Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 26/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

14/11/2013 בקיצור נמרץ – המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של אוקטובר 2013

חשיבות הגנטיקה בהערכת הסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם בחולי סוכרת (מתוך כנסEASD )

וריאנט גנטי המזוהה ב-40% מהחולים עם סוכרת מסוג 2 עשוי להביא לעליה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-European Association for the Study of Diabetes.

במטה-אנליזה של נתונים מארבעה מדגמים של חולי סוכרת עולה כי נוכחות פולימורפיזם KCNJ11 E23K לווה בעליה יחסית של 21% בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 1.21).

מאחר שגן KCNJ11 מקודד לקולטן המופעל ע"י סולפוניל-אוריאה, החוקרים בחנו גם אם נוכחות הווריאנט הנ"ל השפיע על הקשר שזוהה בעבר בין השימוש בתרופות אלו ובין עליה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם. הם מצאו כי הקשר היה משמעותי בקרב נשאים של הווריאנט הגנטי בסיכון (יחס סיכון של 2.97), אך לא באלו שאינם נשאים של הווריאנט הגנטי (יחס סיכויים של 1.70).

 

החוקרים מדגישים כי מדובר בממצאים מוקדמים וכי דרושים מחקרים גדולים יותר לאישור התוצאות. עם זאת, במידה והממצאים יאושרו, אזי הם עשויים להוביל להתאמה אישית של הטיפול, בהתאם לרקע הגנטי של כל חולה, וייתכן כי יהיה מקום להימנע ממתן סולפוניל-אוריאה לנשאי הווריאנט בסיכון.

EASD 2013

לידיעה ב-MedPage Today

 

פרופיל סיכון-תועלת של טיפול משולב לעומת טיפול יחיד בנוגדי-טסיות בחולים עם אירוע מוחי איסכמי (Ann Intern Med)

במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בהשוואה לטיפול מונותרפי, טיפול נוגד-טסיות משולב במשך למעלה משנה לאחר אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף, אינו מלווה בירידה גדולה יותר בשיעורי ההישנות של אירועים מוחיים. עם זאת, טיפול משולב מלווה בסיכון גבוה יותר לדימום תוך-גולגולתי, בהשוואה לטיפול מונותרפי בקלופידוגרל.  ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול משולב בנוגדי-טסיות עשוי לסייע במניעת הישנות אירועים מוחיים, אך מצד שני עשוי להביא לעליה בסיכון לדימומים. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לכמות ולהעריך את הסיכון להישנות אירועים מוחיים ודימום תוך-גולגולתי על-רקע טיפול ארוך-טווח בשתי תרופות נוגדות-טסיות, לעומת תרופה נוגדת-טסיות יחידה, בחולים עם אירוע מוחי איסכמי והתקף איסכמי חולף.

החוקרים זיהו 7 מחקרים אקראיים ומבוקרים, שכללו קרוב ל-40,000 משתתפים ודיווחו על הישנות אירועים מוחיים ודימום תוך-גולגולתי.

החוקרים מדווחים כי מהנתונים עולה כי אין הבדלים בסיכון להישנות אירועים מוחיים בין חולים שקיבלו טיפול נוגד-טסיות משולב ובין אלו שקיבלו טיפול מונותרפי באספירין (יחס סיכון של 0.89) או טיפול מונותרפי בקלופידוגרל (יחס סיכון של 1.01). הסיכון לדימום תוך-גולגולתי לא היה שונה משמעותית בין חולים שטופלו במשלב נוגדי-טסיות ובין אלו שקיבלו טיפול מונותרפי באספירין (יחס סיכון של 0.99), אך היה גדול יותר בקרב חולים שקיבלו טיפול משולב בנוגדי-טסיות, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול מונותרפי בקלופידוגרל (יחס סיכון של 1.46).  החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי בחולים לאחר אירוע מוחי איסכמי, אין עדיפות לטיפול משולב בנוגדי-טסיות, בהשוואה לטיפול מונתרפי, במשך למעלה משנה לאחר האירוע המוחי. יתרה מזאת, טיפול זה מלווה בסיכון מוגבר לטיפול תוך-גולגולתי, בהשוואה לטיפול מונותרפי בקלופידוגרל.

