Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/10/2017  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

12/04/2014 סיפור אישי: בראשית (FREE)

עד שמלאו לי שלוש, לא דיברתי כלל. רופא הילדים שלי אמר להורי שאין לצפות ליותר מדי כיוון שנולדתי  הרבה לפני הזמן ובלידה קשה. ייתכן שאאחר בדיבור ואולי לא אדבר אף פעם. הורי נתפסו לפאניקה ולדאגה ועשו ככל האפשר כדי לעזור לי לדבר: הם הצביעו על חפצים ואמרו את שמותיהם. חזרו על מילים באיטיות ובזהירות וקראו בפני במשך שעות. היו שדברו על פיגור שכלי, אבל סבי לא היה מוכן לשמוע על כך. "הביטו בעיניה" הוא אמר בתקיפות "היא לגמרי בסדר". הוא תמיד דיבר אלי כאילו הבנתי את דבריו. ובאמת הבנתי אותו.

לרווחת כולם ביטאתי את מילותיי הראשונות בארוחת ערב של חג ההודיה, כמה חודשים לפני יום הולדתי השלישי. בדרך כלל אכלתי במטבח, אבל לכבוד החג הורשתי לאכול בחדר האוכל עם המבוגרים. באמצע הארוחה, כשאני יושבת על גבי שני ספרי טלפון עבים ליד השולחן, פניתי לאמי ואמרתי: "תני לי מלח בבקשה?"

פעמים רבות שמעתי את הסיפור על מילותיי הראשונות. כשהייתי ילדה זה הצחיק אותי. מפני שאלה כלל לא היו המילים הראשונות שלי. מילותיי הראשונות היו בעברית וסבי לימד אותי לומר אותן בסבלנות כשהייתי בת שנתיים. במשך דורות רבים לימדו היהודים את ילדיהם הקטנים לומר את שש המילים הראשונות של תפילת "שמע ישראל" ברגע שהחלו לדבר. "שמע ישראל, ה' אלוהינו , ה' אחד". לפי המסורת מילים אלו נאמרות גם בשעת סכנה ומוות. זוהי אמירה על טבעו הבסיסי של העולם.

מילים אלה היו הראשונות מתוך סדרה של סודות רבים שחלקתי עם סבי. כשגדלתי מעט, ביקשתי ממנו להסביר לי את משמעות "שמע ישראל". "נשמה שלי" הוא השיב "משמעותן של מילים אלה בשבילי היא, שעל אף הסבל, האבדן והאכזבה אפשר לבטוח בחיים."

 

תהיתי מדוע הוא לימד אותי זאת בגיל צעיר כל כך, והוא חייך ואמר לי שאולי הדבר הקשה ביותר שאנו מתבקשים לעשות הוא להיות בן אנוש. זו משימה קשה לנשמה, והיא דורשת אומץ רב. לפעמים נשמות היודעות זאת עשויות לדחות את ההחלטה להיות כאן, או שהן המומות מכדי למצוא את עצמן בתוך הגוף.

"הלידה שלך הייתה מאד קשה, נשמה שלי" הוא הוסיף "והנשמה שלך גילתה עד כמה הדברים יכולים להיות קשים למן ההתחלה". הוא חשב שמכיוון שנולדתי זמן רב לפני המועד, ייתכן שהנשמה שלי הופתעה באינקובטור ועדיין לא הייתה מוכנה לבחור בחיים. בזמן שהייתי באינקובטור היא היססה שוב ושוב אם להישאר או לעזוב, ואפילו לאחר מכן הייתה נפחדת וזהירה, כציפור קטנה. הוא הרגיש בחוסר הוודאות ובהססנות שלה ואמר לי שהוא לימד אותי לומר "שמע ישראל" כיוון שבחודשים הארוכים לפני שהתחלתי לדבר, נדמה היה לו שהנשמה שלי מקשיבה כדי להיאחז במשהו. הוא קיווה שברגע שאמצע את זה, אהיה מוכנה להתחיל.

 

הסיפור מובא מספרה של Naomi Rachel Remen Dr

My Grandfather's blessing

מתורגם לעברית על ידי ארנה פרייזר

מודן הוצאה לאור.

 

 

סגור חלון