Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 26/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

01/12/2013 בקיצור נמרץ – המחקרים הבולטים של המחצית השנייה של אוקטובר 2013 (CME)

נטילת סטטינים לפני ניתוח מעקפים (אך לא ניתוח החלפת מסתם אורטלי) קשורה לירידה בתמותה, שבץ ועוד (The Annals of Thoracic Surgery)

ע"פ מטה-אנליזה המתפרסמת ב -The Annals of ThoracicSurgery נטילת סטטינים לפני ביצוע ניתוח מעקפים (CABG ) הייתה קשורה לירידה באירועי תמותה, שבץ, פירפור פרוזדורים, ומשך שהייה בבית החולים .

המחברים מציינים ברקע כי נטילת סטטינים לפני ניתוחי לב קשורה לתוצאות עדיפות. במטרה לנתח את התועלת של נטילת סטטינים לפני ניתוח לב הם בחנו נתונים של מתן סטטינים לפני ביצוע CABG ולפני ניתוח החלפת מסתם אורטלי .

במטה האנליזה שביצעו כאן, הם הדגימו תוצאות עדיפות עבור יעדי המחקר של תמותה, שבץ, פירפור פרוזדורים, ומשך שהייה בבית החולים על בסיס מידע שהתקבל מ-36,053 מטופלים שעברו ניתוחי CABG וקיבלו סטטינים לפני הפרוצדורה בהשוואה לקבוצת ביקורת שהתקבלה מ-32 מחקרים.

המטה-אנליזה לא הצליחה להוכיח יעילות כזו של נטילת סטטינים לפני ניתוחי החלפת מסתם אורטלי, בהתבסס על 3,091 מטופלים שעברו ניתוח החלפת מסתם ונטלו סטטינים לפני הפעולה ב-4 מחקרים.

המחברים מסכמים כי היענות קפדנית להנחיות הממליצות על טיפול בסטטינים לפני CABG הינה לכן בגדר חובה.

The Annals of Thoracic Surgery

 ,Volume 96, Issue 4 , Pages 1508-1516, October 2013

 


חיסון שפעת במינון גבוה משפר את תגובת הנוגדנים במבוגרים תשושים -מפגש IDweek

חיסון נגד שפעת במינון גבוה משפר את תגובות הנוגדנים בהשוואה לחיסון במינון רגיל, במבוגרים תשושים הנמצאים בטיפול ארוך טווח. כך עולה ממחקר חד-סמיות אקראי, שנערך לאורך שתי עונות של שפעת. לדברי החוקרים, המינון הגבוה הביא לתגובה טובה יותר ב-4 מתוך 5 זנים הנכללים בחיסון. הזן החמישי, 2009 H1N1 pandemic, הגיע לתגובה לא פחותה מאשר החיסון הסטדנרטי בשנה השנייה למחקר, ככל הנראה מאחר שהמשתתפים חוסנו נגדו בעבר. המחקר הוצג במפגש IDWeek וסקירה שלו פורסמה אמש ב-medpage.

לדברי החוקרים, החיסון במינון גבוה אושר ב-2009 עבור מבוגרים בני 65 או יותר, אך הוא נבחן באנשים בריאים בגיל ממוצע 73, החיים בקהילה. כך שלא היה ברור האם ניתן להשליך זאת גם על מבוגרים הנמצאים בטיפול ארוך טווח (במוסדות סיעודיים). כדי לבחון זאת, הם כללו במחקר 205 מטופלים הדרים במוסדות טיפוליים, ונזקקים לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות, שגילם הממוצע היה 86-87. המטופלים חולקו באופן אקראי לקבל במשך שתי עונות שפעת את החיסון המתאים לעונה, במינון הסטנדרטי או במינון הגבוה. בשתי עונות השפעת שנבחנו, אחד מזני האינפלואנזה A שנכללו בחיסון היה מזן ה- H1N1 pandemic, אך זן ה-A וה-B הנוספים היו שונים (בכל חיסון היו שלושה זוגות של אנטיגנים לשפעת).  יעד המחקר העיקרי שהציבו החוקרים היו שינויים ברמות הנוגדנים, 30 יום לאחר החיסון.

