Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 16/07/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

01/12/2013 הרפואה בראי ההסטוריה - הכירורגיה במאה ה - 19

תמורות רבות וחשובות חלו במקצוע הכירורגיה במאה התשעה עשר. שתי התמורות החשובות מכולן היו השימוש בהרדמה כללית, והטכניקה האספטית (aseptic) בעת הניתוח.  השתלשלות ההרדמה כבר תיארנו ופיתוח הטכניקה האספטית נתאר בהמשך. אך לפני כן נדבר על כמה ממנהיגי הכירורגיה במאה התשעה עשר לפני שנגיע ל Lord Lister חלוץ השיטה האספטית. תאור של מה שהתרחש לפני תחילת עידן האספסיס ידגיש ביתר שאת את השינוי הדרמטי שבא בעקבות השיטה האספטית. כנראה שלא היה ניתוח בלי זיהום הפצע באותם הימים. שברים פתוחים תמיד טופלו על ידי כריתת האבר הנגוע כי העצם השבורה הזדהמה ומיאנה להירפא. גם במקרים שעברו כריתת האבר השבור התמותה הייתה 25%. תהליך הריפוי היה עיתי ומתחת לפצע שהפריש מוגלה תמיד היה מונח מגש שלתוכו טפטף המוגלה. קשה לדמיין הסירחון התמידי במחלקות הכירורגיות.

הכירורג הראשון עליו נדבר היה Robert Liston  הסקוטי שחי בין השנים 1794 ועד 1847. אחד מכישרונותיו של ליסטון הייתה מהירות. בימים בהם ניתוחים נעשו ללא הרדמה כללית ראויה לשמה מהירות הייתה בעלת חשיבות עליונה כי על ידי מהירות היה אפשר לקצר את סבל החולה  ולצמצם את הסיכון של סיבוכים, בעיקר סיבוכים ספטיים, לאחר הניתוח. ליסטון כרת רגל בניתוח שנמשך שניים וחצי דקות. בנוסף לזה ליסטון היה הראשון באירופה להשתמש בהרדמה כללית עם אתר (ether) שיטה שהועברה מאמריקה.

כבן אדם, לסטון כנראה היה אדם דוגרי ואהב ויכוחים עם עמיתים. מנגד, הוא היה אדיב כלפי חולים עניים וכלפי פצינטים במצב קשה. הוא אהב לנתח חולים עניים בבתיהם ולנתח חולים שכירורגים אחרים הכריזו שאין להם סיכוי. עמיתיו הכירורגים שנאו אותו והצליחו להדיח אותו מבית החולים בגלסגו. הוא עבר ללונדון, שם הוא התמנה כפרופסור הראשון לכירורגיה בבית החולים University college   בשנת 1835. בלונדון הוא הצליח וצבר הון.     הוא כתב כמה ספרים ביניהם ספר על כירורגיה מעשית וספר נוסף על יסודות הכירורגיה.

הכירורג השני עליו נדבר היה  James Syme שחי בין השנים 1799 עד 1870. גם סיים היה סקוטי ולאחר מותו של ליסטון, סיים התמנה במקומו כפרופסור לכירורגיה בבית חולים University College  בלונדון. שם הוא פעל רק זמן קצר וחזר לאדינבורג. באדינבורג הוא לא התמנה כפרופסור מיד עם בואו ולא קיבל מינוי ככירורג בבית החולים.  כנראה שהרקע לזה היה אישי ולא מקצועי. לסיים פרקטיקה גדולה מאד, ששכנע אותו שהוא בעל יכולת והוא החליט לפתוח בית חולים פרטי שם ביצע את הניתוחים שלו. מאוחר יותר המשרה של פרופסור לכירורגיה קלינית התפנה והפעם סיים התמנה ופעל במשרה זו כארבעים שנה. הוא היה אחד הכירורגים הבולטים בממלכה המאוחדת בזמנו אם כי לא אדם שחידש הרבה. הוא העדיף  לכרות מפרקים חולים משחפת במקום לכרות את כל הגפה, וכנראה זאת הייתה התקדמות חשובה.   בתו של סיים התחתנה עם יוסף ליסטר, חלוץ הכירורגיה האספטית ובעת מותו של סיים עבודתו של חתנו כבר התחילה להתפרסם ולקצור שבחים.

כירורג נוסף בעל שם באותה תקופה וממוצא סקוטי גם הוא היה  Sir William Ferguson. מעניין עד כמה הסקוטים הצליחו באותה תקופה וזאת כנראה על רקע חריצותם ואהבת הלימוד. פרגוסון היה מנתח מבריק אשר הקפיד להיות קונסרבטיבי ולא להסיר יותר רקמות מאשר היה נחוץ להצלחת הניתוח. בזה הוא היה ממשיך את דרכו של סיים. בנוסף הוא תכנן ניתוח לתיקון שפה שסועה וחייך שסוע של תינוקות, ניתוח אשר נתן תוצאות טובות בידיו. הוא המציא מספר רב של מכשירים שהיו נחוצים בחדר ניתוח כולל מכשיר משופר להסרת אבנים בכיס השתן. הוא תכנן כל ניתוח על כל פרטיו והתכונן לכל צרה שלא תבוא בעת הניתוח והתוצאות היו בהתאם.

 

כאדם הוא היה אדיב והתרחק מעימותים, ובזה היה שונה מבן זמנו סיים, עליו כבר שמענו כי הייתה לו לשון חדה.

סגור חלון