Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/03/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/03/2014 בקיצור נמרץ – המחקרים המובילים של המחצית הראשונה של פברואר 2014 ( CME )

מה בין חומצות שומן אומגה-שלוש ובין נפח המוח? (Neurology)

במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין הנפח הכולל של המוח ונפח ההיפוקמפוס ובין רמות חומצות שומן אומגה-שלוש בנשים לאחר-מנופאוזה.

ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הסברה לפיה רמות אומגה-שלוש גבוהות יותר מביאות להאטת אובדן נפח המוח המופיע עם הגיל.

במטרה לבחון את הקשר בין כמות חומצות שומן אומגה-שלוש בגוף ובין נפח המוח, החוקרים התבססו על נתוני מחקר WHIMS-MRI (Women's Health Initiative Memory Study Magnetic Resonance Imaging) להערכת ההשפעות של טיפול הורמונאלי בנשים לאחר-מנופאוזה.

דגימות הדם נלקחו בתחילת המחקר וסריקות MRI בוצעו שמונה שנים לאחר מכן. החוקרים התבססו על מדד אומגה-שלוש בכדוריות דם אדומות להערכת כמות אומגה-שלוש בגוף. מדד זה הינו אחוז חומצות שומן אומגה-שלוש – EPA (Eicosapentaenoic Acid) ו-DHA (Docosahexaenoic Acid) – מכלל חומצות השומן בממברנות כדוריות דם אדומות.

מהתוצאות עלה כי גודל המוח היה מעט קטן יותר בנשים ברבעון התחתון של מדדי אומגה-שלוש, בהשוואה לאלו ברבעון העליון, אם כי ההבדל היה משמעותי. באופן ספציפי, נפח ההיפוקמפוס, האזור במוח הקשור לתפקוד קוגניטיבי, היה קטן יותר משמעותית באלו ברבעון התחתון, בהשוואה לרבעון העליון של מדד אומגה-שלוש. ממצאים אלו נותרו גם לאחר תקנון לגיל, רמות שומנים בדם, סוכר, לחץ דם, השכלה וטיפול הורמונאלי.

ההבדל בנפח ההיפוקמפוס בין הרבעון העליון והתחתון של אומגה-שלוש עמד על כ-2.5%. להשוואה, מחקרים אחרים מצאו כי בחולים עם מחלת אלצהיימר חמורה נפח ההיפוקמפוס היה קטן בכ-40% בהשוואה לנבדקים ללא דמנציה.

 בנשים ברבעון התחתון של אומגה שלוש מדד אומגה-שלוש עמד על 3.4%, בהשוואה למדד של 7% בנשים ברבעון העליון. ניתן להביא לעליה במדד אומגה-שלוש מ-3% ל-7% עם צריכת 1,000 מ"ג של EPA+DHA בכל יום, או אכילת מנה קטנה של סלמון או סרדינים כל יום, ולכן לא קשה להשיג שיפור זה.

החוקרים מזהירים כי אין עדיין מספיק עדויות בכדי לקבוע כי הקשר בין אומגה-שלוש ובין נפח המוח הוא קשר סיבתי. בימים אלו נערכים מחקרים גדולים יותר בנושא הטיפול בתוספי חומצות שומן אומגה-שלוש, כולל מחקר VITAL, הבוחן את ההשפעה של התוספים וויטמין D על בריאות הלב והמוח ב-20,000 משתתפים. בשלב זה, אין מספיק עדויות בכדי לתמוך במתן התוספים.

Neurology. 2014;82:435-442. Published online January 22, 2014

 


הערכות השינוי בארצות הברית במגמות בטיחות החולים בשנים האחרונות (N Engl J Med)

במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים כי בין השנים 2005-2011, שיעור האירועים החריגים ירד משמעותית בקרב חולים שאושפזו בשל אוטם לבבי חד או אי-ספיקת לב, אך לא בקרב חולים שאושפזו בשל דלקת ריאות או מצבים הדורשים התערבויות ניתוחיות.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שינויים בשיעור האירועים החריגים בקרב מבוטחי מדיקייר עם מצבים רפואיים נפוצים ומצבים הדורשים התערבות ניתוחית עדיין אינם ידועים.  במחקר הנוכחי הם התבססו על נתוני Medicare Patient Safety Monitoring System אודות 21 אירועים חריגים בחולים שאושפזו בארצות הברית בין השנים 2005-2011 בשל אוטם לבבי חד, אי-ספיקת לב, דלקת ריאות, או מצבים הדורשים התערבות ניתוחית. הם בחנו את המגמות בשיעורי הופעת אירועים חריגים, את שיעור החולים עם אירוע חריג אחד, או יותר, ואת מספר האירועים החריגים לכל אלף אשפוזים.

 

מדגם המחקר כלל למעלה מ-61,000 חולים שאושפזו בשל אוטם לבבי חד (19%), אי-ספיקת (25%), דלקת ריאות (30%) ומצבים הדורשים התערבות ניתוחית (27%). בין השנים 2005 עד 2011, בקרב חולים עם אוטם לבבי חד, שיעור האירועים החריגים ירד מ-5.0% ל-3.7%, שיעור החולים עם אירוע חריג אחד, או יותר, ירד מ-26.0% ל-19.4% ומספר האירועים החריגים לאלף אשפוזים ירד מ-401.9 ל-262.2 אירועים.

 

בקרב חולים עם אי-ספיקת לב, שיעור האירועים החריגים ירד מ-3.7% ל-2.7%, שיעור החולים עם אירוע חריג אחד לפחות ירד מ-17.5% ל-14.2% ומספר האירועים החריגים לאלף אשפוזים ירד מ-235.2 ל-166.9 אירועים. בחולים עם דלקת ריאות ואלו עם מצבים הדורשים התערבות ניתוחית לא תועדה ירידה משמעותית בשיעור האירועים החריגים.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי הנתונים מעידים על ירידה משמעותית בשיעור האירועים החריגים בחולים שאושפזו עקב אוטם לבבי או אי-ספיקת לב, אך לא במאושפזים עקב דלקת ריאות או מצבים הדורשים ניתוח.

 N Engl J Med 2014; 370:341-351


 

הוספת נוגד טסיות לנוגדי קרישה במטופלי AF עם CAD יציבה אינה קשורה להפחתת סיכון לאירועים קרדיווסקולרים אך מעלה הסיכון לדימום (CIRCULATION)

ע"פ מחקר חדש מ-circulation הגישה המקובלת של הוספת טיפול נוגד טסיות לטיפול נוגד הקרישה למטופלים הסובלים מפירפור פרוזדורים (AF) ומחלת לב כלילית (CAD) יציבה אינה קשורה להורדת הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים אך היא מעלה את הסיכון לדימומים ולכן יש מקום לבחון מחדש גישה מקובלת זו.

ברקע למחקר מציינים המחברים כי שהגישה הטיפולית האנטיתרומבוטית האופטימלית ארוכת הטווח למטופלים עם AF קיים ן- CAD יציבה אינה חד משמעית, אך השימוש בהוספת טיפול נוגד טסיות לטיפול נוגד הקרישה נפוץ. מטרת החוקרים הייתה לבחון את האפקטיביות והבטיחות של הוספת טיפול נוגד טסיות לאנטגוניסטים של ויטמין K (בקיצור VKA) במטופלים עם AF ו-CAD יציבה.

החוקרים עקבו אחר מטופלי AF עם CAD יציבה (שהוגדרה כ-12 חודשים לאחר אירוע קורונרי חד) בין 2002-2011 . הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים ולדימומים רציניים (הדורשים אישפוז) נבחנו באמצעות רגרסיה מסוג COX ע"פ הטיפול האנטיתרומבוטי.

בסה"כ השתתפו 8,700 מטופלים במעקב (גיל ממוצע 74.2 , 38% נשים). במהלך תקופת  מעקב ממוצעת של 3.3 שנים, שיעור האירועים הגולמי היה 7.2 , 3.8 ו-4.0 לכל 100 שנות מטופל עבור אוטם שריר הלב/מוות קורונרי , תרומואמבוליזם , ודימומים, בהתאמה.