בעונת השפעת הראשונה נראו שינויים גדולים יותר ברמות הנוגדנים לכל אחד משלושת הזנים, עם עליונות סטטיסטית, בקרב המטופלים שקיבלו את החיסון במינון הגבוה. בעונה השניה לא היה הבדל מובהק ברמות הנוגדנים בזן ה-H1N1  , אך הממצאים לא היו נחותים (non-inferior). עם זאת, החיסון במינון הגבוה נותר בעלת תגובה טובה יותר סטטיסטית מאשר החיסון הסטנדרטי לגבי שני הזנים הנוספים.

לכתבה ב-medpage 

מפגש IDweek התקיים בסן פרנסיסקו בין ה-2-6 לאוקטובר 2013

 

הסיכון לשברים עם טיפול בתרופות ממשפחת SSRI עולה על הסיכון עם טיפול בסטרואידים ו-PPIמתוך הכנס השנתי מטעם הASBMR

ממחקר חדש בנשים לאחר מנופאוזה, עולה כי הטיפול בתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) מלווה בסיכון גבוה יותר לשברים, בהשוואה לטיפול בגלוקוקורטיקואידים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכנס השנתי מטעם ה-ASBMR (American Society for Bone and Mineral Research).

החוקרים מסבירים כי הסיכון לשברים עם טיפול בתרופות ממשפחת SSRI עולה גם על הסיכון עם טיפול בתרופות ממשפחת PPI (Proton Pump Inhibitor). זהו המחקר הראשון מסוגו להשוואת הסיכון לשברים עם שלוש משפחות התרופות.

החוקרים בחנו משתתפים שלקחו חלק במחקר GLOW וטופלו באחת משלוש התרופות הללו – SSRI, גלוקוקורטיקואידים ו-PPI – כולן נקשרו בעבר עם הסיכון לשברים, והשוו את הדפוסים לאורך חמש שנים עם אלו בנשים במחקר בו לא טופלו במשפחות תרופות אלו.

מחקר GLOW  כלל נשים בגילאי 55 שנים ומעלה מ-615 מרפאות ראשוניות בעשר מדינות, כולן עם מאפיינים בסיסיים דומים במונחים של מדד מסת גוף, גיל ועישון או אלכוהול.

לאחר חמש שנים, בעקבות תקנון רב-משתנים, טיפול ב-SSRI זוהה כטיפול היחיד שלווה בסיכון מוגבר לשברים מכל סוג, שברי עמוד שדרה  קליניים ושברים שאינם בירך או בחוליות. הטיפול בגלוקוקורטיקואידים לווה בעליה בשברי עמוד-שדרה וטיפול ב-PPI נקשר עם שברים שאינם בירך או בחוליות, אך עליה זו לא הייתה מובהקת סטטיסטית.

החוקרים הופתעו לגלות כי תרופות ממשפחת PPI לא השפיעו באופן מובהק סטטיסטית על שיעור השברים. ייתכן כי הדבר נובע ממעקב שאינו ארוך דיו.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Bone and Mineral Research

לידיעה במדסקייפ

 

טיפול בביספוספנטים מעלה את הסיכון לפרפור פרוזדורים (Chest)

טיפול בביספוספנטים מלווה בעליה משמעותית בסיכון לפרפור פרוזדורים ופרפור פרוזדורים חמור, כך עולה מתוצאות סקירה סיסטמית של מחקרים אקראיים ומבוקרים ומחקרים תצפיתיים. ממצאי הסקירה החדשה פורסמו במהדורת אוקטובר של כתב העת Chest.

מהסקירה עלה כי טיפול בביספוספנטים לווה בעליה של 27% בסיכון לפרפור פרוזדורים במחקרים תצפיתיים, ובמחקרים אקראיים בלבד, נרשמה עליה של 40% בסיכויים לפרפור פרוזדורים חמור. עם זאת, בחולים שטופלו בביספוספנטים לא נרשם סיכון מוגבר לאירועים מוחיים או תמותה קרדיווסקולארית.

החוקרים ערכו סקירה סיסטמית של מחקרים להערכת הסיכון לפרפור פרוזדורים ואירועים קרדיווסקולאריים עם טיפול בביספוספנטים, שכללה שישה מחקרים תצפיתיים עם כ-150,000 משתתפים בסך הכול, ושישה מחקרים אקראיים ומבוקרים עם סך כולל של כ-41,000 משתתפים.