  Ann Intern Med. 2013;159(7):463-470

 

התערבות באמצעות פעילות גופנית עשויה להיות יעילה יותר בהפחתת תמותה מהתערבות תרופתית (BMJ)

מחקר חדש המתפרסם ב-BMJ מדווח כי ביצוע פעילות גופנית שווה באפקטיביות שלה בהפחתת תמותה להתערבות תרופתית.. מטרת החוקרים הייתה לקבוע את האפקטיביות ההשוואתית של ביצוע פעילות גופנית מול התערבות תרופתית על הורדת הסיכון לתמותה. המחקר היה מטה-אפידמיולוגי, ובוצע באמצעות מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו תוצאות תמותה תוך השוואת האפקטיביות של תרגילי פעילות גופנית מול התערבות תרופתית או כל אחד מהם מול פלצבו או טיפול רגיל.

נכללו בסקירה השיטתית מחקרים במדליין ובמאגר המידע של קוקריין. יעד המחקר המרכזי היה תמותה, וסינטיזת הנתונים של תוצאות התמותה במחקרי הפעילות הגופנית והתרופות נעשתה תוך שימוש בשיטת  של מטה-אנליזה  מערכתית אקראית.  נכללו בעבודה  16 מטה-אנליזות  (4 של פעילות גופנית ו-12 של תרופות). שילוב של 3 מחקרים חדשים נוספים של פעילות גופנית הוביל לכך שבסה"כ נאסף מידע מ-305 מחקרים רנדומליים ומבוקרים שכללו בסה"כ 339,274 משתתפים.  לאורך כל 4 המצבים (מניעה שניונית של מחלת לב כלילית, שיקום לאחר שבץ, טיפול באי ספיקת לב, מניעת סוכרת) עם עדויות על האפקטיביות של פעילות גופנית על תוצאות תמותה , 14,176 משתתפים חולקו באופן אקראי להתערבות באמצעות פעילות גופנית ב-57 מחקרים.

לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטי בין התערבות באמצעות פעילות גופנית או באמצעות טיפול תרופתי במסגרת מניעה שניונית של מחלת לב כלילית וכך גם לגבי טיפול למניעת סוכרת בקרב משתתפים עם קדם-סוכרת.   הפעילות הגופנית הייתה אפקטיבית יותר מתרופות בקרב מטופלים לאחר שבץ: יחס סיכון של  0.09 בהשוואה לנוגדי קרישה , בטווח בר סמך של בין 0.01-0.7 , ויחס סיכון של 0.1 מול נוגדי טסיות, בטווח של 0.01-0.62 .

טיפול במשתנים היה יעיל יותר מפעילות גופנית במשתתפים עם אי ספיקת לב (יחס סיכון של פי 4.11 לפעילות מול משתנים, בטווח בר סמך של בין 1.17-24.76 .

מסקנת החוקרים היא כי למרות שיש יחסית מעט מחקרים שבחנו את האפקט של פעילות גופנית, המחקרים הרנדומליים הקיימים מצביעים על כך שהתערבות באמצעות פעילות גופנית ותרופות רבות דומה במונחי האפקט על התמותה במניעה שניונית של מחלת לב כלילית, שיקום שבץ, טיפול באי ספיקת לב ומניעת סוכרת.  

BMJ. Published online October 2, 2013 

הערת המערכת: נתונים מרשימים ומעודדים... נראה לנו שהמסר אינו צריך להיות דווקא להפסיק טיפול תרופתי ולהתחיל לרוץ..החשיבות היא בהעברת המסר גם לרופאים וגם למטופלים שלפעילות הגופנית יש אפקט חזק מאוד שחייב להיות משולב בכל הטיפולים שנבחנו באנליזה, ומן הסתם גם במצבים בריאותיים רבים אחרים.  

יש להניח שאנליזה שתבדוק שילוב של פעילות גופנית ביחד עם טיפול תרופתי הולם עשוייה להצביע על אפקטיביות גדולה יותר מאשר פעילות או תרופות בלבד. ואם נוסיף על כך גם מרכיבים אחרים של סגנון חיים כמו תזונה בריאה, הימנעות מעישון, הורדת לחץ וסטרס נפשי סביר להניח שיהיה לכך אפקט סינרגטי נוסף.  

