Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

30/04/2013 בקיצור נמרץ – המחצית הראשונה של מרץ 2013

דיאטה ים תיכונית הובילה להורדת סיכון קרדיווסקולרי ב-30% בהשוואה לדיאטה דלת שומן (NEJM)

דיאטה ים תיכונית, העשירה בשמן זית באיכות משובחת , או מועשרת בתערובת של אגוזים, עשויה להוריד את הסיכון לאירועים קרדיוסקולריים ב-30%, במטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח מחלת לב, בהשוואה לדיאטה דלת שומן.
ממצאים אלה עלו ממחקר PREDIMED שהוצג בקונגרס הבינלאומי לתזונה צמחונית ושפורסם במקביל ב NEJM-  .  תזונה ים תיכונית מומלצת כבר היום למניעה שניונית של אירועים קרדיווסקולריים ונמצאה כיעילה במחקרים תצפיתיים ובמחקרי מניעה שניונית מחקר ה- PREDIMED ייחודי בכך שבדק את ההשלכות הקליניות  של הדיאטה הזו במסגרת מניעה ראשונית. הממצאים תומכים אם כן  בטענה כי הדיאטה הים התיכונית מורידה את הסיכון לאירועים קרדיוסקולריים, במיוחד באנשים שקיים צורך אצלם בירידה או שמירה על משקלם.

במחקר, שהתבצע בספרד,  נכללו קרוב ל-7500 גברים ונשים בגילאים 55-80 ללא מחלת לב ידועה, אך שהיו בסיכון גבוה לסבול מאירוע קרדיווסקולרי.  המשתתפים חולקו לשתי קבוצות דיאטה ים תיכונית: הראשונה עשירה בשמן זית, והשניה באגוזים, ו- לקבוצת ביקורת בה הונחו המשתתפים לשמור על דיאטה דלת שומן.   המשתתפים שלקחו חלק בקבוצות הדיאטה הים תיכונית הוזמנו לפגישות אימון דיאטה קבועות. לעומתם, אלה שהיו בקבוצת הדיאטה דלת שומן קיבלו בשלוש השנים הראשונות רק עלונים המתארים על אופי הדיאטה דלת השומן.

לאחר שלוש שנים, המשתתפים שלקחו חלק בקבוצה הזו הוזמנו להשתתף גם הם בקבוצות תמיכה והדרכה קבועות כמו גם ייעוץ אישי באותה תדירות של אנשי הדיאטה הים תיכונית
המחקר הופסק כאשר ניתוח ממצאי המעקב לאחר 4.8 שנים הראה תועלת ברורה שהפיקו המשתתפים בקבוצת הדיאטה הים תיכונית.

בקבוצת שמן הזית וקבוצת האגוזים של הדיאטה הים תיכונית, נראתה ירידה של 30-28% בסיכון להתקפי לב, שבץ או מוות מסיבות קרדיווסקולריות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
עוד נקודה מעניינת היתה אחוז הנשירה מהמחקר, שהיה גבוה בהרבה בקבוצת הביקורת מאשר בקבוצות הדיאטה הים תיכונית (11.3% מול 4.9%.(
הסיכון היחסי לאחר התאמת גורמי סיכון להגעה ליעדי המחקר המרכזיים שכללו להתקפי לב, שבץ או מוות מסיבות קרדיווסקולריות היה 0.7 לקבוצת הדיאטה הים תיכונית המועשרת בשמן זית, ו-0.72 לקבוצת הדיאטה הים תיכונית המועשרת באגוזים , בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא דווח על כל תופעות לוואי חריגות הקשורות לדיאטה.

החוקרים מוסיפים כי המשתתפים בקבוצות הדיאטה הים תיכונית לא התבקשו לקצץ במספר הקלוריות שצרכו, אבן נגף בהרבה מהדיאטות המוכרות. החוקרים מוסיפים כי יש להבחין בין סוגים שונים של שומן ומדגישים כי יש להמנע מצריכת שומן מהחי, בעוד ששומן צמחי, המגיע משמן זית משובח ואגוזים - דווקא מומלץ.
הם מוסיפים כי בסופו של דבר, יש חשיבות לחינוך לתזונה נכונה; על אנשים להיות מודעים לכך שדיאטה ים תיכונית היא בריאה יותר מאפשרויות אחרות, וכי יש להכיר את סוגי המזון המרכיבים את הדיאטה הזו, כמו ירקות, פירות, דגים, קטניות, שמן זית איכותי ויין אדום בצריכה מתונה, כמו גם הורדה בצריכה של בשר אדום ומעובד, משקאות ממותקים, מוצרי חלב, מאפים ומתוקים.
 