החוקרים מסבירים כי טיפול לא-פומי בביספוספנטים מעודד שחרור TNF-Alpha, IL-6 והצטברות Pyrophosphate, העשוי לעודד תהליכים דלקתיים ולשנות את הביטוי של חלבונים המעורבים בפעילות סידן תוך-תאי ולהעלות את הסיכון להפרעות קצב. הם גם מזהירים כי העדר הקשר בין אירועים מוחיים וטיפול בביספוספנטים עשוי לנבוע ממעקב קצר-טווח אחר החולים, מאחר ומשך המעקב עמד בממוצע על 2-6 שנים, וייתכן כי תקופה זו אינה מספקת לתיעוד אירועים מוחיים, שכן ניתן לצפות לשיעור גבוה יותר של אירועים מוחיים בחולים מבוגרים עם פרפור פרוזדורים.

 

בנוסף, הם מזהירים כי בחולים עם אוסטיאופורוזיס קיים סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, סיכון הקשור ישירות לחומרת אוסטיאופורוזיס.

 Chest 2013; 144 (4): 1311-1322


מה בין טיפול בוויטמינים ובין הסיכון לתמותה עקב סרטן שד? (Breast Cancer Res Treat)

בנשים עם סרטן שד לאחר מנופאוזה, שנטלו תוספי מולטי-ויטמינים עם מינראלים, תועד סיכון נמוך יותר משמעותית לתמותה עקב המחלה הממארת, כך עולה מתוצאות סקירת נתוני ה-WHI (Women's Health Initiative). 

בסה"כ, השימוש במולטי-ויטמינים עם מינראלים לווה בסיכויים נמוכים ב-30% לתמותה עקב סרטן שד בנשים שכבר נטלו וויטמינים בעת האבחנה. ניתוח מותאם הדגים ירידה דומה ביחס הסיכון לסרטן שד פטאלי. 

במחקר הפרוספקטיבי גדול זה בנשים מבוגרות בארצות הברית הדגימו החוקרים קשר עקבי בין צריכת מולטי-ויטמינים ומינראלים ובין שיעורי תמותה נמוכים יותר עקב סרטן שד. הם מציינים כי עדויות אלו לתועלת של מולטי-ויטמינים עם מינראלים בנשים עם סרטן שד הן מסקרנות ומעודדות, אך יש להמשיך ולבחון את הנושא במחקרים נוספים.

מהנתונים עלה כי 40.4% מהמשתתפות דיווחו על נטילת ויטמינים בתחילת המחקר, כולל 2,920 נשים שנטלו מולטי-ויטמינים עם מינראלים (יתר המשתתפות נטלו מולטי-ויטמינים בלבד). במהלך מעקב ממוצע של 7.1 שנים מאבחנת סרטן שד, 518 נשים שלקחו חלק במדגם WHI הלכו לעולמן עקב סרטן שד. הסקירה העיקרית בחנה את הטיפול במולטי-ויטמינים עם מינראלים בתחילת המחקר. ניתוח משני בחן את השימוש במולטי-ויטמינים עם מינראלים במהלך ביקור המעקב הסמוך ביותר למועד אבחנת סרטן שד.

ההשוואה בין נשים שנטלו תוספים בעקביות ואלו שבאופן עקבי לא נטלו תוספים הדגימה יחס סיכון של 0.7 לתמותה עקב סרטן שד, לטובת אלו שנטלו באופן עקבי מולטי-ויטמינים עם מינראלים. ההבדל תורגם לירידה של 30% בסיכון היחסי. הקשר נותר לאחר תקנונים שונים לערפלנים אפשריים. 

Breast Cancer Res Treat 2013

לידיעה ב-MedPage Today


ירידה בשיעור אירועים איסכמיים עם טיפול נוגד-טסיות כפול למשך למעלה מחצי שנה

 (Eur  Heart J)

שיעורי התמותה מכל-סיבה, אירועים מוחיים, או אוטם חוזר בקרב חולים ששוחררו מבתי חולים לאחר רה-וסקולריזציה בשל תסמונת כלילית חדה, הם הנמוכים ביותר בחולים הנוטלים טיפול נוגד-טסיות כפול (קלופידוגרל עם אספירין) למשך למעלה משישה חודשים, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה של נתוני SWEDEHEART. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי, הבוחן את הנתונים בצורה שונה, הדגים גם שיעור נמוך יותר של אירועים איסכמיים בחולים שנטלו טיפול נוגד-טסיות כפול במשך למעלה משלושה חודשים, בהשוואה לטיפול במשך פחות משלושה חודשים. ממצאי המחקר מספקים הצצה לאירועים בתנאי העולם האמיתי בקרב חלק מהחולים בסיכון הגבוה ביותר, הנוטלים תרופות אלו.