 

הפסקת עישון מפחיתה את הסיכון להתקף לב לרמות של אלה שמעולם לא עישנו  (ESC)

הפסקת עישון מפחיתה את רמות הסיכון להתקף לב לרמות של אלה שמעולם לא עישנו, כך מגלה מחקר שהוצג בקונגרס ESC 2013 על ידי ד"ר ג'יימס ק. מין וד"ר ריין נקנישי מארה"ב. 

ד"ר מין שעמד בראש המחקר מסביר : "עישון הוא גורם סיכון ידוע למחלות קרדיווסקולריות. מחקרים זיהו כי הפסקת עישון יכולה להפחית התקפי לב ומוות אולם לא בחנו את הקשר בין השפעה מיטיבה זו לבין הנוכחות והחומרה של מחלת עורקים כליליים (CAD ). המחקר שלנו ביקש לגלות איזו השפעה יש להפסקת עישון על הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, מוות וחומרת מחלות עורקים כליליים".

הרשם הפרוספקטיבי CONFIRM (הערכת CT כלילי לתוצאים קליניים: מחקר בינלאומי רב מרכזי) כלל 13,372 מטופלים מ-9 מדינות באירופה, צפון אמריקה ומזרח אסיה, ובחן את הסיכון של אירועים קרדיולוגיים חמורים בקרב 2,853 מעשנים פעילים, 3,175 מעשנים לשעבר ו-7,344 שמעולם לא עישנו.

בקרב המעשנים הפעילים והמעשנים לשעבר הייתה שכיחות גבוהה יותר של עורקים כליליים חסומים באופן חמור בהשוואה ללא-מעשנים. דבר זה נקבע על ידי CT אנגיוגרפיה של העורקים הכליליים (CCTA ), טכניקת הדמייה לא פולשנית אשר מאפשרת הדמייה ישירה של העורקים הכליליים. למעשנים פעילים ולמעשנים לשעבר הייתה סבירות גבוהה פי 1.5 להיצרויות חמורות ב-1 וב-2 עורקי לב מרכזיים, וסבירות גבוהה פי 2 להיצרויות חמורות בכל 3 עורקי הלב המרכזיים.

ד"ר מין, שהוא מנהל המכון להדמייה קרדיווסקולרית בבית החולים New York-Presbyterian ובקולג' לרפואה Weill Cornell , מסביר: "התוצאות שלנו הראו כי הפסקת עישון אינה מפחיתה את כמות התחלואה לה גורם העישון בעורקים הכליליים, אך היא כן מפחיתה את הסיכון להתקף לב ולמוות לרמות של אלה שאינם מעשנים".

אחרי שנתיים של מעקב, 2.1% ממטופלי המחקר חוו התקפי לב או מוות. שיעורי התקף הלב או המוות היו כמעט פי 2 בקרב מעשנים פעילים בהשוואה לאלה שמעולם לא עישנו. בקרב מעשנים לשעבר היה כמעט אותו שיעור של התקף לב או מוות כמו בקרב אלה שמעולם לא עישנו, על אף שכיחות, היקף וחומרה גבוהים יותר של מחלות עורקים כליליים (ראה איור). הממצאים הן בקרב המעשנים הפעילים והן בקרב המעשנים לשעבר נשארו אותו הדבר אפילו כאשר הם הושוו ללא-מעשנים אשר היו דומים בגיל, מין וגורמי סיכון למחלות עורקים כליליים.

ד"ר מין אמר: "המחקר שלנו הוא הראשון להדגים כי הנוכחות והחומרה של חסימות כליליות אינם נעלמים לאחר הפסקת העישון, אולם הסיכון להתקף ולמוות כן נעלמים. יש לבצע מחקרים נוספים כדי לקבוע מתרחש אפקט מגן זה".

הוא המשיך: "שאלות רבות מספור נשארו והן דורשות מחקר נוסף. לדוגמא, האם החסימות החמורות שנצפו במטופלים שהפסיקו לעשן גורמות לאירועים חריגים לאחר שנתיים (משך המחקר הנוכחי). זאת ועוד, האם משך העישון או מספר הסיגריות שהאדם עישן ליום משפיעים על חומרת מחלת העורקים הכליליים או על הפרוגנוזה הקשורה להפסקת עישון. הצוות שלנו וכמה צוותים אחרים מבקשים לבצע חקירות כאלה".