לדברי  החוקרים, גם אם לא מקפידים על תזונה ים תיכונית מלאה בלעדית, ישנה תועלת רבה בשינוי תבניות צריכת המזון ובהתאמתם לדיאטה כדי להביא לירידה גדולה, של כ- 30% בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים. לעומת זאת, אין סימוכין ראויים לתועלת שבשמירה על דיאטת דלת שומן, על אף שרופאים ומטפלים רבים נוטים להמליץ עליה למטופליהם. הם מסכמים כי הדיאטה הים תיכונית לעומת דיאטה דלת שומן, הכוללת שומן במינונים בריאים עשויה לעזור גם במניעה ראשונית של מחלות לב.   כמות השומן איננו הבעיה העיקרית בדיאטה המערבית, הם מוסיפים, אלא סוג השומן שאותו צורכים הצרכנים

  Engl J Med 2013; DOI:10.1056/NEJMoa200303 

 

סיכון מוגבר לתמותה בחולים עם אבחנה משנית של פרפור פרוזדורים (Acad Emerg Med)

בחולים עם פרפור פרוזדורים המתקבלים לחדר המיון בשל תלונות אחרות קיים סיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לחולים הפונים עם פרפור פרוזדורים כאבחנה העיקרית, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה. חולים שפונים לחדר המיון עם אבחנה משנית, או אף שלישונית, של פרפור פרוזדורים  מהווים אוכלוסיה נפרדת של חולים, בהם תוצאות קליניות שונות בהשוואה לאלו עם פרפור פרוזדורים כסיבה העיקרית לפניה לחדר מיון.

הממצאים פורסמו במהדורת פברואר של כתב העת Academic Emergency Medicine ומתבססים על מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שזיהה 416 חולים, שפנו לחדר המיון עם אבחנה משנית של פרפור פרוזדורים שאובחן בתרשים אק"ג. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 80.3 שנים, ולשני שליש מהחולים הייתה היסטוריה של פרפור פרוזדורים או רפרוף פרוזדורים. מבין חולים אלו, האבחנות העיקריות הנפוצות ביותר כללו אי-ספיקת לב (12%), דלקת ריאות (6%) וכאבי חזה לא-מאובחנים (6%). אבחנות אחרות כללו תסמונת כלילית חדה, אירועים מוחיים, נפילות וזיהומים בדרכי השתן.

שיעורי התמותה בחולים שפנו לחדר המיון עם אבחנה משנית של פרפור פרוזדורים עמדו על 7.7% במהלך האשפוז, עם שיעורי תמותה של 10.3% לאחר 30 ימים, 17.1% לאחר 90 ימים ו-33.4% לאחר שנה. מנגד, ב-266 החולים שפנו עם אבחנה עיקרית של פרפור פרוזדורים, שיעורי התמותה באשפוז עמדו על 1.9%, 3.6% לאחר 30 ימים, 6.1% לאחר 90 ימים ו-11% לאחר שנה אחת. בניתוח מתוקן של הנתונים נרשם סיכון מוגבר לתמותה לאחר 90 ימים בקרב אלו שפנו לחדר המיון עם אבחנה חליפית (יחס סיכון של 2.75).

החוקרים מצאו כי בחולים אלו שיעורי התמותה היו גבוהים יותר משמעותית, הן שיעורי התמותה הכוללים והן שיעורי התמותה בהשוואה לאלו עם אבחנה עיקרית של פרפור פרוזדורים. נראה כי בחולים עם פרפור פרוזדורים כאבחנה משנית הפרוגנוזה שונה מאלו עם אבחנה עיקרית של פרפור פרוזדורים. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Acad Emerg Med 2013; 20:193-199


מה בין חסר וויטמין D ובין הסיכון למחלות ריאומטיות ? (Curr Opin Rheumatol)

מתוצאות מחקר חדש עולה כי חסר וויטמין D הינו גורם אפשרי חשוב בהתפתחות מחלות ריאומטיות אוטואימוניות והחמרת המחלה לאחר הופעתה.