 

בהשוואה לטיפול ב-VKA בלבד, הסיכון לאוטם שריר הלב/מוות קורונרי היה דומה עבור מטופלים ב-VKA + אספירין (סיכון יחסי 1.12, בטווח בר סמך 0.92-1.34 ) או VKA + קלופידוגרל (סיכון יחסי 1.53, בטווח 0.93-2.52   ) .

הסיכון לתרומבואמבוליזם היה דומה בקבוצות הטיפול השונות. לעומת זו הסיכון לדימומים היה גבוה יותר בקבוצות שקיבלו בנוסף ל-VKA אספירין (סיכון יחסי 1.5 בטווח בר סמך 1.23-1.82)  או קלופידוגרל (סיכון יחסי 1.84, בטווח 1.11-3.06 ) .

מסקנת החוקרים היא שבמטופלי AF עם CAD יציבה, הוספת טיפול נוגד טסיות בנוסף ל-VKA אינה קשורה להפחתה מובהקת בסיכון לאירועים קורונרים או תרומבואמבוליזם, בעוד שהסיכון לדימומים עולה באופן מובהק. לדעתם, הגישה המקובלת של הוספת טיפול נוגד טסיות בנוסף ל-VKA במטופלים אלה דורשת הערכה מחדש.

CIRCULATIONAHA.113.004834 Published online before print January 27, 2014

 

 

הערכת התועלת של בדיקות סקירה למפרצת של אבי עורקים בטני (Ann Intern Med)

בדיקת סקירה חד-פעמית למפרצת של אבי העורקים הבטני (AAA או Abdominal Aortic Aneurysm) בגודל של 3 סנטימטרים ומעלה בגברים בגילאי 65 שנים ומעלה, מלווה בירידה בסיכון לקרע המפרצת ולירידה של כ-50% בשיעורי התמותה על-רקע מפרצת של אבי העורקים הבטני במהלך 13-15 שנים. עם זאת, בדיקות סקירה למפרצת של אבי העורקים הבטני לא הביאו להפחתת שיעורי התמותה מכל-סיבה במהלך 15 השנים שנבחנו. החוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל פרסמו את תוצאות הסקירה הסיסטמית בכתב העת Annals of Internal Medicine.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים מפרצת של אבי העורקים הבטני מוביל להרחבה מקומית של אבי העורקים הבטני וקרע עלול להיות קטלני. מנתונים אפידמיולוגיים באירופה וניו-זילנד עולה כי השכיחות של המפרצת הבטנית פחתה משמעותית בגברים בגילאי 65 שנים ומעל לשכיחות מדווחת של 1.5-1.7%. ירידה זו עשויה לנבוע מירידה בשיעורי העישון, כמו גם טיפול אגרסיבי ביתר לחץ דם ודיסליפידמיה.

 

במסגרת המחקר אספו החוקרים מחקרים אקראיים ומבוקרים, שפורסמו בשפה האנגלית, או מחקרי עוקבה גדולים. הם זיהו ארבעה מחקרי סקירה מבוססי-אוכלוסייה.

 

מהנתונים עולה כי בדיקות סקירה מלוות בשיעור נמוך יותר של ניתוחי חירום, אך עם עליה בסך הניתוחים בכללותו. בדיקות סקירה לוו גם בשיעורי תמותה נמוכים יותר 30 ימים לאחר הניתוח. שיעורי התמותה מכל-סיבה לא היו נמוכים יותר באוכלוסיות שנסקרו.

 

החוקרים הצליחו לאסוף נתונים ארוכי טווח אודות שיעורי תמותה מכל-סיבה ממספר מחקרים וערכו שני ניתוחים סטטיסטיים שונים להערכת הנתונים. שתי השיטות הסטטיסטיות הדגימו הערכה דומה עם ירידה לא-מובהקת סטטיסטית בשיעורי התמותה מכל-סיבה, העומדת בניגוד למסקנות החוקרים ממטה-אנליזה עם אפקט זהה.

