Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

16/06/2013 סיפור אישי: שלמות ( FREE )

כשנפגשתי את ג'ין (Jean) לראשונה, המרפאה שלה בקושי תפקדה. היא הייתה נואשת להשיג עבודה וחלקה משרד עם קבוצת רופאים מתוך תקווה ששמם הטוב יביא לה לקוחות. היא הסתפקה בפירורים שנפלו משולחן העבודה שלהם. המשרד שלה היה הקטן ביותר ושמה כלל לא הופיע על השלט בכניסה. למן ההתחלה היה ברור שהיא מטפלת מוכשרת ומסורה והיחס המזלזל הזה הטריד אותה. אבל ג'ין חשה שהקשר העסקי הזה נותן לה תוקף מקצועי והייתה בטוחה שהיא זקוקה להפניות הרופאים כדי לקבל מטופלים. היא עבדה כך משך שנתיים כמעט.

ג'ין הייתה ביישנית, שידרה התנצלות מתמדת ולפעמים היססה כדי למצוא את המילים הנכונות. היא גם הייתה מעט מגושמת. כל אלה עשו אותה חביבה. משום מה, במחיצתה הרגשת בבית, בטוח. המטופלים שלה אהבו אותה.

בצהרי יום אחד סיפרה לי ג'ין שהיא עוזבת את משרדה. הייתי מרוצה מכך ושאלתי אותה מדוע החליטה לעזוב. "אין להם נגישות לכיסאות גלגלים" היא אמרה. "לא סיפרתי לך הכל על עצמי. לפני שנים כשהייתי צעירה, היה לי שבץ חמור ואיש לא ציפה שאחלים."  נדהמתי. "לא היה לי מושג" אמרתי. היא הנהנה. "אני יודעת" היא השיבה. "איש לא יודע".

הבחנתי בקושי שלה להגות מילים ובמגושמות מסוימת, אבל אפילו עם ההכשרה שלי, לא ניחשתי דבר. ג'ין הייתה בגדר נס רפואי. קשה לתאר את הנחישות שלה במשך כל השנים שחלפו ואף כיום, לחיות את חיי היום יום. "אבל מדוע שמרת את זה בסוד, ג'ין ?" שאלתי אותה בתדהמה.

על סף דמעות היא סיפרה לי שבמשך שנים הרגישה את עצמה פגומה, ומבוישת. "רציתי להשאיר את כל זה מאחורי" היא אמרה. "חשבתי שאם אראה נורמאלית אהיה יותר ממה שאני". וכך שמרה על סודה באדיקות. היא הייתה בטוחה שאם אנשים יידעו, הם לא  ירצו לבוא אליה לטיפול. עכשיו היא כבר איננה בטוחה בכך.

 

"ומה את מתכננת לעשות כעת"? שאלתי אותה. היא השפילה מבט אל ידיה השלובות על ברכיה. "אני חושבת שפשוט אהיה עצמי" אמרה לי "אטפל באנשים כמוני. אנשים שאינם כמו אחרים. אנשים שעברו שבץ ופגיעות מוחיות אחרות. אנשים שלעולם לא ישובו להיות אנשים רגילים. אני חושבת  שאני יכולה לעזור להם להיות שלמים עם עצמם."

בחמש השנים שעברו מאז התפרסמה ג'ין הודות לעבודתה. היא קיבלה שבחים מאנשי מקצוע בקהילה ואף רואיינה בעיתונים. היא מרצה לעיתים קרובות ומייעצת לעסקים ולבתי חולים. האנשים הרבים שנעזרו בה מפנים אליה אחרים. לראשונה המרפאה שלה מלאה ושמה מופיע על הדלת. כל שנזקקה לו, כדי לשרת, היה האומץ להודות בפגיעתה.

הסיפור מובא בספרה של ד"ר רחל נעמי רמן My grandfather's blessings  תירגום עברי, ארנה פרייזר. מודן הוצאה לאור.

 

סגור חלון