לדברי החוקרים, לוויטמין D חשיבות במצבים נוספים מעבר למשק הסידן ובריאות העצם. נראה כי לוויטמין D השפעות משמעותיות על מערכת החיסון, ולכן תורם לפתוגנזה של מחלות אוטואימוניות. הסקירה הנוכחית בוחנת את העדויות העדכניות באשר להשפעות של וויטמין D על מחלות ריאומטיות המתווכות ע"י פעילות מערכת החיסון.

רמות נמוכות של וויטמין D מתועדות לעיתים קרובות בחולים עם מחלות ריאומטיות דלקתיות, כאשר בחלק מהמקרים אף קיים קשר עם פעילות המחלה. וויטמין D פועל על מספר תאים המעורבים במערכת החיסון הטבעית והנרכשת, וכך עשוי להשפיע על מעבר האותות מכיוון Th17 ו-Th1 לכיוון Th2 ו-Tregs. לפיכך, חסר וויטמין D עשוי לעודד התפתחות מחלות אוטואימוניות. חסרות עדויות ישירות באשר למנגנון האפשרי להתפתחות מחלות מסוימות.

לסיכום, מהנתונים עולה כי חסר וויטמין D עשוי להוות גורם חשוב במחלות ריאומטיות אוטואימוניות, הן בהתפתחות המחלה והן בהחמרה במחלות לאחר הופעתן. החוקרים מדגישים כי מדובר במצב הניתן לטיפול ודרושים מחקרים נוספים בנושא.

 Curr Opin Rheumatol. 2013;25(2):184-191

 


הפחתת לחץ דם בחולים עם דימום תוך-מוחי אינה פוגעת בזרימת הדם המוחית  (Stroke)

הפחתה חדה של לחץ הדם לאחר דימום תוך-מוחי אינה מפחיתה את זרימת הדם המוחית באזור מסביב להמטומה, כך מדווחים חוקרים מקנדה במאמר שפורסם בכתב העת Stroke.

מהנתונים עולה כי הפחתה חדה של לחץ הדם אינה מעלה את הסיכון לאיסכמיה מוחית בחולים עם דימום תוך-מוחי. מחקר קודם מצא קשר בין עליה חדה בלחץ הדם ובין תמותה מוקדמת ותוצאות קליניות גרועות בחולים עם דימום תוך-מוחי, העשויים לנבוע מהתפשטות ההמטומה. לכן, טיפול מוקדם בלחץ הדם עשוי להועיל לחולים לאחר דימום תוך-מוחי , והשערה זו נבחנה במחקרים הנערכים בימים אלו.

במסגרת המחקר הנוכחי נכללו 75 חולים עם דימום תוך-מוחי ספונטאני במשך פחות מ-24 שעות ולחץ דם סיסטולי של מעל 150 מ"מ כספית. 39 חולים חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי להורדת לחץ דם, עם יעד של לחץ דם סיסטולי מתחת ל-150 מ"מ כספית; יתר 36 החולים חולקו לטיפול ליעד של מתחת ל-180 מ"מ כספית. החולים עברו בדיקת Computed Tomography Perfusion Imaging שעתיים לאחר ההקצאה האקראית.

לאחר תקנון לנפח ההמטומה בתחילת המחקר והזמן עד להקצאה האקראית, זרימת הדם המוחית לאזור סביב ההמטומה (תוצא הסיום העיקרי) לא הייתה נמוכה משמעותית בהשוואת חולים שטופלו ליעד לחץ דם סיסטולי של מתחת ל-150 מ"מ כספית במקום יעד של מתחת ל-180 מ"מ כספית. החוקרים לא זיהו קשר בין היקף השינוי בלחץ הדם וזרימת הדם המוחית באזור ההמטומה בשתי הקבוצות.

במחקר הנוכחי, טיפול מוקדם להורדת לחץ דם לא השפיע על זרימת הדם המוחית לאזור ההמטומה ולווה בירידה מתונה בזרימת הדם היחסית להמיספרה באותו צד. התוצאות אינן תומכות בהשערה לפיה קיימת איסכמיה על-רקע טיפול לאזור הסמוך להמטומה.

