Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 18/08/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

17/04/2013 סיפור אישי- דרך מוצא

לפעמים הדברים המאיימים עלינו, הם שעשויים לחזק את החיים בתוכנו. לעיתים קרובות, אובדן ומשבר  דווקא מדרבנים בנו את הרצון לחיות. כאשר זה קורה, אנו עשויים לצמוח הודות למכשולים העומדים בדרכנו ולשחרר את עצמנו מבעיות שלא נעלמות כשמתעלמים מהם. אחד מהחולים שלי, בחור צעיר עם סוכרת נעורים, ראה את הדרך לחופש בצורת חלום.

אצל דוד אובחנה סוכרת נעורים כשבועיים לאחר יום הולדתו השבעה עשר. הוא הגיב בזעם של בעל חיים שנלכד. כחיה בכלוב, הוא מיאן להכיר במגבלות מחלתו, סירב לשמור על דיאטה, שכח להזריק אינסולין והשתמש בסוכרת שלו כדי לפגוע בעצמו שוב ושוב. הוריו, שחששו לחייו, התעקשו שילך לטיפול והוא בחוסר רצון, ציית להם.

לאחר חצי שנה של טיפול שדשדש במקום, הוא חלם חלום רב עוצמה ורק כשהתעורר ממנו, הבין שישן. משהו עמוק הראה לו את התבונה במצבו.

בחלומו, ראה עת עצמו דוד יושב בחדר ריק ללא תקרה, אל מול פסל אבן קטן של בודהה. דוד לא התעניין במיסטיקה ולולא היה זה פסל מוכר בקליפורניה ייתכן שלא היה מזהה אותו כלל. על אף שראה תמונות רבות של בודהה, הפסל הזה היה שונה. הוא הופתע כשהרגיש אחווה כלפיו, אולי מפנה שבחלומו בודהה היה איש צעיר, מבוגר ממנו אך במעט.

הוא התאמץ לתאר את הפסל. "פניו היו דוממים ושלווים מאד, רחל" הוא אמר לי. אבל היה שם דבר מה נוסף שהוא לא הצליח לבטא במילים. הוא שתק ואז אמר שבודהה נראה כמו מקשיב למשהו עמוק בתוך עצמו. לפסל הייתה השפעה משונה על דוד. כששהה עמו בחלום, לבד בחדר, הוא הרגיש יותר שליו. כעבור כמה דקות של תחושת שלווה לא מוכרת, נזרק פיגיון ממקום כלשהו מאחורי הצלם, ללא אזהרה ונכנס היישר אל תוך לבו של בודהה. דוד הוכה בהלם. הוא חש נבגד והוצף ברגשות ייאוש וייסורים. ממעמקי רגשותיו עלתה שאלה אחת:- "למה החיים הם כאלה".

לפתע הפסל התחיל לגדול באיטיות רבה ודוד בתחילה לא היה בטוח כלל במתרחש. אבל אחר כך הוא ידע מעל לכל ספק, שזו הייתה תגובתו של בודהה לפיגיון. הפסל המשיך לגדול, פניו שלווים כמקודם.  הפיגיון לא השתנה אף הוא ובהדרגה הפך לנקודה קטנה ושחורה על חזהו של בודהה ענק וחיכני. בעוד הוא מתבונן, חש דוד שמשהו משחרר אותו ובפעם הראשונה מזה זמן רב הוא הצליח לנשום עמוק. הוא  התעורר עם דמעות בעיניו.

 

פעמים רבות קורה שבעת סיפור על חלום, מוצא החולם תובנה עמוקה יותר לפשרו. כאשר דוד סיפר לי את חלומו, הוא הבין את רגשותיו כשראה את  הפגיון  לראשונה.  הייאוש והסבל, ואפילו השאלה "מדוע החיים הם כאלה?" היו אותן רגשות ושאלות שעלו [במוחו של דוד] במשרדו של הרופא כששמע לראשונה על הסוכרת שלו. במילים שלו:- "כאשר המחלה הזו נזרקה לתוך חיי". אולם תגובתו הייתה שונה מאד מזו של בודהה.

בחלומו ראה דוד דלת נפתחת. כשהרופאים אמרו לו שמחלתו חשוכת מרפא, תגובתו הייתה זעם וייאוש. הוא חש שהחיים בתוכו נעצרו והוא לא מסוגל עוד לנוע קדימה. אבל בדרך מופלאה ביותר, הראו לו החיים כיוון אחר. חלומו הציע לו תקווה לשלמות, ועם הזמן צמיחה באופן כזה שהמחלה תלך ותקטן ותהפוך לחלק זעיר מחייו. עדיין יכולים להיות לו חיים טובים, אך גם לא קלים. דבר מדברי רופאיו לא רמז אפילו על האפשרות הזאת.

לעיתים קרובות עלולים אנשים  הסובלים ממחלות כרוניות לכודים ופסולים. לא בגלל עוצמת המחלה אלא בגלל אמונתם לגביה. לעיתים המחלה היא ברוטאלית, מבודדת, ומפחידה, אבל החיים בתוכנו עשויים להיות חזקים יותר ולשחרר אותנו אפילו מגורל של סבל. לפעמים מישהו חולם חלום בשביל כולנו. אני חושבת שזה היה אחד החלומות הללו.

 

הערת העורך:- בסיפור אחר בספרה, ד"ר רמן מספרת לנו שהיא עצמה חולת מחלת קרוהן. נראה לי שבסיפור ששמענו  וסיפורים אחרים עם אותו המוטיב המסר הוא שאם נלמד להסתגל לסבל שלנו, נגיע למצב של שלמות עלאית וד"ר רמן בעצם גם חושבת על עצמה ועל מה שהיא עברה כשאובחן אצלה מחלת קרוהן ועל השלכות מחלתה על חייה הפרטיים.

 

הסיפור מובא בספר "My grandfather's blessings"  מאת ד"ר רחל נעמי רמן, תורגם מאנגלית על ידי ארנה פרייזר. מודן הוצאה לאור.

סגור חלון