 2012

 לידיעה במדסקייפ


 

 CBT יעיל בשילוב עם טיפול תרופתי בסובלים מדיכאון שאינם מגיבים לטיפול  (The Lancet)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), בשילוב עם הטיפול הסטנדרטי בדכאון (כולל נוגדי דכאון), יעיל בהורדת תסמיני הדכאון במטופלים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי רגיל.

 רק שליש מן המטופלים הסובלים מדיכאון מגיבים בצורה מלאה לתרופות נוגדות דיכאון. מחקר ה-CoBalT ניסה לבדוק את ההשפעה של טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) כתוספת לטיפול הסנטדרטי (כולל טיפול תרופתי) לטיפול ראשוני במטופלים הסובלים מדכאון שעמיד לטיפול, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד.

 במחקר נכללו 469 מטופלים בני 18-75, שלא הגיבו לטיפול רגיל (כלומר, היו תחת טיפול בנוגדי דכאון למשך 6 שבועות או יותר, ציונם במדד BDI היה 14 או גבוה יותר, וכן סווגו כסובלים מדכאון לפי הקריטריונים של (ICD. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות טיפול: הראשונה קיבלה טיפול סטנדרטי, והשניה טיפול סטנדרטי בשילוב עם CBT. המשתתפים היו במעקב למשך שנה.

התוצאה העיקרית שנבחנה היתה תגובה לטיפול, שהוגדרה כירידה של לפחות 50% בסימפטומים הדכאוניים (לפי מדד  BDI ) לאחר כשישה חודשים, בהשוואה למצב בתחילת המחקר.   235 משתתפים נכללו בקבוצת הטיפול הרגיל, ו-234 בקבוצת הטיפול הרגיל + CBT. לאחר חצי שנה נבדקו 90% מהמשתתפים.  כ-95 מהמטופלים (46%) בקבוצת הטיפול השניה, שכללה CBT, הראו תגובה לטיפול לאחר 6 חודשים, לעומת  46 מקבוצת הטיפול הסטנדרטי (22%).   

לסיכום, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), בשילוב עם הטיפול הסטנדרטי בדכאון (כולל נוגדי דכאון), יעיל בהורדת תסמיני הדכאון במטופלים שלא מגיבים לטיפול תרופתי רגיל.  

למחקר ב-The Lancet

 

אירועים מוחיים קלים יותר בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים תחת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים (8th World Stroke Congres   )

ממחקר של חולים עם אירועים מוחיים עם פרפור פרוזדורים עולה כי באלו שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים בעת האירוע המוחי האירועים המוחיים היו פחות חמורים, עם אשפוז קצר יותר בבית החולים ושיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שלושים ימים, בהשוואה לחולים שלא טופלו בנוגדי-קרישה פומיים. ברקע למחקר הסבירו החוקרים כי אעפ"י שפרפור פרוזדורים הינו גורם סיכון מג'ורי לאירועים מוחיים איסכמיים ונוגדי-קרישה פומיים מהווים טיפול מניעתי יעיל כנגד אירועים מוחיים על-רקע תסחיף לבבי, רק חלק קטן מהחולים עם אירועים מוחיים חדים ופרפור פרוזדורים במחקר טופל בנוגדי-קרישה בזמן האירוע המוחי.

החוקרים התבססו על מספר מאגרי נתונים מדנמרק שעקבו אחר חולים, אבחנות, טיפולים, מרשמים, סימנים חיוניים ועוד, וערכו מחקר ארצי, מבוסס-אוכלוסייה, של כלל החולים מדנמרק שאושפזו בשל אירוע מוחי חד ופרפור פרוזדורים בין השנים 2003-2009. טיפול בנוגדי-קרישה לפני האשפוז הוגדר עם הנפקת לפחות מרשם אחד לנוגדי-קרישה פומיים במהלך 90 הימים שקדמו לאשפוז.

מבין מדגם שכלל כ-11,000 חולים עם אירוע מוחי ופרפור פרוזדורים, 2,492 חולים (21.9%) נטלו נוגדי-קרישה פומיים. חומרת האירוע המוחי נקבעה לפי מדד Scandinavian Stroke Scale, בו מדד נמוך מ-30 בעת האשפוז מעיד על אירוע חמור או חמור מאוד. בסך הכל, 28.3% מהמטופלים בנוגדי-קרישה פומיים אובחנו עם אירוע מוחי חמור, זאת בהשוואה ל-36.5% מהחולים שלא נטלו נוגדי-קרישה פומיים (יחס סיכויים של 0.73).