ממצאי המחקר תומכים בעריכת מחקרים אקראיים להערכת הפחתת לחץ דם לאחר דימום תוך-מוחי.

Stroke 2013


האם לנטילה של תוספי ויטמינים נוגדי חמצון יש השפעה על הסיכון לאירועי לב ושבץ? (PLoS ONE)

סקירה חדשה ומטא אנליזה שהתבססו על מידע ממחקרים מבוקרים ואקראיים מצאה כי לנטילה של תוספי ויטמינים נוגדי חמצון, כמו ויטמין C, ויטמין E ובטא קרוטן אין כלל השפעה על ההיארעות של אירועי לב חמורים, התקפי לב, שבץ, מוות מאירוע לב או מסיבות אחרות.

15 המחקרים שנכללו בסקירה (188,209 משתתפים בסך הכל)  בדקו את ההשפעה של תוספי ויטמינים נוגדי חמצון על תוצאות אירועים קרדיווסקולריים לעומת פלצבו במשתתפים בסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים או מחלת לב.  12,749 אירועי לב חמורים אירעו במסגרת המחקרים, 6699 התקפי לב, 3749 מקרי שבץ, 14,122 מקרי תמותה בסך הכל ו-5980 מקרי מוות בשל אירועים קרדיאליים.

החוקרים מסכמים כי על פי המחקרים שנסקרו, לנטילת תוספי ויטמינים נוגדי חמצון כמו ויטמין C או E, בהשוואה לפלצבו, לא היתה כל השפעה על הורדת הסיכון לאירועי לב, התקפי לב, שבץ או מוות; הסיכון היחסי למטופלים שנטלו תוספים מול אלו שקיבלו פלצבו, לכל אחד מאירועי הלב שנבחנו עמד על 1 או קרוב מאוד ל-1.  

למחקר המלא

PLoS ONE 8(2): e56803

לתקציר של המחקר ב-NELM

 


אנמיה מעלה את הסיכון לתמותה במטופלים עם תסמונת כלילית חריפה  (Am Heart J)

אנמיה מופיעה ברבים מהחולים הסובלים מתסמונת כלילית חריפה (ACS) והיא עלולה לתרום להחמרת מצבם. הסקירה הסיסטמטית והמטא אנליזה שכאן נערכו על מנת לבחון את הקשר שבין אנמיה לבין תמותה במטופלים הסובלים מתסמונת כלילית חריפה.

החוקרים ערכו חיפוש במאגר MEDLINE כדי לאתר מחקרי עוקבה ואנליזות של מחקרים מבוקרים שבחנו את הקשר בין אנמיה לבין תמותה מכל סיבה במטופלים עם ACS.  המידע נבדק בארבע נקודות מעקב: בבית החולים, לאחר כחודש, לאחר שנה וכן בנקודת המעקב ארוכת הטווח ביותר שנבחנה במחקרים. 27 מחקרים התאימו לקריטריונים שהעמידו החוקרים, והם כללו 233,144 מטופלים. קרוב ל-20 אחוזים מהם סבלו מאנמיה (44,519). המטופלים שסבלו מאנמיה היו מבוגרים יותר בדרך כלל, וסבלו מתחלואה נוספת בשיעור גבוה יותר (סוכרת, אי ספיקת לב, פגיעה בכלי דם במח והיסטוריה של דימומים). אנמיה נקשרה לסיכון גבוה יותר של תמותה מכל סיבה (סיכון יחסי של 2.08) ולאוטם לבבי חוזר (סיכון יחסי של 1.25) לאורך תקופת המעקב. הסיכון לתמותה, לאחר התאמה באמצעות ניתוח רגרסיה רב משתנים, הצטמצם אך נותר משמעותי בנקודת המעקב המאוחרת ביותר (יחס סיכונים של 1.49).  העליה בסיכון לתמותה נמצאה משמעותית מבחינת סטטיטסית וקלינית גם בנקודת המעקב שלאחר חודש, ונותרה כזו גם לאחר שנה.