 

אחד מהמחקרים האקראיים ומבוקרים בסקירה כלל 9,342 נשים והחוקרים לא זיהו תועלת לבדיקות סקירה למפרצת לאבי העורקים הבטני בכל הנוגע לשיעורי התמותה עקב המפרצת הבטנית או שיעורי התמותה מכל-סיבה.

 

החוקרים מודים כי בדיקות סקירה של האוכלוסייה למפרצת של אבי העורקים הבטני הינן נושא חשוב ובחשיבות זיהוי אוכלוסיות חולים בסיכון הגבוה ביותר לקרע של המפרצת הבטנית.

 Ann Intern Med. Published online January 27, 2014

הערת הג'ורנאל: היה אפשר לקוות שבעקבות מותו הטרגי של אריק איינשטיין ז"ל בשל מפרצת בטנית תעלה המודעות לביצוע בדיקות אלו, אך נראה שזה לא ממש קרה עדיין- וחבל...


 

חשיפה ממושכת לזיהום אוויר מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם (BMJ)

מטה-אנליזה גדולה שכללה 11 מחקרי עוקבה בחמש מדינות ברחבי אירופה קובעת כי חשיפה ארוכת-טווח לזיהום אוויר הינו גורם סיכון למחלות לב וכלי דם וההנחיות הנוכחיות לאיכות האוויר באירופה אינן קפדניות דיו. ממצאי הסקירה בשם ESCAPE (European Study of Cohorts for Air Pollution Effects) פורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת BMJ.

 

באנשים המתגוררים באזורים בהם ריכוזים גדולים של חלקיקי זיהום אוויר, לאורך פרקי זמן ארוכים, תועד סיכון מוגבר לאירוע כלילי ראשון (אוטם לבבי או אנגינה לא-יציבה). קשר זה תועד גם כאשר מספר החלקיקים העדינים באוויר היה נמוך מהסף המקובל כיום באירופה לאיכות אוויר מתקבלת על הדעת.

 

ממצאי המחקר מציעים קשר בין חשיפה ארוכת-טווח לחומר חלקיקי והיארעות אירועים כליליים. תוצאות המחקר, בשילוב עם ממצאים אחרים תומכים בהפחתת הסף האירופאי לזיהום חלקיקי אוויר להגנה על בריאות הציבור.

 

לפי הדו"ח האחרון מטעם ה-Global Burden of Disease, זיהום אוויר מוביל ל-3.1 מיליון מקרי תמותה בכל שנה ברחבי העולם, אך ההשפעה של זיהום אוויר על היארעות אוטם לבבי חד ואנגינה לא-יציבה אינה-ברורה. באיחוד האירופי, ההגבלה השנתית כיום לחומר חלקיקי עדין בקוטר של עד 2.5 מיקרומטר היא 25 מיקרוגרם לממ"ק, שהיא גבוהה כפליים מהסף המקובל בארצות הברית.

  

החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין חשיפה ארוכת-טווח לזיהום אוויר ובין היארעות אירועים כליליים חדים. מחקר ESCAPE כלל כ-100,000 משתתפים מפינלנד, שבדיה, דנמרק, גרמניה ואיטליה, בין השנים 1997-2007, ללא היסטוריה של אירועים כליליים בעברם.

 

במהלך המעקב הממוצע שעמד על 11.5 שנים, כ-5,000 משתתפים אובחנו עם אירוע כלילי חד.

 

כאשר החוקרים לקחו בחשבון את גיל המשתתפים, מין, שנת הכללה, עישון וגורמים סוציו-אקונומיים, הם מצאו כי עליה של 5 מיקרוגרם לממ"ק בחשיפה השנתית לחומר חלקיקי עדין לוותה בעליה של 13% בסיכון לאירועים כליליים, ועליה של 10 מיקרוגרם לממ"ק בחשיפה השנתית לחלקיקים גסים לוותה בעליה של 12% בסיכון לאירועים כליליים.