ד"ר מין סיכם: "לעולם לא מאוחר מדי להפסיק לעשן. מחקר זה מראה בבירור שהפסקת עישון מפחיתה את הסיכון להתקף לב ולמוות לרמת הסיכון של אלה שמעולם לא עישנו".

Quitting smoking drops heart attack risk to levels of never smokers , ESH, Amsterdam 2013


שכיחות טיפול אנטיביוטי מיותר עדיין גבוהה (JAMA Int Med)

 למרות מאמצים רבים שנערכו בשנים האחרונות בנושא, טיפולים אנטיביוטיים עדיין ניתנים באופן מוגזם לשתי תלונות נפוצות – כאבי גרון ודלקת סמפונות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-IDWeek ובכתב העת JAMA of Internal Medicine.

מסקירה על שני מאגרי נתונים אודות טיפול אמבולטורי עולה כי רופאים מתחילים טיפול אנטיביוטי בכ-60% מהחולים המתלוננים על כאבי גרון. הבעיה היא שרק כאחד מכל עשרה מקרים נובע מפתוגן המגיב לטיפול האנטיביוטי. באשר לדלקת סמפונות, המצב עגום עוד יותר, כאשר כ-73% מהמקרים הללו טופלו אנטיביוטית, למרות שמחלה זו לעולם אינה מגיבה לטיפול התרופתי.

החוקרים מסבירים כי לרופאים אחריות להסביר למטופליהם את הסיכונים של טיפול אנטיביוטי לא-הולם. עבור החולה הפרטני, הסיבה בגינה אין צורך בטיפול האנטיביוטי נובעת מכך שלא צפויה תועלת לטיפול זה וכי קיים סיכוי אמיתי לנזק עקב הטיפול.

בשתי הסקירות, החוקרים בחנו את הנתונים מסקרי National Ambulatory Medical Care Surveys ו-National Hospital Ambulatory Medical Care Survey. באשר לכאבי גרון, הסקרים, משנים 1997 עד 2010, כללו כ-8,100 ביקורים.

בשישה מכל עשרה ביקורים במהלך תקופת המחקר, הרופאים שלחו את החולים לביתם עם מרשם לטיפול אנטיביוטי – במקרים רבים אנטיביוטיקות יותר יקרות ופחות יעילות מפניצילין.

לסיכום, למרות מאמצים מזה עשרות שנים, חל שיפור קטן מאוד בשיעורי מתן טיפול אנטיביוטי למבוגרים הפונים בשל כאבי גרון או דלקת סמפונות. יתרה מזאת, במקרים רבים ניתן טיפול בתכשירים רחבי-טווח ויקרים יותר, בעיקר אזיתרומיצין, במקום פניצילין.

 JAMA Int Med 2013

 

שמן דגים משפר את יעילות הטיפול ב-DMARDs במטופלים עם דלקת פרקים שגרונית מוקדמת (Annals of Rheumatic Diseases)

שמן דגים במינון גבוה, בשילוב עם משטרי טיפול  קונבנציונאליים (תרופות DMARDs) במטופלים עם דלקת פרקים שגרונית מוקדמת (RA), הביא לשיפור בתוצאות במטופלים, כך עולה ממחקר חדש. במטופלים שקיבלו שמן דגים בשילוב עם טיפול משולש של מתרוקסט, סולפזאלין והידרוקסיכלורקוין (methotrexate, sulfasalazine, hydroxychloroquine) הסיכוי לכשלון של הטיפול לאחר שנה היה נמוך יותר מאשר במטופלים שקיבלו את הטיפול המשולש ללא תוספת של שמן דגים (יחס סיכונים , HR, של 0.28). נראה גם כי שיעור ההפוגה (remission) במחלה היה גבוה יותר בקבוצה שקיבלה שמן דגים, מול קבוצת הביקורת (HR 2.17,).