ההמלצות למשך טיפול נוגד-טסיות כפול לאחר תסמונת כלילית חדה מבוססות על נתוני קונצנזוס ולא נתונים קליניים. סקירה רחבה זו שבחנה את משך הטיפול הכפול בנוגדי טסיות שונים לאחר תסמונת כלילית חדה תורמת להבנת משך הטיפול האופטימאלי, ומצביעה על תועלת עם טיפול ממושך יותר. חשוב מכך, התועלת של טיפול ממושך יותר הייתה מובהקת סטטיסטית רק בחולים לאחר רה-וסקולריזציה בשל האירוע הראשוני.

כאשר החוקרים בחנו את שיעורי התמותה, אירועים מוחיים ואוטמים לבביים חוזרים עם טיפול במשך שלושה חודשים, בהשוואה לטיפול במשך למעלה משלושה חודשים, הם מצאו כי טיפול נוגד-טסיות כפול ארוך יותר לווה בירידה של 16% בסיכון (p=0.0042) לאחר תקנון לערפלנים אפשריים. הבדל זה נותר מובהק סטטיסטי כאשר התמקדו רק בחולים שעברו רה-וסקולריזציה בעת האשפוז הראשוני. בסקירה להשוואת טיפול במשך שישה חודשים אל מול טיפול במשך למעלה משישה חודשים, יחס הסיכון המתוקן עמד על 0.75 (p=0.0155).

חשוב מכך, למרות ששיעור הדימומים היה גבוה יותר משמעותית בקרב חולים שנטלו טיפול נוגד-טסיות כפול למשך תקופה ארוכה יותר, מספר אירועי הדמם היה יחסית נמוך.

Eur Heart J 2013

לידיעה במדסקייפ

 

ההשפעה של עוינות על שיעורי התמותה של חולים עם מחלת לב כלילית (J Am Heart Assoc)

מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת American Heart Journal, מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה עוינות הינה גורם מנבא משמעותי להישנות אירועים כליליים בחולים עם מחלת לב כלילית יציבה.  הקשר הנ"ל תווך בעיקר ע"י הרגלי בריאות ירודים, בעיקר חוסר פעילות גופנית ועישון.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עוינות הינה גורם מנבא לתמותה ואירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם מחלת לב כלילית, אך המנגנונים בבסיס הקשר הנ"ל אינם מובנים היטב. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו להעריך את המנגנונים האפשריים הקושרים בין עוינות ובין סיבוכים קרדיווסקולאריים.

החוקרים בחנו באופן פרוספקטיבי את הקשר בין עוינות ובין אירועים משניים (אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, התקף איסכמי חולף ותמותה) ב-1,022 חולים עם מחלת לב כלילית יציבה ממחקר Heart and Soul Study. בתחילת המחקר עוינות נבחנה על-סמך מדד Cynical Distrust Scale.

ניתוח סטטיסטי שימש להערכת סמנים ביולוגיים והתנהגותיים העשויים לעמוד בבסיס הקשר בין עוינות ובין אירועים משניים.

במהלך מעקב ממוצע של 7.4 שנים, השיעור השנתי המתוקן לגיל של אירועים משניים עמד על 9.5% בקרב משתתפים עם מדדי עוינות ברבעון העליון ועל 5.7% באלו עם מדדים ברבעון התחתון (יחס סיכון מתוקן-גיל של 1.68, p<0.0001). לאחר תקנון לגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, במשתתפים עם מדדי עוינות ברבעון העליון תועדה עליה של 58% בסיכון לאירועים משניים, בהשוואה לאלו ברבעון התחתון (יחס סיכון של 1.58, p=0.001). קשר זה נחלש מעט לאחר תקנון לרמות CRP (יחס סיכון של 1.41, p=0.02) ולא נותר עוד מובהק סטטיסטית לאחר תקנון נוסף לעישון וחוסר פעילות גופנית (יחס סיכון של 1.25, p=0.13).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי עוינות הינה גורם מנבא משמעותי לאירועים משניים באוכלוסיה זו של חולים עם מחלת לב כלילית. עם זאת, הקשר הנ"ל תווך בעיקר עקב חוסר פעילות גופנית ועישון.