 

מומחים בתחום קוראים למאמצים נוספים להפחתת גורמי סיכון ידועים אחרים למחלות לב וכלי דם, כולל עישון, באזורים בהם זיהום אוויר נרחב. בנוסף, במטופלים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם, ואלו עם מחלות ידועות, המתגוררים באזורים עם זיהום אוויר משמעותי, דרושים טיפולים אגרסיביים יותר למניעה ראשונית ושניונית, כולל טיפול בנוגדי-טסיות, הפחתת רמות שומנים בדם וטיפולים לאיזון לחץ דם או סוכרת.

BMJ 2014

 

עדויות חדשות קובעות: סוכרת מעלה את הסיכון לסיבוכי שפעת (Diabetologia)

במאמר שפורסם בכתב העת Diabetologia מדווחים חוקרים כי מעדויות חדשות עולה כי במבוגרים עם סוכרת סיכון מוגבר לפתח זיהום חמור בשפעת, בהשוואה לאלו ללא סוכרת, ממצאים התומכים בהנחיות הנוכחיות התומכות במתן חיסון כנגד שפעת למבוגרים עם סוכרת.

 

לדברי החוקרים, מבוגרים מתחת לגיל 65 עם סוכרת נכללים במרבית הקווים המנחים לחיסון כנגד שפעת, כולל אלו מטעם ה-American Diabetes Association. עם זאת, אין מחקרים רבים התומכים בהמלצה זו והמחקר הנוכחי הינו אחד מבין שניים בלבד שעקבו אחר חולים עם סוכרת וללא סוכרת להערכת תוצאות זיהום בשפעת. למעשה, המחקר החדשה מספק את העדויות הטובות ביותר להכללת סוכרת ברשימת ההתוויות למתן חיסון כנגד שפעת, ללא תלות בגיל המטופל.

 

מדגם המחקר כלל כ-166,000 חולים מקנדה, שהיו במעקב בין השנים 2000-2008. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52.5 שנים, כאשר 48.5% היו נשים.

 

החוקרים התאימו בין מבוגרים עם סוכרת (כ-56,000 חולים) וביקורות ללא-סוכרת (כ-110,000 משתתפים) ומצאו כי בקבוצת חולי הסוכרת תועדה שכיחות גבוהה יותר של מחלות נלוות וסבירות גבוהה יותר לקבלת חיסון כנגד שפעת, בהשוואה לאלו ללא סוכרת.

 

למרות שמאגר הנתונים לא פירט אם מדובר בסוכרת מסוג 1 או מסוג 2, החוקרים קובעים כי סביר להניח כי באוכלוסיה בוגרת זו, במרבית המקרים מדובר בסוכרת מסוג 2.

 

לאחר תקנון למשתנים כולל גיל, מין, מצב סוציו-אקונומי, מקום מגורים, מחלות רקע וחיסון, במבוגרים עם סוכרת תועדה עליה של 8% בשיעור האשפוזים מכל-סיבה על-רקע זיהום בשפעת.

 

החוקרים טוענים כי מדובר במחקר היחיד שלקח בחשבון מחלות רקע, מצב חיסוני ומגמות מעבר לשפעת. בהשוואה למבוגרים לא-סוכרתיים, במבוגרים עם סוכרת תועדה עליה של 6% בסיכון לאשפוזים מכל-סיבה על-רקע זיהום בשפעת.

 

לא תועדו הבדלים משמעותיים בין מבוגרים עם ובלי סוכרת בשיעורי תחלואה דמוית-שפעת או דלקת ריאות ושפעת, כאשר החוקרים משערים כי הסיבה לכך היא דרישה גדולה יותר לאשפז חולי סוכרת.

 

מנתונים אלו עולה כי בחולי סוכרת נטייה מוגברת לביטויים חמורים יותר של שפעת, הדורשים אשפוז לבית החולים.

 

החוקרים מוסיפים כי למרות ההמלצות לחיסון חולי סוכרת, רק 16% מהמבוגרים עם סוכרת שלקחו חלק במחקר קיבלו חיסון כנגד שפעת. רק 7% מהמבוגרים הלא-סוכרתיים קיבלו חיסון כנגד שפעת.

 

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להביו טוב יותר את התועלת של חיסון כנגד שפעת, וטוענים כי גם אם מדובר בתועלת נמוכה של 20%, עדיין ישנה תועלת מסוימת לאור מניעת אשפוזים על-רקע שפעת.