החוקרים זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין נוגדי-קרישה פומיים ובין אירוע מוחי בחומרה קלה יותר (יחס סיכויים של 0.67), אך לא זוהה קשר עם חומרת דימום תוך-גולגולתי. עוד זוהה קשר בין טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ובין חומרה נמוכה יותר בקבוצות הגיל המבוגר (70-79 שנים ו-80 שנים ומעלה). 

8th World Stroke Congress

לידיעה במדסקייפ

 

התועלת של טיפול לילי במשתנים בחולים עם יתר לחץ דם  (Ther Adv in Drug Safe)

מתוצאות מחקר חדש עולה כי למרות שהטיפול במשתנים הביא לירידה דומה בלחץ הדם ובמדדים הלבביים על-רקע יתר לחץ דם, באלו שנטלו את הטיפול בלילה תועדו ערכים טובים יותר.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול כרונותרפי בשעות הלילה בתרופות להפחתת לחץ דם הביא לאיזון טוב יותר של לחץ הדם ולהגנה מפני תחלואה ותמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם. עד כה, תופעה זו הוכחה עבור מספר משפחות תרופות, למעט תיאזידים. לאור התגובה הייחודית של לחץ הדם לטיפול בתיאזידים בחולים ממוצא אפריקאי-אמריקאי, החוקרים ביקשו לבחון אם טיפול כרונותרפי בשעות הלילה בתיאזידים מביא לאיזון טוב יותר, כפי שכבר הוכח עם משפחות תרופות אחרות.

החוקרים ערכו תת-ניתוח של מחקר כרונתרפי גדול עם תרופות להורדת לחץ דם באפריקאים מניגריה. החוקרים התמקדו בתת-אוכלוסיה זו של חולים שמחלתם הייתה מאוזנת לאחר 12 שבועות טיפול מונותרפי בתיאזידים. החוקרים בחנו את ההבדלים בין אלו שטופלו בלילה ואלו שטופלו בבוקר.

שתי הקבוצות היו דומות בכל המדדים בתחילת המחקר. לאחר 12 שבועות טיפול מונותרפי, בחולים שטופלו בתרופות בלילה לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היה נמוך יותר, אם כי איזון לחץ דם הושג הן עם טיפול בשעות הבוקר והן עם טיפול בשעות הלילה. כמו כן, חלה נסיגה גדולה יותר בדופן החדר השמאלי והמחיצה וכן במסת החדר השמאלי עם טיפול בשעות הלילה.

לאור ממצאי המחקר החוקרים כותבים כי ניתן להמליץ על נטילת משתנים לפני השינה, בדומה לטיפולים אחרים המותאמים לשעון הביולוגי. הם קוראים לבחון את ההשפעה של הטיפול הלילי על שיעורי התחלואה והתמותה על-רקע יתר לחץ דם.

Ther Adv in Drug Safe. 2012;3(6):273-278

לידיעה במדסקייפ

 

מעבר להחייאה עם עיסויי חזה בלבד הביא להגדלת שיעורי ההישרדות של חולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים  (J Am Coll Cardiol)

אימוץ גישת החייאה עם עיסויי חזה בלבד, במקום החייאת לב-ריאה סטנדרטית במקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים הביא לשיפור דרמטי בשיעורי ההישרדות באריזונה ואזורים אחרים ברחבי ארצות הברית, כך מתפרסם במאמר חדש בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.

הכותבים מסבירים כי מאחר ושיעורי ההישרדות של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים היו כה נמוכים ונותרו ללא שינוי במשך שנים רבות, בשנת 2003 הוחלט על שינוי הגישה לטיפול בחולים אלו. השינוי כלל עיסויי חזה בלבד במקרים של החייאה ע"י צופה מהצד ללא הנשמה מפה לפה, וגם בעת הגעת צוותי רפואה למקום, הומלץ להמשיך בעיסויי חזה ודפיברילטור למספר דקות לפני ניסיון הנשמה של החולה. עם שינויים אלו, שיעורי ההישרדות של חולים עם דום לב ראשוני באריזונה עלו במהלך חמש שנים מ-17.7% ל-33.7%. תוצאות דומות זוהו בשני מחוזות אחרים בוויסקונסין שגם אימצו שינויים אלו.