 J Am Heart Assoc. 2013; 2


תחלואה נלווית גבוהה שאינה מאובחנת ומטופלת מספיק בחולי דלקת מפרקים שגרונית (Annals of the Rheumatic Diseases)

שכיחות של תחלואה נוספת אצל חולי דלקת פרקים שגרונית (RA -  rheumatoid arthritis) משתנה מאוד בין מדינות שונות, כמו גם גורמי הסיכון למחלות הנוספות או ניהול הטיפול בהן. למשל, השכיחות של מחלת לב איסכמית     היא 6% באוכלוסיה הכללית של חולי RA ( 95% CI 5.3-6.8 ), אבל השכיחות המקומית שלה נעה בין אחוז בודד במרוקו ל-17% בהונגריה. למרות השכיחות הגבוהה יחסית, פחות מ-60% מהחולים עם RA  עברו את הבדיקה השנתית המומלצת להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי. המחקר פורסם ב- Annals of the Rheumatic Diseases .

 במאמר מצוין כי על אף שחל שיפור ניכר בטיפול בחולים עם RA  בעשור האחרון, השכיחות של תחלואה נוספת (comorbidity ) עודנה גבוהה, והטיפול בה טוב פחות, מה שמביא לתמותה מוקדמת במטופלים רבים. הליגה האירופית נגד ראומטיזם הציעה סדרה של המלצות שיעודן לשפר את המניעה, אבחון וניהול התחלואה הנוספת השכיחה- מחלות לב וכלי דם, מחלות זיהומיות וסרטן אצל כל הסובלים מ-RA . מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך עד כמה מיושמות ההמלצות הללו בקליניקה.  

המחקר- COMORAComorbidities in Rheumatoid Arthritis - כלל קרוב ל-4000 מטופלים משבע עשרה מדינות ברחבי העולם. עבור כל משתתף נערך תיק מקרה, שכלל מידע על המחלה, אירועים קודמים או עכשוים של תחלואה נוספת, גורמי סיכון רלוונטיים והצמדות להמלצות הבינלאומיות לניהול התחלואה הנוספת.

ניהול אופטימלי של מחלה הוגדר בתחילת המחקר- למשל, במקרה של מחלת לב וכלי דם, ניהול המחלה האידיאלי יכלול בדיקות שנתיות של גורמי סיכון כמו לחץ הדם או הסוכר בדם, וכן האם ניתנה למטופל הנחיה ליטול תרופות נגד קרישה. בנוסף, מוגדר כי הציון לגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים צריך להילקח בחשבון עם פקטור של פי 1.5 במידה והמטופל סובל ממחלה ארוכה, של למעלה מעשר שנים, סרופוזיטיבי למחלה או שסובל מביטויי מחלה חוץ מפרקיים.  

במחלות זיהומיות, הניהול האופטימלי כולל בדיקות שיניים שנתיות וחיסון נגד שפעת; לגבי סרטן, מטופלים היו מצופים לעבור בדיקות סקר סטנדרטיות לאוכלוסיה הכללית לפי גילם ומינם.

 באופן כללי, פערים שהחוקרים מצאו בין המדינות השונות היו בחומרת המחלה, כשציון פעילות המחלה ב-28 מפרקים נע בין 2.6 בממוצע בהולנד, לבין 5.3 במצרים. השימוש בתרופות ביולוגיות דווח רק על ידי 3% מהחולים באורוגוואי, מול 77% באנגליה. בכל הנוגע לתחלואה הנוספת, מלבד הפערים במחלות לב וכלי דם, נראו פערים בשכיחות הגידולים המוצקים – 4.5% בסך הכל, אך רק 0.3% במצרים מול 12.5% בארצות הברית; זיהומים, כמו הפטיטיס B  היו השכיחים ביותר באיטליה (9%) וטייוואן (7%), בעוד הממוצע בשאר המדינות עמד על 2.8%. תחלואה נשימתית, כמו COPD , היתה בשכיחות של מתחת ל-1.5% במדינות אסיאתיות אך הגיעה ל-7.5% ו-8% בארצות הברית והונגריה בהתאמה. 