החוקרים כללו במחקר קבוצת מטופלים עם RA מוקדמת, כלומר שאובחנה לפני פחות משנה, ושלא קיבלו מעולם טיפול DMARD. הם חולקו ביחס של 2:1 לקבלת שמן דגים במינון גבוה או מינון נמוך. הקבוצות, שכונו קבוצת שמן הדגים או קבוצת הביקורת, קיבלו מינון של 5.5 או 0.4 גרם ליום, בהתאמה, של שומני אומגה 3: חומצה איקוספנטנטואית (eicosapentaenoic acid) + חומצה דוקוסאקסנואית (docosahexaenoic acid). בנוסף, קיבלו כל המטופלים מטרוקסט (MTX), סולפאסלאסזין והידרוקסיכלורוקין, כשמינון התרופה הותאם לפי אלגוריתם שלקח בחשבון את פעילות המחלה ואת רעילות הטיפול. חוקרים מצאו כי בקבוצה שקיבלה שמן דגים במינון גבוה, שיעור הכשלון של הטיפול המשולש ב-DMARD היה כאמור נמוך יותר.  שיעור ההפוגה הראשונה במחלה, לפי הגדרות הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) היה גבוה באופן מובהק בקבוצה שקיבלה מינון גבוה של שמן דגים, בהשוואה לקבוצת הביקורת - HRs=2.17 . החוקרים מסכמים כי מתן של שמן דגים נקשר לתועלת שנוספה על זו הקשורה לטיפול משולש ב-DMARDs לפי פרוטוקול treat-to-target’' , עם מינון דומה של MTX  , והביאה לירידה בשיעור כשלון הטיפול התרופתי ושיעור גבוה יותר של הפוגה לפי ACR 

 לתקציר המחקר 

Ann Rheum Dis 2013

 

האם דיאטה עשויה להפחית את הסיכון לסרטן הלבלב ? (J Natl Cancer Inst)

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of National Cancer Institute מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, התומכות בהשערה לפיה תזונה נכונה עשויה לסייע בהפחתת הסיכון לממאירות של הלבלב. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הערכת דפוס התזונה, המבוססת על צריכת התזונה מציעה יתרון על הערכה מבוססת מזון וחומרי תזונה של סיכון למחלה. עם זאת, מחקרים מעטים בחנו את דפוסי התזונה והסיכון לממאירות של הלבלב, ואין מחקר שהתמקד בהנחיות Dietary Guidelines for Americans לשנת 2005. החוקרים התבססו על מדד HEI 2005 (Healthy Eating Index) להערכת הקשר בין היענות להמלצות אלו ובין הסיכון לממאירות הלבלב.

החוקרים חישבו את מדד HEI-2005 בכ-530,000 גברים ונשים ממחקר National Institute of Health – American Association of Retired Persons Diet and Health Study, על-סמך תשובות לשאלוני תזונה שהוחזרו בשנים 1995 ו-1996. החוקרים ערכו ניתוח סטטיסטי להערכת הסיכון היחסי לסרטן לבלב בהתאם למדד HEI-2005 (מסווג לחמישונים) ובחנו את ההשפעות של גורמי סיכון ידועים.

בהשוואת המשתתפים שענו על מרבית ההנחיות התזונתיות (חמישון חמישי) אל מול אלו שענו על מספר ההמלצות הנמוך ביותר (חמישון ראשון), זיהו החוקרים סיכון מופחת לסרטן לבלב (יחס סיכון של 0.85). בקרב גברים תועדה אינטראקציה בין מדד מסת הגוף ובין יחס סיכון של 0.72, בהשוואת החמישון החמישי אל מול הראשון בגברים בעלי עודף-משקל או השמנת-יתר, אך לא זוהה קשר דומה בגברים בעלי משקל תקין.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי דיאטה באיכות גבוהה, כפי שנמדדת לפי HEI-2005 עשויה להפחית את הסיכון לממאירות של הלבלב.

 J Natl Cancer Inst. 2013;105(17):1298-1305

לידיעה במדסקייפ

 

ישנוניות במהלך היום עשויה להצביע על הסיכון להיפוגליקמיה בחולי סוכרת  (Diabetes Care)

בחולים מבוגרים עם סוכרת הסובלים מעייפות ניכרת במהלך היום קיים סיכון מוגבר להיפוגליקמיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.

בניתוח לפי תתי-קבוצות ממחקר תצפיתי גדול, החוקרים מצאו כי בחולים עם ציונים גבוהים יותר בשני מדדים להערכת ישנוניות במהלך היום הסיכויים להיפוגליקמיה חמורה היו גבוהים יותר משמעותית (p=0.016 ו-p=0.024, בהתאמה).

