Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

28/06/2013 התאבדות בסיוע רופא – דיון מה-NEJM

ג'ון וואלאס הוא גבר בן 72 שנים עם סרטן לבלב גרורתי. בעת האבחנה, הממאירות הייתה מפושטת לקשריות לימפה אגניות ולכבד. ג'ון קיבל טיפול כימותרפי פליאטיבי, אך מחלתו המשיכה להתקדם. לאחרונה הופיעה צהבת, עם תאבון ירוד מאוד. ג'ון החל במעקב של רופא לטיפול פליאטיבי ועובד סוציאלי. כאב הבטן שלו עתה מאוזן היטב עם טיפול נרקוטי במינון-גבוה, אך התרופות הובילו לעצירות. בנוסף לעובד הסוציאלי, ג'ון נפגש בקביעות עם פסיכולוג במטרה לסייע לו להתמודד עם מחלתו.

ג'ון היה נשוי לג'ויס במשך 51 שנים, להם שלושה ילדים ושישה נכדים. הוא ואשתו התגוררו בסיילם, אורגון, ב-23 השנים האחרונות ומרבית משפחתו גרה בסביבתו. ג'ון מבין את הפרוגנוזה של מחלתו ואינו מעוניין לסבול בימיו האחרונים או לשכב ללא תגובה לסביבתו. הוא דן ברצונו בהמתת חסד עם אשתו ובני משפחתו ואלו הביעו את תמיכתם. למחרת, ג'ון מתקשר לרופא ומבקש ממנו מידע אודות התאבדות בסיוע רופא.

 

האם אתם מאמינים כי על הרופא לתת לג'ון תרופות לסיום חיו? באילו מהגישות הבאות אתם תומכים?

 

דעה ראשונה: אין להתיר התאבדות בסיוע רופא

למרות הקושי הרב ומצבו המצער של ג'ון, והבעת רצונו בעת צלילותו לסיים את חייו ולא לסבול לקראת מותו, לרופאים ישנה מחויבות לכבד את סירובו של המטופל לקבלת טיפול, להקל על כאב וסבל ולספק טיפול פליאטיבי; אולם, אומנות הריפוי תמיד צריכה להישאר במרכז הטיפול הרפואי ותפקידו של מרפא כולל מתן תקווה ושאיפות חדשות למטופליו.

במציאות של טיפול פליאטיבי קיים פרדוקס לפיו חולה יכול ללכת לעולמו בריא. על רופאים מוטלת החובה שלא לפגוע בתפיסת הריפוי. לפיכך, רופאים חייבים להקשיב לבקשתו של ג'ון למות, אך לעולם לא לסייע לו בכך. 

התומכים בהתאבדות בסיוע רופא מצדיקים את עמדתם בהצבת העצמאות של החולה מעל לכל הערכים האחרים והשיקולים האתיים. מתן היתר לרופאים לסייע בסיום חייהם של מטופלים מהווה פתח למדרון חלקלק, העשוי להוביל, באופן לא-מכוון, להרחבת הגישה להתערבויות שנועדו לסייע באובדנות. התומכים בהמתת חסד מכחישים את קיומו של המדרון החלקלק, בטענה כי מגבלות חוקיות ומחסומים מנהליים יעילים במניעתו. אך מהעדויות עולה בבירור כי ההפך הוא הנכון. אוכלוסיות פגיעות בקהילה – אנשים מבוגרים ותשושים ואלו המוגבלים או סובלים ממחלות סופניות – רואים עצמם מאוימים. רופאים אינם יכולים לעצום עיניים מסכנות חמורות אלו.

היבטים רבים במעשי התאבדות בסיוע רופא מכרסמים בנורמות האתיות של הרופאים. לדוגמא, מהדו"ח השנתי בשנת 2011 בנושא Death with Dignitiy Act in Oregon עלה כי רופאים נכחו בפחות מ-10% ממקרי התמותה בסיוע רופא.

מדוע שירצו להתנתק מהמעשה אותו אפשרו? ייתכן כי התחושה המוסרית שלהם היא כי זירוז או עידוד מכוון של המוות הוא שגוי.

התייחסות להתאבדות בסיוע רופא כאל מתן טיפול הינו כלי חדש בו משתמשים התומכים בהמתת חסד. המטרה היא להביא לכך שהתאבדות בסיוע רופא תהווה סוגיה פחות מרעישה לציבור ולעודד את הרעיון לפיו אישור הצעד בחוק הינו רק צעד קטן נוסף בדרך ומאושר מבחינה אתית.  באמצעות טשטוש מכוון של המונחים התאבדות בסיוע רופא עם טיפול פליאטיבי לגיטימי, התומכים בהמתת חסד מקווים כי הציבור יקבע כי מדובר בטיפול רפואי ומקובל אתית לסיום החיים.