לדברי החוקרים, הניתוח שערכו מדגים כי ניהול התחלואה הנוספת אצל חולי RA  רחוק מלהיות מושלם וזקוק לשיפור. לדעתם,ראומטולוגים ורופאים מטפלים אחרים צריכים לשקול הערכות תקופתיות של תחלואה נוספת כאחת ממשימות הטיפול באוכלוסיה זו,  בשיתוף פעולה עם רופאים מומחים אחרים ועם רופאי המשפחה.

 לדיווח במדפייג'

 

מחלות מעי דלקתיות והסיכון למחלות לב (ACG)

במהלך כנס מטעם ה-American College of Gastroenterology הציגו חוקרים תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין מחלות מעי דלקתיות ובין סיכון מוגבר לאירועים מוחיים, אוטם לבבי ומחלת לב איסכמית, בעיקר בנשים.

החוקרים כללו בסקירה תשעה מחקרים תצפיתיים, עם למעלה מ-150,000 חולים עם מחלת מעי דלקתית מאוכלוסיות מערביות. המחקרים כללו דיווחים אודות מקרים של אירועים מוחיים או מחלת לב איסכמית, וכללו משתתפים ללא מחלות מעי דלקתיות והערכות למחלת לב איסכמית או מחלות צרברווסקולאריות.  מחקרי חתך לא נכללו בסקירה.

החוקרים הגדירו אירועים צרברווסקולאריים כהיסטוריה של אירועים מוחיים איסכמיים או המורגיים ו/או אירועים איסכמיים חולפים. מחלת לב איסכמית כללה מקרים של תסמונת כלילית חדה, היסטוריה של אוטם לבבי ו/או היסטוריה של אנגינה.

הסיכון למחלות לב וכלי דם נבחן עם הסיכון למחלות מעי דלקתיות, ביחד עם הערכות ספציפיות של חולים עם מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, כמו גם גיל ומין. ערפלנים כללו גיל, מין, גזע, עישון סיגריות, מדד מסת גוף, היסטוריה של סוכרת, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, היסטוריה אישית ומשפחתית של מצבים בסיכון וטיפול באספירין.

מהנתונים עולה סיכון מוגבר לאירועים מוחיים (יחס סיכון מתוקן של 1.18) – כולל אירועים מוחיים איסכמיים והמורגיים – ולמחלת לב איסכמית (יחס סיכויים של 1.19). סיכונים אלו היו מוגברים באופן ספציפי בנשים, בהשוואה לגברים, כאשר בנשים תועד סיכוי גבוה ב-28% לאירועים צרברווסקולאריים וסיכוי גבוה ב-26% למחלת לב איסכמית.

בחולים צעירים יותר (מתחת לגילאי 40-50) תועד סיכון גבוה יותר לאירועים צרברווסקולאריים, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר (יחס סיכון מתוקן של 1.84 לעומת 1.11, p=0.01).

בחולים עם מחלת קרוהן, יחס הסיכויים המתוקן עמד על 1.25 לסיכון לאירועים צרברווסקולאריים ועל 1.08 לסיכון למחלת לב איסכמית. באלו עם קוליטיס כיבית, יחס הסיכויים המתוקן עמד על 1.13 ו-1.15, בהתאמה.

החוקרים לא זיהו קשר בין מחלת מעי דלקתית ובין הסיכון למחלת עורקים היקפית (יחס סיכויים מתוקן של 1.15), או קשר בין תנאי המחקר (בית חולים מול קהילה) או במיקום גיאוגרפי (צפון אמריקה לעומת אירופה).

החוקרים מציעים כי הסיכון המוגבר בקרב חולים עם מחלת מעי דלקתית עשוי לנבוע מדלקת חמורה יותר באוכלוסיה. הם גם מציינים כי נראה כי התהליך הדלקתי משחק תפקיד חשוב יותר בנשים, בהשוואה לגברים.

ACG 2013

לידיעה ב-MedPage Today


מדד סידן בעורקים עדיף על שומנים בדם לניבוי הסיכון למחלות לב וכלי דם (Circulation)

מדידת הסידן בעורק הכלילי מסייעת בריבוד הסיכון למחלות לב וכלי דם, ללא תלות בנטל דיסליפידמיה או הגדרתה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Circulation.