הפרעות נשימה בשינה וישנוניות במהלך היום נפוצות בחולים עם סוכרת מסוג 2. במטרה לקבוע אם תחושת עייפות במהלך היום קשורה באופן כלשהו לחומרת היפוגליקמיה, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 898 חולים עם סוכרת מסוג 2  ממחקר Edinburgh Type 2 Diabetes Study. גיל החולים הממוצע עמד על 67.9 שנים, והמשתתפים השלימו שני שאלונים להערכת הפרעות נשימה בשינה וישנוניות-יתר במהלך היום – מדד Epworth Sleepiness Scale ו-Berlin Questionnaire – וגם שאלו אודות מקרים של היפוגליקמיה חמורה.

בסיכומו של דבר, החוקרים מצאו כי בחולים עם ציונים גבוהים יותר במדד Epworth Sleepiness Scale תועדו סיכויים גבוהים יותר משמעותית לאירועי היפוגליקמיה חמורה, בהשוואה לציונים נמוכים יותר (15.6% לעומת 9%, p=0.016).

החוקרים מציינים  כי ישנוניות כתסמין , ולא הפרעת נשימה בשינה בעצמה, עשויה להעיד על סיכון מוגבר להיפוגליקמיה. ישנוניות הינה תסמין לא-ספציפי, הנובע מסיבות שונות, ויש להבחין לדעתם בין תסמין זה ובין הפרעות נשימה בשינה וחסר שינה.  

הם מסכמים כי במדגם העוקבה הגדול הנ"ל של חולים מבוגרים עם סוכרת מסוג 2, באלו עם ישנוניות-יתר במהלך שעות היום, כפי שנקבע לפי שני מדדים, הסיכוי להיפוגליקמיה חמורה היה גדול יותר. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לאשר את ממצאי המחקר ולקבוע אם מדובר בגורם סיכון בעל חשיבות לאירועי היפוגליקמיה.

Diabetes Care 2013

 

מה בין פעילות גופנית ובין הסיכון לסרטן שד? (Cancer Epidemiol Biomarkers Prev.)

הליכה במשך שעה ומעלה בכל יום מלווה בירידה של 14% בסיכון לסרטן שד, כאשר פעילות גופנית רבה מלווה בירידה של 25% בסיכון לממאירות, בהשוואה לסיכון במרבית הנשים הסדנטריות, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי גדול, שפורסמו במהלך חודש אוקטובר, בכתב העת Cancer Epidemiology, Biomarkers, and Prevention.

ממצאי המחקר תומכים בבירור בקשר בין פעילות גופנית ובין סרטן שד בנשים לאחר מנופאוזה, כאשר לפעילות מאומצת יותר השפעה בולטת יותר.

בין השנים 1992-2009, 4,760 מבין 73,615 נשים לאחר-מנופאוזה במחקר Cancer Prevention Study II Nutrition Cohort אובחנו עם סרטן שד. בעת הגיוס למחקר, 9.2% מהנשים דיווחו כי לא עסקו כלל בפעילות גופנית. מבין היתר, ההוצאה האנרגטית הממוצעת הייתה מקבילה ל-3.5 שעות בשבוע של הליכה במהירות מתונה, כאשר מרבית הנשים עסקו בעיקר בפעילויות בעצימות מתונה, דוגמת הליכה, רכיבה, פעילות אירובית וריקוד. מעט נשים דיווחו על פעילות גופנית מאומצת דוגמת ריצה, שחייה וטניס. כמחצית מהנשים (47%) דיווחו על הליכה כפעילות היחידה בשעות הפנאי.

בהשוואה לנשים סדנטריות, נשים פעילות גופנית נטו להיות רזות יותר, עם סיכוי גבוה יותר לשמור או לרדת במשקל במהלך הבגרות, נטו יותר לשתות אלכוהול ופחות לעשן סיגריות. כמו כן, בקרב נשים אלו תועדו שיעורי ממוגרפיה גבוהים יותר בשנה האחרונה.