החוקרים מסכמים כי אנמיה במטופלים עם ACS היא גורם סיכון עצמאי משמעותי המעלה את הסיכון לתמותה.

למחקר המלא

Am Heart J. 2013;165(2):143-153. 


בדיקת סידן בעורקים כליליים לניבוי הסיכון לאירועים מוחיים  (Stroke)

מדד הסידן בעורקים הכליליים הוא גורם מנבא בלתי-תלוי לאירועים מוחיים בעתיד באוכלוסיה הכללית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Stroke.

מהמחקר עולה כי CAC (Coronary Artery Calcium) הוא מדד מנבא לאירועים מוחיים בגברים ובנשים וזוהה כגורם מנבא טוב יותר בחולים צעירים מתחת לגיל 65, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר. כמו כן, המדד אינו תלוי בנוכחות פרפור פרוזדורים וגורמי סיכון לפרמינגהם.  החוקרים מדווחים כי מדד CAC היה היעיל ביותר להגדרה הסיכון הספציפי בחולים בסיכון נמוך (מתחת ל-10%) ובסיכון בינוני (10-20%) לפי קטגוריות מדד פרמינגהם.

כאשר מטופלים ניצבים מול הרופא, ניתן לברר אודות גורמי סיכון דוגמת סוכרת, לחץ דם וכדומה, אך אין מידע אודות היקף המחלה בכלי הדם. ידוע כי הסידן בעורקים הכליליים הינו מנבא טוב לאוטם לבבי, אך במחקר ביקשו החוקרים לבחון אם מדובר במדד מנבא טוב גם לאירועים מוחיים. במסגרת המחקר נכללו 4,180 חולים בגילאי 45-75 שנים ממחקר מבוסס-אוכלוסיה בשם Heinz Nixdorf Recall, ללא היסטוריה של אירועים מוחיים, מחלת לב כלילית או אוטם לבבי. החוקרים בחנו את שיעור האירועים המוחיים במהלך תקופה ממוצעת של 94 חודשים.  ניתוח סטטיסטי שימש להערכת מדד CAC לניבוי אירועים מוחיים בנוסף לגורמי סיכון מוכחים למחלות כלי דם (גיל, מין, לחץ דם סיסטולי, ערכי LDL ו-HDL, סוכרת, עישון ופרפור פרוזדורים). במהלך תקופת המעקב תועדו 92 מקרים חדשים של אירועים מוחיים (82 אירועים מוחיים איסכמיים ו-10 אירועים מוחיים המורגיים). בחולים שאובחנו עם אירוע מוחי מדדי CAC היו גבוהים יותר משמעותית בתחילת המחקר, בהשוואה לאלו ללא אירועים מוחיים (104.8 לעומת 11.2). מניתוח סטטיסטי של הנתונים עלה כי מדד CAC הינו גורם מנבא בלתי-תלוי לאירועים מוחיים (יחס סיכון של 1.52). הערך המנבא המשמעותי ביותר של מדד הסידן בעורקים הכליליים היה בחולים בסיכון נמוך יחסית למחלות לב וכלי דם ובחולים צעירים, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר. 

 Stroke. Published online February 28, 2013

 

רב המטופלים לא מודעים לסיכונים הנלווים לביצוע בדיקות הדמייה (JAMA Internal Medicine )

אחת מכל שלוש בדיקות הדמייה שנערכות בארצות הברית מתקיימת בסיטואציה בה התועלת הקלינית מהבדיקה איננה עולה על הסיכונים הנלווים לבדיקה עצמה. מעטים מדי מהרופאים המטפלים משתפים את מטופליהם בסיכונים הללו, וגם אם העלו בפני המטופלים את הסיכונים הפוטנציאלים, הידע של המטופלים לגביהם לא משתנה באופן משמעותי, כך לפי מכתב מחקר שפורסם ב-JAMA Internal Medicine השבוע.