בכדי שטיפול פליאטיבי יוותר אמצעי לריפוי, הוא אינו יכול לכלול אובדנות תרפויטית. המתת חסד וריפוי אינם עולים בקנה אחד ומעורבות של רופאים בהתערבויות אלו אינה אתית ופוגע בתפקידו של הרופא כמרפא.

 

דעה שנייה: יש להתיר התאבדות בסיוע רופא

לחלק גדול מהציבור, אלו שעובדים כרופאים ואלו שאינם רופאים, המושג מוות מעורר פחד, או משהו ממנו מבקשים להימנע בכל מחיר.

בשלב מסוים, רובנו מכירים מישהו שעבורו המוות הגיע כהקלה. מקרים אלו הגיעו לאחר ציפייה ממושכת או חיפוש פעיל, הכנה סודית והתמודדות עצמית. במקרים אלו, ההזדמנות לבקש סיוע מאיש מקצוע לסיים את החיים באופן חוקי  ומקובל חברתית צפויה להביא לשיפור ניכר. ג'ון זכה מאחר ומדובר באפשרות קיימת במדינה בה הוא מתגורר וכי באפשרותו לדון בפתיחות עם בני המשפחה והרופא המטפל.

התפקיד של הרופא אינו רק לשמר את החיים אלא גם להשתמש בניסיונו ובכישוריו בכדי לסייע בשיפור חיי המטופלים או להקל על סבלם. האחרון כולל מתן סיוע לחולים הנוטים למות. חולים אלו עשויים להגיע למסקנה כי במצבם הספציפי, פניה לרופא לסיוע באובדנות משקפת בצורה הטובה ביותר את צרכיהם והעדפותיהם.

קיים קונצנזוס רחב בנוגע לחשיבות הטיפול הפליאטיבי וטיפול במסגרת הוספיס, והתאבדות בסיוע רופא אינה מתכחשת לכך. עם זאת, בחלק מהמקרים, לא ניתן לאזן היטב את התסמינים; במקרים רבים אחרים, החשש הוא מפני אובדן עצמאות וכבוד. חלק מהחולים מבקשים לעצב בעצמם את סוף חייהם; לחולים אלו, נטילת האחריות לסיום חייהם עדיפה על המתנה פאסיבית למותם.

התאבדות בסיוע רופא חוקית כעת במספר מדינות ברחבי ארצות הברית, כולל אורגון וושינגטון, כמו גם בשוויץ והולנד. מהנתונים ממקומות אלו עולה כי יישום התאבדות בסיוע רופא כאשר מלווה במגבלות מסוימות, אינה מובילה להגדלה לא-מבוקרת של גישות אלו או שימוש לרעה. בשוויץ, מספר ההתאבדויות בסיוע רופא עלו באופן עקבי במהלך העשור האחרון , אך המספר הכולל של מעשי האובדנות ירד. מהנתונים עולה כי מרבית החולים שביקשו סיוע רופא במעשה ההתאבדות היו גברים לבנים, משכילים ולא אוכלוסיה שהייתה מוגדרת כפגיעה במיוחד. כמו כן, רק חלק קטן מהחולים המבררים אודות סיוע רפואי באובדנות משלימים בפועל את התהליך; מכאן עולה כי האפשרות נתפסת כבחירה שניתן לזנוח.

 

גם בקהילות עם תמיכה ציבורית נרחבת בהתאבדות בסיוע רופא, עדיין קיימת תחושת אי-נוחות או תחושה אמביוולנטית, בעיקר בקרב רופאים הנדרשים לשאת את הנטל הרגשי והאחריות המוסרית לסיום החיים של חולה. ההחלטה למתן סיוע רפואי צריכה להישאר בידיהם. עם זאת, במידה והרופא מוכן לסייע בכך, אזי אין סיבה אתית מחייבת לא לאפשר לרופאים לעשות כן. בכל מקרה, בקרה הדוקה, ניטור מקיף ודיון מתמשך נדרשים בכדי להבטיח כי התאבדות בסיוע רופא תיוותר אפשרות שתתבסס על מערכת יחסים אכפתית בין המטופל ובני המשפחה ובין איש הצוות הרפואי.

למאמר

N Engl J Med 368;15

 

סגור חלון