לאורך קטגוריות שונות של הפרעות ברמות השומנים בדם, בחולים עם מדד סידן בעורק הכלילי של 100 ומעלה נרשמה היארעות של 22.2-29.2 מקרים של מחלות לב וכלי דם לכל 1,000 שנות-מטופל, בהשוואה ל-2.4-6.2 מקרים ל-1,000 שנות מטופל בקרב אלו עם מדד סידן עורקי אפסי.

מבין החולים ללא הפרעות ברמות השומנים בדם, באלו עם מדד סידן עורקי של 100 ומעלה נרשם שיעור גבוה יותר של מחלות לב וכלי דם, בהשוואה לאלו עם שלוש הפרעות ברמות השומנים בדם ומדד סידן עורקי אפסי (22.2 לעומת 6.2 אירועים ל-1,000 שנות-אדם).

החוקרים מוסיפים כי ממצאים אלו עשויים לסייע בהתאמת הטיפול בסטטינים לסיכון הקרדיווסקולארי האבסולוטי. הם גם מציינים כי מדדי סידן עורקי עשויים לסייע לצוותים הרפואיים בהערכת העלויות והתועלת של טיפול בסטטינים, בעיקר בקרב אלו עם היסטוריה של תופעות לוואי עקב הטיפול בסטטינים.

החוקרים בחנו את ההשפעה של הסתיידות עורקית על הסיכון למחלות לב וכלי דם בקטגוריות דיסליפידמיה שונות, באוכלוסיה שכלל 5,534 משתתפים במחקר MESA (Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis). החולים היו בגילאי 45-84 שנים וללא מחלת לב וכלי דם בתחילת הדרך.

בדיקות בתחילת המחקר כללו בדיקת CT  של הלב להערכת סידן, כפי שנקבע לפי מדידה בשיטת Agatston. החולים עודכנו במידה והמדד היה נמוך מהממוצע, סביב הממוצע או גבוה מכמות הסתיידות העורקים הממוצעת, וכי עליהם לדון בנושא עם הרופא המטפל. בנוסף, נערכו מדידות להערכת רמות כולסטרול כללי, רמות HDL  וטריגליצרידים בתחילת המחקר.

 

החוקרים תיעדו גם שלוש מדידות לחץ דם במנוחה, יתר לחץ דם, סוכרת, הרגלי עישון, מצב סוציו-אקונומי וסיפור משפחתי של מחלת עורקים כלילית.

מתחילת המחקר, המשתתפים היו במעקב אחר אשפוזים לבית החולים, אבחנה של מחלת לב וכלי דם או תמותה במרווחים של 9-12 חודשים לתיעוד היארעות מחלות לב וכלי דם. אירועים כללו אוטם שריר הלב, אנגינה עקב רה-וסקולריזציה, החייאה עקב דום לב, אירוע מוחי ותמותה קרדיווסקולארית.

הפרעות ברמות השומנים בדם כללו ערכי LDL של 130 מ"ג לד"ל ומעלה, ערכי HDL  של 40 מ"ג לד"ל ומטה בגברים או 50 מ"ג לד"ל ומטה בנשים, וערכי טריגליצרידים של 150 מ"ג לד"ל ומעלה.

בכשליש מהמשתתפים  לא תועדו הפרעות ברמות השומנים בדם (36%), כאשר ב-37% תועדה הפרעה אחת ברמות השומנים בדם, ב-22% תועדו שתי הפרעות ברמות השומנים בדם וב-6% זוהו שלוש הפרעות ברמות השומנים בדם.

אלו עם שלוש הפרעות ברמות השומנים בדם היו מעט צעירים יותר, בהשוואה לאלו ללא הפרעות ברמות השומנים בדם (60.3 לעומת 62), והסיכון למחלות לב וכלי דם אחרות עלה עם מספר ההפרעות ברמות השומנים בדם.

בכ-60% מהמשתתפים ללא הפרעות ברמות השומנים בדם לא זוהתה הסתיידות עורקית. החוקרים זיהו קשר הפוך בין עליה במספר ההפרעות ברמות השומנים בדם ובין מדד סידן אפסי (P<0.0001).

אירועים קרדיווסקולאריים תועדו ב-6% מהמשתתפים במהלך חציון של 7.6 שנות מעקב. למעלה ממחצית מהאירועים תועדו באלו עם מדדי סידן של 100 ומעלה.

Circulation 2013

 לידיעה ב-MedPage Today


סגור חלון