החוקרים ערכו ניתוח סטטיסטי להערכת יחסי הסיכון לסרטן שד לאחר תקנון רב-משתנים לגזע, השכלה, מדד מסת גוף, שינוי במשקל בבגרות, צריכת אלכוהול, עישון, גיל בעת מנופאוזה, מספר לידות/גיל בעת לידת חי ראשונה, ציסטות בשד, כריתת רחם, כריתת שחלות, היסטוריה משפחתית של סרטן שד, ממוגרפיה ונטילת טיפול הורמונאלי לאחר מנופאוזה.

בהשוואה לנשים בקבוצת הנשים הכי פחות פעילה גופנית, בנשים הכי פעילות נרשמה ירידה של 25% בסיכון לסרטן שד. בקרב נשים שדיווחו על הליכה כפעילות היחידה שלהן בשעות הפנאי, באלו שהלכו שבע שעות ומעלה בכל שבוע, נרשמה ירידה של 14% בסיכון, בהשוואה לאלו שהלכו עד שלוש שעות בשבוע.

החוקרים לא זיהו קשר בין זמני הישיבה ובין הסיכון לסרטן שד. מצב הקולטנים לאסטרוגן, מדד מסת גוף, עליה במשקל ונטילת טיפול הורמונאלי חליפי לא השפיעו על הקשר ההפוך שתועד בין פעילות גופנית ובין סרטן שד לאחר מנופאוזה.

Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2013;22:1906-1112

לידיעה במדסקייפ

 

שליש מהחולים עם תסחיף ריאתי אינם מאובחנים בחדרי המיון  (Am J Emerg Med)

שליש מהחולים הפונים לחדרי מיון עם תסחיף ריאתי אינם מאובחנים נכונה לפני שנשלחים לביתם או מאושפזים לבית החולים, כך עולה מתוצאות מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי. מחלות ריאה כרוניות דוגמת אסתמה תורמות לעיתים קרובות לעיכוב באבחנה.

למרות שאבחנה מהירה עשויה להביא לשיפור תוצאות הטיפול הרפואי, אבחנה נכונה של תסחיף ריאתי עשויה להיות מאתגרת.

החוקרים בחנו את הרשומות הקליניות של חולים מעל גיל 18 שנים, שאושפזו לשלושה בתי חולים אוניברסיטאיים במדריד, עם אבחנה של תסחיף ריאתי סימפטומטי בין אפריל 2008 ועד דצמבר 2011. מבין 436 חולים שנכללו במחקר, ב-146 חולים (33.5%) חל עיכוב באבחנה של תסחיף ריאתי.

מניתוח רב-משתנים עלה כי בחולים עם היסטוריה של מחלת ריאות חסימתית כרונית תועד סיכוי גבוה יותר לעיכוב באבחנה (יחס סיכויים של 4.3), כמו גם באלו עם היסטוריה של אסתמה (יחס סיכויים של 3.4, P=0.01). בחולים עם שיעול (יחס סיכויים של 2.5) או בהעדר סינקופה (יחס סיכויים של 4.3) בעת ההתייצגות הקלינית תועד סיכוי גבוה יותר לעיכוב באבחנה. גורמים אחרים הקשורים בעיכוב באבחנת תסחיף ריאתי כללו קוצר נשימה (יחס סיכויים של 2.3), נוכחות כאב חזה פלאוריטי (יחס סיכויים של 3.6), חום (יחס סיכויים של 2.7), כיח דמי (יחס סיכויים של 5) ונוכחות תסנין ריאתי בצילום חזה (יחס סיכויים של 2.5). למרות העיכוב באבחנה מדויקת של תסחיף ריאתי, החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה בחולים מאושפזים; ייתכן כי שיעורי התמותה שהיו גבוהים יותר בחולים ששוחררו לביתם קשורים יותר למחלות רקע אחרות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהמחקר עולה כי עיכוב באבחנה של תסחיף ריאתי חד הוא נפוץ, למרות הגישות האבחנתיות הנוכחיות. ממצאי המחקר תומכים בצורך בדרגת חשד גבוהה לתסחיף ריאתי בקבוצת חולים זו.