החוקרים מכנים את השיטה החדשה CCR (Cardiocerebral Resuscitation), ולהערכתם היא תהווה תחליף ל-CPR (Cardiopulmonary Resuscitation), שכן להערכתם המוח והלב הם שזקוקים להחייאה ולא הריאות. במקרים של דום לב, עיסויי חזה הם העיקר וכאשר אלו מפסיקים, זרימת הדם למוח ללב נפסקת גם כן. אך במהלך עשר הדקות הראשונות לאחר דום לב, הדם עדיין מחומצן, ולכן סיוע נשימתי אינו נדרש בהכרח וגוזל את תשומת הלב מעיסויי חזה העשויים להציל את חיי המטופל.

החוקרים ממליצים לצוותים הרפואיים להכיר את הנתונים בנושא. במידה ושיעורי ההישרדות באזור שלהם במקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים עם פרפור חדרים נמוכים מ-30%, אזי עליהם לעשות שינוי כלשהו בהמלצות ולשקול מעבר להחייאת CCR.

J Am Coll Cardiol 2012

לידיעה ב-HeartWire

 

התועלת של סטטינים במניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולאריים 

 (American Journal of Cardiology)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology מדווחים חוקרים מישראל על תוצאות מחקר חדש התומכות בתועלת של טיפול בסטטינים במניעה ראשונית של אירועים לבביים חדים. לדברי ד"ר ורדה שלו ממכבי שירותי בריאות, למרות שההשפעה המועילה של סטטינים במניעה שניונית של אירועים לבביים מבוססת היטב, התועלת של הטיפול במניעה ראשונית מוטלת בספק, כאשר מרבית העדויות בנושא נשענות על מחקרים אקראיים ומבוקרים ולא על נתונים מהעולם האמיתי.

במטרה לבחון את הקשר בין טיפול ממושך בסטטינים והסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים לא-פטאליים בתנאי מניעה ראשונית, החוקרים בחנו את הנתונים אודות מדגם שכלל כ-171,000 מבוגרים בגילאי 45-75 שנים, ללא עדות למחלה קרדיווסקולארית, שהחלו בטיפול בסטטינים בין 1998-2009. הקפדה על טיפול בסטטינים נבחנה על-פי שיעור הימים המכוסים עם הנפקת המרשמים שניתנו למטופלים לרכישת סטטינים במהלך תקופת המעקב. התוצאים העיקריים כללו אבחנה של אוטם לבבי או ביצוע פרוצדורת רה-וסקולריזציה לבבית

החוקרים מדווחים כי ההיארעות אירועים קרדיווסקולאריים חדים במהלך תקופת המעקב (קרוב למיליון שנות-אדם) עמד על 10.22 ל-1,000 שנות-אדם. הקפדה על טיפול בסטטינים לוותה בסיכון מופחת לאירועים לבביים (p<0.01). בחולים שהקפידו ביותר על הטיפול בסטטינים (כיסוי של 80% ומעלה מתקופת המעקב) יחס הסיכון עמד על 0.58, בהשוואה לאלו שלא הקפידו על נטילת הטיפול התרופתי (שיעור ימים בהם היה כיסוי לטיפול התרופתי היה נמוך מ-20%). הממצאים היו דומים כאשר החוקרים הגבילו את הנתונים למשתתפים עם למעלה מחמש שנות מעקב.  טיפול בסטטינים בעלי יעילות גבוהה לווה בסיכון מופחת לאירועים לבביים. החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתוצאות מחקרים קודמים, שהדגימו תועלת לטיפול בסטטינים במניעה ראשונית של מחלות לב וכלי דם.

American Journal of Cardiology 15 Dec 2012;110(12):1779-1786

 

התועלת של חסמי ביתא לטיפול באי-ספיקת לב בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית

 (Am J Cardiol)

טיפול בחסמי ביתא אינו כרוך בסיבוכים בחולי אי-ספיקת לב עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת American Journal of Cardiology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת ריאות חסימתית כרונית נפוצה יותר מאי-ספיקת לב, וקיים חשש בנוגע לטיפול בחסמי ביתא, בעיקר התכשירים הלא-סלקטיביים, לאור אפשרות להחמרת תפקוד ריאתי והתוצאות בחולים אלו.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-2,600 חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדשה או החמרה באי-ספיקת לב, כולל 725 חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית בו-זמנית.

בסה"כ, 70% מהחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית טופלו בחסמי ביתא בעת השחרור מבית החולים (61% טופלו בתכשירים לא-סלקטיביים), וכך גם 77% מהחולים בקבוצה המקבילה (59% טופלו בתכשירים לא-סלקטיביים).