Diabetologia. Published online January 24, 2014

לידיעה במדסקייפ

 

עדויות נוספות קושרות בין טיפול בטסטוסטרון ובין הסיכון לאוטם לבבי (PLoS One)

מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת PLoS One עולות עדויות נוספות הקושרות בין טיפול בטסטוסטרון ובין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. החוקרים כותבים כי על גברים, בעיקר גברים מבוגרים, לשקול היטב את הטיפול בטסטוסטרון לאור סיכון זה, כאשר מהנתונים עולה כי קיים סיכון מוגבר לאוטם לבבי במהלך תשעים הימים הראשונים לאחר התחלת הטיפול.

 

בשלושת החודשים הראשונים לאחר התחלת הטיפול בטסטוסטרון, הסיכון הכולל לאוטמים לבביים עלה ב-36%. בגברים בגילאי 65 שנים ומעלה, הסיכון לאוטם לבבי היה גבוה יותר מכפליים במהלך 90 הימים הראשונים לאחר הנפקת המרשם.

 

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר עולים קנה אחד עם מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה וכללה מחקרים אקראיים ומבוקרי-פלסבו להערכת טיפול בטסטוסטרון במשך 12 שבועות ומעלה, ודיווחה כי הטיפול מלווה בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים וסיבוכים חמורים, כולל אוטם לבבי.

 

בסקירה הנוכחית נכללו כ-55,000 גברים שקיבלו מרשם חדש לטיפול בטסטוסטרון, והחוקרים ערכו השוואה ביניהם ובין כ-167,000 גברים שהנפיקו מרשם לטיפול במעכבי PDE5 (Phosphodiesterase 5), שאינם מלווים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים.

 

להערכת ההשפעות של טיפול בטסטוסטרון, החוקרים השוו את שיעורי ההיארעות של אוטמים לבביים ב-90 הימים הראשונים לאחר הנפקדת המרשם אל מול ההיארעות לפני הנפקת המרשם.

 

הסיכון היחסי לאוטם לבבי לפני ואחרי הנפקת המרשם עמד על 1.36 בכלל המטופלים. בגברים בגילאי 65 שנים ומעלה, הסיכון היחסי לאוטם לבבי במהלך 90 הימים הראשונים לאחר התחלת טיפול בטסטוסטרון עמד על 2.19. באלו מתחת לגיל 65 שנים,  תועדה רק מגמה של סיכון גבוה יותר לאוטמים לבביים. בקבוצת הביקורת, באלו שטופלו במעכבי PDE5 תועדו שיעורים דומים של אוטמים לבביים בתקופה שלפני הנפקת המרשם ולאחריו, אך לא זוהו סימנים לסיכון בתקופה שלאחר הנפקת המרשם, גם בחולים מבוגרים יותר.

 

כאשר החוקרים סיווגו את החולים לשתי קבוצות – אלו עם מחלת לב כלילית קיימת ואלו ללא מחלה כלילית – הם מצאו כי בגברים מתחת לגיל 65 שנים עם מחלת לב כלילית, טיפול בטסטוסטרון לווה בעליה של פי שתיים בסיכון לאוטם לבבי. באלו באותו גיל, ללא מחלת לב, לא זוהו סימנים לסיכון מוגבר. בגברים מבוגרים יותר, ללא תלות בהיסטוריה של מחלות לב, טיפול בטסטוסטרון הביא לעליה בסיכון לאוטם לבבי.

 

ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם ממצאים ממחקרים קודמים, כמו כן, קיים הסבר ביולוגי לממצאים ומהלך הזמנים והסיכון המוגבר במהלך 90 הימים הראשונים לאחר התחלת הטיפול תומכים כולם בחשיבות ממצאי המחקר.

 

לאור העליה המהירה בטיפולי טסטוסטרון, ממצאי המחקר הנוכחי ומחקרים אחרים בנושא, מדגישים את חשיבות השלמת מחקרים קליניים באיכות מספקת להערכת התועלת והסיכונים של טיפול זה.