Am J Emerg Med. Published online September 23, 2013

 

מטא אנליזה חדשה קובעת: סטטינים לא פוגעים בקוגניציה או בזכרון, ועשויה להיות להם דווקא השפעה מגנה מפני דמנציה  (Mayo Clinic Proceedings)

סטטינים עשויים אף להגן מפני דמנציה, כאשר הם נלקחים במשך יותר משנה, ונטילה שלהם אינה פוגעת בזיכרון ובקוגניציה, כך עולה ממטא אנליזה חדשה. המידע שנאסף ממחקרים ארוכי וקצרי טווח איכותיים מצא כי ישנה ירידה יחסית של כמעט 30%  בשכיחות הדמנציה במטופלים שנטלו סטטינים , כאשר מדובר במטופלים ללא היסטוריה של חוסר תפקוד קוגנטיבי ( HR 0.71), וכן ירידה של שני אחוזים בסיכון המוחלט לדמנציה.  DSST גם  (Digit Symbol Substitution Testing) ממחקרים קלינים קצרי טווח שנערכו עבור השינויים בזכרון לא מצאו פערים מובהקים בקוגניציה בין משתמשי סטטינים לבין משתמשי פלצבו ( השינוי הממוצע 1.65, עם 95%  CI -0.03 – 3.32). המאמר פורסם ב- Mayo Clinic Proceedings. לדברי החוקרים, למטופלים ולמטפלים אין מה לדאוג לגבי השפעות נוירו-קוגנטיביות של הטיפול בסטטינים.

בפברואר בשנה שעברה פרסם מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA , הוראה לסמן את תוויות הסטטינים באזהרה כי עלולות להיות השפעות של פגיעה בזכרון עם השימוש, בתגובה לדיווחים ממטופלים ומכמה מחקרים קטנים שמצאו קשר בין השימוש בסטטינים לבין התדרדרות קוגנטיבית. עם זאת, כמה סקירות מחקרים גדולות שפורסמו בהמשך לא מצאו עדויות הקושרות סטטינים להתדרדות קוגנטיבית.  לדברי החוקרים, מאז סימון התווית מחדש, רבים מהמטופלים חששו מהשלכותיו.

החוקרים השתמשו במאגרי המידע מדליין, אמבייז וקוקרן כדי לאתר מחקרים קצרי טווח, מבוקרים ואקראיים, שבחנו באמצעים מאושרים את הקוגניציה כיעד מחקר עיקרי, ומחקרים ארוכי טווח (שהוגבלו למחקרים מבוקרים ואקראיים  או למחקרי עוקבה פרוספקטיבים איכותיים). 16 מחקרים עמדו בקריטריונים המחמירים מבחינת סינטזה איכותית, 8 מהם קצרי טווח ו-8 ארוכי טווח ו-11 מבחינת הסינתזה כמותית.

המחקרים שבחנו את ההשפעה ארוכת הטווח של השימוש בסטטינים על הקוגניציה כללו מידע על למעלה מ-23 אלף מבוגרים ללא היסטוריה של בעיות קוגניטיביות, שנטלו סטטינים במשך שנה או יותר. שלושה מהמחקרים ארוכי טווח, כולם פורסמו בין 2005-12, לא מצאו שום קשר בין השימוש בסטטינים לבין השכיחות של דמנציה, וחמישה מהם אף הראו השפעה חיובית מסוימת. לדברי החוקרים, אך הגיוני שבשל ההשפעה של התרופה בהורדה וייצוב פלאק בעורקים, היא עשויה להשפיע לטובה ולהגן מפני דמנציה; דמנציה וסקולרית נגרמת בשל חסימה של כלי דם קטנים במוח, המונעת זרימת דם לאזורים מסוימים.  סטטינים מורידים את הפלאק ואת הדלקת בעורקים קורונריים, והם עשויים לעשות את אותו הדבר גם בכלי הדם במוח.   לדברי החוקרים, גם מחקרים כמו PROSPER, JUPITER, או ה- Heart Protection study , שלא נכללו בסקירה, לא מצאו גם הם כל עדות לכך שהשימוש בסטטינים פוגע בזכרון או מביא לתופעות לוואי הקשורות בקוגניציה. 

Swiger JK, et al "Statins and cognition: a systematic review and meta-analysis of short- and long-term cognitive effects" Mayo Clin Proceed 2013; DOI: 10.1016/j.mayocp.2013.07.013.

 


סגור חלון