 

מהמעקב 60-90 ימים לאחר השחרור מבית החולים עלה כי שתי משפחות הטיפול בחסמי ביתא לוו בהפחתת שיעורי התמותה בחולים עם ובלי מחלת ריאות חסימתית כרונית. לא עלו עדויות לפיהן הסלקטיביות של חסמי ביתא השפיע על התוצאות בין חולים עם ובלי מחלת ריאות חסימתית כרונית.

 

ממצאים אלו תומכים בהמלצות למתן חסמי ביתא לטיפול בחולים עם אי-ספיקת לב ומחלת ריאות חסימתית כרונית, ומציעים כי אין הבדל בתועלת בין תכשירים לא-סלקטיביים ותכשירים סלקטיביים באוכלוסייה זו.

Am J Cardiol 2012

לידיעה במדסקייפ

 

אנטגוניסטים לאלדוסטרון משפרים את מקטע הפליטה והיכולת התפקודית (Heart)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Heart מדווחם חוקרים על ממצאי מטה-אנליזה חדשה, מהם עולה כי טיפול באנטגוניסטים לאלדוסטרון מלווה בשיפור משמעותי במקטע הפליטה וברמה התפקודית, ללא תלות ביכולת התפקודית הבסיסית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההנחיות הנוכחיות ממליצות על מתן אנטגוניסטים לאלדוסטרון לחולים עם תסמינים בדרגה בינונית-חמורה עד חמורה (NYHA של III-IV) ואי-ספיקת לב סיסטולית. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע את היעילות של אנטגוניסטים לאלדוסטרון בשיפור מקטע הפליטה והיכולת התפקודית ולהעריך אם לסיווג NYHA הראשוני הייתה השפעה כלשהי.

במטה-אנליזה נכללו מחקרים אקראיים ומבוקרים ושני חוקרים בלתי-תלויים אספו את הנתונים.  החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE ו-Cochrane Library ואספו מחקרים פרוספקטיביים אקראיים להערכת אנטגוניסטים לאלדוסטרון במידה והיה תיאור ברור של סיווג NYHA הבסיסי ושינוי במקטע הפליטה בחולים מתחילת המחקר ועד לתומו.

הסקירה כללה נתונים אודות כ-1,500 משתתפים מארבעה מחקרים. בסה"כ, זוהה שיפור ממוצע של 3.2% במקטע הפליטה ושיפור של 0.13 במדד NYHA בחולים שטופלו באנטגוניסטים לאלדוסטרון, בהשוואה לביקורות (p<0.001). מניתוח סטטיסטי עלה כי מדד NYHA הבסיסי אינו מנבא את השיפור במקטע הפליטה או בסיווג NYHA.

ממצאים אלו תומכנים ומרחיבים את הנתונים שעלו ממחקר EMPHASIS-HF שפורסם לאחרונה, שהציעו לשקול מחדש את ההגבלה הנוכחית על מתן אנטגוניסטים לאלדוסטרון לחולים עם תסמינים בדרגת NYHA של III-IV. 

Heart. 2012;98(23):1693-1700

 לידיעה במדסקייפ


 

פרוביוטיקה יעילה במניעה של שלשול הקשור ל- C.difficile מתוך ה Ann Intern Med 

טיפול אנטיביוטי יכול לפגוע ביכולת של פלורת המעיים להלחם בזיהומים, כשבין החמורים בהם הוא שלשול הקשור לזיהום ב-Clostridium difficile .

ב- Annals of Internal Medicine  מתפרסמת השבוע סקירה ומטה אנליזה שהעריכה את הבטיחות והיעילות של פרוביוטיקה במניעה של שלשול בשל זיהום Clostridium difficile (CDAD) בילדים ובמבוגרים שמקבלים אנטיביוטיקה. החוקרים אספו וניתחו מידע מ-20 מחקרים, בהם השתתפו כ-3800 מטופלים.

 

החוקרים דיווחו כי נטילת פרוביוטיקה הורידה את השכיחות של CDAD ב-66%. בקבוצה שנטלה פרוביוטיקה, רק כ-9 אחוזים סבלו מתופעות לוואי חריפות, בהשוואה ל-12 אחוזים בקבוצות הביקורת. לסיכום, נראה כי העדויות תומכות בכך שפרוביוטיקה מורידה את הסיכון לסבול מ-CDAD ללא עלייה בסיכון לתופעות לוואי ולכן מעודדים החוקרים שימוש בפרוביוטיקה כדי למנוע זיהומים ב-CDAD ושלשול נלווה.

לאבסטרקט ב-Annals of Internal Medicine


 

סגור חלון