 הכותבים ערכו סקר בקרב 286 מטופלים עוקבים שעברו CT (computed tomography) במרפאת חוץ במהלך נובמבר עד דצמבר 2011. הם בחנו מה היתה התכיפות בה נידונו הסיכונים שבבדיקות ההדמיה עם המטופלים לפני שעברו CT והאם תוך שיחות אלה הבינו המטופלים את  הסיכונים הכרוכים בבדיקות.  92% מהמשתתפים שסיימו את הסקר (271) עברו בדיקות הדמיה בעבר לפחות פעם אחת, ו-38%  עברו למעלה מ-5 סריקות כאלה. למעלה מ-60 אחוזים מהמשתתפים האמינו שהרופא הוא זה שאחראי לקבל את ההחלטה הסופית האם על המטופל לעבור CT או לא.  קצת מעל שליש מהמשיבים דיווחו כי הרופא סקר בפניהם את הסיכונים האפשריים שבביצוע CT. רק 17% טענו שקיבלו את ההחלטה לבצע את הבדיקה יחד , לאחר ששוחחו על התועלת והסיכונים האפשריים בביצוע הבדיקה.  כ-37% מהמשיבים ידעו כי בבדיקתCT  יש חשיפה לרמות קרינה גבוהות יותר מאשר בצילום חזה, אך לאו דווקא בשל שיחה שקיימו או לא עם הרופא המטפל.

הכותבים מסכמים כי חוסר בידע, כמו גם אי קיום של שיחה על הפוטנציאל המזיק של בדיקות ההדמייה, או קבלת החלטה משותפת לגבי קיומה של הבדיקה בסופו של דבר, כולם גורמים הפוגמים ביכולת לצמצם את השימוש הרחב מדי בבדיקות הדמייה. לדבריהם , זה הזמן לבחון שיטות תקשורת והעברת מידע אודות הסיכונים הללו באופן אמפירי, ולנסות לתרגם אותן לכדי פרקטיקה קלינית שגרתית. 

 לכתבה  

 לתקציר  

 JAMA Intern Med. Published online March 4, 2013.

 

 

בדיקת קולונוסקופיה עשויה להפחית משמעותית את הסיכון לסרטן מעי גס מתקדם

 (Ann Intern Med)

בדיקת קולנוסקופיה מלווה בירידה של 70% בסיכון לממאירות בשלב מתקדם של המעי הגס והרקטום בקרב חולים בסיכון ממוצע ובדיקת סיגמואידוסקופיה מלווה בסיכון מופחת לגידולים במעי הגס השמאלי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine. במסגרת המחקר ערכו החוקרים השוואה של היסטוריית בדיקות הסקר לסרטן מעי גס ורקטום של 471 משתתפים בגילאי 55-85 שנים, משנת 2006 עד שנת 2008, שאובחנו עם ממאירות בשלב מאוחר של המעי הגס והרקטום (שלב IIB ומעלה) אל מול היסטורית בדיקות הסקירה של 509 ביקורות תואמות ללא ממאירות. הן משתתפים בקבוצת המקרים והן משתתפים בקבוצת הביקורת נכללו באחת מארבע תוכניות טיפול למשך חמש שנים ומעלה. החוקרים לא כללו משתתפים עם היסטוריה משפחתית משמעותית של סרטן מעי גס ורקטום, כריתה מלאה של המעי הגס בעבר, או היסטוריה של מחלת מעי דלקתית.

בדיקות קולנוסקופיה לוו ביחס סיכויים מתוקן של 0.29 לסרטן מעי גס ורקטום בשלב מאוחר. בדיקת סיגמואידוסקופיה לוותה ביחס סיכויים מתוקן של 0.50. באשר לגידולים של המעי הגס הימני, בדיקת קולנוסקופיה לוותה ביחס סיכויים מתוקן של 0.36 ובדיקת סיגמואידוסקופיה לוותה ביחס סיכויים מתוקן לא מובהק של 0.79. באשר למעי הגס השמאלי והרקטום, החוקרים לא זיהו יחס סיכויים מתוקן מובהק סטטיסטית לבדיקת קולנוסקופיה או סיגמואידוסקופיה. תוצאות המחקר תוקננו לשנת הלידה, משך ההכללה בתכנית בריאות, ביצוע בדיקות סקירה אחרות (דוגמת דם סמוי בצואה), מחלות רקע, מספר הביקורים למטרות רפואה מונעת במהלך חמש השנים שלפני תקופת הייחוס, מצב סוציו-אקונומי והיסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס ורקטום.

Ann Intern Med. Published online March 4, 2013

 לידיעה במדסקייפ


סגור חלון