 PLoS One 2014 

לידיעה במדסקייפ

 

טיפול משולב בנוגדי-טסיות עשוי להפחית את הסיכון לאירועים מוחיים (Stroke)

טיפול משולב בנוגדי-טסיות עם קלופידוגרל ואספירין הינו יעיל יותר מאספירין לבדו להפחתת סיכון לאירועים מוחיים בחולים עם מחלות לב וכלי דם, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Stroke.

 

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי כף המאזניים נוטה לטובת טיפול משולב בקלופידוגרל ואספירין, במקום טיפול באספירין בלבד. לפיכך, ממצאי המחקר עשויים להשפיע על ההנחיות הנוכחיות, שאינן תומכות בטיפול נוגד-טסיות כפול הכולל קלופידוגרל ואספירין למניעה שניונית של אירועים מוחיים.

 

החוקרים מדווחים כי אספירין הפחית את הסיכון היחסי להישנות אירועים וסקולאריים בהיקף של עד 22% ולירידה בסיכון היחסי להישנות אירועים מוחיים בהיקף של 15%. בעבר הוכח כי טיפול בקלופידוגרל בלבד מעט עדיף על טיפול באספירין במצבים מסוימים.

 

לטיפול המשולב ערך מוסף, אך אין סקירה סיסטמית שבחנה את ההשפעה הנ"ל ולכן הם בחנו את הממצאים מ-22 מחקרים, עם למעלה מ-173,000 חולים.

 

בסיכומו של דבר, במהלך חציון מעקב של 12 חודשים, טיפול נוגד-טסיות כפול, בהשוואה לטיפול באספירין בלבד, הפחית את הסיכון היחסי לאירועים מוחיים בהיקף של 20% .באשר לאירועים מוחיים איסכמיים או אירועים איסכמיים חולפים, הירידה המקבילה עמדה על 23%. לא תועד סיכון מוגבר לדימום תוך-גולגולתי.

 

במחקרים להערכת מניעה שניונית בלמעלה מ-13,000 חולים, בהשוואה לטיפול באספירין בלבד, טיפול נוגד-טסיות כפול הפחית את הסיכון לאירועים מוחיים איסכמיים, אירועים איסכמיים חולפים או דימומים תוך-גולגולתיים בהיקף של 24%.

 

מניתוח התוצאות ממחקרים להערכת טיפול משולב בנוגדי-טסיות עם Prasugrel ואספירין או Ticagrelor ואספירין, בהשוואה לקלופידוגרל ואספירין בלמעלה מ-43,000 חולים, לא תוארה ירידה בסיכון היחסי לאירועים מוחיים. כמו כן, זוהתה מגמה של היארעות גבוהה יותר של דימומים תוך-גולגולתיים בקרב מטופלים ב-Ticagrelor.

 

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מאשרים את התוצאות משתי מטה-אנליזות קודמות, עם הוכחה כי טיפול משולב בנוגדי-טסיות הפחית את הסיכון לאירועים וסקולאריים. למרות זאת, נותרו עוד שאלות פתוחות בנושא, כולל נקודת הזמן הטובה ביותר להתחלת טיפול נוגד-טסיות ומשך הטיפול התרופתי.

 Stroke 2013

 

 

פעילות אירובית ואימוני תנגודת עשויים להקל על הכאב בחולי פיברומיאלגיה (Cochrane Database Syst Rev.)

המגמה להכללת אימוני פעילות גופנית במסגרת תכנית הטיפול בפיברומיאלגיה זכתה לתמיכה בסקירה חדשה, שמצאה כי אימוני תנגודת הינם בטוחים ויעילים בנשים עם פיברומיאלגיה וכי אימונים אירוביים מסייעים בהפחתת הכאב על-רקע פיברומיאלגיה.

עם זאת, החוקרים מזהירים כי המסקנות מתבססות על עדויות באיכות-נמוכה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פיברומיאלגיה מאופיינת בכאב כרוני מפושט, המוביל לפגיעה בתפקוד הגופני. אימונים גופניים מומלצים לחולים רבים להקלה על התסמינים ובמחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את העדויות בנוגע לאימוני תנגודת בחולים אלו. אימוני תנגודת כוללת פעילות גופנית כנגד תנגודת פרוגרסיבית במטרה לשפר את כוח השרירים, סיבולת השרירים, עוצמת השרירים, או שילוב של כל אלו.

 

מטרת המחקר הייתה לבחון את התועלת והנזקים של אימוני תנגודת במבוגרים עם פיברומיאלגיה והחוקרים ערכו השוואה בין אימוני תנגודת לעומת ביקורת לעומת סוגי פעילות אחרים. לשם כך, הם ערכו חיפוש בתשעה מאגרים אלקטרוניים ומקורות אחרים וכללו חמישה מחקרים שענו על קריטריוני הסקירה.

החוקרים התמקדו במחקרים אקראיים, כאשר האבחנה של פיברומיאלגיה התבססה על קריטריונים מפורסמים. המחקרים כללו חולים מבוגרים  וכללו פרסום נתונים אודות ההשוואה בין אימוני תנגודת וביקורת או פעילות גופנית אחרת.

אחד המחקרים כלל שלוש זרועות שתרמו נתונים לשתי השוואות. במחקרים שנכללו לקחו חלק 219 נשים עם פיברומיאלגיה, 95 מהן חולקו לתכנית אימוני תנגודת. שלושה מחקרים אקראיים ערכו השוואה בין 16-21 שבועות אימוני תנגודת ובין קבוצת ביקורת. שמני מחקרים השוו שמונה שבועות של אימוני תנגודת פרוגרסיביים אל מול אימונים אירוביים ומחקר אחד השווה בין 12 שבועות אימוני תנגודת בעצימות נמוכה ובין אימוני גמישות.

 

החוקרים זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית לטובת אימוני תנגודת, בהשוואה לקבוצת הביקורת, לפי מדדי FIQ (Fibromyalgia Impact Questionnaire) שירדו ב-16.75 יחידות (בסולם של 100 נקודות), תפקוד גופני (6.29- יחידות בסולם של 100 נקודות), כאב (3.3- ס"מ בסולם של 10 סנטימטרים), רגישות (1.84- מבין 18 נקודות רגישות) וחוזק שרירים .

ההבדלים בין קבוצת אימוני תנגודת ואימונים אירוביים לא היו מובהקים סטטיסטית במדדי FIQ, תפקוד גופני או רגישות. זוהתה ירידה מובהקת סטטיסטית במדדי כאב, לטובת פעילות אירובית.

הבדלים מובהקים סטטיסטית תוארו בקבוצת אימוני תנגודת ובקבוצת אימוני גמישות, לטובת אימוני תנגודת לפי מדדי FIQ וכאב, אך ללא הבדלים ברגישות או כוח שרירים. העדויות סווגו באיכות נמוכה בשל מספר מחקרים קטן וסיכון להטיה.

באופן כללי, אירועים חריגים לא תועדו היטב, אך לא דווח על מקרים של אירועים חריגים חמורים. הערכת הסיכון להטיה נפגמה בשל תיאור לא-טוב בכתב. העדר פרוטוקולים והעדר סמיות של המטפלים הן מגבלות נוספות של המחקר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי העדויות, שהן באיכות נמוכה, מעידות כי אימוני תנגודת בעצימות בינונית ובינונית-עד-גבוהה מביאים לשיפור הכללי של חולי פיברומיאלגיה, עם שיפור בכאב, רגישות וכוח שרירים. העדויות מציעות גם כי שמונה שבועות אימונים אירוביים עדיפים על אימוני תנגודת בעצימות-בינונית לשיפור הכאב בנשים עם פיברומיאלגיה יש עדויות באיכות נמוכה לפיהן 12 שבועות אימוני תנגודת בעצימות נמוכה עדיפה על אימוני גמישות בנשים עם פיברומיאלגיה לשיפור במדדי כאב ותפקוד. יש עדויות באיכות נמוכה לפיהן נשים עם פיברומיאלגיה יכולות לעסוק בבטחה באימוני תנגודת בינונית-גבוהה.

 Cochrane Database Syst Rev. Published online December 20, 2013

סגור חלון